שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ נ

עד שתצא נפשו ודוקא כשאינו מקבל עליו דברי חכמים והכי אמרינן במסכת נזיר ירושלמי גבי כהן שנכנס לבית הפרס או למדור העמים או שיצא חוצא לארץ שמכין אותו מכת מרדות ואמרינן התם מכת מרדות חובטין אותו עד שיקבל עליו או עד שתצא נפשו ואותם שמחקו מספר הרב הא דעד שתצא נפשו אילו ידעו פירוש הדבר לא עשו כן עכ"ל. וגירסתו בדברי הרמב"ם היתה גם כן כגירסתינו מי שאכל מצה בערב פסח ובכל זאת מפרש דהכונה שאומרים לו שלא יאכל ואוכל ואינו שומע לדברי חכמים ואם כן מה שמכין אותו עד שתצא נפשו היינו כדי שלא יעבור עוד והיינו עבירה נמשכת וכדמתרגם הרב מוהרצה"ח לדברי הרמב"ם הללו אלא שיש חילוק ביניהם דהרב מוהרצה"ח הוצרך להמציא דחשיב זה כאומרים לו אכול מצה ואינו אכול דמשמע דדוקא בשמבטל עשה דאכילת מצה דאוריתא הוא דמכין עד שתצא נפשו אבל משום דרבנן בעלמא אין מכין עד שתצא נפשו ואילו מדברי רבינו מנוח נראה דבכל מידי דרבנן הדין כן אמנם דברי רבינו מנוח לא זכיתי להבינם בעניותי דלפי מה שמפרש דברי הרמב"ם בעומד במרדו ומכין אותו עד שתצא נפשו היינו כדי שיפרוש מהעבירה שאינו רוצה לפרוש ממנה אם כן מאי קשיא ליה מדאמרינן במה דברים אמורים במצות לא תעשה וכו' והא נמי לא תעשה היא והוצרך לחלק בין לאו דאורייתא ללאו דרבנן הלא ההיא דבמה דברים אמורים וכו' איירינן בעבר על לא תעשה דהיינו שאכל נבלה וכיוצא שאין בידינו לתקן מה שעבר משום הכי הוא דאינו לוקה אלא מה שענשו הכתוב ואין הכי נמי דאם הוא אוכל נבלה וטרפה ומוחין בו ואינו שומע מכין עד שתצא נפשו כדי להפרישו דאין סברא לומר דבכי האי גוונא בלאו של תורה אין מכין אותו עד שתצא נפשו כדי להפרישו וצ"ע

ודע שלשעבר ראיתי שקלא וטריא בספר אחד אם הא דכופין אותו וכו' הוא דוקא על ביטול מצות עשה אבל לא באיסורי לאוין או לא שנא וכתבתי אז דאפשר לפשוט ספק זה מדברי הרב בית חדש בח"מ ריש סי' רכ"ח בשם המרדכי בפרק מי שמת אהא דתנן התם ד' קנ"ו ע"ב בני רוכל תקברם אמם שלפי שרשעים היו לא חשו לקיים צואת אמם שהקשה הראמ"ר היכן מצינו שיהא מותר לגזול ממון של העובר על דברי תורה ותירץ דאין הכי נמי היכא דאין בידינו לכופו בענין אחר לקיים דברי תורה דהשתא גופו מכין ממונו לא כל שכן עכ"ל וההיא דבני רוכל מה שהיו רשעים היינו שהיו מקיימים קוצם בכרם דלר' אליעזר קדשי וקאמר דאם גופו מכין וכו' מתבאר דלאו דוקא משום ביטול מצות עשה אלא גם משום העברת איסור מכין כדי שלא יעבור וכן הוכיח הרב בהפלאה לכתובות על ד' מ"ט ע"ב (על דברי התוס' ד"ה אכפייה) מדברי התוס' במסכת בבא בתרא דמשמע דפסיקא להו דהיכא דאיכא לאו כופין אותו שלא יעבור ומה שאמרו בגמרא במה דברים אמורים במצות לא תעשה אבל במצות עשה כופין אותו וכו' דמשמע דבמצות לא תעשה אין כופין היינו אחר שעבר הלא תעשה אבל קודם שעבר אלא תעשה כופין אותו דלא תעשה חמור מעשה וכו' וכן מבואר בדברי הר"ן בחידושיו לחולין ד' קל"ב שהביא הרב נשמת א חי בח"א סי' כ' בד"ה איברא עי"ש (הבאתי דב"ק לעיל בד"ה והנה) ונראה דלאו דוקא קודם שעבר כלל אלא אף אם כבר עבר כל שעדין הוא עובר ויש בידינו לכופו שלא יעבור כופין אותו כמו במצות עשה כמו שמתבאר ממה שכתב במרדכי הנ"ל. ועתה אנכי הרואה שדבר זה לימוד ערוך בפי הפוסקים שארשום דב"ק פה כי המעיין בדברי הרב פרי מגדים בספר שושנת העמקים כלל ט' (בד"ה יש להסתפק) יראה דפשוט בעיניו דאין חילוק בזה בין מצות עשה למצות לא תעשה ואף שמדברי הרב חוט השני בסי' צ"ב מתבאר דאין כופין על מצות לא תעשה הניתק לעשה הנה הרב חכם צבי בסי' ק"ה כתב על דבריו דאף בלאו שניתק לעשה אם הוא דבר שאפשר לתקן ודאי בית דין היו כופין אותו שלא יעבור הלאו מכאן ולהבא ולא מצינו אלא מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בית דין של מטה מוזהרין עליה עכ"ל מתבאר מדבריו דגם על לא תעשה כופין אותו שלא יעבור ואחר שעבר נידון בדינו מלקות וכיוצא אבל קודם שעבר ודאי הי' מכין אותו שלא יעבור

והרב מוהר"ן טריויטש בקובץ על יד בחידושיו על הרמב"ם בהלכות חמץ פרק ו' דין י"ב על מה שכתב הרמב"ם דמי שאכל מצה בערב פסח מכין אותו עד שתצא נפשו כתב וטעם רבינו שהחמיר כאן מה שלא מצינו במקום אחר יראה קצת ראיה למה שכתב החק יעקב בשם יש מי שאומר שהאוכל מצה בערב פסח הוא מן התורה מדכתיב בערב תאכלו מצות ולא ביום ולאו הבא מכלל עשה הוא אף דכתב רבינו אמרו חכמים אין מזה סתירה עיין ריש הלכות יום טוב (על דבריו אלו עיין מה שכתבתי בשדי חמד ח"א במערכת האל"ף אות רג"ע בס"ד) עכ"ל והנה על פי דבריו היה אפשר ליישב תמיהת הרב פרי חדש בסי' תע"א ס"ב על דברי הריב"ש בסי' צ' שנעלם ממנו דברי הרמב"ם הללו עי"ש ולדברי הרב הנ"ל לא קשיא מידי כיעי"ש אלא דלעניות דעתי במחכתה"ר דבריו תמוהים שנראה שנעלם ממנו דברי הר"ן בהלכות פרק ד' דכתובות אמה שאמרו בש"ס ד' מ"ה הוציא שם רע ולא בעל לוקה מכת מרדות (והבאתי דבריו לעיל בד"ה והרב מוהר"ץ) שמפורש שהבין מדברי הרמב"ם דמשום שעובר על איסור דרבנן הוא דסובר דמכין אותו מכת מרדות והיותר תימה שכבר ציין שם בראש דבריו לעיין בפרי חדש סי' תע"א ושם בפרי חדש הביא דברי הר"ן הנ"ל

גם מה שהביא שהחק יעקב כתב דיש מי שאומר שהאוכל מצה בערב פסח הוא מן התורה הנה עיינתי בחק יעקב ולא מצאתי דברים אלו רק ראיתי שהרב פרי חדש בסי' תע"א ס"ב (בד"ה כתב הרוקח) כתב בשם רבינו הרוקח דאסור לאכול מצה בערב פסח דכתיב בערב תאכלו מצות ובתחלה הבין מדבריו דאסור מדאוריתא קאמר דהוי לאו הבא מכלל עשה אבל הרבה להשיב על זה דודאי אינו אלא מדרבנן ומסיק דהרוקח מדנפשיה אסמכיה אקרא עי"ש ואם כונת הרב קובץ על יד היא על דברי רבינו הרוקח הללו הרי לא כתב בפירוש שהוא מדאורייתא ושפיר יש לומר דכונתו כמו שכתב מרן הפרי חדש ועל כל פנים למדנו מדבריו דפשיטא ליה דמשום לאו הבא מכלל עשה מכין עד שתצא נפשו וגם מדברי הר"ן בהלכות בפרק ד' דכתובות שהבאתי למעלה (בד"ה והרב מוהר"ץ) מתבאר כן שהרי כתב שעל עבירה נמשכת מכין אותו עד שתצא נפשו וכן מתבאר מדברי התוס' בנזיר ד' כ' ע"ב בד"ה ר' יהודה אומר (השייך לד' כ"ג ע"א) וכן מתבאר מדברי הריטב"א בחידושיו למועד קטן ד' ג' ע"ב בשם רש"י (עיין מה שכתבתי לעיל בד"ה אמנם) וממה שכתב בחידושיו לכתובות שם שכתב ככל דברי הר"ן עי"ש

וראיתי בספר עמודי אש לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בכלל ד' סי' ז' (ד' כ"ט ע"ד) שכתב וראיתי בספר ארחות חיים למוהר"ג ליפשיץ ד' ח' ע"ב דהא דעשה חמור מלא תעשה היינו היכא שכבר עבר אבל קודם עשה חמור טפי (ספר זה לא ידעתיו ונראה שיש טעות סופר וק"ל) דמכין אותו עד שתצא נפשו עכ"ל והא ליתא דגם על לא תעשה מכין אותו מקודם עד שתצא נפשו וכמו שכתב הר"ן בחידושיו לחולין (קל"ב ע"ב) והפלאה לכתובות (מ"ט ע"ב) ואמת שגם במגילת אסתר שרש ד' והאבני מילואים (וקונטריס משובב נתיבות) ס"ג כתבו כן אבל הם לא ראו דברי הר"ן הללו ועיין יד המלך פרק ו' מהלכות חמץ שהקשה על הגירסא שם ברמב"ם דעל דרבנן מכין עד שתצא נפשו דכי חמור הוא מלא תעשה עי"ש אולם גם בלא תעשה באמת הדין כן עכ"ל יצ"ו והנה במה שכתב דגם בלא תעשה הדין כן הנה אמת נכון וכבר כתבתי למעלה שכן כתבו כמה פוסקים אמנם מה שכתב ליישב בזה תמיהת הרב יד המלך (כונתו לפי הנראה היא על יד המלך למר נכדו של הרב נודע ביהודה שאינו מצוי אצלי כי ביד המלך להרב מוהר"א פאלומבו עיינתי וליתנהו להני מילי כיעי"ש) דבריו תמוהים במחכתה"ר דנהי דגם בלא תעשה הדין כן מיהו היינו בעובר על לא תעשה דומיא דעשה סוכה ואינו עושה דמכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיקיים המצות עשה ודכוותא במצות לא תעשה כדי שיפרוש מהעבירה וקושית הרב יד המלך היא על מה שכתב הרמב"ם מי שאכל מצה בערב פסח דהיינו שכבר עבר העבירה ולא שעודנו עומד במרדו כמשמעות לשונו וכמו שהבינו מדבריו הר"ן והריטב"א והרב פרי חדש כמו שכתבתי למעלה ובכי האי גוונא בלא תעשה שבתורה אין מכין אותו עד שתצא נפשו ולכן