שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ מח

עצמו וכופין אותו ולא את האב שדבר זה למצוה נאמר ולא לעיכוב וכתב שכן גם כן דעת הרא"ש אליבא דרב ש"ך עי"ש מתבאר שגם הוא סובר שדעת הרשב"א דאין כופין את האב על פדיון בנו (וצ"ל דמה שכתב בספרו אהל יעקב דש"ס דילן פליג אירושלמי כנז"ל לא כתב כן אלא טרם שראה תשובת הרשב"א הלזו)

אמנם אנכי הרואה דנעלם מעיני הרבנים הנ"ל דברי הרב חכם צבי דממקום שהכריחו הם שדעת הרשב"א היא שאין כופין הכריע הוא שדעתו שכופין והוא שבסי' ק"ה נשאל לחכם אב שאינו רוצה לפדות את בנו כופין אותו לפדותו או לא והשיב לא ידענא מאי מספקא לך מאי שנא מצוה זו מכל מצות שבתורה שמכין אותו כו' ולא עוד אלא דנחתינן לנכסיה וכו' והביא מה שכתב הרב חוט השני בסי' צ"ב ומה שתהמת למה לא נכוף לאביו למפרקיה כמו בכל מצות עשה שבתורה היינו טעמא כיון דגמרינן דכתיב תפדה תפדה דהיכא דלא פרקיה האב חייב לפדות את עצמו הוי כאילו נתנה לו התורה ברירה שיכול לסלק מצות פדיון הבן מעליו ולהניחו לבן עצמו והוא דומה ללאו הניתק לעשה שאין לוקין עליו ופשטות דבריו הם בבן קטן ואם כן אין להם מקום שכבר הוכחנו שכופין את האב וכו' וכו' וכן מצאתי מפורש בתשובת הרשב"א החדשות סי' שכ"א שכתב בהדיא שכופין את האב ודוקא כשהגדיל הבן ויש לו נכסים לבן ואנו יכולים לכופו אזי אין כופין את האב ועל זה הוצרך להביא ראיה מהירושלמי ואי לאו הירושלמי בכי האי גוונא נמי הוה סליק אדעתיה למיכפייה לאב אבל בבן קטן פשיטא ופשיטא דכופין עכ"ל הרב חכם צבי הרי שכתב שמפורש בתשובת הרשב"א הנ"ל שבבנו קטן כופין אותו לפדותו היפך ממה שייחסו הרבנים טובים השנים הנ"ל בדעת הרשב"א וגם על הרבנים חוט השני וחכם צבי יש לתמוה שלפי דברי הרב חוט השני גם במילה כיון שלא מל אותו אביו חייב הוא למול את עצמו הוי כאילו נתנה לו התורה ברירה ואין כופין עליו ולדעת הרב חכם צבי כופין ולא ראו דברי מוהר"ם שהבאתי בראש האות שכתב מפורש דלמולו ולפדותו כופין אותו ולמר הוי תיובתא ולמר הוי סיעתא והרב מעשה אברהם (הנז"ל בד"ה אלא) כשהביא תשובת הרשב"ץ על דבר האב שאינו רוצה למול בנו בשמיני כתב דדוקא במילה דיש לה זמן קבוע דמי שלא מל בשמיני בכל יום עובר בעשה משום הכי כתב דחייבים לכופו (עיין לעיל בד"ה אלא מה שדקדקתי על דברי הרשב"ץ) אפילו על ידי הכאה מה שאין כן במצות פדיון הבן דאחר שלשים יום כל יומא זימניה הוא ואינו עובר על מצות עשה וכו' ע"כ נראה שכונתו לומר דבפדיון הבן אין כופין והוא חידוש שנעלם ממנו מחלוקת החוה"ש והח"ץ והביא מחלוקת זו מרן חיד"א בברכי יוסף יו"ד סי' ש"ה ולדברי הרב ח"ץ גם הרשב"א סובר כן ולא כתב שאין כופין את האב אלא אחר שהגדיל הבן אבל בהיותו קטן כופין וכבר כתבתי שכן מפורש בדברי מוהר"ם ועתה ראיתי בספר מר ואהלות הנדפס חדש ממ"ש (לרב גדול חריף ומפולפל מוהר"א פוסק יצ"ו) בקונטריס אהל ברכות והודאות סי' כ"ה שהאריך בזה ולא פניתי לעיין באמרות טהורות ואתה תחזה

ובמה שכתבתי בראש אות זו בשם הרב חכמת אדם דדוקא משום קיום גוף המצוה היו כופין ולא משום ענף מצוה הנה ראיתי עתה בשו"ת הגאון מוהר"ם שיק בחלק א"ח סי' שכ"ב שכתב כיוצא לזה וגדולה מזו דאף במצוה עצמה כל שאין עיקרה אלא למשמרת וסייג לתורה לא היו כופין עליה עי"ש והבאתי תורף דב"ק לקמן בסי' ק"ו (בד"ה גם אשור בס' מוהר"ם)

כלל מ"א) כפיה שהיו כופין ומכין עד שתצא נפשו בארץ ישראל בזמן המקדש מבואר בדברי רש"י בכתובות ד' פ"ו ע"ב דהיינו דוקא קודם שעבר על העשה ויש בידו לקיים וכן כתב הריטב"א שם בשם רש"י קודם שיעבור ויש בידו לקיים וכן הביא הרב"א באסיפת זקנים (ולפי הנראה הוא בשם הריטב"א עי"ש) וז"ל והא דאמרינן דמכין אותו עד שתצא נפשו ופירש רש"י מכין אותו קודם שיעבור על המצוה ויש בידו לקיים אבל מצות עשה מכין אותו עד שתצא נפשו משום דכל שעתא ושעתא בקום עשה ואי עבר זמן המצוה לא מלקינן ליה כלל עכ"ל וכן כתב הריב"ש בסי' צ' עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו וזה משום דבכל שעתא בקום עשה קאי ואם עבר זמן מצוה לא מלקינן ליה כלל שאין מלקין למי שעבר על מצות עשה עכ"ל וכן כתב הרב החינוך בפרשת בא סי' ו' וכלל גדול בכל התורה לכל שאומר שיבטל מצות עשה כופין אותו בית דין אם יש כח בידם עד שיקימנו וכבר ראיתי שהרב יד מלאכי במערכת העי"ן אות תקי"ד הביא דברי רש"י דכתובות והאסיפת זקנים והחינוך הנז"ל והוסיף ידו המלאה שכן כתב הרב כנסת הגדולה יו"ד קובץ ג' ופשיטא שאם עבר ראש השנה ולא עשה שופר וכיוצא שאין מכין אותו עד שתצא נפשו כיון שכבר עבר על העשה וכן כתב בשם הרשב"ץ ח"ב סי' נ"א ובספר זהר הרקיע במצות לא תעשה סי' מ"ד ולא נזכר מכת מרדות גבי עשה רק קודם שיעבור עליו אם אינו רוצה לקיים מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקבל עליו לקיימה וכן כתב בשם הרב ראש יוסף לסי' תפ"ד ס"ג ועוד הביא בידו דברי מי שגדול אדונינו הרמב"ם בספר המצות סוף שרש י"ד וז"ל וכל מה שלא נזכר בו עונש מן העונשים דע שאם היא מצוה ממצות לא תעשה כמו שאמרו בעובר על מצות המלך ואין לנו לענשו אמנם מצוה עשה בכללם כל מצוה מהם כשתתחייב עשייתה יש לנו שנלקה הנמנע מלעשותה עד שימות או יעשה וכשיסתלק זמן החיוב נמנע מזה כמו שעבר ולא ישב בסוכה אין לנו להלקותו אחר הסוכות על עבירתו ודע זה עכ"ד היקרים וסיים על זה הכהן הגדול י"מ המל"ך שם דכל זה מעיקר הדין אבל משום מגדר מלתא אם נראה בעיני הב"ד וכו' עי"ש ולמרן החבי"ף בספר נשמת כל חי ח"א סי' כ' (אגב ריהטאי לא ראיתי שהזכיר בזה דברי הרב יד מלאכי) והאריך קצת בענין זה להוכיח מדברי כמה פוסקים דהא דמכין אותו עד שתצא נפשו לא נאמר אלא קודם שיעבור על העשה ויש זמן לקיימו אלא שצריך ליישב מה שכתב הרמב"ם בהלכות חמץ פרק ו' דין י"ב מי שאכל מצה בערב פסח מכין אותו עד שתצא נפשו ופשט דבריו מורין דעל מה שאכל כבר מכין אותו עד שתצא נפשו אף אחר שכבר פירש מהעבירה והוא היפך ממה שכתבו כל הרבנים הנ"ל והוא עצמו בספר המצות שרש י"ד הנז"ל ותימה על הרב יד מלאכי שלא העיר בזה ועיין לקמן

והרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למסכת מועד קטן ד' ג' ע"ב על מה שאמרו בש"ס יכול ילקה על התוספות הביא בשם הריטב"א שכתב בשם רש"י וז"ל יכול ילקה מכת מרדות על התוספות כמו דנקיטינן לולב ואינו עושה מכין עד שתצא נפשו וכתב על זה ברש"י שלפנינו ליתא דבר זה וביותר זה דברים תמוהים שכתב דמכין בתוספת שביעית עד שתצא נפשו וחלילה לומר כן דרק היכא דכופין לקיים מצות עשה ובידו לקיים רק דאינו רוצה ומקרי מבעט עיין רמב"ן פרשת יתרו ובזה הדין דכופין עד שתצא נפשו והך דכתב הרמב"ם בפרק ו' מהלכות חמץ בערב פסח מכין אותו עד שתצא נפשו הנה לא כתב מי שאכל כבר ובודאי בכי האי גוונא ליכא מכת מרדות רק האוכל אז מכין אותו בשעת אכילה למען ימנע מלאכול ויקיים מצוה כתיקונה מקרי מצה ואינו אוכל אבל היכא דכבר עבר ואין בידו לתקן כגון בנדון דידן שכבר חרש בתוספת שביעית הנה מה שעבר אין ואין כאן רק מכת מרדות ל"ט מלקות כמלקות של תורה אבל לא עד שתצא נפשו דלא מצינו רק בכופין על קום ועשה וצריך עיון גדול עכ"ל ובעניותי אומר אני אם גירסת הרב בדברי הרמב"ם היתה כגירסתינו במחכתה"ר אין מקום לדבריו בזה דז"ל הרמב"ם בפרק ו' דין י"ב אסרו חכמים לאכול מצה בערב פסח וכו' ומי שאכל מצה בערב פסח מכין אותו עד שתצא נפשו עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דעל מה שאכל כבר קאמר דמכין אותו עד שתצא נפשו דאם לא כן מי שאוכל או האוכל מיבעי ליה והרב מדקדק מדלא כתב מי שאכל אלא האוכל ואינו כן בגירסא שלפני

ולפי הנראה נעלמו ממנו דברי הר"ן בהלכות בפרק ד' דכתובות אההיא דאמרינן מוציא שם רע ולא בעל לוקה מכת מרדות (בד' מ"ה סוף ע"ב) שהערוך בערך מרד כתב מלקות תורה הוא על חייבי לאוין באומד ובהתראה ומכה משולשת וכו' אבל עובר על מצות עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו בלא אומד