שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ עג

במה שנשאל בשו"ב שנשבע על דעת שלשה נקובים בשמותם שכל זמן שלא יתירו לו לא ישיג גבולם ולא ישחוט בהמה או עוף ועבר ושחט בערב כיפור כשלש מאות עופות מה משפט הכלים ורצה הרב השואל לומר דאם נאמר דלא מהני והוי כנוחר ומעקר יתוקן האיסור שהוא נשבע על שחיטה ולא על נחירה ולכן ראוי לומר שלא תועיל השחיטה ויתוקן האיסור והשיב דהא ליתא דבנדרים ושבועות הולכין אחר לשון בני אדם ועיקר שבועתו של זה היה שלא להשיג גבולם ולהפסידם וכל ששחט ואכלו שחיטתו הרי השיג גבולם ואף אם לא תהיה שחיטה מכל מקום נפסדו השו"ב והשיג גבולם ואף דיחזיר להם המעות מכל מקום מלבד דאי אפשר לידע כמה שחט ועוד שהמנהג בערב יוה"כ שנותנים להשו"ב ביותר מן הקצוב והוא זלזל במקח אף גם מקרא מלא הוא חבול ישיב רשע גזלה ישלם ודרשו דאף שישלם מכל מקום רשע הוא ואם כן לא נתקן עונו ואם כן שוב מועיל שחיטתו ולא הוי נוחר ומעקר

ומקרוב נדפס ש"ס בוילנא דפוס רא"ם ובמס' קמא יש חידושי הלכות להגאון מוהרי"ח ליפא מייזליש (מר ניהו המחבר שו"ת תפארת יוסף המובא בקונטריסים אלו בכמה מקומות) וראיתי שם על דף ס"ז בדין יאוש קונה או לא שהאריך מאד במה שחקר למה לא נאמר בזה כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מאחר שהיאוש בא מחמת העבירה שגזל ולא דמי ליאוש באבידה שאין בו עבירה ומתוך פלפולו העלה דבר חדש דכמו שכתב הרב מוהרימ"ט דהיכא דלא נתקן האיסור על ידי ביטול מעשיו אמרינן דאי עביד מהני כמו כן בהיפך היכא דנוכל לתקן האיסור באופן אחר אף אם יתקיימו מעשיו אז גם כן אמרינן אי עביד מהני וכתב ליישב בזה כמה דברים שא נא עיניך וראה ולפי הנראה זו היא דעת הרב הסמ"ע בסי' ר"ח סק"ג שכתב לתרץ מה שהקשו הקדמונים על מה שכתב במרדכי בשם הרר"י ב"ר פרץ דמי שנשבע שלא למכור ומכר אי עביד לא מהני שהוא היפך מאי דמשמע בפרק איזהו נשך ד' ס"ה ע"א גבי יהיב גלימא ברביתא דמפקינן מניה הגלימא כדי שלא יאמרו קא מיכסי בגלימא דרביתא דמשמע דאי לאו האי טעמא קנה המלוה הגלימא ולא אמרינן דליבטיל מקח משום שנעשה באיסור ותירץ דכיון שאפשר שיתקן האיסור אף אם תהיה הגלימא קנויה לו דהיינו שיחזיר דמי הגלימא ללוה אמרינן שפיר אי עביד מהני ע"ש והבאתי דב"ק לקמן אות ס"א

ובעיקר כללין השגתי עתה ס' ערוך השלחן חלק יו"ד לידידי הגאון יחיאל מיכל הלוי עפשטיין אבד"ק נאוורדאק יצ"ו וראיתי בסי' י"א אות ה' וז"ל יש מהגדולים שחקרו נימא בשוחט בשבת וביוה"כ אי עביד לא מהני ותיהוי כנחירה בעלמא ואין זו שחיטה כלל ותירצו כמה תירוצים ולי נראה דאין זה ענין כלל לאי עביד לא מהני דהא אף אם נחשבנה כנחירה יש בזה חילול שבת כבשחיטה ואין בזה תועלת לענין העבירה אם כן מה לי אם נקראנה שחיטה או נחירה עכ"ל ותמיה לי שנעלם ממנו שכבר קדמיהו רבנן קדישי ליישב קושיא זו על פי חילוק זה

גם אשו"ר בספר לב שומע לידידי הרה"ג חיים הכהן אבד"ק טראבלוס יצ"ו במערכה זו אות ט"ז שכתב שיש ליישב בזה כמה קושיות וז"ל כל מלתא וכו' לא אמר רבא דלא מהני אלא במעשה שהוא גוף האיסור והוא היפך מ"ש בתורה בגוף אותו מעשה עצמו כגון לא ימכר דחרמי כהנים לא כן היכא דאין האיסור בגוף המעשה עצמו מוהרי"ט סי' ס"ט ובזה נתיישבו כמה קושיות כגון מה שהקשה ה' מחנה לויה מקריעה בשבת עי"ש דאין האיסור בגוף הקריעה עצמה רק שנעשית באיסור וכן ההיא דמציעא ד' ט' אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת הכי נמי דלא קני עכ"ל יצ"ו נראה שתופס הרב דברי רבינו מוהרימ"ט כפשוטן כמלתא בלא טעמא ולפי מה שכתבתי בריש אות זו תורף דברי קדשו מבואר דלא אמר לחלק כן אלא על פי הטעם שביאר דמאי דאמרינן אי עביד לא מהני הוא שיהיו מעשיו בטלין ודברי תורה קיימים והוליד מזה שבדבר שאף אם נאמר דאי עביד לא מהני לא יהיו דברי תורה קיימין דאיסורא דעבד עבד בזה אמרינן אי עביד מהני וכן כתבו רבנן קדישי הבאים אחריו שעיקר חילוקו הוא בין היכא דיתוקן האיסור (דאז אמרינן אי עביד לא מהני) להיכא דלא יתוקן האיסור (דאז אמרינן אי עביד מהני) כמו שמתבאר ממה שהבאתי בשמם למעלה ולפי זה נראה דלגבי קריעה היה לנו לומר דאי עביד לא מהני שהרי מתקן את האיסור שלא יהא מחלל את השבת שמה שנקרא הקורע על מתו מחלל את השבת וחייב היינו משום דכיון דחייב לקרוע חשיב מתקן ולא הוי מקלקל כמו שכתב רש"י בשבת ד' ק"ה ע"ב ואם כן אם נאמר דלא יצא ידי קריעה ממילא לא הוי מקלקל ואין כאן מלאכת שבת וכיון דנתקן האיסור איבעי לן למימר דאי עביד לא מהני

ואף דאכתי איסורא דרבנן מיהא איכא דכל המקלקלין דפטורין אסורין מדרבנן ואם כן אף אם נאמר דלא מהני לא נתקן האיסור לגמרי מכל מקום כיון שעל ידי שנאמר דלא מהני יהא נתקן איסור תורה שלא יהא חייב יש לנו לומר דלא מהני וכן מתבאר מדברי רבינו עקיב"א בתשובה בסי' קע"ד דאף שכתב לחלק בין היכא דיתוקן האיסור להיכא דלא יתוקן ויישב בזה מאי דהשוחט בשבת אף שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה ועוד כמה עניינים בכל זאת כתב בסוף התשובה דיש להקשות בקורע בשבת נימא דאי עביד לא מהני וכיון דלא יצא ידי קריעה ממילא מתקן האיסור דאינו אלא מקלקל וכו' וכתב לתרץ על פי כלליה דרב ש"ך בח"מ סי' ר"ח עי"ש ולקמן באות ס"א אלמא דחשיב לקריעה יתוקן האיסור במאי דנימא דלא מהני ולא יצא ידי קריעה ואם כן נראה לפי זה דאין קושיא זו מתיישבת על פי דברי הרב מוהרימ"ט (כמו שכתב הרב לב שומע נר"ו) דהוא לא אמר לחלק בין שהמעשה גוף האיסור וכו' אלא מטעם דבזה יהיו דברי תורה קיימין ובזה לא יהיו דברי תורה קיימין

אמנם מה שכתב ליישב ההיא דהגביה ארנקי על פי דברי הרב מוהרימ"ט הנה נכון דבההיא אי נמי נימא דלא קנה לא יתוקן האיסור דהאיסור הוא טילטול מוקצה בשבת ואיסורא דעבד עבד וכן ביאר רעק"א בסי' הנ"ל (בד"ה וגם מההיא) דהיינו טעמא דהגביה ארנקי בשבת קנה משום שלא יתוקן האיסור עי"ש

ובספר המקנה (להגאון זוסמאן אבד"ק חאלאש) ח"ב כלל כ"ד פרט א' ד' כ"ה (ד"ה והרי אלמנה) הביא כלליה דרב מוהרימ"ט ומה שהשיגו הרב שער המלך (שהבאתי תורף דב"ק למעלה בד"ה ומצאתי שמה שכתב) וכתב על זה וז"ל והרי אלמנה לכ"ג וכו' מכאן הקשה השעה"מ על מוהרי"ץ שמיישב קושית השוחט בשבת דלא אמרינן דלא מהני וכו' (כבר כתבתי למעלה בד"ה ומה שכתב בחידושי רעק"א וכו' שלא הוזכר בדברי הרב מוהרימ"ט שבסי' ס"ט משחיטה בשבת כלל) והנה לסברת האחרונים שמהרי"ט סובר אם אי אפשר לתקן אז גם רבא מודה דמהני א"כ פלא גדול מה הקשה על שכנגדו לשיטתו דמר אם יקדש בביאה אחת מחייבי לאוין וכו' הלא בזה גם הוא מודה דמהני גם מה הקשה על שכנגדו מי שמאנה פחות משתות וכו' (כמו שהעתקתי תורף דב"ק בריש אות זו) גם לשיטתו קשה כיון דיוכל לתקן אם בטל המקח אין כאן אונאה על כן נראה לי שיש שני סוגי עבירה. א) מה שתורה הקפידה שמעשה זו לא יהא נעשה בעולם כמו ההליכה לעש"ג שלא יתיקר וכו' ואם היה אפשר לבטל המעשה אז אמרינן אי עביד לא מהני אבל זאת אי אפשר כאשר מדייק בלשונו שכבר עמדו, לפניהם וכן בתמורה וחרמי כהנים קפידה התורה שקרבן לא יתחלף באחר והוא עושה נגד והיפך דעת התורה. ב) פעולה שהתורה, הקפידה רק שגברא לא יעשה עבירה אבל אין הקפידה שפעולה לא יהיה בעולם למשל השוחט ומוכר בשבת וכי קפידה שבשבת לא יתבשל המאכל רק הוא לא יעשה מלאכה ואם הוא עבר למה לא יהנה מעשיו הלעיטהו לרשע וקולר בראשו (כאשר כתב הט"ז בסי' תקכ"ד בכיוצא לזה) וכן לא תונו הוא עבר ולמה לא יהנה המקח וכן מי שמקדש חייבי לאוין הוא עבר ומהני מעשיו כי אין קפידת התורה על המעשה רק על העושה אבל בכהן שקפידת התורה על המעשה שלא יהיה לכהן אשה פסולה שמחלל זרעו גם אם אי אפשר לתקן העבירה שעשה אבל המעשה נגד והפך רצון השי"ת על כן לא מהני ומיושב ב"ה כמה קושיות ה' יאיר עיני בתוה"ק עכ"ל. ואני הדל לא זכיתי להבין מה שהתפלא על האחרונים ממה שהקשה מחייבי לאוין וכו' דלפי הנראה כוונת הרב מוהרימ"ט כפי מה שהבינו האחרונים היא להכריח מה שרוצה לחלק דבדבר שלא יתוקן האיסור גם רבא מודה שאם לא