שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ צב

ולא אסדר אבל אם גילה הכתוב דעיכובא קאי אסדרא פשיטא דמעכב דהיכא דגלי שאני ואם כן הכא נמי דכתיב בהדיא מלאתך ודמעך לא תאחר אי סבירא לן בעלמא מלתא דאמר רחמנא לא תעביד הוא לעיכובא אם כן הרי זה חשוב כאילו גלי קרא דסדרא מעכבא דאי הוה כתיב מלאתך ודמעך תתן אף דהוה משמע שיתן כסדרן ואף אי הוה כתיב בהאי עניינא לישנא דעיכובא לא הוה אמרינן דקאי עיכובא אסדרא רק אגוף המעשה אבל כיון דגלי קרא אסדרא ואמר לא תאחר ומלתא דאמר רחמנא לא תעביד הוי עיכובא אמאי אם הקדים תרומה לביכורים יצא

ועל פי סברא זו דמסתמא לא אמרינן דכתיב קרא לעיכובא אסדרא זולת היכא דגלי בהדיא נראה דאפשר ליישב מה שכתב הרשב"א בריש פרק תפלת השחר הביא דבריו מרן הב"י בא"ח סי' רפ"ו שנראה מדברי התוס' שאם הקדים תפלת מוסף לשל שחרית יצא וכתב הרב מעדני יום טוב בריש פרק תפלת השחר (אות ד') שסובר דלא אתא קרא להקדים נסכין למוספין אלא לכתחלה וכו' וקשיא לי דמנא לן דאיצטריך קרא אלכתחלה ותיקשי לן דהא כבר כתיב בבוקר גבי נסכים דילמא כי מצריך קרא ולא סגי ליה בבבוקר דכתיב גבי נסכים משום דאתי למילף דאף בדיעבד לא יצא והשתא תרי קראי צריכי חד לכתחלה וחד לדיעבד עכ"ל ולא תירץ כלום ולפי דברי התוס' דמנחות הנ"ל דאף אי כתיב בקרא עיכובא לא מסתבר לומר דעיכובא קאי אסדרא דאסדר לא יקפיד הכתוב ניחא דמשום הכי לא אמרינן דתרי קראי איצטריכו למימר דמעכב הסדר אפילו בדיעבד

נחזור לעיקר כללין אם במידי דאמרה תורה עביד ולא עביד אי מהני שנראה קצת שאין דעת הרב יד מלאכי נוחה בכלל זה הנה מצאתי בשו"ת תפארת יוסף בחלק א"ח סי' י"ד ד' י"ג ע"ג (בד"ה עוד) על מה שנשאל בראובן שנשבע ליתן פדיון בנו הבכור לכהן פלוני ועבר ונתנו לכהן אחר בנו פדוי והשיב דבנו פדוי וכו' ואחד מהטעמים הוא משום דדוקא במלתא דאמר רחמנא לא תעביד הוא דלא מהני אבל בדאמר עביד ולא עביד לא אמרינן דלא מהני והאריך קצת בזה עי"ש ומר בריה שם בסי' כ"ג בהגהת כליל תפארת אות א' מיסתמיך ואזיל בתריה דרב מר אביו ומיישב בזה מה שהקשה בס' ברית אברהם דלמה לי קרא לנשבע לבטל את המצוה לומר דאין שבועה חלה עליו תיפוק לי משום כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ועוד האריך קצת על פי סברא זו עי"ש

ודברי הרב בית חדש סוף סי' קפ"ז שציין ביד מלאכי הם על דברי רבינו הטור שם שהביא מר שנסתפק אחיו רבינו יחיאל במאי דאמרו דאם לא הזכיר ברית ותורה בברכת המזון לא יצא ידי חובתו אם הוא רק למצוה או אף לעכב וכתב על דבריו דכיון דברכת המזון מן התורה לעיכובא קאמר וצריך לחזור וכתב הרב ב"ח דכיון דלא יצא ידי חובתו ממה שמחויב בו מדאוריתא ליכא למימר דאינו אלא למצוה ולא לעיכובא דכל מה שחייב אדם לקיים מן התורה עיכובא אית בה ולא יצא ידי חובתו אם לא עשה כתיקונה עכ"ל והיה נראה לי דזה מוסכם לדברי הכל דאף אביי דסבר במלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מודה דמה שציוה השם לעשות אם לא עשה ככל חקת המצוה לא יצא ידי חובתו כלל וצריך לחזור לעשות כחקי המצוה דהא מה שהוכרח אביי לומר אי עביד מהני היינו מדלקי ואם כן בדאמר רחמנא עביד ולא עביד דליכא מלקות מסתברא דכי היכי דלרבא לא מהני הכי נמי לאביי כן הייתי סבור מאז. אמנם עתה ראיתי בס' חתן סופר בדף קמ"ו אות ל"ב שכתב בזה הלשון בענין אי אמרה תורה לקיים מצות עשה בזה האופן והוא שינה ועשה באופן אחר כתב הב"ח בא"ח סי' קפ"ז דתליא גם כן בפלוגתא דאביי ורבא בענין אי עביד לא מהני והיד מלאכי סי' שס"ד הקשה עליו מדקי"ל ביו"ד סי' קכ"א דיש דעות דמהני אפילו הטביל ואחר כך הגעיל ויש להעיר על זה מכמה מקומות ועיין בתוס' סוכה ל' ע"א ובר"ן סו"פ ערבי פסחים ובפרק ב' דסוכה עכ"ל ועיינתי שנית בדברי הרב ב"ח ולא הוזכר כלל בדבריו פלוגתא דאביי ורבא כמו שיראה הרואה

ובספר המקנה החדש (להגאבד"ק חאללאש) כלל כ"ד ד' ז"ך אות ח"י כתב על קושית היד מלאכי מההיא דטבילת כלים דכיון דהטביל עכומ"ז גם כן מותר אם כן לא גרע מנפל ממילא ונטבל דמהני וגם לבית אפרים שאינו צריך כונה ג"כ מהני עכ"ל כונתו לכלל שהבאתי לעיל באות ס"ו עי"ש וידידי הרה"ג מוהר"ר חיים הכהן אבד"ק טראבלוס יצ"ו בס' הבהיר לב שומע האריך בכלל זה בחריפות ובקיאות במערכה זו אות כ"ב עי"ש דב"ק

כלל ס"ח) כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דאמר רבא אי עביד לא מהני נראה דהיינו אפילו אי עביד בשוגג לא מהני וסמוכות שלי הוא דאם לא כן אלא דוקא במזיד לא מהני אבל בשוגג מודה רבא דמהני אם כן למה הוצרך שם בתמורה ד' ו' ע"א לתרץ לרבא דתעזוב איצטריך ליש לך עזיבה אחרת וכו' הא בלאו הכי ניחא דאיצטריך תעזוב ששכח להפריש פאה מן הקמה ושגג וקצר כל שדהו בלי שיור פאה וכן שם ד' ה' ע"ב דקאמר גבי בכור ולרבא הם למה לי וכו' קשה הרי גם לרבא איצטריך לשגג ופדה את בכור וכן שם לפני זה גבי חרמים אלא ודאי שאין חילוק בין שוגג למזיד כן כתב הרב נודע ביהודה בתניינא חלק יו"ד סי' ט' (בד"ה בדין) וכן כתב הרב מלא הרועים במערכה זו אות י"ד בשם הרב שושנת העמקים וכפי הנראה ממה שכתב בשמו במלא הרועים הוא שכתב כן מסברא בלא הוכחה מהש"ס והרב מלא הרועים צדד להביא ראיה מדין מצא צואה במקומה דתפלתו תועבה ודחאה עי"ש ולא אסיק אדעתיה להוכיח מסוגיא בדוכתה כמו שהוכיח הרב נודע ביהודה

איברא דדברי הרב נודע ביהודה לכאורה אינם מובנים לדעתי העניה דמשמעות דברי הוכחתו הוא דאם איתא דרבא מודה בשוגג דמהני הוה לן למימר דתעזוב איצטריך להכי לומר דגם בשוגג קצר שדהו בלא שיור פאה דמהני והוא תימה דהיכי מצינן למימר דתעזוב אתא למימר דמהני והלא אדרבה מתעזוב משמע דלא מהני וכמו שבאמת דריש הכי אביי דאף דבעלמא אי עביד מהני שאני הכא דכתיב תעזוב לומר דלא מהני וכן בההיא דבכור אמרינן לאביי דמדכתיב הם בהוייתם יהא ילפינן ביה דלא מהני והיכי נימא דלרבא אתי הם למימר דמהני וצריך לומר שכונתו דאם איתא דיש סברא לחלק בין שוגג למזיד מנא ליה לש"ס לומר אליבא דרבא דתעזוב אתי לומר יש לך עזיבה אחרת וכו' דילמא לרבא אתי קרא דתעזוב יתירה למימר דאפילו אם בשוגג לא עזבו לא מהני דאי לאו קרא יתירה הוה אמינא דוקא אם קצר כל שדהו במזיד הוא דלא מהני קא משמע לן קרא יתירה דאפילו אם הוא בשוגג לא מהני אלא ודאי מוכח דפשיטא ליה להש"ס מסברא דלרבא דאמר לא מהני לא שאני ליה בין מזיד לשוגג ולא איצטריך קרא להכי וכי איצטריך קרא אינו אלא לומר יש לך עזיבה אחרת וכו' כן נראה לדחוק בכונתו אלא דלי ההדיוט אין זה מוכרח משום שיש לומר לאידך גיסא דאדרבא משום דפשיטא ליה להש"ס דאין שום סברא לומר דרבא דאמר לא מהני גם בשוגג סובר כן אלא בשוגג מודה דמהני משום הכי לא מצי למימר אליבא דרבא דתעזוב אתי למימר דגם בשוגג לא מהני והוצרך לומר דאיצטריך ליש לך עזיבה אחרת וכו' ואולי גם הרב ידע שאין זה הכרח גמור ומפני זה כתב וסמוכות שלי וכו' כלומר שאינו אלא סמך בעלמא ועיקר הדין אינו אלא מסברא דהכי מסתברא שאין לחלק בין מזיד לשוגג וצריך עיון

ועל כל פנים דעת הרב נו"ב וכן דעת הרבנים שושנת העמקים ומלא הרועים כן דלרבא אף אי עביד שוגג לא מהני וכן נראה דעת הרב מוהר"י לאנדא בס' בית יאודה הביא דבריו הרב פתחי תשובה ביו"ד סי' א' ס"ק ט"ז והוא עצמו (הפתחי תשובה) ביו"ד ריש סי' רס"ו בהתוכחו בדברי תשובת רעק"א מסוגיא דשבת ד' קל"ג כתב דאין לומר דהתם שאני דאיירי במזיד וכו' דזה אינו שהרי בנו"ב תניינא יו"ד סי' ט' הוכיח מסוגיא דתמורה ד' ו' דאף בשוגג אי עביד לא מהני וכו' הרי דנקיט בפשיטות הכי ומשמע ליה בדעת הרב נו"ב שמוכיח לראיה גמורה כן מסוגיא דתמורה (שלא כמו שכתבתי בעניותי דלא אמר הרב כן לראיה גמורה אלא סמך בעלמא) וכן מתבאר