שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ פג

הש"ך דבדבר שיש באפשרות לעשותו בהיתר אף אם עשה באיסור אי עביד מהני גם לרבא דבזה מיירו הגאונים נו"ב ומר בריה בסי' הנ"ל (ויש ט"ס בדברי הרב יצ"ו ובמקום מ"ש ובהגהת בנו סוד"ה ז"ל הרשב"א צ"ל בד"ה ומעתה לפי זה גם לכ"ש והן הן הדברים אשר כתבתי בשמו לעיל בד"ה גם מדברי מר בריה) ואני ההדיוט כבר כתבתי מה שיש להליץ בזה לפי שיטתו

גם בסי' י"א אות ב' האריך הרב הנ"ל יצ"ו (דלתי תשובה) לבנות ולסתור על פי כלל זה ותורף דב"ק הלא המה על מה שכתב בדגול מרבבה דשוחט בשבת דכשרה ולא אמרינן אי עביד לא מהני הוא משום דאפשר להיות בהיתר והביא תורף דברי תשו' הנו"ב תניינא באהע"ז סי' קכ"ט בהגהת בנו הנז"ל (בד"ה גם מדברי מר בריה) וכתב הרב יצ"ו ובזה ניחא מה שיש להקשות גבי חולין שנשחטו בעזרה דאמרינן בקידושין יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר היאך יהא מותר הא אי עביד לא מהני ולהנ"ל ניחא דהא השחיטה יכול להיות בהיתר וניחא גם כן הא דמשחרר עבדו עובר בעשה והרי גם בעשה אי עביד לא מהני ולהנ"ל ניחא שהרי כתב הרמב"ן דטעם איסור שיחרור הוא משום לא תחנם וכשהעבד נותן דמיו או שמשחררו לצורך מצוה אין כאן חנינה ושרי ואם כן כיון שיש באפשרות לעשות בהיתר אי עביד מהני וכתב שבס' ברית אברהם אהע"ז סי' קכ"א אות י"ב הקשה בהא דקידושין ד' נ"ב במקדש בפירות שביעית דקידושין תופסין אף דעבד איסורא ועיין בתוס' שם ד"ה המקדש דמוכר פירות שביעית בדיעבד המקח קיים אע"ג דעבר אאיסור דלאכלה ולא ולסחורה. והרב יצ"ו כתב לתרץ קושיא זאת ואף להפוסקים דהוא איסור דאורייתא עם כל זה יש במציאות לקנותם בהיתר כמבואר בתוס' ר"ה ד' כ"ב ע"א ד"ה אלו וכתב דבזה יש לתרץ מ"ש התוס' בתמורה משוחט פסח על חמץ נימא דלא מהני דהא השחיטה יכול להיות בהיתר וכן לא קשה מאותו ואת בנו שהקשה הפמ"ג בסי' ט"ז דנימא דהשחיטה לא מהני כיון דהשחיטה היה יכול להיות למחר או בלילה שאח"ז בהיתר שוב הביא מ"ש בקצות החשן בסי' ר"ח שהקשה ממקדים תרומה לביכורים (כמ"ש במלא הרועים שהבאתי בריש אות זו) אלו תוד"ק נר"ו ועוד האריך בעיקר כללא דכל דאמר רחמנא לא תעביד וכו' בחריפות ובקיאות לך נא ראה

ואני ההדיוט לא אוכל עוד לצאת ולבא עתה בפילפולא דאוריתא בענין זה כי למיגמר בעתיקא קשה אך את זה אגיד אשר יש להעיר בדברי הרב יצ"ו במה שמתרץ על פי כלל זה קושית התוס' משוחט פסח על חמץ ולא הרגיש דאדרבא איפכא מסתברא דמאחר שכלל זה לחלק בין דבר שאי אפשר לעשותו בהיתר להיכא שאפשר להיות בהיתר לא נאמר מפורש בש"ס ורק חידוש הוא שחדשו סופרים רבני האחרונים ליישב איזו קושיות יש לנו לסתור דבריהם מדברי התוס' הללו דאם כדבריהם מאי קשיא להו לרבותינו התוס' משוחט פסח על חמץ שאני התם דהשחיטה יכולה להיות בהיתר ומשום הכי מהני אלא ודאי דאין לחלק בזה ואף באפשר לעשות בהיתר הדין נותן לרבא דאי עביד לא מהני וביותר תגדל התימה דאם איתא דיש לחלק בזה למאי איצטריך קרא בירושלמי להכשיר פסח ששחטו על החמץ הלא בכל כי האי גם לרבא אי עביד מהני וכי היכי דקשיא ליה להרב יצ"ו לרבא דאית ליה אי עביד לא מהני למה לי קרא לומר דחולין שנשחטו בעזרה אסורין הכי נמי תיקשי ליה אם איתא דמודה רבא בדבר שאפשר לעשות בהיתר דאי עביד מהני למה לי קרא להכשיר פסח ששחטו על החמץ

ונראין הדברים שידידי גאון יעקב יצ"ו לא שלטו מאורות עיניו בדברי הגאון נודע ביהודה בתניינא חלק יו"ד סי' ט' ששם כתב מפורש דיש לחלק בזה דדוקא בשוחט בשבת וקונה ומוכר וכיוצא הוא דיש לומר דכיון שאפשר לעשות הדבר בחול בהיתר אי עביד מהני משום שלא בא על זה אזהרה מפורשת לא תשחט בשבת דרחמנא לא תעשה מלאכת הוא דקאמר ושחיטה היתה בכלל כל אלה וכיון שאין על זה אזהרה גלויה משום הכי הוא דמפני שאפשר לעשות בהיתר אי עביד באיסור נמי מהני מה שאין כן בשחוטי חוץ וכן בחולין שנשחטו בעזרה וכו' כמו שכתבתי למעלה (בד"ה והנה בנחלת צבי) והכריח כן מדברי התוספת בתמורה גבי שוחט פסח על חמץ דאם כדברי הש"ך דיש לחלק בין דבר שאין באפשרות לעשותו בהיתר וכו' מאי קשיא להו וכו' עי"ש דמדבריו הללו שתים זו למדנו. א) דאין ליישב קושית התוס' על פי כלל זה ונהפוך הוא דיש לסתרו מכח דבריהם. ב) דאין ליישב הקושיא מהש"ס דקידושין גבי חולין שנשחט בעזרה דמצריך קרא לאסרן ולא סגי לן בכללא דמלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני לפי שבשתים אלו שבאה עליהם אזהרה מפורשת אין לחלק בהם בין אי אפשר לעשות בהיתר וכו' וממילא גם קושית הרב פרמ"ג מאותו ואת בנו אינה מתיישבת על פי כלל זה כיון שבא לזה אזהרה מפורשת וכן הקושיא ממשחרר עבדו דעובר בעשה וגם הקושיא מסחורה מפירות שביעית דמהנו לא יתיישבו בחילוק זה דכיון דבא עליהן אזהרה מפורשת הדין נותן אליבא דרבא דאי עביד לא מהני וכבר תמהתי לעיל (בד"ה גם מדברי) על הגאון מר בריה דהנו"ב במה שהמציא אליבא דבית שמאי שסוברים לא יגרש אלא אם כן מצא בה ערות דבר שאם גרש בלא ערות דבר גם לרבא אי עביד מהני ואמר מר הכי על פי כלל הנ"ל ובנה אצלו ציון לעיין בדברי מר אביו שם באות ד' והלא המעיין שם יראה שכתב מפורש של דעת התוס' מוכרחים אנו לחלק ולומר דבדבר שיש בו אזהרה מפורשת לאסור הדבר ההוא בפרטות לא שאני לן בין אי אפשר לעשותו בהיתר לאפשר לעשותו בהיתר ורק לדעת הרר"י ב"ר פרץ שבהגהות מרדכי שהביא הרב הסמ"ע הוא שיש לחלק כן גם בדבר שיש בו אזהרה בפירוש ותמיהה זו הא גופא קשיא לי על הרב אביר יעקב הנ"ל יצ"ו שהיה לו לעיין בדברי הרב ש"ב באות ד' ושם היה מוצא סתירת לדבריו

עוד יש להעיר על הרב הנ"ל יצ"ו דהמעיין בדב"ק וראה דלקושיתו מפירות שביעית כתב דלדעת הסוברים דאיסור סחורה בפירות שביעית אינו אלא מדרבנן ודאי לא קשיא מידי כלומר דלא אמר רבא אי עביד לא מהני אלא באיסורין דאוריתא (עיין מה שכתבתי בכלל זה לעיל באות ה"ן) אלא גם להפוסקים דאיסור סחורה בפירות שביעית הוא מדאוריתא אמר מר ליישב על פי כלל זה ואילו על קושיתו ממשחרר עבדו לא הזכיר כלל לומר דלמאן דאמר שאינו עשה גמור אלא איסורו מדרבנן לא קשיא ורק הוא מותיב והוא מפרק לה על פי כלל זה מוכח ודאי שסובר שלא נחלקו בדבר זה ולכולי עלמא הוא איסור תורה ובמטו מניה דמר אין הדבר כן. ואנכי הרואה דשלש סברות נאמרו בזה איכא מאן דאמר דהוא עשה גמור מדאוריתא ואיכא מ"ד דהוא רק מדרבנן והריטב"א כתב בחידושיו למגילה ד' כ"ח אההיא דתיתי לי דלא עבדית שותפות וכו' דאינו לא איסור תורה ולא איסור דרבנן אלא ממדת חסידות בעלמא כענין שאמרו המשחרר עבדו עובר בעשה וכו' עי"ש ומתבאר כל זה מדברי הרבנים ארעא דרבנן במערכת העי"ן אות תק"ב ובקהלת יעקב בתוספת דרבנן אות רג"ן ויעיר אזן במערכת האל"ף אות ק"ג ובמערכת העי"ן אות כ"ב ומה שיש לתמוה על הריטב"א בזה מדמקשינן בפרק שלשה שאכלו ד' מ"ז ע"ב במאי דר' אליעזר שחרר עבדו כדי להשלימו לעשרה מצוה הבאה בעבירה היא וכו' ואם אינו אלא משנת חסידים איך שייך לומר מצוה הבאה בעבירה היא עיין לקמן במערכת השי"ן אות כ"א מה שרשמתי בזה בס"ד הא למדת דאינו פשוט ומוסכם לדברי הכל שאיסור שיחרור את עבדו הוא מן התורה ואם כן לדעת הסוברים דאסור רק מדרבנן וכל שכן להריטב"א דהוא רק מדת חסידות ודאי דלא קשיא מינה לפי דעת הרב נר"ו (שנמשך כזה אחר דעת כמה מרבני האחרונים שסוברים כן כמו שכתבתי לעיל באות ה"ן) דבדרבנן גם רבא סובר דאי עביד מהני

וגוף הקושיא במשחרר עבדו אמאי לא נימא אי עביד לא מהני כבר התעורר על זה רעק"א בשו"ת סי' קצ"ד (בד"ה ואני פקפקתי) שהרי גם בעשה אמרינן אי עביד לא מהני כדפרכינן בתמורה מתורם מרעה על היפה ולומר דגזרת הכתוב הוא דמהני מנא לן זה דילמא קרא דשחרור מיירי בענין דליכא עבירה אבל במקום איסור נימא דלא מהני עכ"ל ולא כתב ישוב לקושיא זו