שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ עא

והנה במקום אחר כתבתי שסברת התוס' גבי על מנת שלא תנשאי וכו' הביאוה הרשב"א והר"ן בחידושיהם ומסתמא כן היא דעתם ולכאורה סברת הרמב"ם יחידאה אך המעיין בדברי הרב המגיד יראה שהביא כן בשם הרמב"ן שהאומר לחברו שדי נתונה לך על מנת שלא תתננה לפלוני ונתנה בדרך קנין בטלה המתנה ושדה חוזרת לבעלים הראשונים והרב המגיד הביא דברי הרמב"ן הללו ליישב דברי הרמב"ם עי"ש ורבינו המשנה למלך בשלישי מהלכות זכיה דין ו' כתב שמתוך תשובת הרא"ש שהביא הטור בסי' רמ"א מוכח שסובר דבמתנה על מנת שלא תמכרנו לפלוני אם עבר ומכר לאותו פלוני נתבטלה המתנה או המקח כיון שעבר על תנאו ואף דאי אמרינן שנתבטל המקח נמצא שמה שמכר לאותו פלוני אינו כלום דאין אדם מוכר דבר שאינו שלו ונמצא דאין כאן מקח מכל מקום כיון שנתנו בדרך מכר נתבטל המקח מעיקרו והביא שכן כתב הרב המגיד הנ"ל וגם הביא סברת התוספות בגיטין ד' פ"ג הנ"ל ושהרשב"א והר"ן הביאו סברת התוספות ושיש ללמוד מדבריהם דהנותן מתנה לחבירו והתנה על מנת שלא ימכרנו ועבר ומכרו המכר בטל והמתנה קיימת והצריך תלמוד וציין לעיין בתשובת מוהר"א ששון סי' קי"ח ומוהר"ם אלשיך סי' ה' וכו' עי"ש

ואין אצלי ספרא דבי רב מוהר"א ששון אך בדברי רבינו מוהר"ם אלשיך עיינתי ובסוף הסימן כתב בזה הלשון וליכא לפרושי לתנאה לומר על מנת שלא ימכור ולא ימשכן דהיינו שאם ימכור או ימשכן יתבטל המכר או המשכנתא דלא היא וכמו שכתב הרא"ש בתשובה כלל פ"א וז"ל ואינך יכול לפרש על מנת שלא יוכל למכור שאם ימכור יהיה המכר בטל והמתנה קיימת דדבר זה אין כח בידו להתנות דאם המתנה קיימת יעשה בה מה שירצה עכ"ל ואם כן בנדון זה גם כן המתנה מתבטלת ע"כ דברי הרב מוהרמ"א נמצינו למדין דסברת הרמב"ם אינה יחידאה והמעיין באה"ע סי' קמ"ג סעיף ט"ז ובחשן משפט סי' רמ"א סעיף י"א ישר יחזה דנקטי הפוסקים כשיטת הרמב"ם הנ"ל ולכן שפיר קאמר רבינו עקיב"א שיכולים לומר קים לי כהרמב"ם אף שלא הזכיר אלא דעת הרמב"ם אבל האמת הוא דרבים אשר אתו כאמור

שוב כתב (בשו"ת רעק"א שם בד"ה והן אמת) דמהקשו בתמורה מן שוחט הפסח על חמץ ומצורם אזן בכור ונהי דבשוחט פסח על חמץ יש לומר דאי לא מהני והוי כנוחר לא עבר על הלאו דלא תזבח מכל מקום בצורם אזן לא יתוקן הלאו על ידי שנאמר דאי עביד לא מהני אלא על כרחין לא סברי כלל זה ושוב כתב דמדברי הרי"ף בסוף פרק משילין שכתב להוכיח מדברי הירושלמי דמקח שנעשה בשבת המקח קיים ולא הוכיח כן מדתנן השוחט בשבת שחיטתו כשרה מוכח שסובר כלל זה ולכן לא הוכיח דינו משוחט בשבת דהתם לא יתוקן האיסור דנטילת נשמה משום הכי הוא דמהני וכן בההיא דפרק מרובה גבי עקוץ תאנה וזרוק גנובתיך לחצרי שהקשה בשלטי הגבורים אמאי לא נימא דאי עביד לא מהני לא קשיא דהתם נמי לא יתוקן איסור הקציצה והזריקה ואי משום דהמכירה גופא אסורה הא אינו אלא איסור דרבנן ורבא לא אמר אלא כל מלתא דאמר רחמנא וכו' (עיין בכלל זה לעיל באות ה"ן) והאריך ליישב כמה דברים על פי זה ושאפשר שגם התוס' סוברים כלל זה וכו' עי"ש דב"ק באורך

גם אשור לרעק"א הנ"ל בסי' קע"ד שהביא קושית הרב שלטי הגבורים בסוף פרק משילין על הרי"ף שהוכיח מדברי הירושלמי דמקח שנעשה באיסור המקח קיים דלמה לא הוכיח כן מסוגיא דבפרק מרובה ד' ע' ע"ב דמוכח הכי וכתב דמה שתירץ הרב שפתי כהן בח"מ סי' ר"ח דאי מהתם הוה אמינא דנהי דמדאוריתא מוכח מהתם דהמקח קיים אבל דילמא מדרבנן לא מהני לכן הוכיח מהירושלמי זה דוחק וכו' אבל במחכ"ת איני רואה סרך קושיא דהתם אין העבירה במכר עצמו והעבירה דעקיצת תאנה והזריקה מרשות הרבים לרשות היחיד אינו תלוי במכירה דאף אם לא יהנה מכירתו מכל מקום הוי מלאכת שבת ואם כן לא שייך לומר לא מהני לבטל המכירה והאריך עוד בזה אמאי לא נימא דגוף המכירה עבירה היא בידו שמקח וממכר אסור בשבת וכו' וגם הביא מאי דאמרינן בבבא מציעא ד' ט' ע"א אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת הכי נמי דלא קני וכתב ליישב על פי כלל זה ועיין בהגהות הרב מוהר"ץ הירש חיות שם שעמד בזה ויישב בדרך אחרת גם הרב זכרון צבי מנחם בסי' כ"ב (בד"ה והנה) כתב דמדהקשו התוס' מצורם אזן בכור מוכח דלא סברי כלליה דרב מוהרימ"ט (שם ציין לעיין בנתיבות המשפט ח"ב סי' ר"ח ואינו מצוי אצלי לראות דב"ק) ושם בסי' כ"ג הובאה תשובת רב אחד ושם (בד"ה מה) הביא מה שכתב בחות דעת לחלק בין היכא דיתוקן האיסור וכו' וכתב שדבריו מוכרחים מדין שוחט בשבת וכו'

והרב אהל יעקב במערכה זו אות ג' אחר שהעתיק תורף דברי רבינו המוהרימ"ט בחילוק זה והסביר דבריו וכתב דמצא סימנים לסברא זו מדברי הרא"ש בכלל ז' סי' ד' במה שכתב דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא במצות שאי אפשר לבטלן וכו' והוקשה לו דאם איתא לסברא זו למה הוצרכו בירושלמי קרא להכשיר פסח ששחטו על החמץ כמו שכתבו התוס' בתמורה תיפוק לי דכיון דלא יתוקן האיסור אית לן למימר דאי עביד מהני וכן הקשה על ריב"א שבתוס' פסחים ד' ס"ג שכתב דהפסח כשר משום דלא שנה הכתוב תיפוק ליה משום דבכי האי גוונא אי עביד מהני ותירץ דמדלא הביאו בש"ס דילן דרשה שבירושלמי מוכח דלא סברי הכי וכו' הנה אחר כל אלה הדברים כתב דמדברי הרב המגיד מוכח דלא סבירא ליה לחלק כן והוא שהרמב"ם בהלכות גזלה פרק א' הלכה ט' כתב החומד עבדו או אמתו של חברו וכו' והכביד עליו רעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר בלא תעשה וכו' וכתב הרב המגיד שדעת הרמב"ם שאף שעבר מקחו קיים ואף דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הרי זה כגוזל צמר וקנאו בשינוי וכו' עי"ש ואם איתא דיש לחלק כסברת הרב מוהרימ"ט מאי קשיא ליה הרי הכא לא יתוקן האיסור במה שיתבטל המקח דאיסורא (דחימוד) דעבד עבד משעת לקיחה ולא מיתקן האיסור בחזרה אלא מוכח דלא שאני ליה להה"מ בין לא יתוקן להיכא דיתוקן האיסור וציין לעיין בהרמב"ם הלכות בכורות פרק ששי דין ו' ובלחם משנה שם

ואנכי הרואה דממקום שבא הרב להכריח דהרב המגיד לית ליה כלליה דרב מוהרימ"ט משם מוכיח הרב אמרות טהורות בחלק אהע"ז סי' מ"ג ד' צ"ו ע"ג (בד"ה עוד הקשה) שדעת הרב המגיד כדעת הרב מוהרימ"ט שהוא מפרש מה שתירץ הה"מ שהוא כגוזל צמר וקנאו בשינוי וכו' שהדברים נמשכין למה שכתב הרב מוהרימ"ט דכל שאין מתתקן האיסור גם לרבא אי עביד מהני דמטעם זה הוא שהגוזל צמר ועשהו בגד קונה אותו משום שכבר עשה הגזלה וכו' וכן בחומד וכו' עי"ש דב"ק וגם על דברי הרמב"ם בהלכות בכורות הנ"ל האריך שם ליישב קושית הרב לח"מ והיה בהניח דמאי דאמרינן במסקנא דתמורה דפליגי בשינוי קונה אינו מפרש הרמב"ם כפירש"י אלא הכונה אם המשנה מכונת התורה קונה או לא דרבא סבר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד רצון התורה לומר דאי עביד לא מהני כגון אם מכר המעשר (שאמרה תורה שלא למכור) לא מהני ואין המקח כלום וממילא כיון דאין מקחו מקח כלל נמצא דלא עבר אמימרא דרחמנא ולא לקי והאי דלקי רוצה לומר והיכי משכחת לרבא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא כלומר בדבר שאין בידינו לבטל המעשה כגון שנטמא באהל המת וכיוצא שעבר אמימרא דרחמנא ואי אפשר לנו לומר שיהיה מעשהו בטל כדי שיהיו דברי תורה קיימין בכי האי גוונא דוקא הוא דלוקה אלו תורף דבריו והאריך לבארם עי"ש ובעיקר ישובו לדברי הרמב"ם כיונה דעתו לדעת הרב פר"ח בס' מיים חיים בנימוקיו על הרמב"ם בהלכות בכורות שסובר הרמב"ם דבמכירת מעשר וכיוצא שאם נאמר לא מהני ונתבטל המקח כאילו לא היה סובר רבא דלא לקי עי"ש

ואנכי חזון הרביתי להרב אמרות טהורות שם בסי' קל"ד ד' רי"ד ע"ד (בד"ה אשר ע"כ) שהביא תורף דברי הרב מוהרימ"ט בחילוק זה וכתב שגם הוא במקום אחר הביא ראיות לזה ושזכור הוא שכן כתב מוהריט"ץ (אמר המחבר זכרונו אינו כוזב והאמת שכך כתב הרב מוהריט"ץ בסי' ט"ז כמו שכתבתי למעלה בד"ה הנה הרב) וכתב שלזה