שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ עז

דהכי אית לן למינקט וכדעת רבני האחרונים שהבאתי למעלה דנקטי הכי בפשיטות

הן אמת שדעת רבינו עקיבא איגר בתשובה סי' קכ"ט דהוי ספיקא דדינא אי הלכה כאביי או כרבא ומיישב בזה סתירת דברי הרמב"ם (על פי הנחה זו דגם הרמב"ם סובר שהוא ספיקא דדינא) ולכן בריש פרק ג' מהלכות מלוה בחובל בגד אלמנה פסק שצריך להחזירו והיינו מספק דילמא הלכה כרבא ולא קני משכון ובהלכות בכורות (היינו הך דסבר מינה הרב לחם משנה שפוסק הרמב"ם כאביי כמו שכתבתי למעלה בד"ה אמנם הרב לחם משנה) פסק דלא לקי דדילמא הלכה כאביי ובהלכות עבודת יום הכיפורים פרק ג' שפסק דמערבין לקרנות היינו משום שסובר דמאן דאמר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו לאו למימרא דלא מצי מערב אלא דאינו מוכרח לערב ואם רוצה לערב שפיר דמי ולכן פסק כן וכו' אלו תורף דב"ק עי"ש בדף קכ"ה ע"ד (עתה ראיתי בס' אבן הראשה לידידי הגאון מוהר"א קלעצקי אבד"ק ברעזי יצ"ו שהביא דברי רעק"א במערכה י"א [לא ידעתי ספר זה] שהולך גם כן בשיטה זו והרב המחבר הרבה לפלפל בזה ולא יכולתי כעת להתבשם בדב"ק רק זה חזיתי ואספרה שאחר שהאריך בשקלא וטריא בדעת הרמב"ם כ' להחליט שהרמב"ם פוסק כרבא דאי עביד לא מהני עי"ש)

וממה שכתב הרב כנסת הגדולה בסדר הגט בחלק מעשה רב אות כ"ד בקושטא נהגו על פי הרב הגדול מוהר"ר אליאו ן' חיים להתיר ג"כ שבועה אם נשבע שלא לתת גט לאפוקי נפשין מסברת רבא דאמר בתמורה כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכן נהגתי פה טיריא עכ"ל לא זו בלבד שנראה דלא ברירא ליה דהלכה כרבא אלא דמשמע מדבריו דמעיקר הדין הלכה כאביי ורק על צד היותר טוב עבדינן לאפוקי נפשין מסברת רבא וכן הוא לשונו בכנסת הגדולה בסי' ק"ך הגב"י אות ד' ועכשיו אנו נוהגין להתיר ג"כ אם נשבע שלא שלא ליתן גט והטעם שלא ליכנס במחלוקת אביי ורבא בפ"ק דתמורה כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני או לא מהני וכן היה נוהג הראנ"ח כמו שכתוב בתשובות סימן מ"ב עכ"ל נראה שיותר עיקר כסברת אביי דאי עביד מהני ולא היה לנו לחוש אם נשבע שלא לגרש ועתה מגרש משום דאי עביד מהני אלא דמשום שלא ליכנס במחלוקת זו נהגו להתיר גם אם נשבע שלא לגרש

וכן נראה ממה שכתב בסי' קי"ט בהגהת ב"י אות ט' (על גזרת רגמ"ה שלא לגרש בעל כרחה) וז"ל אמר המאסף ופשוט דאם גירשה בעל כרחה אף שעבר על גזירת רגמ"ה גיטו גט ובתקנות שהובאו בהר"ם מינץ סי' ק"ב כתוב שלא ליתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום והאי ואין הגט כלום לא ידעתי פירושו נהי דעבר על הגזירה מ"מ הגט גט ושמא סובר כרבא בתמורה כל מילתא דאמ"ר לא תעביד אי עביד לא מהני וכיון דעבר על הגזרה אותו הגט אינו מועיל כדעת הגהות מרדכי בסוף שבועות עכ"ל ועיין בנודע ביהודה תניינא בסי' קכ"ט (בד"ה ומעתה אחר אשר העמדנו) מה שהרבה להשיב על דבריו אלו ושם (בד"ה ראשונה נדבר) כתב דמשום שדעת הרמב"ם לפסוק כאביי והכנה"ג הוא ספרדי שנמשכים אחר פסק הרמב"ם לכן סובר בזה דהלכה כאביי דאי עביד מהני עי"ש

והרב מטה אהרן במערכת הבית סי' י"ז בערך בונין בחול ואחר כך מקדשין בדף מ"ד ע"ד כתב בשם הרב פרי הארץ בח"ב סי' יו"ד שנשאל במי שתקע שופר בשבת אם יצא ידי חובתו ונפקא מינה אם צריך לברך שהחיינו ביום שני או לא וכתב דשקיל וטרי בדין כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וזו הלכה העלה דאי עביד מהני וכל שכן באיסורין דרבנן עכ"ל ואין מצוי אצלי ס' פרי הארץ לראות על מה אדני מסקנתו הטבעו והרב מטה אהרן כתב על דבריו ונוראות נפלאתי שלא זכר שר דנהי דקימא לן כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני מכל מקום מצוה שאני משום דהוי מצוה הבאה בעבירה וכו' עי"ש משמע דמודה לו דקימא לן דאי עביד לא מהני והוא היפך ממה שנראה מדבריו בד' מ"ב ע"ב (בד"ה ולפי) שהביא מה שכתב הרב מוהר"ש יפה להוכיח שדעת הרמב"ם בפרק ג' מהלכות גירושין (גבי גט שנכתב בשבת) לפסוק כאביי דאי עביד מהני ושהרב משנה למלך כתב דיש לדחות ראיתו וכו' וגם הוא כתב לדחות ראיתו על פי חילוק הרב מוהרימ"ט בין היכא דיתוקן האיסור במה שנאמר דלא מהני להיכא שלא יתוקן וכו' דמשמע דנקיט ואזיל כרבא דאמר אי עביד. לא מהני אך בחלקות ישית בין דין לדין ואילו בדף מ"ד הנ"ל דנקיט בהיפך ואולי גם הרב פרי הארץ לא כתב על עיקר מחלוקת אביי ורבא דנקיטינן כאביי דאי עביד מהני דבזה גם הרב מודה דהלכה כרבא אלא בכעין נדון שאלתו הוא דקאמר דאי עביד מהני דדמי לשוחט בשבת דשחיטתו כשרה ונאמרו בזה טעמים רבים להסכים הדין גם לרבא דאי עביד לא מהני מר אמר משום דלא יתוקן איסור דנטילת נשמה ומר אמר משום דיומא הוא דקגרים וכיוצא עוד כמה טעמים (עיין לקמן באות ע' בענין זה) ועל פיהם הוא מה שהעלה דאי עביד מהני וגם מה שכתב הרב מטה אהרן דנהי דקימא לן דאי עביד מהני וכו' כוונתו דבענין זה קי"ל דאי עביד מהני מהטעמים הנ"ל אבל בגוף פלוגתא דאביי ורבא שניהם מודים דקימא לן כרבא דאי עביד לא מהני כן נראה לי הדל לצדד בכונתו ומי שנמצא אצלו ספר התורה הזה ישכיל על דבר לאמיתו

ועל כל פנים דעת הרבנים שהבאתי למעלה היא דבעיקר הדין הלכה כרבא לגבי אביי כדקימא לן בעלמא הלכה כרבא לגבי אביי חוץ מיע"ל קג"ם והרב טל אורות אף שבנימוקיו על המרדכי בדף ח"ק ע"א מצדד בדעת הרמב"ם אם פוסק כאביי או כרבא כמו שכתבתי בשמו למעלה (בד"ה אמנם הרב לחם משנה) מכל מקום בתשובתו לחלק אה"ע סי' א' כתב דקימא לן כרבא דאי עביד לא מהני ושקיל וטרי במי שנשבע שלא לקדש אשה פלונית וקדשה על ידי שליח אי אמרינן אי עביד לא מהני או אם יש לחלק כמו שכתבו התוס' דבאיסור שבדה מלבו אי עביד מהני וגם מצד השליחות שקיל וטרי אם יש לומר אין שליח לדבר עבירה וכו' עי"ש והרב עפרא דארעא במהדורא בתרא על דברי הרב ארעא דרבנן שם במערכת הה' אות ז"ן כתב דקימא לן כרבא דאי עביד לא מהני ומרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכת הה' אות כ"ט הביא דבריו ולא רפרף על דבריו בזה וכן נקטי הרבנים מוהרימ"ט בח"א סי' ס"ט ושער המלך בהלכות גירושין פרק ג' הלכה י"ט וחתם סופר ביו"ד סי' ו' ובאר המים בסי' קל"ה ובספרו אהל יעקב במערכה זו אות ג' וחכמת אדם בבינת אדם שער בית הנשים סי' ל"א ואהלי יהודה הכהן ד' ע"ה ע"ג ובשו"ת בן יהודה ריש סי' כ"ט והרב פרי חדש בקונטריס אחרון שבחלק יו"ד סי' א' אות ל"ח כתב גם כן דקימא לן כרבא וכן כתב בספרו מים חיים בהלכות בכורות כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ואולי) ועוד מצאתי שכתב כן שם בהלכות מלכים פרק ג' דין ז' (על מה שכתב הרמב"ם דמלך לא מעיד ולא מעידין עליו) כתב דחלוקה דלא מעיד כדי נסבא דהא לא חזי להעיד מדאוריתא דכתיב שום תשים שתהא אימתו עליך וסיים ומסתברא שאם עבר והעיד אין דנין על פי עדותו וכמאן דליתיה דמי דקימא לן כרבא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני עכ"ל. ובחידושי הרש"ש (בש"ס חדש דפוס ראם בוילנא) למס' קמא ד' ס"ח ע"א כתב דנראה דרב נחמן ורב ששת שם גבי גנב ומכר קודם יאוש שנחלקו אם חייב או לא סברי כרבא דאי עביד לא מהני והאחרונים נסתפקו בדעת הרמב"ם ולפי זה ראוי לפסוק כרבא ושוב כתב דיש לדחות עי"ש וכונתו דאין הכרח דסברי כרבא אבל בלאו הכי גם כן הלכה כרבא כדקימא לן בעלמא והמעיין במה שהביא הרב פתחי תשובה ביו"ד סי' א' ס"ק ט"ז ובסי' יו"ד בנחלת צבי יראה דשיטת רבני האחרונים היא דנקיטינן כרבא דאי עביד לא מהני (צר לי כי אין אצלי ספרי דבי רב די רשים הרב פתחי תשובה באהע"ז סי' קמ"א ס"ק ט"ן והס' שמן רקח ח"א סי' ס' גליא מסכת בקו"א סי' ד' ברית אברהם סי' קכ"א) ועיין עוד תפארת ישראל בחידושים שבסוף פרק ג' דמסכת סוכה גט פשוט בסדר הגט אות רי"ח הביא דבריו הרב קב נקי נר"ו ד' י"ז אות קט"ן ד"ן וברכת הזבח בתמורה ד' וי"ו ע"א הביא דבריו בנודע ביהודה תניינא אה"ע סי' קכ"ט (בד"ה ראשונה נדבר כי כל)

ובפתחי תשובה אהע"ז סי' קי"ט סק"ז כתב בשם הגאון בית מאיר בתשובה שבסוף הספר סי' ד' שעמד בהאי מלתא דאמר רבא דאי עביד לא מהני ושסיים וז"ל ומעתה אחרי