שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ עב

נתכוון הרב טורי זהב בח"מ סי' ר"ח עי"ש ואני ההדיוט הבאתי תורף דברי הרב ט"ז לעיל באות ז"ן (בד"ה ובעיקר) ולא משמע לי שכונתו לזה כמו שיראה הרואה ומדברי הרב בית אברהם שהביא הרב חינא וחסדא בח"ב בקונטריס אחרון ד' כ"ה ע"ג נראה דמיסתמיך ואזיל בתר כלליה דרב מוהרימ"ט הנ"ל ואינו מצוי אצלי לעיין בדב"ק וכן ס' ערוך השלחן חלק ח"מ אין אצלי כי ראיתי שהרב ישרי לב בד' ח"ן ע"ג אות ז' כתב שבסי' כ"ח האריך בכלליה דהרב מוהרימ"ט

והרב פתחי תשובה באהע"ז סי' מ"ד סק"ח כתב בשם הנו"ב מהדורא תניינא סי' נו"ן דמקדש אחת מחייבי לאוין דקים לן דמקודשת היינו אף מקדשה בביאה ואין בזה משום מלתא דאמר רחמנא לא תעביד כמ"ש הש"ך וכו' והרב פ"ת כתב טעם אחר משום דלא יתוקן איסור הביאה במה שנאמר דלא מהני ובכי הא מהני כמו שכתב רבינו עקיב"א וכו' וסיים ויש לעיין בתשובת מוהרי"ט דכמדומה ששם העיר בזה דהמקדש חייבי לאוין בביאה לא יהיו תופסין הקידושין ודחי לה מחמת סברא הנ"ל וכעת אינו עמדי עכ"ד. בא וראה כמה נפיש חיליה דהאי גברא רבא אם ספקות שלו כך ודבר ה' בפיהו אמת שכן כתב הרב מוהרימ"ט כמו שכתבתי תמצית דבריו בריש אות זו והגאון כתב סופר בחלק א"ח סי' פ"ח (בד"ה ויש) נסתפק לדעת הרב בית חדש בסי' תס"ו דמה שכתב הר"א מגארמיזא שהובא בטור דשק שיש בו קמח וישבו עליו תרנגולים אינו מחמיץ ומיהו ירקד הבצק הנדבק לחוץ והשאר מותר דטעם הריקוד לחוץ הוא משום דמאיס ואיכא משום בל תשקצו מה יהיה הדין לדעתו באם עבר ואכל ממנו למצוה אם יצא בדיעבד וכתב דמשום לתא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ליכא לפי דכייל לן מוהרי"ט הובא בש"ך ח"מ סי' שס"ח (שפ"ח) דלא אמרינן אי עביד לא מהני רק אם לא מהני לא עשה איסור והכא גם אם לא מהני עבר על בל תשקצו ולא מרויחינן מידי אבל יש לומר דאיכא משום מצוה הבאה בעבירה וכו' עי"ש ויש לפלפל בזה על פי שאר החילוקים שנאמרו בזה ועל כל פנים מדבריו אלו נראה שתופס עיקר כלליה דרב מוהרימ"ט. אחר זמן רב ראיתי בכתב סופר חלק יו"ד סי' א' שהאריך בעניינים אלו ועל סברת הרב מוהרימ"ט כתב בדף א' ע"ד (בד"ה וע"כ צריכים) שסברתו נכונה היא ומלתא בטעמא לשבח וכתב דיש להעמיס סברא זו בדברי התוס' בתמורה שכתבו לחלק בין איסור שאסרה תורה לאיסור שבדה מלבו (עיין לעיל אות ז"ן בזה) והסביר הדברים עי"ש

גם אשו"ר להרב מטה אהרן במערכת הבי"ת סי' י"ז (בערך בונין בחול ואחר כך מקדשין) ד' מ"ב ע"ב שהביא קושית הרב מוהר"ש יפה על דברי הרמב"ם בהלכות גרושין פרק ג' בדין גט שנכתב בשבת (שהבאתי למעלה בד"ה ומצאתי שמה) וכתב ליישב על פי כלליה דרבינו מוהרימ"ט הנז"ל וכתב ואף שיש לעמוד על דבריו טובא כאשר עמד וימודד הרב מוהר"א קארו בקונטריס שבס' חזון נחום במס' תמורה מכל מקום הרבנים מוהריט"ץ בסי' ט"ז ותורת חסד סי' רס"ט הסכימו לחילוק מוהרימ"ט ועל פי דבריהם מתיישבים דברי הרמב"ם אלו וכו' עי"ש (חידוש הוא שלא ראה דברי הרב שער המלך באותו פרק באותו מקום והרגיל בספרו יודע שמזכירו במקומות הרבה) גם הרב אבני שהם בדף פ"ג ע"ג כתב סברא זו בשם איזה פוסקים והבאתי דבריו לעיל באות ה"ן (בד"ה וראיתי להרב) ועיין דברי מלכיאל להגאון אבד"ק לאמזא יצ"ו סי' כ"ב אות כ"ב והרב אשל אברהם (בש"ע הקטנים) בסי' ת"ר הביא מה שנסתפק בשו"ת פ"ה ח"ב (אולי הוא ס' פרי הארץ ואינו מצוי אצלי) במה שכתב מרן שם בס"ג דכשחל יום ראשון בשבת מברך זמן כשתוקע ביום שני איך יהיה הדין במי. שתקע בשבת מי אמרינן אי עביד לא מהני ואם כן יברך זמן על תקיעתו ביום שני וכו' וכתב על דבריו דפשוט דאי עביד מהני בין בשופר בין בלולב על פי דברי הרב מוהרימ"ט דהכא נמי לא יתוקן האיסור במה שנאמר אי עביד לא מהני עי"ש שלא הזכיר חולקים על כלל זה

וראיתי להרב מוהר"ם גאלאנטי בס' דברי מרדכי בקונטריס דבר יוסף בד' ס"ח ע"ב שנסתפק במאי דקים לן דקידושין תופסין בנדה אף דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות אם הוא דוקא במקדשה בכסף ושטר או אף במקדשה בביאה ורצה לפשוט ספקו מדברי הר"ן בפרק קמא דקידושין (בד"ה גרסינן בגמרא איבעיא להו תחלת ביאה קונה) שכתב גבי בא על ארוסתו בבית חמיו דאינו בדין שביאה זו תקנה כדאמרינן בפרק ארבעה אחין למאן דאמר מאמר קונה קנין גמור מאמר דהיתרא קני מאמר דאיסורא לא קני ושקיל וטרי בזה לדחות דאין ראיה מדברי הר"ן לספקו ושוב בעמוד ד' הביא מה שכתבו התוס' בריש יבמות בד"ה ואחות אשתו ואפילו בנדתה משמע בפסחים דבת יבום היא דקאמר ר"י אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור ופריך מ"ש יבם דקעביד מצוה וכו' משמע דקני לה ע"כ וכ"כ הרא"ש וכ"כ שה"ג בריש פ"ק דיבמות ושמא דאף גם זאת אינה משלנו דשאני התם כיון דקא נחית ברשות לעשות מצוה ולא מצי לשיולי דבזיז מינה דא"כ הו"ל שוגג גמור ולא עביד שום איסור ולהכי פטור מחטאת אמטו להכי קני ברם כי הוה מזיד או קרוב למזיד וקעביד איסורא אפשר דלא קני ובהכי יהא מונח דהיכי קני ביאת נדה ביבמה לרבא דס"ל בריש תמורה כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והאי דלקי משום דעבר אמילתא דרחמנא דהתם דוקא כשהוא מזיד אלא שנמשך מזה דמקדש נדה בביאה וידע שהיא נדה לרבא לא מהני ולאביי מהני וכעת הדבר צריך אצלי תלמוד עכ"ל. ובמחילת כבוד תורתו הרמה דבריו תמוהים בעיני דמלבד דהמעיין בדברי הרבנים שער המלך בהלכות אישות בקונטריס חופת חתנים סעיף ט' ונודע ביהודה תניינא אהע"ז סי' נו"ן ישר יחזה דלאו דוקא ביבמה (דנחית ברשות לעשות מצוה) הדין כן אלא בכל הקידושין של חייבי לאוין וכיוצא שתופס בהן קידושין אין חילוק בין קדושי כסף ושטר לקידושי ביאה שאף שעושה באיסור הקידושין הוו קידושין. ואני ההדיוט כתבתי בזה בקונטריסי במערכת קידושין דמדברי הריב"ש סי' ו' שהביא הרב קהלת יעקב בחלק מדות חכמים אות ה' דאם בא על אשה פנויה שהיתה בחזקת נדה לא אמרינן דבעל לשם קידושין אלא לשם זנות דאם לאיסור כרת התיר עצמו בביאתו איך יחוש לאיסור קל דפניה מתבאר דגם בביאת איסור היא מקודשת אם כיוון לכך רק דמסתמא לא אמרינן דלשם קידושין בעל גם מדברי הרב חות יאיר סוף סי' קל"ה שהביא שם מתבאר כן שכתב דהא דקימא לן בסי' ל"ג דפנוי הבא על פנויה חוששין לקידושין משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות היינו דוקא כשהיא טהורה והוכיח מדבריו דחזקה זו אינו מועלת למי שראינו שעובר על איסור כרת מוכח דאי אמר בפירוש לשם קידושין מהני גם בנדה והביא שגם הרדב"ז כתב כדברי הריב"ש והרב משנה למלך בפרק יו"ד מהלכות גירושין הלכה ח"י הסכים על דבריו והרב יד שלמה בדף ס"ו ע"ג הביא תשובת הרדב"ז החדשות סי' שנ"א שכתב להדיא דאם פירשה נדה ופירש דלשם קידושין בעל מקודשת וכן נראה דעתו עי"ש ועוד כתבתי דמדברי הרב אבני מילואים סי' ל"ג ס"ק א' מתבאר דפשיטא ליה דגם בביאה קימא לן דקידושין תופסים בנדה ושכן פשיטא ליה להרב פני יהושע סי' ג' הביא דבריו הרב פתחי תשובה באהע"ז סי' מ"ד סק"ז עי"ש ובס"ק ח' לעניין חייבי לאוין דקידושין תופסין בהם אפילו אם מקדש בביאה משום דאיתקוש הויות אהדדי אם כן מהאי טעמא אית לן למימר דאין לחלק במקדש נדה בכסף ושטר למקדש בביאה הנה מבואר מכל זה דהדין ברור דמה שקידושין תופסין בנדה הוא אף אם מקדשה בביאה

ועוד דמה שהוקשה לו בקנין יבמה נדה מדאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד לא מהני ורוצה לחלק בין מזיד לשוגג הנה לקמן באות ס"ח הבאתי בשם כמה פוסקים דכי אמרינן אי עביד לא מהני אין חילוק בין מזיד לשוגג זאת ועוד דעיקר קושיתו נראה דלא קשיא לפי כלל הרב מוהרימ"ט דהכא נמי אם נאמר דלא מהני לא יתוקן האיסור בזה ולכן אמרינן שפיר דאי עביד מהני והוא תימה, לגדול שכמותו שנעלם ממנו כלל זה ועוד יש ליישב על פי שאר כללים שנאמרו בדין זה וכבר הגאון נודע ביהודה שם ביאר בנדון זה דלא שייך לומר אי עביד לא מהני מטעם אחר עי"ש ודברי הרב דברי מרדכי צ"ע

וחידש הגאון שואל ומשיב בח"ג סי' ח' (במהדורא קמא) בכלל זה דבנדרים ושבועות הולכין אחר לשון בני אדם ולכן