שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ מג

הבה"ג דאפילו למאן דאמר דאם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל כל היום כולו דמשמע כל היום אין טפי לא מודה בכי האי גוונא דלא הוה מצי לאבדולי במוצאי שבת דיבדיל בליל שני והרמב"ן כתב על דבריו דאיפכא מסתברא דאפילו למאן דאמר דמבדיל והולך כל השבת כולה היינו דוקא היכא דהוה חזי לאבדולי במוצאי שבת אבל כשחל ט"ב במוצאי שבת דלא מצי אז לאבדולי לא מבדיל כלל וכד"ר זירא וכו' עי"ש. הרי דגם בהבדלה על היין שהיא מדרבנן קאמר הרמב"ן דכיון דלא היה ראוי אז לא מצי להבדיל משום דבעינן שיהא במוצאי שבת ראוי להבדיל וכל שאינו ראוי להבדיל לא מצי להבדיל תו דכל שאינו ראוי לבילה וכו' ולפי מה שכתב הרב משאת בנימין דהפוסקים דמי שעומד בתפלה ושמע קדיש דשותק ושומע סברי דבדרבנן לא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו אתי שפיר סברת בה"ג הנ"ל דאזיל לשיטתיה גבי שמע קדיש וקדושה דס"ל דשותק ושומע כמו שכתבו הפוסקים בשמו ומשום הכי לא אמר בהבדלה דט"ב כסברת הרמב"ן וכן דעת הר"ן ומרן כבה"ג בין בעומד בתפלה ושמע קדיש ובין בהבדלה במוצאי ט' באב כמו שיראה הרואה ומכל מקום למדנו מכל האמור דאינו פשוט לומר דבמידי דרבנן לא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה דאף דהפוסקים דשותק ושומע קדיש וקדושה (בעודו מתפלל) סברי הכי כמו שכתב הרב משאת בנימין מכל מקום הא איכא מרבוותא דפליגי על זה מטעם כיון שאינו ראוי לענות לא אמרינן דשומע כעונה וכדר' זירא דכל שאינו ראוי לבילה וכו' שמעת מניה דנקטי האי כללא גם בדרבנן כאמור

וכל זה לפי שיטת הרב משאת בנימין הנז"ל אמנם אנכי הרואה להרב שאגת אריה בסי' ו' שנשאל באלם ששומע ואינו מדבר איך יצא ידי חובת קריאת שמע והביא מחלוקת הש"ס והפוסקים בדין הרהור אי כדיבור דמי או לא וכתב דבקריאת שמע דכתיב בה דיבור ודברת בם גם הרמב"ם מודה דהרהור לאו כדיבור דמי ואם כן אין תקנה לאלם על ידי הרהור כי אם ע"י שישמע מאחר דשומע כעונה וכתב ואף שהראב"ש שבשה"ל כתב גבי עומד בתפלה ושמע קדיש דאינו יכול לשתוק משום דלא הוי שומע כעונה כיון שאינו ראוי לענות וכל שאינו ראוי לבילה וכו' מכל מקום שאר הפוסקים חולקים והאוסרים לא אסרו אלא משום הפסק. שוב כתב דאפשר דעד כאן לא פליגי על ראב"ש אלא בעומד בתפלה דבאמת ראוי לענות אלא דאריא דאיסור ההפסק רביע עליה מה שאין כן באלם שאינו ראוי בעצמו לענות כולי עלמא מודו דלא אמרינן שומע כעונה משום דר' זירא כל שאינו ראוי לבילה וכו' אלו תורף דברי קדשו

ולפי זה אזדא לה ראיית הרב משאת בנימין דבדרבנן לא אמרינן כלליה דר' זירא מדפסקו הפוסקים דשותק ושומע קדיש וקדושה וכו' דיש לומר דכולי עלמא סברי דגם בדרבנן איתיה להאי כללא אלא דסברי דדוקא כשאינו ראוי מחמת עצמו הוא דלא מהני אבל כשהוא בעצמו ראוי רק דאריה דהאיסור רביע עליה דהיינו דאסור להפסיק לענות בתפלה לא אמרינן בכי האי גוונא כל שאינו ראוי לבילה וכו' ואף שגוף דינו של הרב משאת בנימין אינו נסתר בזה דגם מני"ר מיירי באינו ראוי מחמת איסור דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה כיעי"ש מכל מקום נסתר הכלל שכלל לנו דדוקא בדאורייתא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו על פי הראיה שהביא כנז"ל דלפי מה שכתב הרב שאגת אריה אין ראיה כלל כאמור

ועל פי כלליה דהרב שאגת אריה (דמה שאינו ראוי מחמת איסור לא חשיב אינו ראוי לבילה) ניחא לי מאי דהוה קלע"ד על מה שכתב מרן חיד"א בברכי יוסף א"ח סי' ס"ב דהנעור בלילה וצמא למים ואינו יכול לקום ממטתו ליטול ידיו שיש שכתבו שיקנח ידו בכותל וכו' ועל זה כתב על פי מה שכתב בשם הזה"ק דאסור לברך בעוד שרוח רעה על ידיו והרו"ר אינו הולך כי אם על ידי נטילת ידים ולא מהני קינוח בכותל אם כן אין לו תקנה אלא לברך בהרהור ויר"ש ידחוק עצמו ויטול ידיו וכו' עי"ש. וקשה לכאורה דמאי אהני ליה הרהור הא כיון שאסור לברך בפיו ובשפתיו מפני הרוח רעה הוה ליה אינו ראוי לבילה ובילה מעכבת לדעת הסוברים דגם במידי דרבנן איתיה להאי כללא אמנם לפי דברי הרב שאגת אריה ניחא שהרי גופו חזי ואיסורא הוא דרביע עליה ולא אמרינן בכי האי גוונא כל שאינו ראוי לבילה וכו' והרב שער אשר בחא"ח סי' ג' ייחס להרב ט"ז בסי' ס"ב סק"א דסובר לחלק בין אינו ראוי לבילה מחמת עצמו דבזה הוא דאמרינן בילה מעכבת בו לכשאינו ראוי מחמת איסור דבזה לא אמרינן בילה מעכבת בו והוקשה לו ממה שאמרו במסכת בתרא דף פ"א ע"ב גבי קריאת ביכורים דלא מעכבא ואקשינן מדר' זירא דכל שאינו ראוי לבילה וכו' ונשא ונתן עוד בזה ומעומק המושג לא יכולתי להבין כונת דבריו בזה עי"ש

ובעיקר כללין (אי אמרינן בדרבנן כל שאינו ראוי לבילה וכו') ראיתי להגאון שואל ומשיב במהדורא קמא חלק שלישי סוף סי' כ"ה שהביא דברי הרב משאת בנימין הנ"ל וכתב דבשו"ת מגן גבורים סי' קל"ט מבואר כמה השגות על דברי המשאת בנימין גם במהדורא תליתאה ח"ג סי' ק"ה כתב דדברי המשאת בנימין תמוהים כמבואר במגן גבורים סי' ק"ד וספר מגן גבורים אין בידי לעיין בדב"ק על כל פנים הוא מסכים לדעת הרב מנחה טהורה שחולק על הרב משאת בנימין וסובר דגם בדרבנן איתיה להאי כללא וכן ראיתי לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בספר עמודי אש סי' ד' כלל יו"ד שהאריך לפלפל בענין זה וכתב במסקנתו מכל זה מוכח דלא כהמשאת בנימין ועי"ש כמה דברים מכוונים למה שהבאתי למעלה (שהביא ההיא דבית הסתרים דרבנן ודחה דכך היתה התקנה ועל ראית המשאת בנימין כתב לדחות דיש לחלק בין אינו ראוי בעצמו לאינו ראוי מחמת איסור דבזה לא אמרינן כל שאינו ראוי וכו' כמו שכתב בב"ח א"ח סי' ל"ב וחידוש הוא בעיני לפי רוב בקיאותו וזכרונו העצום שלא זכר דברי הרב שאגת אריה שהבאתי) ועוד הביא דברי הרא"ש בפרק ד' דתענית גבי הבדלה במוצאי ט"ב הנז"ל להוכיח דגם בדרבנן אמרינן כל שאינו ראוי לבילה וכו' ודחה לזה דאולי סובר הבדלה ד"ת עי"ש ובמטו מניה דמר אין דבריו נראים בזה שנראה לי הדל דאף להרמב"ם דסובר הבדלה ד"ת וכוותיה נקיטינן כמו שכתבו רבני האחרונים בסי' רצ"ו מכל מקום להבדיל על היין ודאי אינו אלא מדרבנן ואנן בהבדלה על היין עסיקינן וכן כתב בספר החרדים במצות התלויות בפה בקנה ובזמן אות ד' בשם סמ"ג דעל הכוס בקידוש והבדלה הוא מדרבנן והוא פשוט

שוב נדפס ספר מנחת משה לידידי הגאון מוהר"ר משה נחום ירושלמיסקי יצ"ו וראיתי שעמד בענין זה בסי' א' וסי' ב' על מה שהקשה הרב השואל יצ"ו במה שכתב הב"ח והביא דבריו הט"ז בסי' ל"ב ס"ק י"ח דבאינו ראוי מחמת איסור לא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה וכו' מדברי הרא"ש בסוף תענית הנ"ל לענין הבדלה במוצאי ט"ב ומדברי הרשב"ם בב"ב דף קנ"ו ע"ב גבי מה שאמר שם ר' יהושע בשבת אמרו ק"ו בחול והאריך ליישב קושיותיו והביא מה שכתב לו בזה הגאון שואל ומשיב במהדורא תניינא ח"ג סי' ק"ל ועוד הביא מה שכתב הגאון מוהרש"ק בספר קנאת סופרים סי' ק"ל דאין ראיה מההיא דהיה עומד בתפלה ושמע קדיש וכו' דלא אמרינן במידי דרבנן כל שאינו ראוי וכו' על פי מה שכתב הרב ב"ח הנ"ל דמה שאינו ראוי מחמת איסור לא מיקרי אינו ראוי לבילה עי"ש כל דבריו ולא ראיתי שהזכירו דברי הגאון שאגת אריה שהבאתי למעלה שכבר קדם בדחיה זו (אף שלא כתב כן ע"ד המ"ב עצמו)

שוב נדפס עוד ספר נחמד מר ואהלות לידידי הרב גדול בדורנו מוהר"א פוסק יצ"ו ואתה תחזה מה שכתב בזה באהל ברכות והודאות סי' ל"ו ובמקומות שציין שם ועיין לקמן במערכת הקו"ף סוף אות א' מה שכתבתי לדעת הרב מוהר"ש גאון בזה ובמה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות כ' על דברי הרב בית יהודה באה"ע סי' י"א

כלל ל"ח) כל הנקברין אפרן אסור והנשרפין אפרן מותר תמורה ל"ד ע"א ופשט דברי התוס' שם דף ל"ג ד"ה הנשרפין וכו' הוא דמדאורייתא אסורין אולם עיין לה"ה זרע אמת יו"ד סי' מ"ב (ד"ה יצא לנו מזה) שפלפל בחכמה מאד להוכיח דאינו אלא מדרבנן הן מצד כמה הוכחות בגוף הדין והן משום דהוי שלא כדרך הנאתן דקיימא לן בכל האיסורין דמאי דאסורין