שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ סא

אות ב' בד' י"ג ע"ב כתב וז"ל ועיין בס' ברית אברהם באהע"ז סי' קכ"א ס"ק י"ב הקשה בהא דקידושין ד' נ"ב במקדש בפירות שביעית קידושין תופסין אף דעבד איסורא ועיין בתוס' שם ד"ה המקדש ומכר פירות שביעית בדיעבד המקח קיים אע"ג דעבר אאיסור דלאכלה ולא לסחורה והנה לפי מ"ש בערוך ערך אבק דעיקר איסור סחורה בפירות שביעית אינו אלא מדרבנן בודאי לא קשיא מידי ואף להפוסקים דהוא דאוריתא וכו' ע"כ לעניננו הנה נקיט בפשיטות דבדרבנן אי עביד מהני ונראין הדברים שאלו הן דברי הרב המחבר יצ"ו לתרץ קושית הרב ברית אברהם ולפי מה שכתבתי למעלה (בד"ה ובשו"ת בית שלמה) בשם הרב המגיה לס' בית שלמה דהרב ברית אברהם סובר דמסתמא בדרבנן אי עביד לא מהני והיכא דאמור בהדיא דמהני הם אמרו והם אמרו צריך לומר דהרב ברית אברהם קשיא ליה לדעת הסוברים דהאיסור סחורה בפירות שביעית מן התורה או אולי לא נחית אדעתיה כלל דאיסור זה מדרבנן ומשמע ליה בפשיטות דהוא מן התורה ומשום הכי קשיא ליה

ובספר המקנה ח"ב (הנדפס בשנת תר"מ להגאון זוסמאן אליעזר אבד"ק חאללנש) ריש כלל כ"ד שקיל וטרי בכלל זה אם בדרבנן אי עביד מהני והביא מה שכתב רעק"א בתשו' סי' קכ"ט דיש לומר דרבא לא אמר אלא כל מלתא דאמר רחמנא ומהא דכתובות ד' פ"א כיון דאמור רבנן לא ליזבין אי זבין לא הוי זבינא אין ראיה דגם בדרבנן אי עביד לא מהני דכבר כתב הפ"מ ח"א סי' ל"ד דהתם הוא הפקעת זכות דאחרינא וכיון דחשו חז"ל שלא להפקיע זכותו גם בדיעבד לא מהני וכתב וחידוש הוא שלא ראו האחרונים דברי הט"ז בסי' תקכ"ד שכתב ושם בכתובות עבדו רבנן תקנתא דלא ליזבין הנכסים בשביל טובת האשה ואם תאמר שאם מכר מועיל מה אהני תקנתם ודאי כל אחד ימכור שהרי אין עליו עבירה אלא שחכמים נתנו יפוי כח לאשה בנכסים אלו מה שאין כן בדבר שהוא עבירה ודאי מועיל תקנת חכמים שכל אדם יזהר מעשות איסור דרבנן אלא דאם עבר אחד קולר העבירה תלוי בראשו ומעשיו קיימין עכ"ד הט"ז והיא הערה נכונה שנעלם מכל הרבנים הנז"ל דברי הרב ט"ז

עוד ראיתי שם (בס' המקנה ח"ב הנ"ל) דבר נחמד על מה שכתב הרב שלטי הגבורים בסוף פרק משילין דמדאמר רבא הלואת יום טוב ניתנה ליתבע מוכח דבדרבנן אי עביד מהני והרב ש"ך בח"מ סי' ר"ח דחה דבריו דאדרבא אי אמרינן דלא מהני הוי כאילו לא הלוה ובגזלה בא לידו וצריך להחזיר והרב חתם סופר ביו"ד סי' ו' כתב שלא עיין הש"ך בחה"ר בשבת דהוי מתנה בידו ולא גזל ועל זה הביא בס' המקנה בשם הרב מרדכי לעוו כשנדייק לשון השה"ג שכתב דהלואת יו"ט ניתנה ליתבע לאחר זמן כונתו כי סתם הלואה שלשים יום ואי לא מהני היה צריך להחזיר לו תיכף ולא אחר זמן ההלואה ודפח"ח

ובספר מנחת חינוך (לגאון נפלא אבד"ק טרניפאל) בסוף ספר ויקרא במצוה שס"א בדף קמ"ו ע"ד נקיט בפשיטות דגם בדרבנן אי עביד לא מהני וז"ל שם והנה קשה בכל מקום שאמרו לא תנשא ואם נשאת לא תצא הא אמרינן בפרק אעפ"י כיון דאמור רבנן לא ליזבין אי עבר וזבין לא הוי זביני דקי"ל דאי עביד לא מהני אף בדרבנן אם כן היה ראוי לומר בכל מקום שאמרו לא תנשא אם נשאת תצא וניחא ליה ליישב על פי מה שחידש הרב פמ"א דבדבר הנעשה בשני אדם והמעשה ההוא אינו אסור כי אם לאחד לא אמרינן אי עביד לא מהני כיון שחברו אינו מוזהר בזה לא נוכל להפקיע המעשה ממנו שלא קנסה התורה אלא להעובר אמימרא דרחמנא וכל מקום שאמרו לא תנשא האיסור הוא רק עליה ולא על הנושא אותה ולכן אם נשאת לא תצא אלו תורף דב"ק. ותמיה לי על גאון כביר שכותב כן בפשיטות ולא זכר שר ששלמים וכן רבים סוברים דבדרבנן מהני ושאין הכרח מסוגיא דכתובות הנ"ל דהתם שאני דחשו חז"ל ואמרו שלא להפקיע זכותא דאחריני ולכן גם בדיעבד לא מהני ואם כונתו להקשות על כל פנים להסוברים דגם בדרבנן אי עביד לא מהני וסומכים על משמעות הסוגיא דכתובות הנ"ל מכל מקום תימה בעיני דכי נמי נימא בדרבנן לא מהני היינו בסתם שלא גילו דעתם בפירוש דאי עביד מהני אבל אם אמרו בפירוש דמהני הא ודאי הם אמרו והם אמרו והכא הרי אמרו בפירוש ואם נשאת לא תצא ובזה לכ"ע שפיר אמרינן אי עביד מהני

כלל נ"ו) כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד שנחלקו אביי ורבא בעביד אי מהני כתב הרב מלא הרועים במערכה זו אות כ"ג דר' אלעזר ור' יוחנן סברי דאי עביד לא מהני והכריח כן מדאמרינן ביבמות ד' כ' סוף ע"ב אתו אתמר ביאת כהן גדול באלמנה ר"א ור"י חד אמר פוטרת צרתה וחד אמר אינה פוטרת ואמרינן באלמנה מן הנשואין דכולי עלמא אינה פוטרת דלא אתי עשה ודחי לא תעשה וביאר עליה דהיינו משום כל מילתא דא"ר לא תעביד וכו' עי"ש ויש לפקפק בזה בלא ימנע אם נאמר דמסתמא. דש"ס מדנפשיה הוא דקאמר דמסתברא דכולי עלמא מודו באלמנה נשואה קשה מנא ליה למימר הכי דילמא לא סברי כרבא דאי עביד לא מהני דהא במסקנא דתמורה בד' ו' ע"ב הוה בעינן למימר דר' יוחנן דאמר רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים סובר כאביי דאי עביד מהני לולא דדחינן דבקראי פליגי אלמא לא נפלאת היא למימר הכי ואי דקים ליה להש"ס ושמיעא ליה הכי דבנשואה מודו משום האי טעמא דאי עביד לא מהני קשיא סוגיא דתמורה היכי בעינן למימר דר"י סובר כאביי והא איפכא שמעינן ליה בביאת אלמנה מן הנישואין דאי עביד לא מהני אלא ודאי מוכח דלא מן השם הוא זה ולא תלי הא בהא

כלל ז"ן) כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד בתמורה ד' ו' ע"א דאמרינן והשתא דשנינן כל האי שינויי אביי ורבא במאי פליגי הקשו התוס' דנימא דפליגי בנשבע שלא לגרש אשתו ועבר וגרשה לאביי מגורשת ולרבא אינה מגורשת כיון דעבר אמימרא דרחמנא ותירצו כיון שאין האיסור כמו לא יוכל לשלחה אלא שהוא בדה את האיסור בכי האי גוונא לא אמר רבא דלא מהני והרבנים עפרא דארעא במהדורא בתרא על דברי ארעא דרבנן במערכת הה' אות ז"ן ס"ק י"ט ויעיר אזן שם אות כ"ט בדין התרת נדר של איסור אי מהני בדיעבד שקלו וטרו על פי דברי התוס' הללו גם רב אחד בשו"ת זכרון צבי מנחם סי' כ"ג (בד"ה מה שכתב) על מה שכתב הרב חות דעת דדמי לנשבע שלא לשחוט דשמעת מינה שסובר דבנשבע שלא לשחוט אי עביד לא מהני תמה מדברי התוס' הללו דבשבועה אי עביד מהני ושקיל וטרי בדברי התוס' שנראה שסותרים למה שכתבו בד"ה מתיבי עי"ש הנה הרבנים הנז"ל נקטי דברי התוס' כפשטן דבכל דבר שנשבע עליו אם עבר מהני מהטעם שהוא בדה את האסור וכן תופסים שלמים וכן רבים בדעת התוס' ויש סוברים דלא כתבו כן התוס' אלא לגבי נשבע שלא לגרש אבל בנשבע שלא למכור וכיוצא גם להתוס' אי עביד לא מהני ואיה"ש יתבאר להלן ועל כל פנים דעת רובא דרובא קמאי ובתראי להבין דברי התוס' כפשטן כנז"ל

והנה היה פשוט בעיני להבין מדבריהם דאף אם נשבע על דעת רבים בענין שאין לו התרה כלל ועבר וגרשה מהני גם לרבא מטעם שהוא בדה האיסור ולא שהתורה אסרה עליו כן הוא לדעתי העניה משמעות דברי התוס' אמנם ראיתי להרב אהל יעקב במערכה זו אות ג' (בד"ה וסימנים) שהביא תשובת הרא"ש בכלל ז' סי' ד' דקהל שעשו תקנה בחרם וחזרו ועשו, תקנה אחרת המנגדת תקנה הראשונות ולא התירו את החרם אם מה שעשו בתקנה השניה עשוי או בטל מכח החרם שבתקנה הראשונות והשיב דאף דלא יפה עשו במה שלא התירו החרם ונתנו מכשול להקהל מכל מקום מה שעשו על פי תקנה השניה עשוי ולא דמי למאי דקים לן כרבא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דהתם פליגי במצות שאי אפשר לבטלן ולא עבדינן באונס שגרש ותורם מהרעה על היפה וכאלה רבות אבל התקנה שאפשר לשנותה ולבטלה וגם אפשר לבטל החרם בהא מודה רבא דמהני מאי דעבד והרי חכם עוקר הנדר מעיקרו וכשיתירו החרם כאילו לא היה מעולם הרי התקנה השניה קיימת וכן נזיר ששתה יין ונטמא למתים ושוב נשאל אינו לוקה כאילו לא נדר מעולם אלו תורף דברי