שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ עט

שלא יועיל אם עבר ומכר כדי שלא יהיה עושה איסור הכי נמי היה לנו לומר שלא תהיה מכירתו מכירה ונמצא שלא עשה שום איסור בשבת וכן בכל כיוצא לזה ונצטרך לשאר חילוקים שנאמרו בפוסקים (דמקח וממכר בשבת הוא מדרבנן ובדרבנן אי עביד מהני ועוד כמה חילוקים הלא בספרתם) וכן מתבאר מדברי הרב ט"ז בח"מ סי' ר"ח שכתב וז"ל או אם נשבע לפי מסקנת הסמ"ע סק"ג קושיא לי מההיא דסוף סי קצ"ה וסוף סי רל"ה דהקונה קנין בשבת המקח קיים ולא אמרינן אי עביד לא. מהני לכן נלע"ד לתרץ וכו' עי"ש ואי הוה סבר דכונת הסמ"ע לחלק דבדבר שאפשר היה לעשותו בהיתר אף שהוא עשהו באיסור אמרינן אי עביד מהני מאי קשיא ליה מקנין בשבת דמהני דודאי כיון שיש באפשרות לעשות הקנין בחול שפיר אמרינן דאי עביד מהני וכמו שבאמת כן תירץ הש"ך אלא ודאי מוכח שהבין בכונת הסמ"ע כמו שכתבתי אנכי ההדיוט ומשום הכי קשיא ליה מקנין בשבת שהיה לנו לומר דלא מהני (עיין לקמן בד"ה אמנם תמיה לי במה שהשוה ובד"ה עוד ראיתי בס' המקנה)

ולפי מה שנראה לי ההדיוט בכונת הסמ"ע ומיסתייעא מילתין מדברי הרב ט"ז כנז"ל נראה דלא קשיא מההיא דמלאתך ודמעך לא תאחר שהקשה הרב קצות החשן כמו שכתב בשמו הרב מלא הרועים הנ"ל וכונת קושיתו לפי הנראה היא דבסוגיא דתמורה מקשינן לרבא דאמר אי עביד לא מהני והרי מקדים תרומה לביכורים ותנן אעפ"י שעבר בלא תעשה תרומתו תרומה ומאי קושיא הרי אפשר להפריש התרומה בהיתר (כן אני מבין בהשערה כי ס' קצה"ח אין לי) ולפי מה שהבאתי בכונתו הא לא קשיא דבהקדים תרומה לביכורים אם נאמר דמהני לא יתכן לתקן את האיסור שעשה במעשה הזה והיה לנו לומר דלא מהני ומשום הכי מקשינן לרבא מדתנן דמהני וכל זה לפי מה שנראה לדעתי העניה בכונת הסמ"ע

אבל הרב ש"ך שם בסק"ב לא הבין כן מדברי הסמ"ע שהרי אחר שציין דברי הסמ"ע כתב ובהכי ניחא נמי דלא תיקשי מהא דאיתא בפרק מרובה גבי גנב ומכר בשבת וכו' וכן מהא דכתבו הפוסקים דאי עבר ואקני בשבת קרקע או מטלטלין הקנאתו הקנאה וכו' אלא ודאי שאני בכל הני כיון דאפשר לעשות בהיתר מה שאין כן בכל הני דתמורה או בנשבע שאי אפשר לעשות אם לא שיעבור דלא כהשלטי גבורים וכו' עכ"ל וסיים ועיין בתשו' מוהרי"ט סי' ס"ט מתבאר שהבין בדעת הסמ"ע דלאו דוקא במעשה שיש באפשרות לתקן מה שעשה שלא יהיה באיסור (כגלימא דרביתא שיש בידו להחזיר ללוה דמי הרבית) הוא דאמרינן דאי עביד מהני אלא אף אם הוא בענין שאי אפשר לו לתקן האיסור שעשה במעשה הזה כלל מכל מקום אם הוא דבר שיהיה באפשרות לעשותו בלא איסור כיון שאינו מוכרח גוף המעשה להיות באיסור (כנשבע שלא למכור ומכר) אלא יתכן להיות נעשה בהיתר אף שהוא לא עשה המעשה ההוא בהיתר אלא באיסור אמרינן אי עביד מהני כן הבין בדעתו הרב ש"ך ולזה כתב הרב מלא הרועים ששני הנביאים הסמ"ע והש"ך מתנבאים בסגנון אחד ואף שבטלה דעתי העניה מפני דעתם הרחבה לא נמנעתי מלהעלות על הספר אשר עלה בדעתי והמעיין יבחר (עיין לקמן בד"ה ועל דברי הים של שלמה)

גם אשו"ר להרב מטה אהרן במערכת הבי"ת ד' מ"ב ע"ב שהביא מה שכתב הרב משנה למלך שיש לדחות הוכחת הרב מוהרש"י דהרמב"ם פוסק כאביי דאי עביד מהני כנז"ל (בד"ה ובחילוק זה) וכתב שלא הוצרך הרב משנה למלך לבאר מה שיש לדחות דממילא מובן שיש לדחות כמו שחלק שם ליישב דברי ההגהות מרדכי דלא דמי למקח שנעשה באיסור דההיא דתמורה איירי בדבר שאי אפשר לקיים הדבר אלא בעבור האיסור וכן כתב הרב בשם מוהרש"ך וכו' וכן כתב הרב ש"ך בח"מ סי' ר"ח ואם כן הכא בגט כיון שהיה אפשר לקיים הדבר בלי שיעבור איסור דהיינו לכתבו בחול לא דמי לההיא דתמורה ובזה גם רבא מודה דמהני אלו תורף דב"ק. ולי ההדיוט אין נראה לי בכונת הרב משל"מ ואם לכך נתכוון לא הוה מישתמיט מלכתוב שעל פי חילוק זה יש לדחות הכרעת הרב מוהרש"י הנז"ל ולא היה צריך לזה שום אריכות דברים אלא ודאי שכונתו כמו שכתבתי בעניותי

ועל כל פנים דעת הרב ש"ך היא לחלק כן דדבר שאפשר לעשותו בהיתר לא אמרינן אי עביד לא מהני גם הרב פרי מגדים בא"ח סי' ע"ט במשבצות בריש הסימן גבי צואה מלאחריו תוך ד' אמות דאסור לקרות משום והיה מחניך קדוש נראה שהבין בדעת הסמ"ע כמו שהבין הרב ש"ך שהרי כתב ואם קרא אפילו במקום שראוי להסתפק חוזר וקורא וכבר דברנו פעמים רבות אם הטעם דכ"מ דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכו' ומיהו המעיין בסמ"ע סי' ר"ח וביו"ד סי' י"א השוחט ביוה"כ ש"מ דכל מלתא וכו' דוקא אם לא יצוייר בענין אחר מה שאין כן כאן שהמקום גורם עכ"ל הרי שכתב לחלק בין היכא דאי אפשר בהיתר להיכא דאפשר בהיתר על פי הסמ"ע בלבד ולא הזכיר את הש"ך כלל ואולי נוכל לומר בדוחק שלחילוק זה נתכוון הגאון רש"ל בים של שלמה בפרק משילין סוף סי' ח' ששם הביא מה שכתב הרי"ף על פי דברי הירושלמי דמאן דעבר ואקני בשבת מקרקעי או מטלטלי הקנאתו הקנאה. ושוב הביא דברי הרר"י ב"ר פרץ דאם נשבע שלא למכור ומכר אין במעשיו כלום ואחר שהעתיק לשונו כתב וצריך לחלק בין איסור שבת לשבועתו שאבד כוחו וזכותו ועוד שבת מצינו שהותרה ונדחה אצל חול מה שאין כן בשבועה עכ"ל ולכאורה אינו מובן מה שכתב דשבת הותרה ונדחה אצל חול ואולי הוא לשון מושאל וכונתו דקנין שנעשה בשבת שאני כיון שאפשר לעשותו בחול והרב מג"א בסי' של"ט סק"י על מה שכתב מרן אין דנין ולא מקדשין וכו' וכולן שעשו בין שוגגין וכו' מה שעשה עשוי כתב וז"ל הקשה הים של שלמה מאי שנא מנשבע שלא למכור ועבר ומכר דאין מכירתו כלום עי"ש ובהגמ"ר ספ"ב דשבועות דעל ידי עצמו אבד כחו וזכותו בנדר עי"ש וזה לא שייך כאן ועיין בח"מ סי' ר"ח ובסמ"ע עכ"ל. מרוצת לשונו מורה שהרב מג"א מדנפשיה אמר רב ליישב קושית רש"ל על פי מה שכתב בהגהות מרדכי דעל ידי עצמו אבד כחו וזכותו ואתמהה מי ששנה זו לא שנה זו אחרי שראה דברי רש"ל בקושיתו איך לא שפיל לסיפיה דמלתיה שהוא עצמו תירץ כן ואם כונתו לומר שרש"ל עצמו תירץ על פי מ"ש בהגמ"ר (אף שאין זה במשמעות דברי המג"א) לא ידעתי למה לא הביא גם תירוצו השני ועוד שבת הותרה וכו' והרבנים מחצית השקל ופרי מגדים סגר עליהם המדבר ולא בארו לנו דברי המגן אברהם בזה כדרכם בקודש וגם לא ראיתי מי שהתעורר לפרש דברי רבינו הים של שלמה הנז"ל וצ"ע (עיין לקמן בד"ה ועל דברי הים של שלמה) (ונחזור לעיקר כללין)

והרב מים רבים בחלק א"ח סי' ל' (בד"ה ואנא זעירא) הביא תורף דברי הסמ"ע בזה ושהש"ך הסכים לדבריו והוא תמה על זה וכתב שמצא שהרב בני חיי הביא שמוהרש"ך חלק חלוק זה ותמה עליו כמו שתמה הוא על דברי הסמ"ע ושו"ת מוהרש"ך וס' בני חיי אין מצוים אצלי ומתוך מה שכתב בשמם אין נראה לדעתי העניה שהרב מוהרש"ך כיונה דעתו למה שחלקו הסמ"ע והש"ך ולפי שספר התורה הזה (מים רבים) אינו מצוי ביד כל אדם אעתיק דב"ק והרואה יראה שאין דבריהם בסגנון אחד. וזה לשון הרב מים רבים (אחר שהעתיק תורף דברי הסמ"ע) ואני בער ולא אבין שהרי המוכר בשבת פסקו שדבריו (שמעשיו) קיימין ואיך אמרינן התם דאפשר לעשות בהיתר ומה הוא הצד ההיתר שיש לקיים מכר בשבת ואין סברא לומר דר"ל שהיה אפשר לו לעשותו בהיתר דהיינו למכור ביום א' מימות השבוע חוץ משבת שאין זה סוגית הגמרא מאחר דסוף סוף כל המקח עתה עשו באיסור וראיתי בספר שער אפרים ובספר בני חיי שמוהר"י לוי על ההיא דאותבינן ממחזיר את הכר ביום וכו' הקשה וז"ל דמאי קושיא הרי כיון דההוא מיירי שלא בב"ד א"כ לא קשה מידי לרבא דשאני התם שהיה אפשר לעשות המשכון בהיתר וכו' והיינו על ידי שליח בית דין שאז היה ודאי קונה אם כן השתא נמי שמשכנו על ידו מהני וכו' עכ"ל והם ז"ל נפלאו מאד על תמיהתו דמאי מקשה שהיה יכול לעשות בהיתר למשכנו ע"י שליח ב"ד וכו' הלא אין זה סוגית הגמרא דהעיקר הוא אי אמרינן שיכול אח"כ לבטל האיסור ולעשות היתר מזה מה שאין כן גבי משכון אם היה ממשכנו ע"י