שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ סה

חיד"א בס' שיורי ברכה יו"ד סי' קי"ט אות ו' (בד"ה ועוד אחר שהזכיר דברי התוס' דתמורה) כתב וז"ל והגם דר"י בר פרץ פליג עלה ומוהר"י ווייל סי' קנ"ו ומוהרשד"ם ויתר אחרונים סמכו עלה כמ"ש בפרח מטה אהרן סי' ס"ח וכו' עי"ש הרי מעיד בגדלו דהאחרונים סמכו על דברי הר"י ב"ר פרץ ושגם הרב מוהרשד"ם סובר כן וזה שלא כדברי הרב אהל יעקב דהרב מוהרשד"ם פוסק כהתוס' והרא"ש הן אמת דהמעיין בדברי הרב מוהרשד"ם בסוף סי' קמ"ב יראה לעינים כמו שכתב הרב אהל יעקב שאחר שהביא סברת הריב"פ דאם נשבע שלא למכור ומכר אין במעשיו כלום והקשה עליו מדברי הרמב"ם במוכר בשבת שמעשיו קיימים וכו' וסיים זה כתבתי קודם ראיתי דברי התוס' ושוב הביא קושית התוס' דאמאי לא משני דאיכא בין אביי לרבא בנשבע שלא לגרש וגרש דלאביי מהני ולרבא לא מהני וקושיא דידי נמי הוי בקידושין אלא ודאי כמו שכתבו התוס' דלא פליגי אביי ורבא באיסור שאסרה תורה אלא באיסור שבדה מעצמו (כן כתוב בס' שבידי והוא דפוס חדש אבל נראה ודאי שהוא טעות הדפוס וצריך להיות דלא פליגי אביי ורבא אלא באיסור שאסרה תורה ולא באיסור שבדה מעצמו) ובדברים אלו סיים דברי תשובתו ומתבאר כמו שייחס אליו הרב אהל יעקב ומרן חיד"א לא הראה מקום דברי הרב מוהרשד"ם שתופס כסברת הריב"פ ואיך שיהיה מלבד הרב מוהרשד"ם גם כן יש פוסקים אחרים שחששו לסברתו. והרב פרי מגדים באשל אברהם סי' ע"א סק"ה כתב דיש חילוק בעיקר הכלל דכל מלתא דאמר רחמנא וכו' בין איסור דרבנן לדאוריתא דבדרבנן דוקא אם הוא איסור מעצמו ובשל תורה אף בבדה האיסור עיין סמ"ע סי' ר"ח עכ"ל הרי מוכח דנקיט כסברת הסמ"ע שפוסק דגם באיסור שבדה מלבו אי עביד לא מהני והרב משנה למלך בפרק ח' מהלכות מלוה דין א' (סמוך לד"ה ודע שאף שכתבנו לעיל) תמה על מרן הב"י בח"מ סי' ר"ח שדחה דברי הרר"י ב"ר פרץ על פי מה שכתבו הפוסקים דמקח שנעשה באיסור המקח קיים דיש לומר דלא דמי למקח הנעשה באיסור וכו' עי"ש שכתב שמצא להרב מוהרש"ך בח"א סי' קנ"ז שתפס על מרן הב"י בזה גם הרב מטה אהרן במערכת הבית ד' מ"ב האריך לתמוה על מרן הב"י במה שדחה סברת הרר"י ב"ר פרץ דיש לומר דרבית שאני וכו' עי"ש

ובשו"ת פרת יוסף להרב מוהר"י אלפאנדארי בחלק אהע"ז סי' ז' הובאה תשובת הרב אליהו יוסף שלטון בדין מגרש שלא מדעתה ורצונה שאינו רשאי מכח תקנת רגמ"ה וכתב הרב מוהר"י מינן שאם עבר וגרשה הגט בטל וכתב הרב יד אהרן בשם הרב החבי"ב דהוא משום כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרב המחבר בסי' ח' ד' ב"ן ע"ד כתב על זה דיסוד דברי מוהר"י מינץ הם מדברי ההגהות מרדכי בשם הר"י בר פרץ דבנדרים שבועות חרמים אם עבר עליהם אין במעשיו כלום וכו' והמעין בכנה"ג ח"מ סי' ר"ח ובמטה שמעון שם יראה דרובא דרבוואתא לית להו סברת הר"י בר פרץ וכמעט שסברתו דחויה מהפוסקים והביא דברי התוס' והרא"ש דבשבועה אי עביד מהני וכו' עי"ש צר לי כי אין בידי ס' כנה"ג ח"מ ח"ב ולא ס' מט"ש ואולי במטה שמעון הזכיר דברי הרב פרח מטה אהרן שכתב שחששו לסברת הר"י בר פרץ והרב פרת יוסף לא ראה דברי רבינו המשנה למלך והרב מטה אהרן הנז"ל ולא מה שהעיד מרן חיד"א הנז"ל ואולי הובא בס' מטה שמעון ומדברי הרב דברי אמת בקונטריס י"א סי' ג' נראה קצת שמחלוקת שקולה היא בין התוס' והר"ש עם המרדכי ומוהר"י ווייל עי"ש (ועיין להרב חקרי לב הבאתי דבריו לקמן באות ס"ג בד"ה והרב חכמת אדם)

ולפי מה שכתבתי דיש איזה פוסקים שתופסים כסברת הר"י בר פרץ דאמרינן בעובר על החרם דאי עביד לא מהני לא נפלאת היא מה שפירש הרב כנסת הגדול' בדברי הרב מוהר"ם מינץ שכתב דהעובר על חרגמ"ה וגרש בעל כרחה אין הגט כלום שהוא מטעם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והגאון נודע ביהודה בתניינא חלק אהע"ז סי' קכ"ט (בד"ה ומעתה אחר אשר העמדנו) תמה עליו שהרי דעת התוס' והרא"ש דבנשבע שלא לגרש לא אמרינן אי עביד לא מהני עי"ש וכיון שיש פוסקים כהר"י ב"ר פרץ כנז"ל לא נפלאת לומר שגם מוהר"ם מינץ סובר כן אלא שהגאון נו"ב הכריח דגם המרדכי מודה בגט ומה שכתב מוהרמ"מ דאין הגט כלום הוא לענין חיובי הבעל לאשתו וכו' או משום שהעדים נפסלים וכו' עי"ש ובשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במערכת גירושין סי' ב' אות ב' (דף ר"ס בד"ה שו"ר בג"פ) ובחכמת אדם בקונטריס שער בית הנשים סי' ל"א (בד"ה ואין להביא ראיה)

וראה זה חדש אשר ראיתי להרב מים רבים שדקדק מדברי התוס' שלא כמו שהבינו כל הפוסקים הנז"ל בדעתם דבאיסור שבדה מלבו סברי התוס' לקושטא דמלתא דאי עבוד מהני שאם כן בתירוצם היה להם לומר כיון שאין האיסור כמו לא יוכל שלחה אלא הוא בדה את האיסור מודה רבא דמהני והם לא כתבו כן אלא כיון שאין האיסור וכו' לא אמר רבא דמהני לכן כתב דכונת התוס' היא דלא מצי הש"ס למימר דבהא פליג אביי ורבא בנשבע שלא לגרש וגרש דלאביי מהני ולרבא לא מהני דכיון שהוא בדה את האיסור אינו נכלל זה באמרם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דאין זה מלתא דאמר רחמנא ולכן אף שיוכל להיות הדין כן דאם נשבע שלא לגרש וגרש לאביי מהני ולרבא לא מהני מכל מקום לא נוכל לומר שזה הוא פירוש מאמרם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וכו' דאין זו מלתא דאמר רחמנא אלא הוא בדה האיסור מלבו וכל כוונתם היא רק לומר שלא יתכן לפרש שמחלוקותם היא בזה לפי שאינו סובל דבריהם פירוש זה אבל לדינא מודו התוס' לסברת הר"י ב"ר פרץ דהנשבע בכיוצא לזה ועבר פליגי בה אביי ורבא ואם כן למאי דנקיטינן כרבא דינא הוא דלא מהני ומוכרחים אנו לומר כן כי היכי דלא תיקשי עליה לפי שיטתו דבנשבע נמי אי עביד לא מהני אמאי לא אמרו בש"ס דבהא פליגי והיינו משום דאין זה מלתא דאמר רחמנא כיון שהוא בדה האיסור אלו תורף דב"ק בחלק א"ח ד' כ"ג ע"ד. ובעמוד ג' כתב ליישב מה שהביאו הפוסקים מבבא קמא דף ע' ע"ב גבי טבח ומכר בשבת וכן מבבא מציעא ד' ס"ה ע"א גבי גלימא דרביתא ומה שהרי"ף והפוסקים למדו הדין דמקח שנעשה בשבת הוא קיים מהירושלמי ולא למדוהו מש"ס דילן כמו שהקשה הרב שלטי הגבורים בסוף פרק משילין וכו' עי"ש דב"ק

הרי לך שיטה חדשה בדברי התוספות שיתכן שגם הם סוברים כהרר"י ב"ר פרץ דבשבועה גם כן אי עביד לא מהני אלא שיש לפקפק בדברי הרב בפירוש זה דהתינח אם היה נזכר בדברי רבא עצמו כל מלתא דאמר רחמנא הוה מצינן למימר דלא נוכל לפרש בכונתו שרוצה לומר דאם נשבע שלא לגרש ועבר לא מהני דהא קאמר כל מלתא דאמר רחמנא ואין זו מלתא דאמר רחמנא אבל כיון שלא נזכר בדברי רבא כלל לשון זה אלא אביי הוא דאמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ולאביי שייך שפיר לישנא דכל מלתא דאמר רחמנא וכו' לומר דאף במלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וכל שכן בדבר דלאו מלתא דאמר רחמנא הוא אלא שהוא בדה האיסור דמהני וכיון דבדברי אביי נכללו תרווייהו בין דאמר רחמנא בין דבר שבדה מלבו ורבא לא נקיט בלישניה למימר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני רק אמר בסתם לא מהני (דהכי אמרינן בש"ס ורבא אמר לא מהני והא דלקי וכו') שפיר היה אפשר לומר דמאי דאמר לא מהני סובב הולך על שני הדברים שלסברת אביי מהני דאיהו סבר בתרוייהו דלא מהני ומשום הכי לא אמרינן ורבא אמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כי היכי דלא לישתמע בדעתיה דרבא דדוקא במידי דאמר רחמנא לא תעביד הוא דסבר דלא מהני ואם כן אם באמת סוברים התוס' לדעת רבא דאם נשבע שלא לגרש אי עביד לא מהני שפיר הוה מצי הש"ס לשנויי דאיכא בנייהו נשבע שלא לגרש אלא ודאי משמע שכונת התוס' לומר דלקושטא דמלתא סובר רבא דבדבר שבדה מלבו אי עביד מהני ושפיר נקטי הפוסקים בדעת התוס' שסוברים כן באמת דגם רבא מודה בדבר שבדה מלבו דאי עביד מהני

ומכל מקום יתכן שהרר"י ב"ר פרץ הבין בדברי התוס' כמו שפירש הרב מים רבים וגם מה שדקדק מדלא כתבו התוס' בלשון מודה רבא דמהני אלא כתבו לא אמר רבא לא מהני הוא דקדוק נכון ושוב דקדקתי וראיתי שזו היא כונת הסמ"ע