שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ נז

חסד סי' רס"ט וסי' ס"ז להרב שע"א ועיין בני חיי בח"מ סי' ר"ח וביו"ד סי' של"ד עכ"ל ומכל הספרים הנ"ל אין גם אחד מצוי אצלי למען דעת במאי קמפלגי הרב שער אפרים והרב שכנגדו ובס' זכור לאברהם אביגדור ראיתי שהביא הרב (בדף צ' ע"ג ועמוד ד' ובד' צ"א שקיל וטרי בזה עי"ש) הוכחת הרב שע"א מדאמרינן בכתובות ד' פ"א ע"ב כיון דאמור רבנן לא ליזבין אי זבין לאו זבינא אמנם דחה ראיתו ותורף דבריו דאביי ורב יוסף חלוקים בפירוש אמרם לא ימכור דרב יוסף סבר דפירוש לא ימכור הוא שהפסידו רשותו וזכותו מנכסים הללו לענין שאם מכרן אינן מכורין ואביי סבר דלא ימכור הוא ציווי לומר שאם בא לימלך אמרינן ליה לא תזבין אבל אם לא נמלך ומכר לא הפקיעו חכמים מכירתו ואם היה מודה רב יוסף דפירוש לא ימכור הוא ציווי אף הוא היה אומר דאם מכר מעשיו קיימים משום דבדרבנן לא אמרינן אי עביד לא מהני וציין לדברי התוס' בקידושין ד' ה"ן ד"ה אין לוקחין שהקשו אמאי תני לשון אין מתחללין דמשמע אפילו בדיעבד לא מהני הא אמר בכל דוכתא דכל דבר שהוא דרבנן בדיעבד מהני ואם כן מחללין מיבעי ליה עי"ש בד' צ' ע"ג וע"ד ובדף צ"א ע"ב רצה להביא ראיה דגם בדרבנן סובר רבא דאי עביד לא מהני מדאמר רבא בזבחים ד' ע"ד השתא דאמור רבנן לא ליקריב אי אקריב לא מרצי ודחי דהתם טעמא משום דיחוי דכיון דנדחה שוב אינו נראה וזה שייך גם בנדחה שלא מחמת איסור דאוריתא או דרבנן ועוד דאפשר רבא כר"י סבירא ליה דכל היכא דבעינן ראוי צריך שיהא ראוי גמור אפילו מדרבנן משום הכי קאמר דלא מרצי ואין הטעם משום דאי עביד לא מהני אלו תורף דב"ק ועם שהרב הסמ"ע בסי' ר"ח סק"ג מבין מסוגיא דכתובות הנ"ל דגם באיסורין דרבנן אי עביד לא מהני ומיישב על פי זה דעת ההגהות מרדכי בסוף שבועות סי' תשפ"ד בשם הרר"י בר' פרץ דהנשבע שלא למכור ומכר אין במעשיו כלום הנה הרב זכור לאברהם שם בעמוד ד' נרגש מההגמר' הנ"ל ומיישב דבריו בענין שאינו סותר מה שכתב דברבנן אי עביד מהני עי"ש וחידוש הוא שלא זכרו שרים דברי הסמ"ע בזה גם הגאון חתם סופר בחלק יו"ד סי' ו' דחה הראיה מדאמר רב יוסף בכתובות כיון דאמור רבנן לא ליזבין וכו' עי"ש

ובתשובות רבינו עקיב"א סי' קכ"ט כתב (בד' קכ"ד סוף ע"ד) דיפה כתב הפנים מאירות בח"א סי' ל"ד דהתם הוא הפקעת זכותא דאחריני ובזה כיון דחסו חז"ל ואמרו שלא להפקיע זכותא גם דיעבד לא מהני ובד' קכ"ה ע"א צדד לומר דהתוס' לית להו כסברת הרב פנים מאירות וסברי כדמשמע פשט דברי הש"ס בכתובות הנ"ל עי"ש ובסי' קע"ד ד' קס"ה ע"ד (בד"ה אך עכ"ז) כתב דיש לומר דבעבירה דרבנן אמרינן אי עביד מהני ואינו דומה לההיא דריש פרק האשה שנפלו דאמרינן כיון דאמור רבנן לא ליזבין לא הוי זבינא דהתם דאמרי לא ליזבין דלא להפקיע כח הבעל להפסידו בזה אלמוה כח הבעל אף אם מכרה לא הוי זבינא להפקיע כח הבעל אבל בעלמא מצד עבירה י"ל דאי עביד מהני בדרבנן עכ"ל וכיונה דעתו בתשובה זו לדברי הרב פנים מאירות שהביא בסי' קכ"ט הנ"ל

גם מצאתי להרב חתם סופר בחלק ח"מ סי' ע"ט שכתב דהא דרב יוסף אינו ענין לכל דאמר רחמנא לא תעביד וכו' וז"ל (בד"ה תו מייתי) דאשכחן רב יוסף סבר כיון דאמור רבנן לא ליזבין וכו' ובט"ז א"ח סי' תקכ"ד ובח"מ סי' ר"ח עירב זה עם מה דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ובמח"כ לא דק דהתם עביד איסורא והכא איירי בדיני ממונות מטעם הפקר בית דין אי עבדי תקנתם מעיקרא שאם מכר קיים או גם להפסיד מיקרי בדיעבד ועיין סמ"ע סי' רל"ד סק"ד וש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ד ובהא מיירי רב יוסף ולית הלכתא כוותיה ועיין זבחים ע"ג ע"ב השתא דאמור רבנן לא נקריב וכו' ולא קימא לן כטעמיה דרב יוסף עם שבגוף הדין הלכה כמותו וכו' אך לא מטעמא וכללא דידיה וכו' עי"ש והרב פרי מגדים במשבצות סי' קכ"ח ס"ק ט"ל כתב דקיימא לן גם בדרבנן אי עביד לא מהני עיין סמ"ע סי' ר"ח עכ"ד שם בסוף האות (בד"ה ולפ"ז) וכן כתב באשל אברהם סי' ע"א אות ה' דכי קימא לן כרבא דלא מהני הוא אפילו בדרבנן (אמנם מיחלפא שיטתיה בזה דבסי' קל"ה באשל אברהם ס"ק ט' לא החליט לומר דגם בדרבנן לא מהני שכתב וז"ל או אף למ"ד לא מהני י"ל בד"ת הא בדרבנן מהני עכ"ל) ועיין בדברי הרב אהל יעקב שהבאתי לקמן בד"ה ואדרבא גם הרב חתם סופר בחלק ח"מ סי' ק"ד כתב כיון דמספק אסור לשכור דספ' דאוריתא לחומרא שוב הוי כל מאי דאמ"ר לא תעביד ולא מהני ואפילו להרמב"ם דספקא דאוריתא לחומרא רק מדרבנן מכל מקום הא גם מאי דאמר רבנן לא תזבין לא הוי זבינא כדאמר רב יוסף בהכותב עי"ש (בד"ה ועוד בלשון) לענין שוכר בית שהחזיק בו חבירו שיש ספק חרם וספק איסורא לחומרא ולכאורה דבריו סותרים למה שכתב ביו"ד סי' ו' (בד"ה הנה כל) דהתם טעמא כיון שהוא דברים שבין אדם לחברו כיון דאמור רבנן לא ליזבין הפקירו כחו שלא יהא לו כח למכור והפקר ב"ד הפקר וכו' וסיים מתוך הדברים למדנו שצדקו דברי הג' מוהר"י הורוויץ בנוב"י קמא סוף סי' ע"ו דבדרבנן לא אמרינן אי עביד לא מהני ולחנם השיג עליו הנוב"י ססי' ע"ז עכ"ל וצ"ע

והרב מים רבים בתשו' לחלק א"ח סי' ל' (בד' כ"א ע"ד) אף הוא היה מתכוין להכריח מסוגיא דכתובות הנ"ל דגם בדרבנן אי עביד לא מהני ותמה על מה שפסקו הפוסקים דמקח שנעשה באיסור המקח קיים והא קימא לן דגם בדרבנן אי עביד לא מהני וכתב לדחות דההיא דכתובות אינו דבר כללי אלא דוקא ביבמה כדמוכח התם שכתבו התוס' שהחמירו ביבמה לפי שלא כתב לה כל נכסיך אחראין לכתובתיך ולכך תקנו שאינו יכול למכור כלל ואם כן נראה דבעלמא לא אמר רב יוסף אי זבין לא הוי זביני ומצינן להחזיק בחילוק הנ"ל דשאני מילי דאוריתא ממילי דרבנן וכתב שמצא להרב גור אריה הלוי בח"מ סי' ר"ח בשם הרב עזריאל דיאנה שחלק בין איסור דאוריתא לאיסור דרבנן וכתב (הרב מים רבים) וז"ל ונראה דמוכרח החילוק הנ"ל משום דאי לא תימא הכי רבא גופיה פליג דידיה אדידיה דבפרק איזהו נשך ד' ס"ה ע"א אמר האי מאן דמסיק זוזי דרביתא מחבריה ויהב ליה גלימא בגוייהו כי מפקינן מיניה הרבית גלימא מפקינן מניה כי היכי דלא לימרו קא מיכסי בגלימא דרביתא משמע הא לאו האי טעמא הויא מכירה מעליתא גם בפרק מרובה דף ע' ע"ב מוכח דמכר שנעשה באיסור כשאין המיתה והמכר באים כאחד המכר קיים (גבי גנב ומכר בשבת) ואי תבע ליה לוקח אמרינן ליה זיל שלים נמצא דאי לא מחלקינן כנ"ל ניתוסף לנו קושיא אחרת היינו הסתירה שיש בדברי רבא מדידיה אדידיה ע"כ תורף דב"ק ולי ההדיוט מלבד שאין מהוכחות אלו הכרח לחלק בין איסור דאוריתא לדרבנן לפי הכללים שנאמרו בעיקר דין זה דאי עביד לא מהני וכאשר יבואו להלן בס"ד ועוד איני מבין בעניותי הוכחתו מההיא דפרק איזהו נשך דהתם ברבית קצוצה של תורה דמוציאין בדיינין איירינן והדרא קושיא דרבא אדרבא דס"ל בעלמא אי עביד לא מהני והכא סבר דזביני זבינא אי לאו טעמא דשלא יאמרו קא מיכסי בגלימא דרביתא וצ"ע

ומכל מקום דעת הרבנים מים רבים וגור אריה בשם הרב עזריאל דיש לחלק בין מידי דאוריתא לדרבנן והרב מלא הרועים במערכה זו אות ח' נראה דמיסתמיך ואזיל כמאן דאמר דגם בדרבנן לא מהני רק שיש לחלק בנושאים ועיין שם באות ט"ו וט"ז וי"ז ושם הביא מה שכתב בשושנת העמקים בשם מוהר"ח גאלי פאפא דבדרבנן אי עביד מהני וכתב שאין דבריו מוכרחים וראיה מהשה"ג בסוף פרק משילין מדמקשי על הרי"ף שהביא הירושלמי דהקנאה בשבת הויא הקנאה מהא דאי עביד לא מהני וכן הקשה מהלואה ביום טוב וכו' והני מדרבנן נינהו עי"ש ואיני מבין בעניותי מה זו תדע מן הקושיא והרי שערי תירוצים על קושיא זו לא ננעלו כמו שהאריכו כל הרבנים ליישב דברי הרי"ף שכמותו פסקו הרמב"ם והפוסקים על פי כמה חילוקים שחלקו בזה ואם כן אין לנו להכריח מזה דאית לן למינקט דגם בדרבנן לא מהני ולא היה לו לכתוב בלשון ראיה (דלא מהני) רק היה לו לומר שהשה"ג סובר דגם בדרבנן אי עביד לא מהני

עוד כתב שם (במלא הרועים) בהגהה ונראה להביא ראיה דמהני בדרבנן מדאמרינן ביבמות כ"א ע"א ביאת כהן גדול באלמנה