שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ סט

פתחי תשובה ביו"ד סי' יו"ד בנחלת צבי הביא כלל זה (דכשלא יתוקן האיסור במה שנאמר דלא מהני כגון שוחט בשבת דהאיסור הוא נטילת נשמה בזה אי עביד מהני) בשם הגאונים מוהרי"ט וחות דעת ורבינו עקיב"א בתשו' (וכן נראה דעת הבית יהודה שהביא בפתחי תשובה בסי' א' ס"ק ט"ז עי"ש) וכתב דקשה לסברת' מאותו ואת בנו דאם שחטם ביום אחד מותר לאכלם כמ"ש ביו"ד סי' ט"ז ס"ג ואף להאוסר שם להאחרון בו ביום אינו אלא משום קנס ואמאי לא אסרינן לעולם משום דאי עביד לא מהני שהרי יתוקן האיסור שאין איסור אלא בשוחט אבל באירע פיסול בשחיטה לא כמ"ש שם ס"ט אך הא בורכא דודאי לא יתוקן האיסור דאם כן לא משכחת כלל איסור אותו ואת בנו והרי גזרת הכתוב היא דהוי שחיטה ראויה עיין תוס' חולין ד' פ' ע"ב בד"ה שחיטה שא"ר עי"ש בנחלת צבי

עוד כתב הרב פתחי תשובה בנחלת צבי שם דשוחט בהמה מסוכנת בסכין של משמשי עכומ"ז פסק בס' זכרון יצחק דכל הבהמה אסורה באכילה מדאוריתא דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכתב על דבריו דלפי כלל זה (דיש לחלק בין היכא דיתוקן האיסור להיכא דלא יתוקן) הדין נותן דאי עביד מהני שהרי האיסור דבסכין של משמשי עכומ"ז לאו דוקא בשוחט אלא גם בנוחר הדין כן כמ"ש בשו"ת פני אריה וזה לא יתוקן ואם כן אי עביד מהני עי"ש ולפי הנראה לא היו למראה עיני הרב (כשכתב דבר זה) חידושי רבינו עקיבא איגר ואעתיק דב"ק להועיל למי שאין בידו חידושים אלו וז"ל בסי' יו"ד (אחר שציין לעיין בש"ך שכתב דבדיעבד הבהמה מותרת ויולך הנאה לים המלח) וקשה לי כיון דאסור ליהנות הוי בכלל לא תעביד ואי עביד לא מהני והוי כלא נשחטה בשלמא בהמת חברו לעבודת כומ"ז דס"ל לרוב פוסקים למאן דאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דמותר אפילו באכילה בזה ליכא קושיא דנימא דאי עביד לא מהני דהא העבירה לא תליא דוקא בשחיטה דאף אם נוחר לעבודת כומ"ז איסור עביד ואם כן לא שייך לומר אי עביד לא מהני דמכל מקום הרי נחור לפניך ואיסור דעבד עבד ואי אפשר לתקנו על ידי דלא מהני ומהאי טעמא נ"ל דלא קשה מה שהק' המוהרי"ט בתשו' במתני' דהשוחט בשבת שחיטתו כשרה דנימא דאי עביד לא מהני דהתם ג"כ אין העבירה משום השחיטה אלא משום נטילת נשמה והוי תיקון להוציא מידי אמ"ה ובזה לא שייך לא מהני דהרי מתה לפניך ואזדא איסור אמ"ה אבל הכא בשוחט מסוכנת בסכין עבודת כומ"ז דהעבירה הוא מה שנהנה מעבודת כומ"ז שלא תמות הבהמה ואם נדון דהשחיטה לא מהני והוי כמתה מאליה וכנחירה בעלמא לא נהנה כלום מסכין וביותר למ"ש הטורי אבן בר"ה (דף כ"ה) גבי תקע בשופר של עולה דאפילו למ"ד אי עביד מהני היינו בעלמא דאף אם יהיה הדין דלא מהני מ"מ עשה עבירה דעבר אמימרא דרחמנא אבל בתוקע בשופר של עולה דההנאה הוא קיום מצוה ואם אינו יוצא לא נהנה ולא עבר אמימרא דרחמנא בזה לכ"ע לא מהני עי"ש וא"כ הכא בשוחט מסוכנת נימא ג"כ דלא מהני ולא עבר כלום וצ"ע עכ"ל ומצאנו חבר לדעת הגאון זכרון יצחק שהביא בנחלת צבי שדעתו לאסור אם שחט מסוכנת בסכין של משמשי עכומ"ז משום לתא דאי עביד לא מהני

איברא דלפום ריהטא שפיר קאמר הרב פתחי תשובה דאין לומר בזה אי עביד לא מהני דאף אם נאמר דיתוקן האיסור במה שנאמר דלא מהני משום דאין איסור אלא בשחיטה ולא בנחירה (שלא כדעת הרב פני אריה) מכל מקום לפי מה שחלקו הרבנים ש"ך ונו"ב וחות דעת דדוקא בדבר שאי אפשר לעשותו אלא באיסור הוא דאמרינן אי עביד לא מהני בשוחט בסכין של משמשי עכומ"ז שהיה יכול לשחוט בסכין אחרת יש לנו לומר אי עביד מהני וכמו שכתב הרב פתחי תשובה ולקמן באות ס"א כתבתי בכלל זה (עי"ש בד"ה והנה מריש) שוב מצאתי שבתשובותיו בסי' קכ"ט (ד' קכ"ה ע"ג בד"ה זאת) כתב ליישב דבשוחט מסוכנת בסכין של ע"א אין שייך לומר אי עביד לא מהני עי"ש מה שהסביר בזה ודברי תורה עשירים במקומן ואין להכריח מדבריו שבחידושיו הנ"ל שדעתו לאסור כדעת הזכרון יצחק שהביא בנחלת צבי

ומה שכתב (בחידושי רעק"א) ליישב קושית הרב מוהרימ"ט משוחט בשבת על פי חילוק זה דאם לא יתוקן האיסור לכולי עלמא אי עביד מהני ומשמע לפי זה דהרב מוהרימ"ט שהקשה משחיטה בשבת לא סבירא ליה לחלק בהכי אנכי הדל לא ידעתי איה מקום כבוד דברי הרב מוהרימ"ט בזה שהרי בתשובה שבח"א סי' ס"ט לא זו בלבד דקרי בחיל לחלק בין היכא דלא יתוקן האיסור להיכא דיתוקן האיסור והכריח חילוק זה מכמה שמועות אף גם המעיין בגוף דב"ק ישר יחזה שלא הוזכר כלל בדברי הרב מוהרימ"ט מדין שחיטה בשבת דשחיטתו כשרה אלא שרבני האחרונים הזכירו הא דשחיטה בשבת ומהם כתבו ליישב על פי חילוק זה שחדשו סופרים הרבנים מוהרימ"ט ומוהריט"ץ והוא מוכרח מדבריהם שכתבו ליישב בזה ההיא דגנב ומכר על ידי עקיצת תאנה וכו' ושחיטה נמי דכוותא היא אבל לא הוזכר כלל בגוף דבריהם הא דשוחט בשבת שחיטתו כשרה וראיתי שגם הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למס' חולין ד' י"ד כתב כבר התעוררו מוהרי"ף ומוהרי"ט למה לא תהיה שחיטתו פסולה משום דמלתא דאמר רחמנא לא תעביד וכו' עי"ש. ולי ההדיוט נעלמו מקום דברי הרב מוהרי"ט בזה ולפי דרכנו למדנו שדעת רעק"א לחלק באמת בין היכא דיתוקן האיסור להיכא דלא יתוקן וכדעת הרבנים מוהרימ"ט ומוהריט"ץ (ועיין לקמן בד"ה ורבינו עקיב"א מה שהבאתי מדבריו בתשובה בזה ונחזור לדברי הרב פרי חדש בס' מיים חיים בהלכות בכורות הנ"ל)

וממה שהרב פרי חדש תירץ לקושיותיו בענין אחר (דההיא דשלא למנוייו משום כיון דליכא לאו ואפילו לאו הבא מכלל עשה ליכא הוה אמינא דאינו אלא למצוה בעלמא אי לאו דשנה הכתוב ולאותו ואת בנו תירץ דמדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי) ולא כתב על פי כלל זה מוכח שסובר שגם כשלא יתוקן האיסור אמרינן דאי עביד לא מהני וכן נראה מדבריו שבס' מים חיים בנימוקיו למס' פסחים על דברי התוס' בד' ס"ג הנ"ל שכתבו בשם ריב"א דהפסח כשר משום דלא שנה עליו הכתוב לעכב שכתב על זה וז"ל וליתא דהא קימא לן כרבא דאי עביד לא מהני אלא היינו טעמא דהפסח כשר משום דזבח קרייה רחמנא כדאיתא בירושלמי וכן כתבו התוס' בפרק קמא דתמורה עכ"ל ואי הוה סבר לחלק בין היכא דיתוקן האיסור להיכא דלא יתוקן לא הוה מקשי מידי דשפיר קאמר ריב"א דהזבח כשר משום שלא שנה הכתוב ולא שייכא בהא סברת רבא דאי עביד לא מהני אלא ודאי אין דעתו לחלק בזה (חידוש הוא בעיני על הרב מקנה אברהם שראה דברי הרב במים חיים בהלכות בכורות ולא ראה דבריו שבנימוקיו לפסחים מי ששנה זו לא שנה זו אתמהא) ולפי מה שנראה מדברי הרב פר"ח הללו דלא שמיעא ליה כלליה דרב מוהרימ"ט על כרחין לומר דמה שכתב בא"ח סי' תקפ"ט סעיף ז' דאף שעבר בבל יחל יצא היינו משום דבנדרים שהוא בדה האיסור אי עביד מהני כמו שכתבתי באות ז"ן (בד"ה ומתבאר) ולא ניחא לי לומר שאף שסובר כלל זה מכל מקום מקשי על ריב"א משום שסובר דגם זה חשיב יתוקן האיסור דלא אסרה תורה אלא שחיטה ואי לא מהני אין זו שחיטה והמעיין יבחר

ומצאתי שמה שכתב הרב מקנה אברהם בזה כיונה דעתו לרבנים שקדמוהו שמה שהקשה על דברי ריב"א שבתוספות בפסחים הנ"ל כבר קדמו הרב פר"ח כנז"ל ומה שתירץ על פי כלליה דמרן מוהריט"א (לחלק בין יתוקן האיסור ללא יתוקן וכמו שחלק הרב מוהרימ"ט) וכן מה שסתר כלל זה מדברי התוס' דתמורה כבר קדמו הרב שער המלך בפרק ג' מהלכות גרושין הלכה י"ט דשקיל וטרי במה שכתב הרמב"ם הכותב גט בשבת בשגגה הרי זו מגורשת ואם נכתב ונחתם בזדון ביום טוב אינו גט מפני שהעדים פסולים ואם נכתב בזדון ומסרו בפני עדים פסול דלמה לי טעמא דהעדים פסולים וכן בנמסר בפני עדים למה לא יהא הגט בטל משום כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכתב ליישב על פי כללים שנאמרו בזה והאחד מהם הוא עפ"י דברי הרבנים מוהרימ"ט ומוהריט"ץ הנז"ל וכתב שעל פי זה נחה שקטה תמיהת הרב פר"ח במים חיים על דברי ריב"א הנז"ל

גם מה שהקשה עוד הרב מקנה אברהם שם (בד"ה אבל) לדברי ריב"א בפסחים דהפסח כשר משום שלא שנה הכתוב לעכב למה איצטריך קרא בירושלמי להכשיר תיפוק ליה דכשר מדלא שנה הכתוב לעכב תימה בעיני דנקיט דברי ריב"א כפשוטן הרי בשוחט