שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ סז

ההקדש על כל אדם וממילא שייך ביה אי עביד לא מהני דכל שהאיסור מתיחס על זולתו לא שייך לומר שהוא בדה האיסור דהרי ע"י הקדישו של זה חל על אדם אחר איסור הקדש בע"כ שלא ברצונו וכיון דלגבי אחרים לא שייך לומר בדה האיסור שוב אין לחלק בין המקדיש לאדם אחר. ועוד יש לחלק דאיסור שבועה שהוא בלאו דלא יחל דברו זה הלאו אינו במציאת שיבא ממילא ואם לא ישבע אדם מעולם לא ימצא מקום ללאו הזה משא"כ בקדשים יש במציאות איסור קדשים שיחול ממילא כגון בכור שקדוש מרחם וקדושתו בא מאליו וכיון שאיסור הקדישות שייך ממילא בלי פעולת אדם שוב אם נעשה דבר הקדש ע"י סיבת המקדיש נתפס עליו האיסור ונכנס בגדר ההקדשות ושייך בי' אי עביד לא מהני ויש עוד כמה סברות לחלק בין איסור שבועה להקדש עכ"ל והנה הרשב"א בחידושיו לקידושין ד' ס"ז ע"א הביא דבריו הגאון ישועות יעקב באהע"ז סי' א' סק"ז כתב דבקידושין דחזינא דגלי קרא דחילולין עושה ולא ממזרות אמרי' בכל מידי דקידושין אי עביד מהני עי"ש ועיין להריטב"א שם ולכאורה נראה דחולק על סברת התוס' דהא קידושין נמי הוא בודה האיסור וטעמא דגלי קרא חילולין עושה ולא ממזרות הא לאו הכי הוה אמינא דלא מהני ודוחק לומר דמהתם הוא דילפינן דבבודה האיסור מהני אך למ"ש מוהרש"ל הנ"ל ניחא דבקידושין דאהנו מעשיו לאוסרה על כל העולם אית לן למימר אי עביד לא מהני אי לאו דגלי קרא וק"ל ואין סברא לחלק דלא דמי להקדש דאוסר עליו ועל כל העולם מה שאין כן בקידושין דאינו אוסר על עצמו וק"ל ואין להקשות נילף מינה דגם באיסור המתייחס לאחרים אי עביד מהני דהא על כרחין לומר לדעת הרשב"א דלא ילפינן מקידושין לעלמא יהיה מאיזה טעם שיהיה וק"ל ועיין להרב פתחי תשובה ביו"ד סי' יו"ד בנחלת צבי שכתב לענין שחיטת אותו ואת בנו ביום אחד דלא שייך לומר אי עביד מהני מפני שהוא בודה האיסור לפי שהאיסור מתייחס גם לזולתו וכמ"ש בשו"ת נו"ב וכו'

אמנם לפום ריהטא לידידי חזי דאיכא למישדי נרגא במאי דחדית לן הרב מוהרש"ל הנ"ל דהנה מה שהוצרכו התוס' לומר דבבדה האיסור מעצמו גם לרבא אי עביד מהני הוא מפני קושיתם דלימא דאיכא בינייהו מי שנשבע שלא לגרש אשתו ועבר וגרשה דלאביי מהני ולא לרבא ובדברי התוס' לא הוזכר כי אם נשבע שלא לגרש אמנם בשיטה מקובצת לתמורה הוסיף בקושית התוס' וז"ל אי נמי נשבע שלא יעשה סאה זו תרומה ועשאה תרומה דלאביי הויא תרומה ולרבא לא הויא תרומה עכ"ל ותירוץ התוס' (לחלק בין איסור קדום לבודה מלכו) הוא על שני הדינים שהקשו ועל שניהם אמרו כיון שהוא בדה האיסור מהני והרי תרומה דומה להקדש דאהנו מעשיו לכולי עלמא ובכל זאת אמרינן דאי עביד מהני ואין לומר דהתם לא אהנו מעשיו לאסרה לאחרים שבלאו הכי היתה אסורה לכל שהיא טבל ואדרבא מעשיו גרמו היתר לכהנים כיון שהיא עתה תרומה דזה אינו שהרי אם לא היה עושה סאה זו תרומה היתה מתוקנת ונעשית חולין במה שהיה תורם סאה אחרת ומה שנעשית סאה זו תרומה הוא הגורם בזה ואוסרה לכל העולם וכתבו התוס' בזה (לפי הנסחא שבשטה מקובצת הנ"ל) דאי עביד מהני אלמא דאף בדבר המתיחס גם לזולתו אמרינן דבבדה האיסור מלבו אי עביד מהני גם לרבא

והרב חתן סופר הביא דברי הרב מוהרש"ל (הנ"ל בריש אות זו) וכתב על דבריו וז"ל ובמחכ"ת דבריו דחוקים אבל נראה לענ"ד פשוט דלא שייך היתר דמהני מפני שבדה אלא כשעובר עבירה זו שמיחל דיבורו כגון נשבע שלא לגרש ומגרש אבל בשוחט בחוץ עבירה זו שעובר הוא דיבור התורה שלא ישחוט קדשים בחוץ והסברא כך כיון שהוחזק לקדשים מה שהוא עושה אח"כ עובר בציווי הבורא כשאר דיני תורה אבל זה נ"ל דעכ"פ שייך בו סברת הרא"ש דקילא משאר איסור' תורה מפני שאפשר לבטלנו ולשאול עליו והנה מזה הטעם איכא קולא טפי בטעם של תשוב' הרא"ש מבטעם התוס' עכ"ל

כלל ט"ן) כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כתב רבינו מוהרימ"ט בח"א סי' ס"ט (בד"ה עוד בא) בשם הרב השואל דהואיל וההסכמה נעשית על פי דייני וכו' ועברו חק אשר תשים לפניהם ולא לפני וכו' המעשה בטל דקי"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכתב על דבריו וכמדומה לי שלמד לומר כן ממה שכתב בהגהות מרדכי בסוף פרק שבועות שתים בשם הר"י ב"ר פרץ מי שנשבע או קבל בחרם שלא יתן דבר או לא ימכור או לא ימחול ועבר ומכר או נתן אין במעשיו כלום כדאמרינן בכתובות כיון דאמור רבנן לא ליזבין אי ובין לא הוי זביני ואין אמירה דרבנן גדולה משבועתו וא"כ אין במעשיו כלום ובפ"ק דתמורה אמר רבא אי עביד לא מהני עיין בפרק כל המנחות באות מצה נתן עליה לבונה ילקטנה ובפרק ד' אחין למאן דאמר מאמר קונה קנין גמור מאמר דהיתרא קני מאמר דאיסורא לא קני. ואני אובין ואדון לפניך דבענין זה ולא כיוצא בו לא שייכא ההיא דתמורה כלל דעד כאן לא אמרינן הכי אלא בשעשה המעשה היפך מה שאמרו תורה לא מהני ליה ומעשיו בטלים ודברי תורה קיימין כגון לא יחליפנו ולא ימיר אותו אם המיר אי לאו קרא והיה הוא ותמורתו וכו' הוה אמינא לא מהני ליה ואינו מומר לקיים מה שאמרה תורה לא ימיר וכן חרמי כהנים דאמרה תורה לא ימכור ולא יגאל אף שפדאו לא עשה כלום שהרי אמרה תורה לא יגאל וכן כל הנך דמייתי בתמורה וכל מי שעשה מעשה באיסור דאותו האיסור כבר נעשה ואי אתה יכול לתקנו כגון מי שהולך לעש"ג כלום יש בידך לתקן מה שעיות מעתה אותו מעשה שנעשה בפניהם נעשה כדין אטו לפי שהיה בפניהם יתבטל דבענין זה שנעשה לא אמרה תורה לא תעביד דאין איסור בגוף המעשה אלא במה שהיה בפניהם והעמדה בפניהם אי אפשר לבטלה וכו' דאי לא תימא הכי מושך בשור ובחמור על מנת להקנותם לא יקנה דעבר אמימרא דרחמנא וכן גדר ופרץ בשבת לא ליקני דעבר אמימרא דרחמנא וכן המקדש אחת מחייבי לאוין בביאה לא תקדש משום דעבר אמימרא דרחמנא לא יתפסו בה קידושין וכי תימא הכי נמי אם כן מאי פריך בתמורה ד' ו' והשתא דשנינן כל הני שנויי אביי ורבא במאי פליגי וכו' (הביא דברי הסוגיא ופירוש רש"י וגם מה שכתוב בסוף דברי רש"י ונראה בעיני וכו' כתב שאינם דברי רש"י אלא גליון הוא מבחוץ ולדבריו קשה הלכתא אהלכתא וכו') והא טובא איכא בינייהו דכל מלתא דעביד באיסור אי מהני אי לא מהני ובפרק מרובה אמתניתין דגנב ומכר בשבת חייב ומוקי לה באומר זרוק גניבותיך לחצרי ותקנה לי ועוד מוקמינן לה באומר עקוץ תאנה מתאנתי וכו' ועוד לשיטתו המאנה את חברו פחות משתות לא יתקיים המקח ועוד העובר על בל תוסיף שמא אם הוסיף לא עשה כלום משום דעבר אמימרא דרחמנא והא אמרינן בריש פרק המוצא תפלין דכולי עלמא לצאת לא בעי כונה כי פליגי לעבור בבל תוסיף ת"ק סבר לא בעי כונה ונפיק ידי חובתיה ועבר משום בל תוסיף וההיא דהנוטל שכר לדון דיניו בטלים מעולם היתה קשה עלי וכו' והייתי מעמידה בשודא דדייני וכו' ובפרק איזהו נשך ד' ס"ה ע"א אמרינן יהב ליה גלימא ברביתא כי מפקינן מניה גלימא מפקינן מניה כי היכי דלא לימרו קא מיכסי בגלימא דרביתא אלמא דאי לאו האי טעמא קניא ליה גלימא אף שהמקח נעשה באיסור וסיים ועוד יש שמועות רבות בתלמוד לסתור זה הענין וכו' ואההיא דהמרדכי כתב כבר אנהירו עיינין רבותינו התוס' במה שחלקו בין איסור שאסרה תורה להיכא דבדה האיסור מלבו וכו' והביא דברי הרא"ש בתשובה לחלק בין איסורין דאוריתא שאי אפשר לבטלן וכו' (הוא הכלל אשר כתבתי לעיל באות ז"ן עי"ש) ובפרק תמיד נשחט תנן השוחט הפסח על החמץ עובר בלא תעשה והפסח עצמו כשר כמו שכתבו התוס' שם שהיא בריתא שנויה בתוס' וכו' ועוד יש שמועות רבות בתלמוד וכו' אלו תורף דברי הגאון מוהרימ"ט והביא דבריו בקצרה הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות של"ד והרב אהל יעקב במערכה זו והעתקתי דב"ק לזכות את מי שאין בידו ס' התורה הזה שידע על כל פנים באיזה שמועות שקיל וטרי הרב מוהרימ"ט בתשובה זו. והרב קרית ארבע בדף ק"א ע"ד בסעיף ב' ציין לעיין בס' חזון נחום ד' נ"ג וד' קמ"ד ובס' בית אברהם בח"מ סי' צ"ז והרב משנת ר' אליעזר בח"ב בקונטריס הזכרונות במערכה זו אות יו"ד הביא כלליה דרב מוהרימ"ט בקצרה בלתי שום חידוש