שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ פה

כמ"פ באיסור דרבנן אי עביד מהני וכו' ואם כן הכי נמי בזה אף דגוף האיסור הוא מה"ת מ"מ הרי מן התורה בידו לעשות בהיתר ורק מדרבנן אסור אם כן לא גרע מהיכא דעשה איסור דרבנן דאי עביד מהני עכ"ל ראה זה חדש כי כל הרבנים שהזכרתי באות זו שכתבו ליישב הקושיא דשוחט בשבת שחיטתו כשרה על פי כללין שיש לחלק בין דבר שאי אפשר לעשותו בהיתר (דבזה אי עביד לא מהני) לדבר שאפשר לעשותו בהיתר (דבזה אי עביד מהני) כתבו דמה שהשחיטה נקראת דבר שאפשר לעשותו בהיתר הוא מה שאפשר לשחטו בחול והגאון הנ"ל יצ"ו כתב עדיפא מיניה דגם בשבת עצמו אפשר לעשותו בהיתר מן התורה כשישחוט בשמאל אמנם במחכתה"ר יש לפקפק בדבריו ולא ידעתי מה הזקיקו לזה והלא עיקר תירוצו על פי חילוק בין אי אפשר לעשות בהיתר וכו' של כת הקודמין הוא והוא עצמו ציין לשו"ת נודע ביהודה מ"ת סי' קכ"ט ושם כתב תירוץ זה וביאר דההיתר הוא שהשחיטה בח היא מותרת ומה לו לחפש היתר אחר שיש לו היתר בשמאל ומת זה אינו אלא לדעת הסוברים דבדרבנן אי עביד מהני וא מה נענה לדעת הרבה פוסקים שהבאתי לעיל באות ה"ן דגם בדרבנן אי עביד לא מהני ובהכרח לומר דההיתר הוא מה שאפשר לשחוט בחול ואם כן זה יספיק גם לדעת הסוברים דבדרבנן אי עביד מהני

גם מה שמייחס להרא"ש שמחלק בין דבר שאי אפשר לעשותו בהיתר לאפשר לעשותו בהיתר הנה ספרו לחו"מ אין מצוי אצלי לראות על איזה מתשובות הרא"ש כותב כן שאם כונתו על התשובה שבכלל ז' סי' ד' שכתב ולא דמי למאי דקימא לן כרבא דאי עביד לא מהני דהתם פליגי במצות שאי אפשר לבטלן וכו' אבל התקנה שאפשר לבטלה וגם אפשר לבטל החרם בהא מודה רבא דמהני עי"ש לדעתי העניה דברי הרא"ש אין מורין כונה זו (דכיון שאפשר בהיתר אי עביד מהני) והם עניינים וכללים מוחלקים וכן מתבאר מדברי הפוסקים המדברים בכלל זה שלא כתבו שגם הרא"ש כתב כלל זה

כלל ס"ב) כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני לא אמר רבא הכי אלא בדבר שאסור מצד עצמו אבל דבר שאינו אסור מצד עצמו אלא יומא הוא דגרים אי עביד מהני כן כתב הרב ט"ז בח"מ סי' ר"ח (אמר המחבר כל זה הוא נפרד מהכלל שכתבתי באות ס"א כמו שכתבתי שם על דברי הרב יד שאול עי"ש בד"ה אמנם תמיה וכן מתבאר ממה שכתב ידידי הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו בס' דעת תורה בסי' י"א אות יו"ד שהביא שם מה שיש לחלק בין אי אפשר לעשות בהיתר להיכא דאפשר לעשות בהיתר ושוב בסוף האות הביא סברת הרב ט"ז לחלק בין דבר האסור מצד עצמו להיכא דיומא הוא דגרים ושיש להעיר קצת על כלל הט"ז וכו' עי"ש בגוף דב"ק שמתבאר כן וכן ראיתי עתה בס' חתן סופר ד' קמ"ד שבאות יו"ד הביא כלל הש"ך ובאות י"א כלל זה והקשה משוחט פסח על חמץ עי"ש ועיין לקמן בד"ה והנה כלל זה מה שכתבתי בשם הגהת כליל תפארת) ומטעם זה כתב דהעיקר לדינא כפסק הרמ"א שם דאם נשבע שלא למכור ומכר מעשיו קיימים משום דלא דמי למאי דאמרינן בכתובות ד' פ"א כיון דאמור רבנן לא ליזבין אי זבין לאו זביניה זבינא דהתם האיסור הוא מצד המכירה עצמה אבל בנשבע שלא למכור אין האיסור מצד המכירה עצמה אלא השבועה היא הגורמת ולכן מהני ומתבאר לפי זה דאין הכל מודים בכלל זה שהרי דעת הרר"י ב"ר פרץ שבהגהות מרדכי בפרק ב' דשבועות סי' תשפ"ד וכמותו פסק הסמ"ע שם דאם נשבע שלא למכור ומכר אין במעשיו כלום משום דמלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ויש פוסקים דנקטי לדינא הכי ויש סוברים דהוי ספיקא דדינא כמו שכתבתי בזה לעיל באות ז"ן אלמא במחלוקת הוא שנוי ם אם יש לחלק בין כשהוא איסור בעצמו לכשהאיסור הוא מחמת דבר אחר הגורם דלהרר"י ב"ר פרץ הנ"ל אין חילוק בזה שהרי בנשבע שלא למכור אין האיסור במכירה עצמה אלא מחמת השבועה ואמר מר דלא מהני

ולפי זה קצת קשה על הרב תפארת ישראל בחידושים שאחר סוף פרק ג' דמס' סוכה שהקשה אמאי דתנן שם במשנה ב' היו ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין אותן ביום טוב דאמאי כשר אם מיעטן ביו"ט הא לכתחלה אין ממעטין משום דהוי מתקן וכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני אפילו בדרבנן (עיין בזה לעיל אות ה"ן) ותירץ על פי חילוק הרב ט"ז הנ"ל דהכי נמי אין האיסור מצד עצמו אלא יומא דקגרים ומר בריה יישב בזה מאי דתנן בפרק ב' דסוכה משנה ג' ואין עולין לה ביו"ט וכתב הר"ן דאם עלה יצא עי"ש ולפי מה שכתבתי מבואר דאין תירוצו עולה יפה לדברי הכל דלדעת הרר"י ב"ר פרץ ודעמיה דגם בשבועה על המכירה שאין המכירה עצמה אסורה אלא מצד השבועה אי עביד לא מהני הכי נמי בזה לא מהני והיה לו לבאר מה שיש ליישב לפי שאר כללים שנאמרו בדין זה משום שיש באפשרות לעשות מעשה זה בחול כמו שתירץ הרב ש"ך לענין מקח וממכר בשבת וכן כתבו רבני האחרונים לענין שוחט כמו שכתבתי לעיל באית ס"א וכן על פי שאר כללים ועיין בתפארת ישראל בפרק ג' דתרומות משנה ו' שהוקשה לו לפי כלל הרב ט"ז הא דאמרינן בתמורה ד' ה' ע"ב דלרבא הא דמקדים תרומה לביכורים מה שעשה עשוי הוא משום דגלי קרא דלמה לי קרא תיפוק ליה דאין המעשה אסור מצד עצמו ודומה לשוחט בשבת דשחיטתו כשרה ותירץ דהכא אינו אסור מצד הזמן עצמו רק מדהקדימו והוי שפיר כאסור המעשה מצד עצמו

והרב מלא הרועים במערכה זו ד' פ"ט אות י"ב הביא סברת הרב ט"ז הנ"ל וכתב באות י"ג וז"ל ולפי זה גם אם האיסור תלוי במקום כגון אם התפלל ומצא צואה מצד הדין דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני בהכי כיון דאין האיסור מצד הגוף התפלה רק מצד מקום התפלה והא דאמרינן תפלתו תועבה אינו מצד טעם זה רק מצד קנס וזבח רשעים תועבה עיין בחידושינו ברכות כ"ב ב' בפר"מ עכ"ל לפי הנראה אין כונתו ללמוד הלכה פסוקה לדברי הכל אלא כונתו לומר דלדעת הט"ז הדין כן ואין הכי נמי דלהחולקים על סברת הט"ז אין הדין כן מטעם זה אלא מטעם אחר יוכל להיות הדין כן (כמ"ש להלן) והרב פרי מגדים במשבצות ריש סי' ע"ט גבי צואה מלאחריו תוך ד' אמות דאסור לקרות בד"ת משום והיה מחניך קדוש כתב ואם קרא אפילו במקום שראוי להסתפק חוזר וקורא וכבר דברנו פעמים רבות אם הטעם דכ"מ דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכו' ומיהו המעיין בסמ"ע סי' ר"ח וביו"ד סי' י"א השוחט ביוה"כ ש"מ דכל מלתא וכו' דוקא אם לא יצוייר בענין אחר מה שאין כן כאן שמקום גורם, ונראה דהוי דרבנן ועיין קפ"ה ויבואר לקמן גבי מי רגלים בזה עכ"ל וגם לפום כלליה דרב מוהרימ"ט דדוקא אם יתוקן האיסור הוא דאמרינן אי עביד לא מהני (עיין לעיל באות ט"ן בכלל זה) נראה דלא שייך בענין זה לומר אי עביד לא מהני כיון דלא יתוקן איסור הקריאה שקרא שלא במחנה קדוש

ועל פי כללין (בשם הרב ט"ז הנ"ל) יש ליישב קושית הרב מוהר"ם גאלאנטי בס' דברי מרדכי בקונטריס דבר יוסף ד' ס"ח על מה שכתבו הראשונים בריש יבמות דיבם שבא על יבמתו נדה קנאה אמאי לא נימא אי עביד לא מהני עי"ש וכבר כתבתי באות ט"ן (בד"ה וראיתי) ליישב ע"פ כלל הרב מוהרימ"ט וגם ע"פ כלל הרב ט"ז מתיישבת קושיתו דהכא נמי אין הביאה עצמה אסורה אלא מפני שהיא נדה ואיסור נדה הוא הגורם ורבינו עקיב"א בתשו' סי' קע"ד נשאל במי שמל תינוק בשבת שלא בזמנו אי אמרינן דמהני ואין צריך להטיף ממנו דם ברית ואחר שהאריך בשקלא וטריא בזה מסיק דמה שעשה עשוי ואין צריך להטיף ממנו דם ברית דכמו ששוחט בשבת שחיטתו כשרה וכן הקורע בשבת אף שעשה עבירה יצא ידי קריעה הכי נמי במל שלא בזמנה בשבת יצא ידי מילה וטעמא דכולהו דלא אמרינן בהו אי עביד לא מהני היינו שאין האיסור מצד עצמו אלא יומא הוא דקגרים. והרב פתחי תשובה ביו"ד ריש סי' רס"ו תמה עליו דבמל שלא בזמנה לא קיים מצוה וכו' וכתב שתשובה זו לא כתבו לדינא אלא לפילפולא ומפני זה נקבעה בחלק הפסקים וכתבים ולא בחלק התשובות עי"ש והגאון כתב סופר בחלק א"ח תוך סי' ל"ה (בד"ה ועוד בה שלישיה) כתב לקיים דברי הרעק"א להצילו מהשגת הרב פת"ש וכן הגאון בשו"ת בן יהודה בסי' כ"ט כתב להשיב על דבריו במה שהשוה את רעק"א כטועה בדבר משנה