שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ מ

היא שיטת הרא"ש ומר בריה הטור עי"ש וראיתי להרב אשדות הפסגה בליקוטים בד' קכ"ד ע"ד שהאריך בכלל זה (כל הוא אי אית ביה שיעורא) ולא אוכל כעת לעיין בדב"ק ואתה תחזה

ועל פי כללין (דיתכן לומר כל שהו אף בדבר שיש בו שיעור) כתב גדול בדורנו מר קשישא מגן אברהם יצ"ו בספרו ויקרא אברהם ד' כ"ט ע"ג ליישב מה שהקשה על מה שאמרו בתורת כהנים פרשת צו פרשה ב' פסקא י"א על פסוק והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל (ויקרא וי"ו ט') שדרשו אין לי אלא כולה מניין אף מקצתה תלמוד לומר תאכל אפילו כל שהו דמשמע מזה דיש אכילה פחותה מכזית מדאמרו כל שהו והוא היפך מה שאמרו בתורת כהנים בפרשת שמיני על פסוק והאוכל מנבלתה (ויקרא י"א מ') שבא ליתן שיעור לנוגע ולנושא בכזית כאוכל וכן אמרו שם בפרשת אחרי פי"ב פסקא ב' על פסוק אשר תאכל נבלה (ויקרא י"ז ט"ו) אין אכילה פחותה מכזית ועוד ציין לעיין בפי"ג פסקא ט' על פסוק והנפש האוכלת ממנו עונה תשא (ויקרא ז' י"ח) אוכלת אכילה כזית ובפרשה י"ד פסקא יו"ד על פסוק ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה (ויקרא זיי"ן כ"ה) אוכלת כדי אכילה כזית ובסדר שמיני פ"ט פסקא א' דאין אכילה פחות מכזית (כעת לא מצאתי מקום זה) וכל זה הוא היפך מה שדרשו מצות תאכל כל שהו וכתב שהרב מועדי ה' בדף ח' ע"ב הביא ההיא דשמיני ושוב הביא בריתא זו למיגמר מינה דהוא פחות מכזית ושייר הרב יצ"ו בריתא דתורת כהנים בפרשת אמור על פסוק וכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כ"ב יו"ד) לא יאכל אין אכילה פחותה מכזית וכן דרשו על פסוק ואיש כי יאכל קדש בשגגה (ויקרא כ"ב י"ד) כי יאכל אין אכילה פחותה מכזית

אך מני"ר מדנפשיה כתב דאין מכאן ראיה כלל דאיכא למימר דכל שהו שאמרו אינו פחות מכזית אלא לפי מאי דקאמר אף מקצתה דבעשרון שלם אחר שהוציא קומץ ממנו השיור הוא דבר גדול ובמקצתה איכא כמה כזית והיינו על דרך שכתבו התוספות בבבא בתרא דף ק"ן בד"ה ואיידי דקרי כל שהו בערך חברו וציין קהלת יעקב ויעיר אזן ומשק ביתי שרשמתי למעלה והליכות אלי אות הת"ך ובמתניתין בחולין ד' קכ"ה ע"א ובדף קכ"ו ע"א תנן כל שהו ובבריתא שם אמרו כחוט השערה ותלי טעמא דאפשר ליגע כחוט השערה אלו תורף דב"ק השייכים לכללין

ובהורמנותיה דמר לדידי חזי דלא צריכנא לכללין משום יתובי דעתא מאי דקשיא ליה למר דבההיא דמצות תאכל אין שייך לומר אין אכילה פחותה מכזית כמו שבאר הגרל"מ בספר התורה והמצוה שם בסי' ל"א וז"ל יש הבדל בין פעל אכל בקל ובין הנפעל שפעל אכל בקל מוסב על האדם האוכל ולא יקרא אוכל אלא בכזית שפחות מזה נקרא טועם כי טעמתי מעט דבש (ש"א) וכמ"ש בספרא לקמן (פרשה יו"ד משנה יו"ד אחרי פי"ב מ"ב אמור פ"ד מט"ז ופ"ו מ"ג ובפסחים ד' ל"ב) סתם אכילה בכזית אבל הנפעל מוסב על הדבר ואף אם נאכל כל שהו הגם שלא יקרא אכילה מצד האוכל שלא אכל רק טעם מכל מקום הדבר נאכל ואיננו וזה שאמרו בספרא שלכן שינה ואמר מצות יאכל בנפעל ולא תפס הלשון שדבר בו עד עתה יאכלו אהרן יאכלוה והיל"ל מצות יאכלו ללמד שאף שלא נשאר רק מקצתה בכל זה תאכל ומזה תערה מקור הדבר שכתב הרמב"ם בראשון מהלכות חמץ דין ז' שהאוכל חמץ בפסח אפילו כל שהו אסור שנאמר לא יאכל ומפרשים ראשונים ואחרונים לא ידעו נתיבותיו מאין הוציא דבר זה והנה פורש שיש לו יסוד בספרא עכ"ל והרגיל בספר הבהיר ויקרא אברהם וכן בשאר ספריו הקדושים יודע שהרב יצ"ו כל יומא שמעתתי דרב בספר התורה והמצוה בפומיה ואין ספק שכשכתב דברים אלו לא היה בידו ספר זה ולכן לא ראה מה שכתב באותו פרק באותו מקום שלפי דבריו אין כאן קושיא מעיקרא ואין אנו צריכים להכלל דכל שהו לאו דוקא כמובן

עוד ראיתי להרב עליון יצ"ו בספרו הבהיר אברהם אזכור במערכה זו אות מ"ד בענין זה כתב וז"ל עיין תורת כהנים פרשת שמיני פיו"ד פ' יו"ד דכל שהו יתפרש נמי אפילו יותר מן השיעור ועיין בספרי ויקרא אברהם פרשת צו בלשון כל שהו אם הוא פחות מכזית וכו' עכ"ל דברי התורת כהנים לפי הנראה הם בפרק יו"ד פסקא יו"ד על פסוק תנור וכירים יותץ טמאים הם (ויקרא י"א ל"ה) ולפי שלא ראיתי בעניותי שום הוכחה לזה אעתיק דברי בריתא דתורת כהנים ככתבה וכלשונה והמעיין ישכיל ויבין כונתו וז"ל יותץ יכול יתצם ודאי ת"ל טמאים יהיו מקיימים אותם בטומאתם יהיו לכם כל שהוא לצרכיכם לרבות ידות הכלים מכאן אמרו האבן היוצאת מן התנור טפח ומן הכירה ג' אצבעות חיבור היוצא מן הכופח עשאו לאפיה שיעורו כתנור עשאו לבישול שיעורו ככירה אמר ר' יהודה והלא אמרו האבן היוצא מן התנור כל שהו טמאה לא אמרו טפח אלא בין התנור לכותל היו שני תנורים סמוכים זה לזה נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור או יכול שאני מרבה יתר מכשיעור תלמוד לומר הם

כלל ל"ה) כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו הרב שבות יעקב בח"ג סי' קל"ה כתב בשם הרב השואל דאינו אלא מדרבנן והשיג עליו דביבמות ד' כ"ד (צ"ל ק"ד) ע"ב ד"ה אמר איתא להדיא דמדאורייתא הוא ויליף מקראי ודחה מה שהרב השואל עשה סניגרון לדבריו עי"ש ומדברי הרמב"ן בס' אוריין תליתאי ד' י"א ע"ג שהביא הרב מקנה אברהם בסי' קס"ה מתבאר גם כן שסובר דמדאוריתא הוא מאי דבעינן ראוי לבילה שכתב (על מה שאמרו בקידושין ד' כ"ה נהי דביאת מים לא בעינן ראוי לביאת מים בעינן) וז"ל ואיכא למידק בשלמא בדר' זירא ראוי לבילה בעי דכתיב בלולה אלא הכא מנא לן כלל דבעינן ראוי לבא בו מים ויש מפרשים ראוי לבא בו מים בעינן מדרבנן שאף שלא הצריך הכתוב שיהא צריך לבא בו מים הצריכו שיהא ראוי לכך כשם שמצינו בתורה שהחמירה בראוי לבילה וכו' ותקון רבנן כעין דאוריתא ואפשר דהואיל ומצינו לענין טומאה שהוא גלוי אף לענין טבילה הוא שצריך שיהא ראוי לבא בו מים עכ"ל הרי מפורש דבדבר שמפורש בתורה שצריך לזה בעינן מדאוריתא שיהא ראוי לכך

וכתב גדול בדורינו הרב המפורסם מוהר"א קוב"ו בס' שער אשר בתשובה לא"ח סי' ג' וז"ל בתר דבדקית אשכחית דלאו בכל גוונא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ולא שאנו אלא בכגון דלכתחלה הוא בילה מעכבת אמטו להכי לפחות בעינן שיהא ראוי לבילה וכל שאינה ראוי לא מהני מה שאין כן היכא דלכתחלה נמי לא הוה בילה מעכבת דהגם שאינו ראוי מהני וכן כתבו התוס' בפרק הקומץ ד' ח"י ע"ב כדי ראה הרואה וכתב ששוב ראה בשו"ת שאגת אריה סי' ו' שכתב דאלם יכול לצאת ידי חובת קריאת שמע כששומע מאחר אף שאינו ראוי ליתיה בכללא דר' זירא כיון דלכתחלה שומע כעונה וכתב שנעלם ממנו שכן כתבו התוס' במנחות הנ"ל וכונתו לדברי התוס' שם בסוף ד"ה ואמר ר' זירא אההיא דאמרינן בנדרים ד' ע"ג חרש מהו שיפר לאשתו שהקשו דמאי מספקא ליה ותירצו משום דדילמא ושמע דכתב רחמנא אורחא דמילתא נקט שאין ראוי להפר אלא ע"י שמיעה דמתבאר דאי אמרנין כן דליכא שום מצוה לכתחלה אינו נכנס בכלליה דר' זירא דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ודבריו נאמנו מאד דמתבאר כן מדברי התוס' וכן מתבאר לענ"ד מדברי הרשב"א בחידושיו לקידושין על ד' כ"ה במה שאמרו בש"ס שם לענין טבילה דנהי דביאת מים לא בעינן מקום הראוי לביאת מים בעינן וכד"ר זירא והקשה דלא דמי לדר"ז דבשלמא בדר"ז בעינן ראוי לבילה משום דכתיב בילה ולכתחלה צריכה בלילה וכן כל שאר מקומות שהוזכרו דברי ר' זירא אבל כאן שאין צריך ביאת מים אפילו לכתחלה למה הוצרך למקום הראוי לביאת מים ולפי הנראה נעלם זה מעיני הגאון איש ירושלים הובאו דבריו בקובץ יגדיל תורה קונטריס ט' ד' רכ"ג ע"ב שהשיג על הרב שאגת אריה הנ"ל מסוגיית הש"ס דנדרים ד' ע"ג עפ"י מה שפירש בסוגיית הש"ס עי"ש ולא ראה דברי התוס' דמנחות הנ"ל העומדים כנגדו ולפי שכתב בסוף דבריו דאינו מחליט ששגה שאגת אריה בזה רק מבקש מבני הדור להודיע דעתם הנני להודיע שכבר בא חכם גדול בדורינו הרב שער אשר והביא לנו דברי התוס' דקיימי בשיטת הרב שאג"א כנז"ל. שוב נדפס קונטריס עשירי מקובץ יגדיל תורה