שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ פד

גם בשו"ת זכרון צבי מנחם סי' כ"ג ד' כ"א ע"ד הקשה כן והצריך עיון והרב פרי מגדים באשל אברהם סי' צ' סק"ל רוצה להכריח מפני זה שדעת הרמב"ם לפסוק כאביי דאי עביד מהני ועיין בשו"ת תפארת יוסף בא"ח סי' כ"ג סוף אות א'. אמנם בשו"ת כתב סופר בחלק א"ח סי' ע"ג (בד"ה ועוד נ"ל להוכיח) כתב בשם מר אביו בחידושיו שהתעורר בזה ותירץ כיון דילפינן לה לה מאשה והתורה גילתה באונס אי עביד מהני הכי נמי בשחרור והגאון המחבר הקשה דהא אמרינן נמי דמפקיר עבדו יצא לחירות אלא שנחלקו בש"ס אם צריך גט שחרור לכולי עלמא מיהא מהני ההפקר ואמאי לא נימא דלא הוי הפקר דלגבי הפקר אין שייך לומר דילפינן מאשה דהפקר באשה לא מהני ונתעצם בקושיא זו ולא מצא מרגוע ליישב קושיא זו כי אם בזאת דלא אמר רבא דאי עביד לא מהני אלא באיסורי לאוין ולא בעשה עי"ש דב"ק ולפי הנראה לא ראה הרב כתב סופר דברי מר אביו בתשובת חתם סופר באהע"ז ח"ב סי' ס"ג וז"ל (בד"ה וכ"ז לפי) ומ"מ סברת פנ"י שלהי גטין דמחלק בין עשה לל"ת מוכרח לכאורה דאי לא תימא הכי תיקשי ממשחרר עבדו איך מהני ודוחק לומר דרחמנא גלי או חפשה דילמא לדבר מצוה דרבים וכדומה וא"כ איך מהני אלא על כרחין עשה שאני אבל הסברא קשה מאד וכי רבא מקרא מפיק לה דלא מהני דנימא כי גלי קרא בל"ת אבל בעשה מהני הלא רבא מסברא קאמר דלא מהני מעשיו הרעים ואביי נמי דפליג היינו מהטעם שלו דלמה לקי אבל זולת זה היה מודה מסברא לרבא ואם כן מה לי עשה או ל"ת וצ"ע עכ"ל הרי שהרחיק מאד סברא זו דלחלק בין לא תעשה לעשה ודבר ה' בפיהו אמת שכן מתבאר מסוגיית הש"ס בתמורה כמו שכתבו כן כמה רבנים שהבאתי דבריהם לקמן באות ס"ט בס"ד עי"ש

ולכל הדברות נראה שלא זכרו שרים הללו כללין דכל שאפשר לעשות בהיתר לא אמרינן אי עביד לא מהני ואם כן לא קשיא ממשחרר ואין לנו הכרח מזה דבעשה אי עביד מהני דיש לומר דהכא טעמא משום דאפשר לעשות בהיתר וכמו שכתב ידידי הגאון דלתי תשובה יצ"ו ואפריון נמטייה את זה ראיתי להעיר בדברי ידידי הרב עליון יצ"ו וידעתי שהרב יצ"ו שנה משנתו זאת שינת עראי ולא כיוון מלאכתו לכך הוא טרוד בגופי הלכות שבחבורו הטהור ואגב ארחיה בהדי שותא אמר רב מילתא אגב ריהטא וכבר הליץ כן מרן חיד"א על כמה גדולים שלא העמיקו באיזה כללים מרוב טרדתם בחבוריהם הקדושים

ועל דברי הים של שלמה שהבאתי למעלה (בד"ה ועל כל פנים) ראיתי בספר המקנה החדש (להגאון זוסמאן אליעזר אבד"ק חאלאש) בכלל כ"ד סוף פרט א' שהביא דברי הים ש"ש וכתב על דבריו ופלא להבין גם שם בפרט ב' (בד"ה יש"ש) הביא דבריו וכתב ופלא להבין עיין ט"ז תקכ"ד עכ"ל ועל מה שכתבתי למעלה בתחלת אות זו דנראה לדעתי העניה דכונת הסמ"ע לא זו היא מה שהבין מדבריו הרב ש"ך ראיתי עתה בס' המקנה הנ"ל בד' כ"ה ע"ד (בד"ה וש"ך) שכתב וז"ל ובית מאיר בתשובה ד' כתב הש"ך תלה דבריו אדברי סמ"ע ולענ"ד אין שום שייכות להדדי דסמ"ע לא אמר אלא כיון דמסלקינן האיסור ממילא נשאר הקנין בלא שום איסור ואיך נאמר דלא מהני מה דעביד באיסור הא באמת הרבית דעביד באיסור לא מהני מעשיו וממילא נשאר הקנין בהיתר משא"כ קנין שבת אי הקנין מהני הוי מהני מה דעביד באיסור וכ"כ המל"מ פ"ח ממלוה הלכה א' ובהלכה ט"ו כתב מי שהלוה לחבירו ונתן לו לוה חפץ ברבית שצריך להחזיר לו החפץ דדוקא כשקצץ עמו בדמים ואח"כ נתן לו חפץ בשביל הדמים אז הוא דאמרי' המקח קיום אבל כשלא קצץ צריך להחזיר לו החפץ שהרי הלוקח לא קנאו והמוכר לא מכרו (ע"י כלל כ"ה פרט ה' הבאתי הב"מ שמשיג בזה) ועיין תשובת מוצל מאש סי' ד' וה' עכ"ל ואין בידי ס' בית מאיר אהע"ז (שמה שכתב בשמו לפי הנראה הוא בחלק אה"ע או ח"מ) ולפי הנראה כיונתי בעניותי לדעתו הרמה ובספר חתן סופר בדף קמ"ד אות יו"ד השוה להסמ"ע וש"ך ששניהם נתכוונו לדבר אחד ולי הדל נראין הדברים כמו שכתב הרב בית מאיר

עוד ראיתי בס' המקנה הנ"ל בדף ז"ך ע"ב אות יו"ד וז"ל אם דבר יוכל להיות בהיתר או היום ושבועה ורבית גורם האיסור מהני ש"ך וסמ"ע וט"ז אבל רק אם לא נכתב הלאו בפירוש נוב"י ועיין פמג"ד א"ח בסי' פ"א וסי' ע"ט אם המקום גורם האיסור מהני עכ"ל ולפי הנראה יש ט"ס במה שכתב או היום וצריך להיות אך היום ומה שהשוה דעת הסמ"ע לדעת הש"ך אף שבדף כ"ה הנ"ל הביא מה שכתב הרב בית מאיר דלא ראי זה כראי זה מכל מקום כתב כן לדעת הש"ך ולכן הקדים הש"ך להסמ"ע וכלומר שלהש"ך כן גם דעת הסמ"ע אך מה שצירף עמהם את הט"ז הוא תימה דודאי אין דעת הרב ט"ז לחלק כן כמו שכתבתי למעלה (בד"ה וכן מה שהקשו הקדמונים) גם מה שכלל שבועה בהדי היום ורבית דלדעתם מהני איני מבין דב"ק שהרי שלשת הרועים הם המדברים ליישב על פי חלוקים מה שקשה על הגהות מרדכי שסובר דאם נשבע שלא למכור ומכר לא מהני ומה שכתב בשם הרב נוב"י דדוקא אם לא נכתב הלאו בפירוש לפי הנראה לא זכר שר דהרב נו"ב מיחלפא שיטתיה בזה ומר בריה דנו"ב לא משמע ליה לחלק בין אין בו לאו ליש בו לאו כמו שמתבאר ממה שכתבתי לעיל (מן ד"ה והנה בנחלת צבי וכו' והלאה עי"ש גם הרב חתן סופר בדף קמ"ד אות י"ב לא ראה אלא התשובה שביו"ד סי' ט' הנ"ל עי"ש)

ומה שהכריח רעק"א בתשובה הנ"ל כחלוקו של הרב ש"ך בסי' ר"ח הנ"ל מדין קורע על מתו בשבת דאף שמחלל את השבת יצא ידי קריעה כן ראיתי להרב נחמד למראה בח"ב ד' ל"ה ע"ב שכתב בהם הרב מחנה לויה שהכריח כן והרב נחמד למראה השיג על פי כלל זה על מרן מוהריט"א בס' שמחת יו"ט בסי' מ"ב ד' קס"ו במה שפירש בדברי הירושלמי בפרק האורג הלכה ג' ולפי שאין בידי ס' שמחת יו"ט ובנחמד למראה הביא דבריו בקיצור לא יכלתי לעיין בזה ועיין להרב חיי אדם בקונטריס נשמת אדם בכלל ג' סי' ו' (בד"ה וראיתי) וידידי הרה"ג מוהר"ח הכהן אבד"ק טראבלוס יצ"ו במערכה זו אות כ' הביא כלליה דרב ש"ך בלשון זה היכא דאפשר לעשות הדבר בהיתר בחול ועשהו בשבת כגון טבח ומכר בשבת אפילו נעשה המעשה באיסור תורה שהוציא מרה"י לרה"ר סובר רבא דמהני והוי מכירה כ"כ הש"ך בסי' ר"ח לדעת הסמ"ע והרב ידי אליהו ד' ק"ד ג' שדי נרגא בכלל זה ונעלם דבר מהרבנים מחנה לויה סי' ל"ה ונחמד למראה ח"ב ד' ל"ה ע"ב עכ"ל יצ"ו ואין בידי שו"ת ידי אליהו לראות במאי שדי נרגא בהאי כללא ומה שדקדק הרב יצ"ו לכתוב כן כתב הש"ך לדעת הסמ"ע אולי כונתו דמגוף דברי הסמ"ע אין הכרח שכונתו לחלק בין דבר שאי אפשר להיות בהיתר לדבר שאפשר להיות בהיתר כמו שכתבתי בתחלת אות זו לכן כתב שהרב ש"ך סובר כן בדעת הסמ"ע

והמצאה חדשה מצאתי בס' דעת תורה לידידי הגאון אישי כ"ג שלום מרדכי הכהן אבד"ק ברעזאן יצ"ו בדין שחיט' בשבת דכשרה ודבריו הם בסי' י"א אות ו' כתב כבר נודע קושית המוהרי"ט בח"א סי' ס"ט לרבא דאמר אי עביד לא מהני אמאי שחיטתו כשרה ותירץ דלא יתוקן האיסור וכו' (אמר המחבר לעיל באות ט"ן בד"ה ומה שכתב בחידושי רעק"א כתבתי שרעק"א כתב בשם מוהרי"ט שהקשה משוחט בשבת וכתבתי שלא ידעתי באיזו תשובה כתב כן כי כסי' ס"ט שבח"א לא נזכר כלל משחיטה בשבת עי"ש ופלא על הגאון דעת יצ"ו שכותב כן בשם מוהרי"ט ומראה מקום לסי' ס"ט וליתנהו להני מילי שם כמו שיראה הרואה) ונשא ונתן בדין איסור אבר מן החי אם נתקן בשחיטה זו ושוב באות יו"ד כתב וז"ל מיהו בעיקר קושית מוהרי"ט יש לדון עפמ"ש בחבורי לחו"מ מתשובת הרא"ש ביו"ד סי' רכ"ח דהיכא דאפשר לעשות הדבר בהיתר גם בעשה באיסור אי עביד מהני ועיין נו"ב מ"ת אה"ע סי' נ' וסי' קכ"ט והנה הב"י בא"ח סי' ל"ב הביא בשם סה"ת דבשחיטה דהפיל סכין כשר ומ"מ במלאכת שבת הוי כלאחר יד דפטור ונראה שם דגם בשוחט ביד שמאל דינא הכי ככותב בשמאל דהוי כלאחר יד וכו' וא"כ כיון דאפשר לו מדאוריתא לשחוט בשמאל או להפיל הסכין ולשחוט וכו' אם כן שוב גם בשוחט בימין כדרכו אי עביד מהני ואף דכלאחר יד אסור על כל פנים מדרבנן הרי לשיטת