שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ ע

על חמץ שנה הכתוב לא תשחט על חמץ ולא תזבח על חמץ ואיך יאמר ריב"א דהפסח כשר דלא שנה עליו הכתוב אבל לפי הנראה בעת שכתב דברים אלו לא ראה הרב דברי הרב שער המלך בפרק א' מהלכות קרבן פסח שהביא שם קושית הרב משנה למלך שם דמהירושלמי משמע דאי לאו דגלי קרא דהפסח כשר הוה אמינא מסברא דהפסח פסול משום דעבר אמימרא דרחמנא ואילו בתלמודין ריש פרק ה' דמנחות פריך רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם עליה בלאו ואיפסולי לא מיפסיל והצ"ע. ותירץ הרב שער המלך דכיון דקים לן בעלמא דבקדשים בעינן שנה הכתוב לעכב ובמנחה אף דכתיב לא תעשה חמץ ולא תאפה חמץ הא אמרינן התם דאיצטריכו תרוויהו וכיון דלא שנה עלה שפיר מצינן למימר דלא ליפסל אבל בקרבן פסח דכתיב לא תשחט על חמץ ולא תזבח על חמץ הרי שנה הכתוב ואי לאו דגלי קרא להכשיר הוה אמינא דפסול משום דשנה והשתא דכתיב קרא להכשיר אמרינן דלא שנה לעכב אלא לעבור עליו בשני לאוין עי"ש והביא תורף דבריו במקנה אברהם שם בסוף האות (בד"ה ובספר) ואם כן יש לומר דמה שכתב ריב"א דכשר מדלא שנה הכתוב לעכב כונתו דכיון דאיכא קרא להכשיר בהכרח לומר דלא שנה הכתוב לעכב אלא הוא כדי לעבור ועיין במוהרש"א על דברי ריב"א ובשער המלך שם ובס' חיי אדם בקונטריס נשמת אדם בכלל ג' סי' ו' (בד"ה וראיתי שם) ועיין לקמן באות ס"ה

נחזור לדברי הרב שער המלך שבהלכות גירושין הנ"ל הנה אחר שכתב ליישב על פי כלל הרב מוהרימ"ט הדר ביה וכתב דמדברי התוס' בתמורה שהקשו לרבא דאי עביד לא מהני שוחט פסח על חמץ ליפסיל ותירצו דבירושלמי מצריך קרא להכשיר מוכח דלא סברי האי כללא דאם כן מאי קשיא להו הרי אינו מתתקן האיסור וכו' אף גם זאת עמד מתמיה דלפי חילוק זה מאי פריך בתמורה והרי אלמנה לכהן גדול דכתיב וכו' ותנן כל שיש קידושין ויש עבירה וכו' והאריך לבאר קושיתו ומסיק דברי מוהרימ"ט ומוהריט"ץ בצ"ע עי"ש הרי שדעת הרב שער המלך שסברת הרבנים מוהרימ"ט ומוהריט"ץ נסתרת מדברי התוס' ומסוגיית הש"ס

הן אמת דמדברי הרב שער המלך בהלכות אישות בקונטריס חופת חתנים סעיף ט' נראה דמיסתמיך ואזיל בתר כלליה דרב מוהרימ"ט ששם הביא מה שכתב הר"ן בפרק קמא דקידושין (בד"ה גרסינן בגמרא איבעיא להו תחלת ביאה קונה) גבי בא על ארוסתו בבית חמיו דביאה זו אינה בדין שתקנה כדאמרינן בפרק ד' אחין למאן דאמר מאמר קונה קנין גמור מאמר דהיתרא קני מאמר דאיסורא לא קני וכתב על זה הרב שער המלך דלא דמי כלל דהתם שאני דאכתי לא עבד איסורא כלל ואם אנו אומרים דמאמר קונה בה קנין גמור אם כן נמצא דעל ידי קנין זה הוא בא לעבור האיסור ולבא על אחות זקוקתו לכתחלה ומשום הכי דין הוא שנאמר דקנין כזה אינו מועיל ובזה מוצל אותו האיש מאיסור אחות זקוקתו ברם בבא על ארוסתו בבית חמיו דאיסורא דעבד עבד ואם נאמר דקנין כזה אינו מועיל אצולי לא מצלא ואיסור שבו כדקאי קאי הילכך בדין הוא שיקנה וכן כתב מוהרימ"ט בח"א סי' ס"ט עכ"ל הרי שבחר בחילוק זה לחלק יצא בין כשיתוקן האיסור על ידי שנאמר דלא מהני להיכא שאין תיקון האיסור בזה דאיסורא דעבד עבד ונסתייע מדברי הרב מוהרימ"ט וצריך לומר דהתם לא נחית לעיין בדין זה והיתה דעתו נוטה לסברת הרב מוהרימ"ט אך בהלכות גירושין שירד לעומקה של הלכה זו לדחות הוכחת הרב מוהר"ש יפה דהרמב"ם פוסק כאביי דאי עביד מהני וכו' אף הוא ראה שיש סתירה לסברת הרב מוהרימ"ט מדברי התוס' ומסוגיית הש"ס ולכן דעתו שלא כסברת הרב מוהרימ"ט אלא גם כשלא יתוקן האיסור אמרינן אי עביד לא מהני

גם הגאון מוהרש"ל בשו"ת נודע ביהודה תניינא בחלק א"ח סי' קו"ל אף שכתב שסברא נכונה וישרה לכל מוצאי דעת היא לחלק כדברי הרב מוהרימ"ט סיים אמנם ראיתי בשער המלך פ"ג מה"ג דחה דברים אלה מדברי התוס' וכו' גם מהסוגיא דתמורה נדחית סברא זו וכו' עי"ש שלא מצא מענה לראיות הרב שער המלך אך הרב אהלי יהודה הכהן בדף ע"ה ע"ד כתב (בד"ה ולענ"ד) דאין כאן מקום קושיא דאף דנימא דאם לא בעל אינו לוקה משום לא יקח מכל מקום הלאו הוא משום לא יקח ואי אמרינן דאין כאן קיחה גם על לאו לא עבר ואפילו אם בעל לילקי משום דבעל וחלל ומשום לקיחה לא לקי ומדלקי משום לקיחה נמצא דאי עביד מהני ומשום הכי שפיר פריך הש"ס דתנן כל שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום ומדתני יש קידושין אלמא מהני דאי לא מהני אין כאן קידושין והולד ממזר ומשום הכי משני שאני הכא דאמר קרא לא יחלל חילולין עושה ואין עושה ממזרים (ועיין לקמן בד"ה ובספר המקנה)

ודע דבמה שתפסו כל הרבנים הנז"ל בדעת הירושלמי דאם שחט הפסח על החמץ הזבח כשר משום דזבח קרייה רחמנא מצאתי להרב תפארת ישראל בפירוש המשנה דפרק ה' דפסחים משנה ד' שכתב דהפסח כשר ולא שייך בזה אי עביד לא מהני דכל שחטאו מצד דבר אחר ולא בהמעשה גופיה לא אמרינן דלא מהני וכו' וכתב שם מר בריה שכונתו לחלק כסברת הרב מוהרימ"ט (לא היה נראה לי שזו כוונתו לולא שהרב אביו שתיק ליה בהא כיעי"ש) והביא מה שכתב ריב"א דהפסח כשר משום דלא שנה הכתוב והקשה שנעלם מהם דבירושלמי הביאו קרא להכשיר ומהירושלמי הוה מוכח דליתא לסברת מוהרי"ט דאם כן למה לי קרא וגם על תוס' קשה דעל כרחין לא בעינן בכי האי גוונא דלישני הכתוב דאם כן למה לי קרא והצ"ע והרב אביו כתב לא לדידי קשיא ולא להתוס' ולמוהרי"ט קשיא (מזה נראה שמה שכתב הוא עצמו אינו על פי סברת המוהרי"ט) דאין כוונת הירושלמי דהזבח כשר אלא לעולם הפסח פסול אלא שבכל זאת לוקה משום דאיקרי זבח וכו' והביא גם דברי התוס' דתמורה ועל פי חילוקו כתב ליישב הא דאמר רבינא במנחות ד' ג"ן ע"א ואימא לא תאפה חמץ למיקם בלאו ואיפסולי לא מיפסיל וכו' עי"ש

ורבינו עקיבא איגר בתשו' סי' קכ"ט (בד' קכ"ד ע"ג ד"ה גם אם נקבל) כתב מדנפשיה לחלק דכללא דאי עביד לא מהני לא נאמר אלא בדבר שאם נאמר דלא מהני תבוטל העבירה וכו' וכתב וכמדומה שכבר העיר בסברא זו בתשו' מוהרי"ט ושוב נרגש דמדברי התוס' בתמורה (שהבאתי לעיל באות ז"ן) משמע דלית להו כלל זה שאם כן מאי מקשו דלימא דבנשבע שלא לגרש וגרש פליגי דלרבא לא מהני הא לא יתוקן בזה האיסור שעבר על שבועתו וגרש ולמה להו לחלק בין איסור קדום לאיסור שבדה מלבו ותירץ שדעת התוס' שהנשבע שלא יגרש כונתו היא לגירושין מועילים ואם נאמר דלא מהני נמצא שלא עבר על שבועתו ולפי הנראה לא היתה לפניו תשובת הרב מוהרימ"ט בעת שכתב פלפול זה שאם כן היה מכריח תירוצו מאחר שראינו שהרב מוהרימ"ט באותו סימן באותו דבור הביא קושית התוס' דנימא דאיכא בינייהו דמי שנשבע שלא לגרש וכו' וכיון שלא נעלמו ממנו דברי התוס' הללו בהכרח לומר שסובר שכונת הנשבע היא לגירושין המועילים על דרך שכתב הרב מוהרימ"ט גבי חרמי כהנים דאמרה תורה לא ימכר ואם עבר ומכר דאמרינן לא עשה כלום משום כל מלתא וכו' אי עביד לא מהני ומעשיו בטלים ודברי תורה קיימין

וכתב שם על מה שנשאל באחד שנתן כל נכסיו לבניו בקנין להבריח בנותיו מחלק שטר חצי זכר שכפי הנהוג עתה הנוסח שנשבע על דעת חתנו שלא ליתן שטר מתנה וכו' באנו למחלוקת הפוסקים בנשבע שלא למכור ועבר ומכר אם המכר בטל וכו' ועל זה הוא שכתב סברתו הנ"ל ושיש לומר שגם התוספות סוברים כן ושסוברים שהנשבע שלא לגרש כונתו היא לגירושין מועילים וכו' אלא שכתב שלפי הדברים הללו הרי יש לנו דעת הרמב"ם כפי מה שהבין הרב המגיד בשמיני מהלכות גירושין דין י"ב דבעל מנת שלא תנשא ונשאת בטל הגט דשלא תנשא היינו מעשה נישואין אף דאינן קיימין והכי נמי בנשבע שלא לגרש ושלא ליתן היינו שלא יעשה מעשה גירושין ומעשה נתינה וכל שעשה המעשה אף אי לא מהני מכל מקום תהיה העבירה עשויה שביטל שבועתו ולא שייך ביה אי עביד לא מהני ואם כן בנדון דידן יכולים לומר קים לי כהרמב"ם דהמתנה קיימת ומהני אלו תורף דב"ק בזה: