שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ עו

רצה להאריך ועל הוכחתו מדברי רש"י לא כתב כלום משמע דמודה לו דכן מוכח מדברי רש"י ולפי שיטתם שכן היא מסקנת הש"ס דתמורה לא נפלאת לומר שזו היא דעת ריב"א שבתוס' בפסחים ד' ס"ג גבי שוחט פסח על חמץ שכתב שהזבח כשר שלא שנה עליו הכתוב והקשו המפרשים מהא דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ולהנ"ל ניחא דהא בהאי פלוגתא לא קי"ל כרבא אלא כאביי דאי עביד מהני

אמנם הגאון המחבר בסי' ע"ז (בסוף ד"ה ומה שהביא מחותני) כתב על דבריו וז"ל גם מה שכתב שהלכה כאביי רוצה לעקור תחומי הש"ס דחוץ מיע"ל קג"ם הלכה כרבא וגם העלים עיניו מכל דברי הפוסקים (ביו"ד סי' ר"ל ובחשן משפט סי' ר"ח) הנ"ל דעל כל פנים מכולהו מוכח דהלכה כרבא ותלה עצמו בדקדוק קל בחד לישנא שהביא רש"י עכ"ל ואשכחן תנא דמסייע להגאון נו"ב מר ניהו רבינו מוהרימ"ט בח"א סי' ס"ט (בתוך ד"ה עוד בא האדון) שאחר שהביא סוגיא דתמורה ופירוש רש"י כתב וז"ל ושם כתוב בתוך פירש"י ונראה בעיני בשינוי קונה פליגי כההיא דגוזל עצים ועשאן כלים דתנן משלם כשעת הגזלה דפריך מינה לרבא לעיל ומשני שאני התם דכתב רחמנא אשר גזל דבעינן כעין שגזל והשתא משני דרבא ס"ל כמאן דאמר שינוי לא קני דפלוגתא היא התם ומתוך הדברים שם מוכיח שאינו פירש"י אלא גליון מבחוץ ואינו עיקר ולדבריו קשיא הלכתא אהלכתא דבהא קי"ל כרבא לגבי אביי ובההיא קי"ל כסתם מתני' דמש"ל כשעת הגזל' ושינוי קונה ועוד רבא גופיה אית ליה התם בהגוזל דכולי עלמא שינוי קונה ופליג אדאביי ואמרינן ר"ש בן יהודה וב"ש וראב"י וכו' כולהו ס"ל שינוי במקומו עומד ופריך רב פפא אי כפול כל הני תנאי לאשמועינן כבית שמאי ומשני רבא ממאי דילמא דכ"ע שינוי קונה וכו' אלא העיקר הוא כדברי רש"י דמשמעות דורשין לבד איכא בנייהו עכ"ל הנך רואה שכתב בפשיטות דהלכה כרבא דאי עביד לא מהני ושמה שכתוב בתוך פירש"י לאו מר חתים עלה ודברי גליון הם ואינו עיקר כמו שהכריח דרבא גופיה סובר שינוי קונה. והגאון מלא הרועים במערכת כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד שכתב באות ג' דלפירוש אחד ברש"י שם רבא סובר שינוי אינו קונה ולאידך פירושא לא תלי בהכי וכן כתב במערכת שינוי קונה עי"ש נראה שכתב כן לפי שלא ראה דברי הרב מוהרימ"ט הנז"ל שהכריח שאינם דברי רש"י ואינו עיקר אלא האמת הוא דרבא נמי סובר שינוי קונה גם בצל"ח לפסחים על דף ע"ג ע"א, שהביא שם מחלוקת אביי ורבא כתב וזה פשוט דהלכה כרבא בכל הש"ס חוץ מיע"ל קג"ם

והנה בנודע ביהודה תניינא בחלק יו"ד סי' ט' (בד"ה וזה רבות כשנים) נקיט בפשיטות דקימא לן כרבא דאי עביד לא מהני ומחלק חילוקים בעיקר סברת רבא כיעי"ש ומה שכתוב בדגול מרבבה ביו"ד סי' י"א בזה הלשון (על מה שכתב מרן השוחט בשבת וביום הכיפורים שחיטתו כשרה) ואף דיש פוסקים כרבא דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני שאני הכא וכו' עיין ש"ך ח"מ סי' ר"ך עכ"ל דמשמע דיש פוסקים כן ואנן לא קיימא לן הכי הוא טעות הדפוס שהרואה בתשובתו הנ"ל יראה שהעתיק שם מה שכתב בדגול מרבבה וכתוב שם ואף דקימא לן כרבא וכו' וממקומו מוכרע שהרי מדברי הש"ך שציין בעצמו מתבאר דהכי נקיטינן והרב יד דוד בסי' י"א בהגהות הטור אות ח' העתיק דברי הדגול מרבבה בלא תיקון וציין לעיין בנו"ב הנ"ל ובס' שערי דעה ושמן רקח ושו"ת מוהר"ץ הנד"מ בסו' כ"ב (ספרים הללו אין בידי וס' מוהר"ץ לפי הנראה אין כונתו על שו"ת חכם צבי כי עיינתי שם ואין מזה דבר) אמנם שם בחלק אהע"ז סי' קכ"ט אות א' כתב שאף שבמושכל ראשון נראה ודאי דהלכה כרבא דלא קיימא לן כאביי אלא ביע"ל קג"ם וכן כתבו הרא"ש בתשובה כלל ז' סו' ד' והרשב"א בחידושיו לקידושין ד' ס"ז דהלכה כרבא דאי עביד לא מהני והרשב"א כתב כן בשם התוס' וכן מוכח דעת ההגמר' שהרי כתבו בשם הרר"י בן פרץ דאם נשבע שלא למכור ומכר המכר בטל וכו' (אמר המחבר כן מפורש בדברי המרדכי שאחר שהביא מה שאמר רב יוסף בכתובות ד' פ"א ע"ב כיון דאמור רבנן לא ליזבין לא הוי זביניה זבינא הביא פלוגתא דאביי ורבא בתמורה באי עביד אי מהני וכתב ומכל מקום כרבא עי"ש סי' תשפ"ד) אבל באמת נראה שדעת הרמב"ם דבהא הלכה כאביי דאי עביד מהני והוכיח כן מדאמרינן בסוגיא דתמורה דאביי ורבא פליגי אי מערבין לקרנות והרמב"ם בפרק ג' מהלכות עבודת יום הכיפורים פסק דמערבין לקרנות והיינו כאביי והאריך ליתן טעם למה פסק כאביי ואמאי לא נכלל בההלכות שהלכה כאביי ביע"ל קג"ם עי"ש דב"ק באורך. ולי הדל פלא בעיני על גאון אבי התעודה שכמותו איך לא שת לבו לב אריה דאין מזה הוכחה גמורה שדעת הרמב"ם לפסוק כאביי דאי עביד מהני שהרי הוא עצמו מודה שדעת הרא"ש לפסוק כרבא דאי עביד לא מהני וכן כתב לקמיה (בד"ה ולכן עי"ש) והרי עינינו הרואות להרא"ש בפסקיו במס' יומא בסדר עבודת יום הכיפורים (בתוך ד"ה ובא לו למזרח העזרה) שפסק דמערבין לקרטת ולפי זה דברי הרא"ש סותרים ועם שבאמת הדבר קשה איך פסק כן לפי מה שסובר דהלכה כרבא מכל מקום לא נוכל לומר מפני זה שדעתו לפסוק כאביי אחרי שמצינו שכתב מפורש שהלכה כרבא ולא מפני קושיא שיש לנו בדבריו נוכל להכריח היפך המפורש בדבריו אם כן גם להרמב"ם אין לנו הכרח מזה ומה שניישב לדעת הרא"ש ניישב לדעת הרמב"ם ומצאתי להרב שער אשר בליקוטים סי' י"ח (בד"ה והואיל ואתא לידן) שהקשה קושיא זו הן על הרמב"ם והן על הרא"ש וכתב שמצא בשו"ת שער אפרים סי' ס"ז שתירץ לזה ואין מצוי אצלי לראות דב"ק. אך ראיתי להגאון מלא הרועים במערכה זו אות ו' שעמד בזה ויישב דאין הכרח שדעת הרמב"ם לפסוק כאביי דאי עביד מהני מדפסק מערבין לקרנות והביא דברי הריב"ש שבכסף משנה פרק ג' מהלכות מלוה הנ"ל שכתב שדעת הרמב"ם לפסוק כרבא עי"ש והוא חידוש שלא העיר להכריח סברתו מדברי הרא"ש דאף שכתב מפורש דקימא לן כרבא פסק דמערבין לקרנות כאמור שמעינן דלא תלי הא בהא וכבר הבאתי למעלה באות זו (בד"ה ואולי דברי הרב) דהרמב"ן בס' המצות מצות לא תעשה סי' רכ"ז והריב"ש בתשו' סי' תפ"ח כתבו שדעת הרמב"ם לפסוק כרבא דאי עביד לא מהני ונעלם מעיני הגאון נו"ב דב"ק צ"ע

אחר כל אלה הדברים מצאתי ראיתי שדעת השאלתות לפסוק כרבא דאי עביד לא מהני דהנה בתמורה ד' ה' ע"א פרכינן לרבא מדתנן התורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה ומשנינן שאני התם כדרבי אילעא ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו אם אינו קדוש נשיאות חטא למה מכאן לתורם מהרעה על היפה שתרומתו תרומה ולאביי לא איצטריך קרא לומר שתרומתו תרומה דהא בלאו קרא נמי ידעינן דאי עביד לא מהני אלא איצטריך לומר דאי עביד חוטא מיקרי וכו' זו היא שיטת הש"ס שם ובשאלתות פרשת קרח שאלתא קל"ב כתב בלשון זה ואי אפריש מן הרע על היפה תרומתו תרומה מנה"מ אמר ר' אלעאי דאמר קרא לא תשאו עליו חטא וכו' אם אינו קדוש נשיאת חטא למה מכאן לתורם מרעה על היפה תרומתו תרומה עכ"ל ומבואר דנקיט כרבא וכן כתב הגאון שאילת שלום (ועי"ש תמיהה נשגבה כזה דהש"ס מייתי תרי מילי דר' אלעאי דסתרי אהדדי דבחדא מוכח דסבר כרבא והיינו הך ובאידך גבי תורם ממין על שאינו מינך דדריש מראשיתם מוכח דסבר כאביי וניחא ליה להגיה דבחדא גרסינן ר' אלעאי ובחדא ר' אלעא בלא יו"ד בסוף ונסתייע מדברי השאלתות) והגאון נצי"ב בהעמק שאלה סק"ב אחר שכתב שרבינו בעל השאלתות סתם כרבא דאי עביד לא מהני וכו' סיים ואמר מר והוצרכתי לזה אף דבלא שום ראיה אביי ורבא הלכה כרבא לפי שיש מפרשי הרמב"ם כתבו דהרמב"ם סובר כאביי דאי עביד מהני משום הכי גליתי דעתו של רבינו דהלכה כרבא עכ"ל וכונתו דאחר שמפורש שדעת רבינו השאלתות לפסוק כרבא יש לנו לומר דגם הרמב"ם בתריה דרבינו גריר ודעתו לפסוק כרבא

ואף לדברי הגאון נודע ביהודה שדעת הרמב"ם לפסוק כאביי דאי עביד מהני מכל מקום המעיין בגוף דברי קדשו ישר יחזה שאין דעתו לומר שכן שורת הדין נותנת לפסוק כאביי שגם הוא מודה דאף לכשתמצא לומר שכן דעת הרמב"ם מכל מקום כיון שדעת התוס' והרשב"א והרא"ש והגהות מרדכי דקימא לן כרבא הכי אית לן למינקט לענין דינא ומה גם לפי מה שכתבתי למעלה (בד"ה ואולי) שכן דעת הרמב"ן והריב"ש והרב החינוך פשיטא