שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ מב

שכתב מרן בב"י בסי' נ"ה דנראה דגם בעניינים דרבנן כמקרא מגילה וצירוף עשרה לקדיש וכיוצא נשתמשו בכלל זה. והרב החסיד בספר מנחה טהורה בד' ל"ג ע"ד עמד בחקירה זו אם נאמר הא דר' זירא גם במידי דרבנן או דוקא במידי דאוריתא ורצה לפשוט ספקו ממה שכתב הרשב"א בחידושיו לקידושין בשם יש מפרשים דמה שאמרו בש"ס ראוי לביאת מים בעינן הוא מדרבנן וכו' (וכמו שהוכיח הרב מקנה אברהם מדברי הרמב"ן הנ"ל) ודחה לזה דדוקא היכא דאשכחן בהדיא בש"ס דאמרו כן אית לן למימר דכך היתה תקנתם. אבל מסתמא בכל מידי דרבנן אמרינן דלא אמרו אלא למצוה ולא לעכב באינו ראוי ודבריו נכונים. והביא עוד לפשוט ספק זה ממה שכתב הרא"ש (בשם גאון) בפרק מצות חליצה סי' ז' שנשתמש בכלל זה גבי דחיסת רגל בחליצה אף על גב דמוכח מדברי הרא"ש שם דהא דדחיסה לכרעיה אינו אלא מדרבנן ושכן כתב מפורש הרב מוהרשד"ם באה"ע סי' צ"ו ועוד הוכיח כן מדברי האגור בשם מוהר"י מולין שהביא מרן הב"י בסי' נ"ה לענין צירוף לעשרה ושכן דעת הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג בהלכות מגילה (תורף דברי הרא"ם הביא הרב פתח הדביר בח"א דף ס"ג ע"ב ועיין להרבנים ב"ח וט"ז בסי' תרפ"ט) ומסיק דכולי עלמא סברי דהא דרבי זירא נאמר גם במידי דרבנן ולא מצינו חולק בזה זולת שהרב משאת בנימין סי' ס"ב (בד"ה ה"א מצד הוכחות וראיות) כתב לענין קריאת התורה דהיא מדרבנן דלא אמרינן בה כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו דזה לא נאמר אלא בדאורייתא והוכיח כן מדפסקו כל הפוסקים דמי שעומד בתפלה ושמע קדיש וקדושה שותק ושומע כעונה אף על גב דלא הוי ראוי לענות אלמא דבדרבנן לא אמרינן כל שאינו ראוי וכו' ותמה עליו דנעלם ממנו דברי כל הפוסקים הנז"ל דנקטי להאי כללא גם בדרבנן וגם ראיתו יש לדחות דהא הא דאמרינן הכי היינו היכא דמצי לתקן כגון במנחה דאי אמרינן בילה מעכבת יביא בשני כלים וכן כל כיוצא בזה מה שאין כן הכא דאם נאמר דעניה מעכבתו אם כן אין לו לתקן ויאבד קדיש או קדושה זו דאף דיענה אחר כך קדיש או קדושה אחרת מכל מקום אותו קדיש נאבד ממנו וכו' ומשום הכי לא אמרינן כל שאינו ראוי וכו' אלו תורף דב"ק עי"ש שלא זכר שר את דברי הרב ארעא דרבנן בזה והוא חידוש. (וציין לעיין במרדכי פרק ד' אחין ולא ידעתי מה הציון הלז דהתם לא מיירי במילי דרבנן אלא גבי עדות בכתב אי מהני לשאינו אלם שנחלקו הפוסקים עיין בח"מ סי' כ"ח ואינו ענין למאי דקעסיק מר עי"ש)

ועם שאינו כדאי להשיב על דבריו נראה לי הדל דאין להזניח כל כך סברת הרב משאת בנימין דאיכא מרבוותא דקיימי בשיטתיה שהרי הרב הלק"ט בח"ב סי' רל"ט כתב דשאל מאי שנא גבי אלם שחלץ דפסולה דבעינן ראוי לבילה וגבי יושב אם אינו יכול לעמוד כשרה והשיב אפשר דועמד לאו דוקא בעמידה אלא עמידה מדרבנן ובדרבנן לא בעינן ראוי לבילה עכ"ל והביא דבריו הרב מקנה אברהם בסוף סי' קס"ה וכן מורין דברי הרש"ל בים של שלמה פרק י"ב דיבמות סי' ט"ו דשקיל וטרי על דברי הרי"ף והרא"ש בדין דחיסת כרעיה לחליצה (שהביא הרב מנחה טהורה) וכתב וז"ל ומכל מקום לא נראה לי דברי הרי"ף דהיכא כתיב בקרא שינעוץ רגלו בכח על הארץ דבעי למימר דאי לאו בר הכי מיפסלא (משום דכל שאינו ראוי לבילה וכו' כעי"ש) אלא עיקר כמו שכתב הראב"ד וכו' עכ"ל משמע דסובר דלא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת אלא במידי דכתיב באוריתא וכיון דלא כתיב בקרא שינעוץ רגלו לא ניחא ליה למימר דכשאינו ראוי יהא מעכב בו

ומה שהביא ראיה מדברי האגור שהביא מרן הב"י כבר כתבתי על דבריו במקום אחר דאיכא למישדי נרגא דאם באמת מדה זו אמורה גם במידי דרבנן מה זה שכתב האגור ואף על פי שלבי מגמגם דשמא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבתו ומה מקום להסתפק מאחר דכלל זה נאמר בכל מידי דרבנן. ולכן יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דגם האגור סובר דמדה זו לא נאמרה אלא בדאוריתא אלא דמספקא ליה אם הא דבעינן עשרה לצירוף לקדיש וקדושה הוא מדאורייתא וכדפשיטא ליה להרשב"ץ שהביא מרן חיד"א בברכ"י סי' קל"ה אות א' (בד"ה איברא). וכתב שם בשיורי ברכה שבברכ"י שכן היא באמת דעת הרשב"ץ אף שצדד כמה צדדים בתשובה עי"ש. ואם כן יש לומר בזה כל הראוי לבילה ושאינו ראוי וכו' או דאינו אלא מדרבנן וכדעת הפוסקים כן ולכן כתב דלבו מגמגם דשמא כל הראוי וכו' ועל כל פנים הא חזינן דלא פשיטא ליה דאמרינן בזה כל הראוי לבילה ובלשון גמגום ושמא אמרה ואילו הרב מוהר"י מולין שהוכיח ממאי דמצרפינן לעשרה אף על פי שמשיחין שיחת חולין דהוא הדין דאם אחד ישן מצטרף מוכרח דאינו סובר לומר בזה כלליה דר' זירא אם כן יש לומר דטעמו משום כיון דענין הצירוף הוא מדרבנן לא אמרינן ביה כל הראוי לבילה וכו' דאין לומר דטעמו הוא משום דלא חשיב אינו ראוי לבילה אלא כשאינו ראוי לגמרי אבל ישן מיקרי ראוי כיון שכשיקיץ יכול לענות דהרי בההיא דקידושין דף כ"ה בשפחה של בית רבי שנמצא עצם בין שיניה דאמרינן כל הראוי וכו' מוכח דאף שראוי אחר כך לא מהני וכמו שהוכיח כן הרב שער אשר וכן מתבאר מהוכחת הרב משאת בנימין כמובן אלא עכ"ל דטעמו משום דכיון דהוא ענין דרבנן לא אמרינן ביה כל הראוי וכו'

ומה שדחה ראית הרב משאת בנימן ממה שפסקו כל הפוסקים דמי שעומד בתפלה ושמע קדיש דשותק ואמר מר דהתם שאני דאין לו לתקן באופן אחר דיאבד אותו קדיש וכו' נראה לי הדל דאין בזה כדי שביעה דהתינח אם היו כותבים הפוסקים שחייב על כל פנים לחזור ולשמוע קדיש אחר וקדושה אחרת שלא יצא בזה ידי חובתו כיון שלא היה ראוי לענות בתפלתו אבל בדברי הפוסקים לא נזכר שיהא צריך לחזור לשמוע קדיש או קדושה ומסתמיות דבריהם משמע דעל ידי ששתק יוצא בזה י"ח ואם איתא דכשאינו ראוי לענות בילה מעכבתו נהי דרשאי לשתוק ולשמוע כדי שלא לאבד קדיש זה מכל מקום כיון דמן הדין לא חשיב כעונה היה ראוי לחייבו לחזור לשמוע אחר תפלתו קדיש או קדושה ולענות אלא ודאי מדיצא י"ח שמעת מינה דשומע כעונה אף היכא דאינו יכול לענות

ואי קשיא על הרב משאת בנימין הא קלע"ד דאיך הפה יכולה לדבר דכל הפוסקים פסקו דמי שעומד בתפלה ושמע קדיש או קדושה ישתוק וישמע דשומע כעונה דאין האמת כן שהרי ר"ת ור"י וכמה פוסקים סברי דאינו רשאי לשתוק כמו שיראה הרואה בדברי התוס' והרא"ש והר"ן והרר"י והמרדכי וההגמ"י והאגור שציינו מרן הב"י והרמ"א בדרכי משה סוף סי' ק"ד ובדברי מרן הב"י בסי' כ"ה (בד"ה ולא יפסיק ביניהם) בשם הרשב"א והאגור ואף שאפשר לפרש דכונתו דאף הפוסקים שאינו רשאי לשתוק כיון שכתבו הטעם משום דכיון דשומע כעונה חשיב הפסק ולא כתבו הטעם משום כיון שאינו ראוי לענות לא הוי שומע כעונה מוכח דגם הם סוברים דלא אמרינן בזה כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו. הנה מלבד שאין זה במשמעות דבריו ועוד הרי הר"ן בפרק לולב הגזול כתב (אההיא דשומע כעונה שבדף ל"ח) דהחולקים על רש"י ובה"ג (שכתבו שישתוק וישמע) הביאו ראיה מההיא דאמרינן דשמע ולא ענה יצא היינו דוקא כשראוי לענות אבל אם אינו יכול לענות כגון שאינו בקי או שמתפלל ואינו רשאי להפסיק אינו יוצא בשמיעה וכו' (ודחה דבריהם עי"ש) ומוכח דנקטי כהא דר' זירא דכיון שאינו ראוי לענות עניה מעכבת בו

וכתב הרב ערך השלחן בסי' ק"ד דהרד"א כתב דיש אומרים דלא אמרינן שומע כעונה אלא אם כן יכול הוא לענות וכן כתב הרב שבה"ל בשם ר' אברהם ב"ר שלמה עכ"ל ודברי השבה"ל הם בערוגה ראשונה סוף סי' כ' וז"ל (אחר שהזכיר מחלוקת רש"י ור"ת ור"י אם העומד בתפלה ישתוק וישמע קדיש וקדושה) והראב"ש כתב היכא אמרינן שמע ולא ענה יצא במקום שיוכל לענות אבל העומד בתפלה שאינו יכול לענות לא יצא בשמיעה ודמיא לד"ר זירא כל הראוי לבילה וכו' עכ"ל הרי לך דכמה מרבוותא בדין העומד בתפלה ושמע קדיש או קדושה אמור רבנן בטעמא שאין לו לשתוק ולשמוע דלא מהני ליה השמיעה למיחשביה כעונה משום שאינו ראוי לענות ומדמו לה לההיא דר' זירא כל שאינו ראוי לבילה וכו' דלא כמו שכתב הרב משאת בנימין וצ"ע

ועוד נראה דנעלם מהרב משאת בנימין דברי הרא"ש בפרק ד' דמסכת תענית סי' מ' גבי ט"ב שחל באחד בשבת שכתב