שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ מט

ובלא מכה משולשת וכן העובר על דברי חכמים מכין אותו בלא מספר ובלא אומד ונקרא מרדות שמרד בדברי תורה ובדברי סופרים נראה מדבריו דמכת מרדות היא עד שתצא נפשו אף הרמב"ם כתב דמי שאכל מצה בערב פסח מכין אותו עד שתצא נפשו ולפי דבריהם יש בזה חומר בדברי סופרים מבדברי תורה אבל הרמ"ה כתב שמכין אותו באומד להקל ממלקות של תורה ונראין דבריו ומיהו ודאי מכת מרדות שהיא על עבירה נמשכת מכין עד שתצא נפשו או עד שיקבל עליו דברי חכמים אבל כל שאינו אלא כדי לענשו על מה שעשה נראין הדברים שמכין אותו כפי אומד בית דין ולהקל ממלקות של תורה עכ"ל הרי מפורש יוצא מדברי הר"ן הללו שמבין מדברי הרמב"ם דאף על דרבנן שכבר עבר מכין אותו עד שתצא נפשו סבירא ליה ובעבירה נמשכת פשוט בעיניו כן אליבא דכולי עלמא וכדברי הר"ן כתב גם כן הריטב"א בחידושיו שם וז"ל מכת מרדות מדרבנן פירש בעל הערוך דמכת מרדות מכין אותו עד שתצא נפשו וכן כתב הרמב"ם גבי האוכל מצה בערב פסח ובפירוש המשנה במסכת נזיר משמע שמכין אותו לפי אומד בית דין וכן כתב הרמ"ה שמכין אותו באומד ולהקל ממלקות של תורה ונראין דבריהם שכל מה שהוא על עבירה נמשכת ויש בו לחוש לסכנה מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקבל עליו כראוי דברי חכמים וכל שהוא על עבירה שאינה אלא ליסרו על שעבר דנין אותו באומד בית דין ובפחות ממלקות של תורה עכ"ל והריב"ש בסי' צ' כתב דלא מצינו לשון עד שתצא נפשו בעובר אדרבנן וכתב הרב פרי חדש בסי' תע"א ס"ב דנעלם ממנו דברי הרמב"ם והר"ן הנ"ל וכתב סמך לסברת רבינו הערוך והרמב"ם מדאמרינן בפרק ג' דתענית ההוא גברא דבעל מצרית נגדיה רבא ומית ואם כן לא נפלאת לומר דגם רש"י במועד קטן יסבור כן (אף שהרב פרי חדש שם מסיק דאין דברי הרמב"ם עיקר בזה אלא כדברי הריב"ש והרמ"ה שהביא הר"ן) ונתיישבה תמיהת הרב מוהר"ץ הירש חיות הנ"ל

אמנם מה שיש לתמוה על מה שכתב בחידושי הריטב"א דמועד קטן הנ"ל בשם רש"י הוא שהרי מפורש בדברי רש"י דכתובות שהבאתי בראש האות דדוקא כשיש בידו לקיים הוא דמכין עד שתצא נפשו אבל לא על מה שעבר וכן כתב הריטב"א עצמו בכתובות בשם רש"י ואם כן איך יכתוב במועד קטן בשמו בהיפך וזה שנים רבות אנא נפשאי כתבית משום יתובי דעתא דאין כונת רש"י (לפי גירסת הריטב"א) דעל תוספת ילקה עד שתצא נפשו אלא כונתו ללמוד בהדרגה דכי היכי דבאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו הכי נמי ילקה מכת מרדות מדרבנן אלא דבעשה סוכה לוקה עד שתצא נפשו כדי שיקיים והכא שכבר עבר ילקה מיהא מכת מרדות וכמו שפירש הרב יד מלאכי באות תקי"ד דברי הרב המגיד בפרק א' מהלכות איסורי ביאה עי"ש וכתבתי כן לפי סגנון דברי הריטב"א שהביא הרב מוהרצה"ח הנז"ל (ולא ראיתי דב"ק בגופן שלהם כי לא היה אצלי חידושי הריטב"א הנ"ל) שהם בסגנון דברי הרב המגיד שהביא הרב יד מלאכי כיעי"ש אמנם עתה ראיתי דברי הריטב"א וז"ל ואם תאמר ואיך לוקין על עשה לכן פירש רש"י ילקה מכת מרדות דרבנן עד שתצא נפשו דומיא דאמרו לו עשה סוכה ואינו עושה ויש לומר מלקות ממש וקרא הכי קאמר בחריש תשבות בשאר מלאכות שכתבתי לך שהן בלאו עכ"ל הרי שכתב מפורש גבי העברת העשה שמכין אותו עד שתצא נפשו ועשה את דמו דומיא למי שאומרים לו עשה סוכה וכו' ובאמת הדברים תמוהים מה דמות יערוך לאומרים לו עשה סוכה שמכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיקיים המצות עשה מה שאין כן במי שכבר עבר לא מצינו בו מכין עד שתצא נפשו וצריך לדחוק דבעומד במרדו ומלבד אשר חרש בזמן התוספת עוד ידו נטויה ורוצה לחרוש הוא דאמר דילקה עד שתצא נפשו על דרך שפירש הרב מוהרצה"ח דברי הרמב"ם שבהלכות חמץ הנז"ל

והנה הר"ב הפלאה לכתובות ד' מ"ט ע"ב (על דברי התוספות ד"ה אכפייה רבא) כתב משמע דפסיקא להו דהיכא דאיכא לאו כופין אותו שלא יעבור ולא דאמרינן לקמן ד' פ"ו במה דברים אמורים במצות לא תעשה אבל במצות עשה וכו' צריך לומר דלא מיירי התם קודם שיעבור בלא תעשה דודאי כופין אותו דלא תעשה חמור מעשה כדאיתא בריש פרק האשה רבא אם לא רצה דפנו וכו' אלא מיירי התם במלקות לאחר שעבר הלאו עכ"ל. ואין לפרש בדבריו שכונתו לומר דכולה בריתא מיירי בלאחר שעבר דאם עבר על לא תעשה לוקה ואם עבר על עשה מכין אותו עד שתצא נפשו דזה לא יתכן דלא מצינו בעבר על עשה בשב ואל תעשה וכבר אין בידו לקיימה דמכין אותו עד שתצא נפשו כי אם כשיש זמן שיוכל לקיימה כמו שנתבאר מכל הרשום למעלה אלא ודאי גם הרב מודה במצות עשה שאין מכין אותו עד שתצא נפשו אלא קודם שעבר הזמן ויש בידו לקיימה כפשט לכון הבריתא אומרים לו עשה ואינו עושה ואף שבנשמת כל חי בסי' כ' (בד"ה איברא שראיתי) כתב בשם הר"ן בחידושיו לחולין ד' קל"ב וז"ל נראה לי דמצות לא תעשה ועשה לאו דוקא אלא הכי קאמר במה דברים אמורים דמלקין ארבעים ותו לא במצוה לא תעשה רוצה לומר שמכין אותו ואומרים לו לא תעשה עוד מה שעשית ואז כיון שעבר סוכות ולא נטל לולב או שלא ישב בסוכה כיון דלית ליה תו למיתב בסוכה וליטול לולב מלקינן ליה ארבעים חסר אחת ותו לא וכן אם אכל בפסח אחר שהעבירה עשויה אבל אם היה בפסח והיה אוכל חמץ מלקינן ליה אם לא רצה לעמוד מלאכול חמץ אף דמצות לא תעשה היא מחינן ליה או עד שיאמר רוצה אני או עד שתצא נפשו עכ"ל דמתבאר שסובר הר"ן דגם מי שעבר אעשה של תורה כגון לולב וסוכה אחר שאין בידו לקיים המצוה כלל מכל מקום לוקה ארבעים חסר אחת כמי שעובר על לאו אמנם מלבד מה שהרבה להשיב על זה בנשמת כל חי שם ועוד גם לפי דברי הר"ן הללו לא שמענו דמלקין אותו על עשה שעבר זמנה עד שתצא נפשו כי אם מלקות ארבעים כמו בעובר על לא תעשה אבל לא עד שתצא נפשו

וראיתי עוד להרב מוהרצה"ח בהגהותיו למסכת נזיר במאי דתנן בדף כ"ג ע"א הפר לה בעלה והיא לא ידעה והיתה שותה ביין אינה סופגת את הארבעים ר"י אומר תספוג מכת מרדות שכתבו התוס' (בדף כ' ע"ב ד"ה ר"י אומר) דמספקא לר' דהכא שלוקה על שכבר עברה אם הוא הכאה עד שתצא נפשו או אינו אלא ארבעים וכו' כתב על זה בהגהות הנ"ל וז"ל מה שמסופק בתוס' בעבירה שכבר עבר אם שייך מכת מרדות עד שתצא נפשו כבר מבואר בארוכה בתשובת רשב"ם והוזכר בפתיחה כוללת להפרי מגדים חלק א"ח דמכין עד שתצא נפשו לא שייך רק במצות עשה שבתורה לולב ואינו עושה ומה שכתב הרמב"ם פרק ו' מהלכות חמץ האוכל מצה בערב פסח מכין הינו גם כן מידי (כדי) שיאכל מצה לתיאבון שעל ידי שיאכל מצה בערב פסח ימנע מן המצוה והוי כמי שאינו רוצה לקיים מצות עשה דמצה ועיין ריב"ש סי' צ' ותשובת רשב"ץ ח"ג סי' נ"א עכ"ל ואזיל לשיטתיה שבחידושיו למועד קטן הנז"ל בפירוש דברי הרמב"ם וכבר כתבתי דנעלם ממנו דברי הר"ן והרב פרי חדש והגירסא בדברי הרמב"ם היא מי שאכל ולא האוכל ומה שנראה מדבריו שכונתו לומר דליכא מכת מרדות עד שתצא נפשו אלא במידי דאורייתא ולא בדרבנן עיין במה שכתבתי באות ט"ל וצ"ע

ומקרוב השגתי אור הגנוז פירוש רבינו מנוח על הרמב"ם שהביאו לבית הדפוס רב גדול ומופלא בדורנו מוהר"ר שמעון סידאן יצ"ו עם הגהות וחידושים רבים תוספת נופך משלו וקראו בשם בית מנוחה ואעתיק דב"ק אשר כתב בזה להודיע כי כיונה דעת הרב מוהרצה"ח לדעת מי שגדול רבינו מנוח בכונת דברי הרמב"ם וז"ל ויש מספרי הרב שכתוב בהם מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו ורוצה לומר כשאומרים לו שלא יאכל מצה ואוכל שאינו שומע לדברי חכמים אבל כל זמן שמקיים מצות חכמים ונמנע מלאכול מכין אותו מכת מרדות לבד פחות מארבעים לפום מאי דחזו בית דין ואי קשיא לך והא אמרינן בפרק הזרוע במה דברים אמורים במצות לא תעשה כלומר כי אמרינן שיש קצבה ארבעים למלקות במצות לא תעשה שכבר עבר עליה ואי אפשר לחזור וכבר ענשו הכתוב אבל במצות עשה כגן עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו פירוש או יקבל עליו לעשות והא מצות לא תעשה היא תריץ הני מילי לאו דאורייתא אבל לאו דרבנן מכין אותו