שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ סב

הרא"ש שרמז באהל יעקב וכתב הרב שלזה כיונו התוס' במה שחלקו בין איסור הכתוב בתורה לאיסור שבדה מלבו וכן כתב בספרו באר המים בסי' קל"ה דכונת התוס' במה שכתבו דבשבועה שהוא בדה האיסור מהני היינו משום דאיתיה בתקנתא על ידי שאלת חכם וכן כתב הרב חכמת אדם בקונטרס בינת אדם בשער בית הנשים סי' ל"א (בד"ה נחזיר) דהתוס' בחילוק זה כונתם לדברי הרא"ש לחלק בין אי אפשר לבטלה לאפשר לבטלה גם מדברי הגאון מליבוויץ בשו"ת צמח צדק בחלק יו"ד סי' קצ"ו נראה דמה שכתב הרא"ש לחלק בין אי אפשר לבטלה לאפשר לבטלה היינו הך שכתבו התוס' לחלק בין איסור שאסרה תורה עליו לאיסור שהוא הביאו על עצמו שאחר שכתב לחלק בדין נדרי אונסים בין איסור עצמיי לאיסור שהביאו על עצמו כתב (בד"ה והנה) דחילוק זה מבואר בתוס' בפ"ק דתמורה דאף רבא דסבר אי עביד לא מהני מודה בנשבע דמהני והש"ך ביו"ד סי' ר"ל סק"ד הביא שהרא"ש בכלל ז' סי' ד' סובר בפשיטות כדעת התוס' ואם כן לדעת התוס' והרא"ש יש ללמוד במכל שכן הדין שכתבתי דבאיסור שהביא על עצמו יש להחשיב ענין כזה אונס היכא שאומדנא הוא דאדעתא דהכי לא נדר עכ"ל ריהטא דלישניה משמע שסובר דכונת הרא"ש גם כן לחלק בין איסור הבא מאליו לאיסור שבדה מעצמו כדברי התוס' הנ"ל וקצת נראה כן מדברי הגאון תפארת יוסף בשו"ת חלק א"ח סי' י"ד (בד"ה ובהכי) במה שכתב ליישב שתי תשובות הרא"ש על פי מה שהסביר בטעם חילוק התוס' בין איסור עצמו לבדה מלבו עי"ש

ולי ההדיוט אין נראה כן שהרי הרא"ש תלה הדבר באי אפשר לבטל ואפשר לבטל ומשמע דאם נשבע בענין שאי אפשר לבטלה הרי הוא דומה לאיסור שבתורה ואי עביד לא מהני ואילו מדברי התוס' דתלו טעמא משום שבדה האיסור משמע דגם אם נשבע על דעת רבים וכיוצא שאין לו התרה אי עביד מהני. אחר זמן ראיתי שכן כתב הגאון נודע ביהודה בתניינא בחלק אהע"ז סי' קכ"ט בהיתר ג' (בסוף ד"ה ובזה) וז"ל לדינא שוים התוס' והרא"ש אלא שחלוקים בטעמם ויש אפילו נפקא מיניה לדינא בנייהו בנשבע על דעת רבים שאין לו התרה והיינו בדבר שאין בו שייכות לדבר מצוה שודאי אין לו התרה דלדעת התוס' אפילו הכי אי עביד מהני שעל כל פנים הוא בדה מלבו ולדעת הרא"ש בזה אי עביד לא מהני כיון שאי אפשר לו לבטל השבועה עכ"ל והרב מלאכת שלמה חכים בדף ס"ג ע"ג הביא סברת ר"י בר פרץ שהביאו הפוסקים ביו"ד סי' ר"ל דאם נשבע שלא למכור ומכר אין במעשיו כלום דקים לן כרבא דאי עביד לא מהני וכתב שהתוס' בתמורה הנ"ל חולקים על הר"י בר פרץ והעתיק כל דברי התוס' וסיים וכן גם כן הרא"ש בכלל ז' סי' ד' פליג על הר"י בר פרץ עכ"ל נראה שדקדק שלא לכתוב (אחר דברי התוס') וכן כתב הרא"ש וכו' דהוה משמע שגם הרא"ש כתב כדברי התוס' ואינו כן לכן כתב שגם הרא"ש חולק על הר"י בר פרץ אבל התוס' והרא"ש ודאי אינם שוים בסברתם ויש לעיין בענין זה בס' ידי אליהו תיקון קט"ו וחזון נחום על סדר קדשים ד' קכ"ד וכנסת הגדולה ח"מ סי' ר"ח שציינם הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות ש' ובס' קצות החושן סי' ר"ח שציין הרב מלא הרועים במערכה זו אות ח' בני יהודה ד' ח' ע"ד שציין הרב עפרא דארעא במהדורא ב' ס"ק י"ט על דברי הארעא דרבנן במערכת הה' אות ז"ן ובשו"ת בית אפרים בחלק יו"ד סי' ד"ן שציין הרב פתחי תשובה בריש סי' רל"ט במי שנשבע שלא ישבע שלא יאכל בשר ועבר ונשבע אם חלה שבועתו שניה או לא משום כל מלתא דאמר רחמנא וכו' פני יוסף (להגאון מוהרי"ל מייזליש) בסי' ק"ס שהזכיר בשו"ת תפארת יוסף (להגאון הנ"ל) סי' י"ז בחיו"ד אשר הרב השואל מפלפל בדבריו שבפנ"י על פי סברת מוהרי"ט והמחבר מבאר כונתו שבפנ"י וגם הסביר היטב דברי המוהרי"ט ואין מצוים אצלי לעיין בדב"ק אולי דברו בסברת התוס' והרא"ש בזה גם הרב מוהר"י אלפאנדארי בשו"ת פרת יוסף בחלק אהע"ז סי' ח' ד' ב"ן ע"ד (בסוף ד"ה עוד) הביא דברי התוס' והרא"ש וכתב דקיימי בחדא שיטתא דבנדרים ושבועות אי עביד מהני אלא שחלוקים בטעמם וכו' עי"ש הרי שכתב דטעמים חלוקים הם ולא נחית לבאר דאיכא בינייהו נשבע על דעת רבים דלא עסיק בהכי וכל עצמו לא בא אלא לומר דהתוס' והרא"ש לא סברי כהר"י בר פרץ (וכן ראיתי עתה בספר חתן סופר שבדף קמ"ה אות י"ז הביא דברי הרא"ש וכתב דלפי דבריו בנדר על דעת רבים דליתיה בהתרה אמרינן אי עביד לא מהני ובאות י"ח כתב אבל התוספות בתמורה ד' ו' העלו כלל חדש דבכל נדר ושבועה כיון שבדה מלבו לא אמרינן אי עביד לא מהני ואם כן אפילו בנדר על דעת רבים גם כן מהני כיון שבדה מלבו ויש קולא בצד זה בסברת התוס' מסברת הרא"ש וכו' וביאר דאיכא צד קולא בטעמו של הרא"ש מבטעם התוס' עי"ש ולקמן באות ח"ן בד"ה והרב חתן סופר)

ומלבד שפשט דברי התוס' מורים כמו שכתבתי מצאתי בתשו' רבינו עקיב"א בריש סי' קכ"ט שכתב שדוחק לומר שכונת התוס' גם כן לסברת הרא"ש דבבודה איסור מלבו כיון דאפשר לבטלה משום הכי אי עביד מהני דאם כן עדיין תשאר קושיתם אמאי לא אמרו בש"ס דאיכא בינייהו בנשבע על דעת רבים ואפילו להסוברים דעל דעת רבים היינו שמפרש על דעת פ' ופ' הא מכל מקום אין בידו בלי הסכמתם ומיקרי אי אפשר לבטל וכו' עי"ש הרי שמכריח שלדברי התוס' גם בנשבע על דעת רבים שאי אפשר לבטל מכל מקום כיון שהוא בדה האיסור אי עביד מהני ולהרא"ש דתלי באפשר לבטל ואי אפשר משמע דאף שהוא בדה האיסור אם הוא בענין שאי אפשר לבטל אי עביד לא מהני (ועיין עוד בתשו' רעק"א בסי' צ"ה בד"ה ובזה נ"ל לכאורה שכתב להוכיח כשיטת התוס' דבאיסור שבדה מלבו אי עביד מהני ושוב דחה זה)

גם מדברי הגאון חתם סופר ביו"ד סי' ו' מתבאר שלדברי התוס' דתלו בבדה האיסור מלבו אף אם נשבע על דעת רבים אי עביד מהני שהביא דברי רבינו מוהרימ"ט בסי' ס"ט בקהל שעשו תקנה ועשאוה בפני הערכאות ורצה השואל לבטל אותה משום שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכו' והשיב דמשום כל מלתא דאמר רחמנא וכו' לא שייך הכא כיון דאין האיסור נתקן בזה ואיסורא דעבדו עבדו ואם באנו לבטלה מטעם שתקנה שניה מנגדת להראשונה ולא התירו החרם הראשון הרי כתבו התוס' דבאיסור שבדה מלבו מהני וכי תימא תקנת צבור אף שבדו מלבם חמיר ואלים טפי גם זה אינו דכתב הרא"ש דקילי הואיל ויכולים לבטלם וכתב בביאור הענין שסובר (רבינו המוהרי"ט) בכונת התוס' דהא דאי עביד לא מהני חידוש הוא ולא אמרו רבא אלא משום דאיכא כתובים מיותרים בכמה מצות דמאי דעביד מהני ומדאצריך כל הני קראי שמעת מינה בעלמא לא מהני ואם כן אין לך בו אלא חידושו כגון הני מצות שצוה הקב"ה אבל שבדה הוא מנא לן דלא מהני וכו' ושוב אתי הרא"ש וחייש בצבור דאלימי טפי הוי איסור שבדו מלבם באיסור קדום לכן אתי עלה מטעם שאפשר לבטלו פירוש שניתר על פי עצמם מכאן ולהבא ועל פי חכם למפרע אם כן קיל טפי כדאמרינן שאני נזיר דאי בעי מיתשיל עליה והכא נמי קיל וצריך לומר דהתוס' לא ר"ל קולא זו ביחיד דמכל מקום משכחת בנשבע על דעת רבים דאין לו התרה על כן כתבו שאפילו יהיה כן מכל מקום הוא בדה מלבו והרא"ש איירי בצבור שבדו מלבם אלים טפי לכן אתי עלה מטעם דאפשר לבטל ובצבור אפילו על דעת המקום ועל דעת הקהל יש להם התרה הרי שכתב דלדברי התוס' אף בנשבע על דעת רבים דאין לו התרה אי עביד מהני משום שהוא בדה האיסור וחדית לן דגם הרא"ש מודה בזה ולא הוצרך לטעם דאפשר לבטלה אלא בתקנת הקהל דאלים דאף דאינהו בדו האיסור חשיב כאיסור תורה לולא הטעם שיש בידם לבטל וזה שלא כמו שכתבתי להבין מדברי הרא"ש דאם נשבע בענין שאין לו התרה אי עביד לא מהני דלפי דברי הרב חת"ס בכי האי גוונא גבי יחיד מודה הרא"ש לסברת התוס' דמשום שבדה האיסור מלבו אי עביד מהני על כל פנים במה שכתבתי שנראה דלטעם התוס' אף אם נשבע בענין שאין לו התרה אי עביד מהני הנה בזה הוא תנא דמסייען דלא כמו שנראה מדברי הרב אהל יעקב דכל שאי אפשר לבטלה גם לסברת התוס' אי עביד לא מהני

הן אמת שראיתי להרב מים רבים בחלק א"ח סי' ל' ד' כ"ב ע"ב שכתב בשם הרב בני חיי (כדברי הרב אהל יעקב) שדעת הרא"ש היא דעת התוס' וזה תלוי בזה דבבדה הוא האיסור אמרינן ביה דמהני והוא משום שבידו לבטלה ע"י חכם שעוקר הנדר דאי