שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ עה

דאי עביד לא מהני והוא חולק עליו בביאור לאו זה עי"ש והביא דבריהם הרב החינוך בפרשת בהר במצוה של"ט וכן כתב הרב פרי חדש בספר מים חיים בנימוקיו להלכות בכורות (בד' ל"ד ע"ג) דמה שאין מעשיהם מועילים הוא משום הא דאמ"ר לא תעביד אי עביד לא מהני ועוד הביא שם מה שכתב הרמב"ם בהלכות עבדים פרק ד' הלכה יו"ד שאין האדון יכול למכור אמה העברית ואם מכר לא עשה כלום ועיין עוד בדבריו להלכות מלכים פרק ג' דין ז' שאביא לקמן (בד"ה ועל כל פנים) ונראה שכתב דבריו גם אליבא דהרמב"ם

גם הרב בית חדש בח"מ סי' ט' סעיף ב' הקשה על מה שכתב הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק כ"ג דהלוקח שחד צריך להחזיר דמנא ליה להרמב"ם דשחד יוצא בדיינים דמרבית לא מצי למילף דהתם גלי קרא וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דליחיי ותירץ שסובר הרמב"ם דברבית נמי לא איצטריך קרא להכי דפשיטא כיון דאמר רחמנא לא תתן לו בנשך אי עבר ויהיב גזל הוא ובעי למיהדר דכיון דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני אלא כיון דכתיב ברבית חיה לא יחיה דאיכא למידרש למיתה ניתן ולא להשבון וכו' כדאמרינן אליבא דר' יוחנן דסובר רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים להכי איצטריך וחי אחיך עמך ומינה דבשחד לא איצטריך קרא דפשיטא הוא כיון דאמר רחמנא לא תקח שחד אם עבר ולקח צריך להחזיר דגזל הוא עכ"ל (מה שיש לתמוה על דבריו אלו מסוגיא דפרק קמא דתמורה דבעי למימר דאביי ורבא פליגי בפלוגתא דר' אלעזר ור' יוחנן ברבית קצוצה יוצאה בדיינים ודחינן התם בקראי פליגי וכו' כבר עמד על זה מר בריה דרב הפרד"ס בס' אות היא לעולם בחלק שני סוף סי' ק"ך ד' קס"ח ע"א) הרי שכתב שטעם הרמב"ם הוא על פי הכלל דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכן כתב הרב נתיבות המשפט בריש סי' ט' וחידוש הוא שלא הזכיר שכן הרב ב"ח (גם בס' חתם סופר על סוגייאות הש"ס הנדפס עתה בעיק"ו ירושלים תוב"ב ראיתי בד' ל"ב ע"א) שכתב דמאי דפשיטא לן שצריך להחזיר השוחד הוא מטעם כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והדיין לא קנה השוחד ותיתי לי דזה עשרים שנה קיימתי מסברא דנפשאי וכעת מצאתי שכיונתי לדעת הגאון מליסא רסי' ט' עכ"ל

גם הגאון כתב סופר בחלק א"ח סי' ע"ג (בד"ה ועוד נ"ל להוכיח) כתב בפשיטות בדעת הרמב"ם שסובר דאי עביד לא מהני והוקשה אליו מה שפסק הרמב"ם בהלכות עבדים פרק ט' דין ו' המשחרר עבדו עובר בעשה ואם שחררו משוחרר דאמאי לא נימא אי עביד לא מהני וניחא ליה דיש לחלק בין לא תעשה לאיסור עשה עי"ש (ועיין במה שכתבתי על דבריו באות ס"ט בד"ה וביותר יש לתמוה) ומרן מוהריט"א בס' שמחת יום טוב ד' קס"ד ע"ד הביא דבריו הרב מקנה אברהם באות קמ"ח (בד"ה והנה הרב) צדד לומר דמה שכתב הרמב"ם בהלכות שגגות פ"ב דין י"ד שחט קרבן יחיד בשבת בשגגה וזרק דמו עולה לבעלים לשם חובה דמשמע דאם שחט בזדון אינו עולה לבעלים לשם חובה הוא משום דמילתא דאמ"ר לא תעביד אי עביד לא מהני (אלא שלא הונח לו בזה משום דכשלא יתוקן האיסור לא אמרינן אי עביד לא מהני) אלמא נקיט בדעת הרמב"ם דפוסק כרבא דאי עביד לא מהני

והרב פתח הדביר בסי' י"א אות ה' (בד"ה אלא) כתב בשם הרב מעין החכמה חבור נחמד על המצות ד' צ"ב ע"ב במצות נחלות שעמד על מה שתמה הרמב"ן על הרמב"ם ששכח למנות לאו דלא יוכל לבכר ויישב דהרמב"ם נקיט כרבא דאי עביד לא מהני וקרא דלא יוכל לבכר לא אתא ללאו ואביי ורבא דפליגי בבבא בתרא ד' ק"ל בדרשה דקרא דלא יוכל לבכר אזלי לטעמייהו בפלוגתא דאי עביד אי מהני או לא עי"ש

אמנם הרב לחם משנה בהלכות בכורות פרק ששי דין ה' כתב בדעת הרמב"ם שפוסק כאביי דאף דבכוליה תלמודא הלכה כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם בהא הלכתא כאביי משום דמוקמינן למסקנא דתמורה דפליגי בשינוי קונה מלתיה דרבא דלא כהלכתא דסבר שינוי אינו קונה ואנן קים לן דשינוי קונה עי"ש וכן כתב בדעת הרמב"ם הרב טל אורות בנימוקיו על המרדכי בפרק האומנין עי"ש בדף ק"ז סוף ע"ד ובדף ח"ק ע"א הצ"ע דברי הרמב"ם אהדדי דנראה כמזכי שטרא לבי תרי עי"ש (ונעלם מעיני הרב שהרב פרי חדש בספר מים חיים עמד בזה ויישב קושית הרב לחם משנה ושדעת הרמב"ם לפסוק כרבא דאי עביד לא מהני עי"ש בד' ל"ד ע"ג) גם הרב צרור החיים בד' ק"ן סוף ע"א עמד בסתירת פסקי הרמב"ם דממה שכתב בריש פרק ג' מהלכות מלוה הנ"ל מתבאר שפוסק כרבא וכמו שכתב הריב"ש ואילו בריש פרק עשירי מהלכות טומאת צרעת כתב התולש סימני טומאה וכו' עובר בלא תעשה ואינו לוקה עד שיועילו מעשיו ואם פוסק כרבא אף דלא אהנו מעשיו לילקי דעבר אמימרא דרחמנא וגם בסוף פרק ג' מהלכות תרומות גבי מקדים תרומה לביכורים כתב דמה שעשה עשוי וצריך להבין כמאן פסק ועיין בפרק א' מהלכות איסורי מזבח דין יו"ד ודוק עכ"ל ולפום ריהטא לא ידענא בעניותין מאי בעי רב בההיא דמקדים תרומה לביכורים דהא בסוגיא דתמורה ד' ה' ע"ב מקשינן מינה לרבא דאמר אי עביד לא מהני ומשנינן שאני התם דאמר קרא מכל מעשרותיכם תרימו תרומה ואם כן דין זה הוא מוסכם לדבר הכל ואין מזה סתירה ובנין למה שפוסק הרמב"ם כרבא או כאביי וכן מה שציין לפרק א' מהלכות איסורי מזבח הוא שכתב שם המקדיש בעלת מום למזבח אעפ"י שלוקה הרי זו נתקדשה ותפדה בערך הכהן ותצא לחולין והיה לו לציין עוד דומה לזה מה שכתב בהלכות ערכין פרק חמישי דין ה' המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית אעפ"י שעבר על עשה מה שעשה עשוי וחלה קדושה עליה ונפדית כשהיא תמימה אבל באמת אין משתיהן הוכחה לפסק הלכה מאחר שבתמורה שם מקשינן מנייהו לרבא דאמר אי עביד לא מהני ומשנינן (על מקדיש למזבח) שאני התם דאמר קרא ולנדר לא ירצה וכו' וממקום שנתרבו למזבח איתרבו לבדק הבית עי"ש ודברי הרב צרור החיים בזה נפלאו ממנו ומצאתי שהרב מקנה אברהם בסי' קמ"ח ד' כ"ד ע"ב כתב כן על דברי הצרור החיים ועל דברי הרב מלך שלם ד' ל"ד (שגם הוא הקשה מההיא דתרומות) רק שלא הזכיר ההיא דהלכות ערכין הנ"ל עי"ש והרב פרי מגדים באשל אברהם סי' צ' סק"ל משמע ליה מדברי הרמב"ם בפרק ט' מהלכות עבדים דין ו' שכתב דאם שחרר את עבדו משוחרר שסובר שהלכה כאביי דאי עביד מהני שהרי גם בעשה אמרינן לרבא דלא מהני (עיין לקמן באות ס"א בד"ה גם בסי' י"א ובד"ה וגוף הקושיא וכו' שאין מזה הכרח משום דאף לרבא במשחרר עבדו דינא הוא דאי עביד מהני)

הנך רואה מבוכה גדולה שרים רבים נבוכים הם בארש בדעת הרמב"ם מר אמר דפוסק כאביי ומר אמר דפוסק כרבא ולכן כתב הרב פרי מגדים דאליבא דהרמב"ם לא נתבררה ההלכה אבל ודאי גם הוא מודה דדעת שאר פוסקים דהלכה כרבא כמו שכתב בריש האות דמשמעות הפוסקים דהלכה כרבא כיעי"ש אך מדבריו שבמשבצות בסי' ע"ד אות א' (בד"ה אמר מעתה) נראה דבאמת הלכה זו רופפת בידו ששם לא הזכיר כלל את הרמב"ם ובכל זאת כתב כמסתפק אם הלכה כרבא עי"ש ובמשבצות סוף סי' תקפ"ט שהבאתי דבריו לעיל באות ז"ן (בד"ה וראיתי להרב פרי מגדים) ובמשבצות סי' קכ"ח ס"ק ט"ל (בד"ה ולפ"ז) גבי הפסולים לנשיאות כפים כתב וז"ל ואפילו הרג הנפש דהוי דברי קבלה ואפילו דברי סופרים אם עלה ירד דקימא לן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני אף במידי דרבנן עיין סמ"ע ח"מ סי' ר"ח עכ"ל. הנך רואה דמיחלפא שיטתיה ואין דבריו מכוונים לדעה אחת וצ"ע (ועיין לקמן בד"ה ובפתחי תשובה) גם באשל אברהם סי' קל"ה סק"ט כתב וכפי הנראה אין ברור הלכה כמאן אי מהני או לא עיין ח"מ סי' ר"ח בסמ"ע וביו"ד מזה עכ"ל

והגאון מוהרי"ץ הלוי הורוויץ בתשובתו שבנודע ביהודה מהדורא קמא בחלק אהע"ז סוף סי' ע"ו כתב דלא קימא לן כרבא דאמר אי עביד לא מהני כדמוכח מדברי רש"י בתמורה דף ו' ע"ב דרבא סובר כמאן דאמר שינוי בגזל אינו קונה לשיטתיה דסובר אי עביד לא מהני ואנן פסקינן דשינוי קונה עכ"ל וכיונה דעתו בזה לדברי הרב לחם משנה בהלכות בכורות הנ"ל וכן כתב הרב משנה למלך בהלכות מלוה פרק ח' דין א' (בסוף ד"ה מי שהיה לו ליתן) שהרב מוהר"ש יפה הכריח מדברי רש"י הללו ומדברי הרמב"ם בפרק ג' מהלכות גירושין דהלכה כאביי וכתב על דבריו דמה שהוכיח מדברי הרמב"ם יש לדחות ולפי שאינו מעניינו לא