שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ עד

כן המקדש מחייבי לאוין בביאה היה לנו לומר דלא מהני ואינה מקודשת ומדהא ליתא (כמו שבאר שא"כ היה להש"ס לומר דבהא פליגי) על כרחין לחלק דבדבר שלא יתוקן האיסור כולי עלמא מודו דאי עביד מהני זו היא לדעתי העניה כונת האחרונים והפלאה זו אינו יודע מה היא

עוד כתב (בספר המקנה הנ"ל) בדף ז"ך אות כ"א ליישב קושית הרב שער המלך מההיא דאלמנה לכהן גדול וז"ל בלי ספק הסברא אם יכול לתקן לאו אחד גם אם לאו אחר לא יוכל לתקן בכל זאת אמרינן לא מהני לתקן לכל הפחות לאו אחד על כן צ"ע מה שהקשה השעה"מ על מוהרימ"ט מכה"ג שם שני לאוין לא יקח ולא יחלל ואי אמרינן לא מהני הקידושין עובר רק על לא יחלל עכ"ל

ובאות כ"ג כתב וז"ל המנחת חינוך במלאכת שבת ל"ט כתב ונראה אם יתוקן קצת איסור ולא כולו אמרינן ג"כ לא מהני דאם לא מהני יתוקן על כל פנים קצת איסור מה לי כולו מה לי פלגא ודעת התב"ש אם נתנבלה בשחיטה דאסורים הבני מעיים לב"נ עכומ"ז כי לא שייך מי איכא מידי ור"ן סובר דריבוי שיעור הוא איסור תורה אפילו במקום דהעיקר נדחה כגון לחולה אם כן ודאי פשוט דאם אחד שוחט בהמה קטנה ואחד שוחט בהמה גדולה נהי דלענין סקילה שניהם שוין מכל מקום לענין איסור עשה יותר מי ששחט הגדולה מחמת ריבוי השיעור וריבוי השיעור הוא אסור בשבת ואם כן הדרא לדוכתא קושית מהרי"ט נימא בשוחט בשבת דלא מהני ואי דלא יתוקן האיסור זה אינו דמכל מקום יתוקן קצת דאם הבהמה כשרה אם כן הבני מעיים כשרים ושחט הרבה אבל אם נימא דלא מהני והוי נבלה א"כ הבני מעיים אסורים לב"נ עכומ"ז והוי מקלקל ופטור על הבני מעיים אם כן מתוקן קצת והיא קושיא נפלאה

וחדשות אני מגיד אשר ראיתי בס' היקר חתן סופר בדף קמ"ג אות ד' שאחר שהזכיר כלל הרב מוהרימ"ט הנ"ל כתב בשם שו"ת ב"א (איני יודע אם הוא בית אפרים או ברית אברהם ואין גם אחד מהם אצלי) שאין זו סברת מוהרי"ט כמו שחשבו כל המחברים ולפי שספר זה אינו מצוי הנני מעתיק דבריו וז"ל במוהרי"ט בראשונות סי' מ"ט העלה כלל חדש דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא כדי ליתר ולהציל את העובר מעבירה אבל במקום שלא ינצל מעבירה גם אי נימא לא מהני בכי האי גוונא לא אמרינן דלא מהני והעלה בזה לתרץ קושית מוהרשד"ם מהא דשוחט בשבת דשחיטתו כשרה ואמאי לא אמרינן אי עביד ל"מ ועל פי הנ"ל ניחא דגם אי שחיטתו נבילה חלל שבת בחבורה (ככר כתבתי בד"ה ובספר המקנה שלא מצאתי מענין שחיטה בשבת בתשו' הרב מוהרימ"ט) והנה כל המחברים ייחסו סברא זו למוהרי"ט בסי' ס"ט אבל בשו"ת ב"א כתב שסברא זו שכתבנו היא סברת מוהרי"ט צהלון וסברת מוהרי"ט היא סברא אחרת מובא לקמן אות ט'. ושוב נשא ונתן בכלל זה לבנות ולסתור עד אות ט' ובאות ט' כתב וז"ל דעת מוהרי"ט בראשונות סי' ס"ט לחלק בכעין חלוק הנ"ל אלא שמיקל יותר בחד צד והוא דלא אמרינן אי עביד ל"מ אלא בעבירה שיש לה משך זמן ולתקן מכאן ולהבא אבל עבירה שרק לשעתא ועבר עליה מאי דהוה הוה ולא אמרינן בה אי עביד לא מהני והנה החילוק בין סברת מוהריט"ץ לסברת מוהרי"ט הוא בעבירה שאין לה משך ואפשר לאהדורי שלא יעבור עבירה לדעת מוהריט"ץ אמרינן אי עביד לא מהני כדי להצילו מעבירה שעבר אבל לדעת מוהרי"ט לא אמרינן אעל"מ להצילו על מה שעבר אלא לתקן שלא לעבור מכאן ולהבא ביש לה משך והנה הקושיא משוחט בשבת מתורצת בשניהם אבל מה שהקשה קדוש זקיני רעק"א על סברת מוהריט"ץ מכתב עי"ג כתב דנימא אעל"מ ולא יהנה כתב עליון לשמה ולא יהיה תיקון ולא יחלל שבת כשנימא אעל"מ וכתב שמחמת קושיא זו לא סגי להו לתוספות בסברת מוהריט"ץ והוצרכו חילוק אחר בין שהזמן גורם או לא אבל לסברת מוהרי"ט אתי שפיר דכיון דאין לה משך זמן לא אמרינן אעל"מ אבל ביש לה משך אכתי אפשר לומר אפילו בתלוי בזמן אעל"מ ולפי סברא זו ג"כ לא קשה מה שהקשיתי משוחט בשבת דבכל שחיטה אע"ג דאפשר לתקן העבר לא אמרינן אעל"מ כיון שאין לה משך אלא לעומת זה קשה לסברא זו מלבד הקושיא שהבאנו לעיל על מוהריט"ץ מקושית התוס' מצורם אזן בכור ומקושית השער המלך מאלמנה לכהן גדול לסברת מוהרי"ט תקשה ג"כ מקושית התוס' משוחט חמץ על הפסח לפסול והא שחיטה שאין לה משך לא אמרינן אי עביד לא מהני ודע דכל הסברות שאמרנו דהוא להצילו מעבירה אין הכונה לטובתו וכי אנו אחראין לטובת עובר עבירה להצילו מעונש אבל הכונה שסברא הוא שאינו בדין שיהנו מעשיו להחזיק העבירה למרות עיני כבודו ית"ש מוטב שתתבטל מעשיו ולא יהיה המרה נגדו ית"ש וזה עיקרי סברות מוהריט"ץ ומוהרי"ט הנ"ל עכ"ל

כלל ס') במחלוקת אביי ורבא בכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד מפורש בדברי הרא"ש בתשובה כלל זיין סי' ד' שהלכה כרבא דאי עביד לא מהני והרב משנה למלך בפרק ח' מהלכות מלוה דין א' (בד"ה מי שהיה לו ליתן) כתב דמוכח מדברי הרא"ש בכלל ח' סי' י"ד דהלכה כרבא ועיינתי שם וגם בסי' ד' ולא ראיתי הוכחה לזה ואם הוא טעות הדפוס וצריך להיות כלל חמישי סי' ד' (כי אין בו י"ד סימנים) ששם כתב שאם מכרו מקומות הבית הכנסת קודם שהתירו החרם שהטילו שלא למכרם בשביל שום חוב וכו' אין המכירה מכירה דמזה נראה שסובר במלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני יש לפקפק בזה שהרי הרא"ש סובר דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא באיסורין של תורה שאי אפשר לבטלן אבל בנדרים ושבועות שבידו לבטלן על ידי שאלה אי עביד מהני ואם כן אף אם סובר הרא"ש דקיימא לן כרבא דאי עביד לא מהני הא בנדרים מהני ולמה כתב דהמכירה בטלה וכמדומה לי שכבר עמדו איזה רבנים על דברי הרא"ש הללו ואם כן אין מזה כל כך הכרח אבל תמיה לי שהיה לו להביא דברי הרא"ש שבכלל זיי"ן הנ"ל ששם כתב מפורש דקים לן כרבא דאי עביד לא מהני ואין לומר שט"ס הוא במשל"מ וצריך להגיה כלל ז' סי' ד' שאין זה מוכח אלא מפורש ואיך שיהיה על כל פנים דעת הרא"ש כן היא דהלכה כרבא וכן כתב הרב שלטי הגבורים בסוף פרק משילין וכן נראה קצת מדוקדק לשון התוס' בגטין ד' י"ב ע"א ד"ה אלא שכתבו ואם תאמר למאן דאמר אי עביד מהני וכו' ולא כתבו למאי דקיימא לן וכו' וכן כתוב בהגהות מרדכי פרק ג' דשבועות שהביא הרב הסמ"ע בסי' ר"ח סק"ג וכן כתבו כמה פוסקים שאציין דבריהם להלן בס"ד

ותמיה לי על מה שכתב הרב פרי מגדים באשל אברהם סי' ע"א אות ה' וז"ל והנה דרך כלל אומר דפלוגתא דאביי ורבא לא נתברר הלכה כמאן כמו שיראה הרואה בר"מ כמה מקומות וספיקא הוי הילכך בק"ש חוזר וקורא ושאר ברכות חומר לא תשא י"ל להיפך וכו' עי"ש ולא ידעתי למה כתב כן והוא עצמו באותה האות הביא דברי הסמ"ע הנ"ל לענין דבדבר תורה אף בבדה האיסור אי עביד לא מהני ודברי הרא"ש הנ"ל גם כן הזכירם הרב שפתי כהן בסי' ר"ח הנ"ל עי"ש אשר מכללות דבריהם מתבאר דנקיטינן כרבא דאי עביד לא מהני לולא בעניינים שיש לומר שגם רבא מודה דאי עביד מהני על פי החילוקים שחלקו הפוסקים כל מר כדאית ליה

ואורי הרב פרי מגדים לא קאמר דלא נתבררה ההלכה אלא אליבא דהרמב"ם (כמו שכתב כמו שיראה הרואה בר"מ בכמה מקומות) והוא לפי שהרב המגיד בפרק א' מהלכות גזלה דין ט' (גבי לאו דלא תחמוד) נראה דנקיט בדעתו שהלכה כרבא דאי עביד לא מהני וכן נקיט בדעתו הריב"ש בסי' תפ"ח שבאר מה שכתב הרמב"ם בריש פרק ג' מהלכות מלוה גבי חובל בגד אלמנה שאם חבל מחזירין ממנו בעל כרחו שהוא משום מאי דאמר רבא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והביא דבריו מרן בכסף משנה שם וכן כתב הרמב"ן בספר המצות מצות לא תעשה סי' רכ"ז דמה שכתב הרמב"ם בריש פרק י"א מהלכות שמיטה ארץ ישראל המתחלקת לשבטים אינה נמכרת לצמיתת ואם מכרו עוברים בלא תעשה ואין ממעשיהם מועילים אלא תחזור השדה לבעליה ביובל דמה שאין מעשיהם מועילים היינו משום הא דרבא