שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ נב

מעת לעת ונטל"פ לא הוי עד אחר מעל"ע עי"ש שמסכים לדינא כדעת האו"ה. ונראה דלדעת האו"ה אם נשתהה ציר היתר בכלי של איסור בן יומו כדי שיעור כבישתו דהיינו כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל נאסר הציר (עיין בסי' ק"ה ס"א בדין חומץ וציר) של היתר אף שלא שהה מעת לעת ובזה אפשר ליישב דברי הרב פר"ח בא"ח סי' תמ"ז ס"ו גבי מלח ששמו במדוכה חמץ שכתב שאפילו היא בת יומא מותר לפי שאף שהמלח חריף כיון שהוא דבר יבש אינו מפליט מה שבלוע בכלים ע"כ ומשמע דאם היה המלח לח היה נאסר והיינו משום דאזיל לשיטתו שביו"ד דמסכים לדעת האו"ה דדבר היתר ששהה בכלי של איסור נאסר ובמלח ששמו במדוכה אף שמשמעות הלשון הוא שלא שהה בו מעת לעת מכל מקום אם היה לח היה נאסר בשיעור שאוסר בציר וחומץ שהוא שיעור קטן והרב שלחן גבוה שם ס"ק כ"ח דקדק מדברי הפ"ח דאם המלח לח נאסר וכתב על דבריו דלא ידע מנין לו זה וכו' עי"ש. ולי הדל יתכן ליישב כמו שכתבתי ואפשר דבזה גם הט"ז וש"ך מודו דיש לאסור דעד כאן לא נחלקו על האו"ה אלא בחלב תפל דמיירי האו"ה ומטעם דכיון דאין כבישתו אלא במעל"ע הוי טעם הכלי לפגם אבל במלח דשיעור כבישתו בכדי שיתננו על האור וכו' כ"ע מודו דאסור כיון דנכבש טרם שנעשה הטעם פגום ועיין בש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ח ובחכמת אדם כלל ז"ן אות יו"ד וק"ל

ובעיקר מחלוקת הנ"ל הנה מרן החבי"ב בכנסת הגדולה שם אות ו' בהגהט"ו אף שצדד ליישב קושית הט"ז וש"ך על האו"ה דיש לומר דכיון שהכלי מלא אינו מניח לטעם שבכלי ליפגם וכו' מכל מקום כתב דלענין הלכה נקיטינן כט"ז וש"ך דהיתר תפל ששהה בכלי של איסור ב"י מעל"ע לא נאסר משום דהוי נטל"פ ובבאר היטב שם ריש סי' ק"ה כתב בשם הרב מג"א ששמע לחלק כמו שכתב בכנה"ג הנ"ל ולכן אסור ושכן כתב בבית הלל דאסור דלא כהאחרונים דמקילים עי"ש ואין את"י ספר בי"ה לראות סמוכות שלו דאם הוא על פי שמועתו של המג"א הרי הכנה"ג אף שעלה בדעתו ליישב כן לא נחה דעתו בזה ומסיק להקל בדיעבד גם הרב פרי תואר מסיק כהט"ז וש"ך דמותר החלב שהושם בכלי איסור בדיעבד כדין נותן טל"פ בעלמא והרב יד דוד (ליו"ד) בהגהט"ו אות א' כתב בשם הרב לחם הפנים דנראה מדבריו דמביא ראיה לשמועתו של המג"א ממ"ש ברסי' קל"ז דיינו של ישראל ששהה כ"ד שעות בכלי של יי"נ אסור והיד דוד דחה דבריו דשאני יי"נ כיון דאסור במשהו לא אמרינן ביה נטל"פ מותר ולא אטפל כעת בזה כי הוא מקצוע גדול אם באיסורי משהו אמרינן נטל"פ מותר רק את זה אגיד דלפי הנראה לא ראה דברי הרב פר"ח שם שכתב דאין ראיה מדין זה דיין כל שמתיישן הוא משביח וכו' לא כן בחלב תפל וכן שאר דברים עי"ש ומרן חיד"א בשיורי ברכה אות ב' הביא מה שכתב הרב פר"ח דהכבישה הוי בסוף מעל"ע ונטל"פ הוא אחר מעל"ע ולא נתקררה דעתו דהרי קדרה זו כבר יש לה שעה או קרוב שבלעה ויגיע זמן מעל"ע של נטל"פ קודם שהיה כבוש ועוד וכו' וכתב שראה להרב בני חיי שכתב כן על דברי הפר"ח ושאמרו לו שגם הרב פרי תואר דחה דברי הרב פר"ח גם מרן מוהרד"ף בס' מזמור לדוד כתב שדברי הרב פרי תואר כניתנו מסיני הם דודאי הפגימה קודמת לכבישה שהרי עד שיגיע המעל"ע של הנחת החלב הוי צונן גמור וכמאן דליתיה דמי וכן כתב הרב חכמת אדם כלל ז"ן אות ט' גם הרב קהל יהודה בד' כ"ה סוף ע"ב כתב דנקיטינן כהרבנים ט"ז וש"ך דמותר ושכן דעת רבינו מוהרלנ"ח והרב כנה"ג והרב באר יעקב רסי' ק"ה כתב דאפשר דמה שאוסר האו"ה מיירי דתכף שהסירו האיסור נתנו לתוכו ההיתר דבזה אמרינן דשניהם באים כאחד וכלומר דאם שהה הכלי ריקן מכי הוסר האיסור איזה זמן עד שנתנו בתוכו ההיתר הרי הפגם קודם להכבישה ושרי גם לדעת האו"ה גם הרב חות דעת כתב דהעיקר כט"ז וש"ך דלא נאסר מחמת כבוש כיון שהפגם קודם להכבישה ובהגהות מוהרל"ח בסי' תנ"א כתב ליישב תמיהת מרן הב"י בסי' תמ"ז (בד"ה כתב רבינו וכו') על רבינו האיי דלמה אסר היין שנתנו בעריבה בצונן וכו' משום דשהה בעריבה מעל"ע וכבוש כמבושל עי"ש שלא ראה דברי הד"מ בסי' תמ"ז אות י"ב בזה ולפי מה שנתבאר אין תירוץ זה נכון דכיון דמסתמא עד שהדיחו וניגבו העריבה עבר איזה זמן ששהתה העריבה ריקנית קודם שנתנו בה היין הרי אם כן הוי נטל"פ וקודם הפסח דמותר לכולי עלמא כידוע ועיין עוד להרב טורי זהב א"ח סי' תמ"ז סק"ט ובמגן האלף סי' תנ"א סכ"א

ומכל מקום אף שדעת רבנן בתראי הנ"ל מסכמת להתיר בחלב תפל ששהה מעת לעת בכלי של איסור בן יומו (משום דעד זמן דהכבישה נעשה פגום כנז"ל) יש פוסקים שכתבו ליישב סברת האו"ה דמה שאמרו כבוש כמבושל היינו שבולע מעט מעט ורוב הבליעה היא לשבח דאין סברא לומר דכל כ"ד שעות חוץ מרגע אחרון לא בלע כלל וברגע אחרון הוא בולע וכיון שהבליעה רובה ככלה לשבח אסור עיין קהל יהודה שם בשם חו"י סי' ק"א ובמחצית השקל ע"ד המג"א סי' תמ"ז ס"ק י"ו בשם הפליתי דהסכים לדחו"י בזה והרב מסגרת השלחן סי' ק"ה הביא מה שכתב הרב הפליתי ושהסכים עמו בס' בי"ה ותמה על הט"ז דבסי' ס"ט ס"ק מ"א מסכים לדינו של האו"ה ובסי' ק"ה משיגו וכבר תמה עליו הפר"ח והאחרונים וסיים במסגרת השלחן ועל כל פנים לדינא יש לחוש לדברי האו"ה כיון דגלו דעתם הפ"ח ופלתי ובה"י דהדין עמו והט"ז בסי' ס"ט סובר כמותו וכן נראה דס"ל להלה"פ ואף שבמזמור לדוד כתב על דברי הפרי תואר דהדברים כנתינתם מסיני מ"מ אף דמסתבר להתיר טוב להחמיר ולחוש לדברי האו"ה וציין חגורת שמואל וארח מישור ואין מצויים אצלי הנך רואה דלא נחה דעתו להקל בזה אלא דמה שצירף סברת הט"ז בסי' ס"ט לפי הנראה לא ראה מה שכתב המנח"י כלל י"ב אות י"ד (הובא באמרי ברוך סי' ס"ט ע"ד הט"ז הנ"ל) ליישב דברי הט"ז דשאני בההיא דסי' ס"ט דהציר הוי דבר חריף ומחלי לשבח עי"ש ועיין בבאר יעקב סי' ס"ט סט"ז שהאריך בזה ובחק יעקב סי' תמ"ז ס"ק י"ט ובס' ערוך השלחן סי' תמ"ז אות י"ט הביא מה שכתב הרמ"א בסי' ס"ט ומ"ש הש"ך שם ס"ק ס"ט דהבשר מותר בדיעבד דלא נעשה כבוש עד אחר מעל"ע ואז הוי נ"ט לפגם וכתב על דבריו ואנן לא קי"ל הכי עי"ש בפר"ח ע"כ וביד דוד סי' ק"ה בהגהט"ו אות א' כתב בשם אחרון חביב בס' שערי דעה סק"ב שעמד עכ"ד האחרונים ומסיק דבהפ"מ יש להקל אחר שכמה אחרונים חזקו את דבריו הגם דאין ראיה גמורה לסברת האו"ה מכל מקום קשה להקל אם לא בהפ"מ ובשע"ת סי' תמ"ז אות י"ו כתב בשם מקום שמואל בשר שמלחוהו לקיום לפסח בכלי שנשתמש בו חמץ תוך מעל"ע אף שנוהגים בכל המקומות כבוש מעל"ע בכלי איסור דלא כט"ז וש"ך י"ל דקודם פסח שרי וכו' עי"ש

וראיתי בס' כרם שלמה סי' ק"ה ד' כ"א אות ו' שציין דברי הט"ז וש"ך וסיים אבל המג"א בסי' תמ"ז ס"ק י"ו חולק על הש"ך וכתב דאם הכלי עומד ריקן נפגם הטעם אבל כאן שעומד היתר תדיר א"כ קבל הטעם בשעת שבחו ולאחר מעל"ע נעשה כמבושל ולכן אסור וכו' עי"ש והרואה יראה דליתנהו להני מילי במג"א הנ"ל ודבר זה לחלק בין היה הכלי ריקן וכו' כתבו האחרונים בשמו בתורה שבע"פ ולא נמצא כתוב בספרו ואדרבא ממ"ש במג"א הנ"ל לחלוק על הש"ך בטענה דהפגימה והבליעה באים כאחד מתבאר דלא ס"ל כחילוק הנ"ל וכבר כתב הרב מאמר מרדכי בסי' תמ"ז ס"ק י"ז דמ"ש בגליון המג"א בסי' תמ"ב (ע"ד המג"א בסק"ט) בשם הרב חקי חיים ליישב קושית מוהרנ"ש על המג"א עפ"י חילוק זה אינו נכון דהא מבואר במג"א סי' תמ"ז הנ"ל שאינו סובר כן ועכ"ל שאחר שחבר ספרו שמע שמועה זו עי"ש וראיתי ביד דוד הנ"ל שהשיג על הכ"ש בזה עי"ש ובשו"ת כתב סופר יו"ד סי' ע"ב האריך בדברי הפוס' המדברים בדינו של האיסור והיתר עי"ש ובס' דרכי הוראה (הנדפס מחדש לגאון בדורנו יצ"ו) בחלק שני פרק מ"ו

וכלי היתר שנשתהה בתוכו דבר איסור מעל"ע אם נאסר הכלי או אמרינן אין כבישה בכלים עיין בט"ז וש"ך רסי' ק"ה ומרן החבי"ב בכנה"ג הגהט"ו אות ו' הביא ג"כ מ"ש האו"ה דנאסר הכלי ודקדק מדברי הש"ך דאף דנחלק עמ"ש האו"ה לאסור