שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ לט

מני ר' אליעזר היא אלא דניחא ליה לאוקומא כדברי הכל עי"ש ומתיישבת שפיר גם קושיתנו דהא דפליגי רבנן עליה דריב"ב וסברי דבעינן כל נפש הוא משום דליכא סברא אבל הכא דאיכא סברא דחזי לאיצטרופי לכ"ע דרשינן לרבות כל דהו כמ"ש הרב תורת חיים שם גבי ולא יעיר כל חמתו דלא מסתברא לומר מקצתו יעיר וכן ואל יבא בכל עת אל הקדש עי"ש ועפ"י מחלוקת זו פירש רבין חסידא בס' נאות יעקב בקונטריס מענה לשון ד' כ"ב ע"ג כמה מאמרי רז"ל בדרך דרש עי"ש דברים נחמדים ועיין להרב מלא הרועים בח"ב ד' ל"ג מי ומי הסוברים דדרשינן כל וכן בהיפך ולא ידעתי למה לא הזכיר ההיא דפ"ק דברכות ד' י"ב ע"ב בקרא דכל ימי חייך דכולהו רבנן דהתם דרשי כל לרבות ועי"ש עוד הסוברים דכל ר"ל כולו וכן הסוברים אפילו מקצתו. וכתב באות ב' דר' יהודה נראה שסובר כל מקצתו משמע בבכורות ד' ג' גבי בכור וכו' וצדד לדחות זה עי"ש וחידוש הוא שלא הזכיר בריתא דתורת כהנים בפרשת אמור על פסוק ואיש כי יכה כל נפש אדם (ויקרא כ"ד י"ז) דדריש דהאחרון חייב והיינו כר' יהודה בן בתירה וסתם ספרא ר' יהודה וכן כתב הגרל"ם בהתורה והמצוה שם סי' רמ"ו עי"ש ואם כן היה לו לייסד כל המשא ומתן שלו בסברת ר' יהודה על דברי הבריתא דתורת כהנים הנ"ל

וראיתי להביא מה שכתב הגאון נחלת יהושע בהקדמה לחלק שני (בד"ה וכן) שהר"ן הקשה בסנהדרין ד' ע"ח דרבנן סברי כל נפש עד דאיכא כל נפש ור"י בן בתירה סבר כל נפש כל דהו נפש והתוס' הקשו בבכורות ד' ג' על הא דקי"ל כל דם ואפילו מקצת ולענין כל נפש קי"ל כרבנן דלא אמרינן מקצת נפש ככל נפש אלא דקי"ל כרבנן דכל דוקא כוליה ועוד קשה הא קי"ל ביומא דכל לרבות חצי שיעור וכן בפסחים ד' מ"ג שאור בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מניין תלמוד לומר כל אלמא דלשון כל הוא אפילו כל דהו לכן נראה לי דכל דבר שיש בו התחלקות ואצטרפות הוי הלשון כל אפילו כל דהו כמו דאמרינן גבי דם ואפילו מקצת דם דמקצת דם נמי הוי כל דכל פרט ופרט נקרא בשם כל מה שאין כן בכל נפש דאמרינן כל כוליה נפש משום דמקצת לא מיקרי נפש דנפש אין בו התחלוקות והצטרפות כמו שבארתי אבל גבי דם כל פרט ופרט נקרא בשם כל דהא אפילו מקצת דם נמי קרוי דם לכן אמרינן דכל אפילו כל דהו וכן בחלב כל מקצת נקרא בשם חלב לכן אפילו מקצת נמי קרוי בשם כל מה שאין כן בדבר השלימות לא נקרא מקצת בשם כל וע"כ חצי אבר לא מרבינן מכל לרבות חצי שיעור ועיין בספרי ע"י סי' יו"ד עכ"ל

וכתב הרב תורת חיים דגם בלשון חכמים מצינו כל שר"ל כל דהו ולא כולו ממש דאמרינן בפ' האיש מקדש ע"מ שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי אלא כל ששואלין אותו בכ"מ דבר אחד ואפילו במס' כלה והיינו נמי בכל דהו מקום אפילו במס' כלה עכ"ל וכתב כן עפ"י דברי רש"י שם בד' מ"ט ע"ב שכתב בכל מקום באחד מן המקומות אמנם רש"י ותוספות במס' שבת ד' קי"ד ע"א והרי"ף והרא"ש לא גרסי בכל מקום אלא כל ששואלין דבר אחד בתלמודו ואפילו במסכת כלה עי"ש וק"ל

ואי דרשינן כל לרבות או לא באר בזה הרב מלא הרועים בח"ב במערכת הכ"ף ד' ל"ג דעות הסוברים דכל הוא לרבות והסוברים דלא דרשינן כל לרבות עי"ש וכתב ידידי הגאון מפרעמישלא יצ"ו בס' בית יצחק בחלק א"ח סי' יו"ד דכמו שחלקו התוס' במנחות ד' י"א ד"ה ור"ש דאף מאן דלא דריש את דריש ואת הכי נמי יש לומר דאף מאן דלא דריש כל דריש וכל וכתבתי אני הדל במערכת החי"ת אות ה' (ד"ה ודע) דתיבת בכל ותיבת וכל שוו אהדדי עי"ש באות ב' (בד"ה ובגוף דברי)

כלל ל"ג) כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא רבים ידי חובתם הוא מדאוריתא עיין להרמג"א סי' קצ"ט סק"ז שאגת אריה סי' ו' ד"ה ואין לדחות. פתח הדביר ח"א ד' פ"ד ע"ב ועיין מכתב לחזקיאו ד' צ"ז ע"ג ואור לי סי' ס' (ד"ה אכן) ובסי' קכ"ח (ד"ה ולקוע"ד) ובס' בית מנוחה על הרמב"ם בריש פרק ב' מהלכות שופר

כלל ל"ד) כל שהו מצינו בהרבה מקומות שיש לו שיעור הריב"ש סי' תע"א ועיין ביצה י"ז ע"ב (מאי כל שהו לאו אע"ג דליכא כזית לא דאיכא כזית ולגבי ככר שלם קורהו כל שהו) ובתרא ק"ן ע"א ותוס' בשבת ד' ס"ג ד"ה ארג וברש"י שם וכסף משנה פרק א' מהלכות ביאת מקדש סוף הלכה ב' כן כתב הרב יד מלאכי באות מש"ה ועיין באהלות פרק י"א משנה א' ובית הלל אומרים כל שהו וכתבו המפרשים בשם התוספתא כחוט המשקולת אלמא דתני כל שהוא ואיכא שיעורא וכן כתב רבינו בצלאל בכלליו כת"י הביא דבריו מרן חיד"א בס' יעיר אזן מערכה זו אות כ"א בשם התוס' בבבא בתרא סוף פרק לא יחפור ד' ז"ך ע"ב והריטב"א בעירובין בפרק קמא ושהתוס' בקידושין פרק קמא האריכו בענין כל שהו ושבבא בתרא ד' ק"ן מסיק כל היכא דתני כל שהו לית ליה שיעורא והזכיר סוגיא דביצה הנ"ל וחידוש הוא שלא הזכיר בזה דברי הרב יד מלאכי הנ"ל כיעי"ש והנה בבבא בתרא ד' ק"ן הנ"ל פריך הש"ס וכל היכא דתני כל שהו לית ליה שיעורא והתנן חמש רחלות גוזזות כל שהן ואמרינן וכמה כל שהן וכו' ומשני איידי דתני תנא קמא שיעורא רבה ואמר איהו שיעורא זוטא קרי ליה כל שהו עיין שם

ולפי הנראה סוגיא זו נעלמה לפי שעה מעיני מרן המשנה למלך בפרק ששי מהלכות מתנות עניים דין ו' (בד"ה שוב ראיתי) שהקשה על מה שכתבו הרמב"ם והטור דהמחלק מעשר עני בשדה צריך ליתן לכל אחד כדי שביעה ואם מחלק בבית יכול לחלק לכל אחד אפילו כזית כזית דמשמע דפחות מכזית לא והרי בתוספתא תני דבתוך ביתו נותן כל שהו וכתב ליישב דסברי דלעולם בעינן כזית אלא דקרי ליה כל שהוא לאפוקי השיעור הנאמר במתניתין דאין פוחתין לעני ומצינו כיוצא בזה בפרק ראשית הגז ד' קל"ז שכתב רש"י דכל שהו לאו דוקא אלא איידי דאמר ר' דוסא שיעורא רבה אמור רבנן לשון שיעור מועט וגוזמא הוא עכ"ל ולא היה צריך להביא מדברי רש"י שהרי הכי אמרינן בש"ס דבבא בתרא דאיידי דתני תנא קמא שיעורא רבה וכו' קרי ליה כל שהו וכיוצא לזה צריכים אנו לומר בההיא דאמרינן בחולין ד' ק"ך ע"ב וליכתוב רחמנא בשרצים וליתו הנך וליגמרו איכא למיפרך מה לשרצים שכן טומאתן במשהו והרי שרצים שיעורן בכעדשה כידוע (עי"ש ברש"י) וקאמר טומאתן במשהו והיינו משום דלגבי שאר איסורים ששיעורם בכזית קרי לשיעורא דשרצים כל שהו והתוס' שם (בעמוד ראשון בד"ה שכן) לא הוקשה להם מה דקרי לטומאה כל שהו ולפי האמת היא בכזית רק קושיתם היא מאי שנא דבכל דוכתא לא קרי לכעדשה כל שהו אלא מזכיר בפירוש כעדשה ולמה לא יזכיר כן הכא נמי עי"ש

ובסוגיא דבבא בתרא הנ"ל קשיא לי למה לא הקשו ממתני' באהלות שהבאתי דקתני כל שהו ומפרש בתוספתא דאיכא שיעורא והתם ליכא לשנוי דתני הכי באיידי ולולא דברי הרב"א הנ"ל היינו יכולים לומר דאף דאמרינן בש"ס דבבא בתרא הנ"ל דכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא לא אמרינן הכי לקושטא אלא דרך שקלא וטריא ואין הכי נמי דהוה מצי לאתויי ממתני' דאהלות הנ"ל וכן אתה מוצא לרבותינו בעלי התוס' במנחות ד' ט"ל ע"א בד"ה שיירי גרדומיו כל שהוא וז"ל פ' מי שמת הוה מצי לאתויי הך גבי הא דפריך וכל היכא דתני כל. שהוא לית ליה שיעורא עכ"ל והיינו שהוקשה להם למה לא הביאו בש"ס דב"ב הך דשיירי גרדומיו וכתבו דהוה מצי לאתויי ולא אייתי הך וסגי ליה לש"ס במאי דאייתי על דרך שכותבים הראשונים באיכא בינייהו דאיכא טובא בש"ס דהוה מצי מימר דאיכא בינייהו הא מילתא נמי ולא אמר ותירוץ זה יספיק לנו אם לא נאמר דהמסקנא היא דכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא אבל לדברי הרב"א דמסקנת הש"ס היא דכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא ודאי קשה היכי מסקינן הכי והא איכא ההיא דאהלות וההיא דשיירי גרדומיו דתני כל שהוא ואית להו שיעורא ועוד מצינו דתני תנא בעלי מומין אוסרין בכל שהן ומוקי לה בגיזי בכור בעל מום שנתערבו בגיזי חולין וכתב רבינו שמשון בפרק ג' דמס' ערלה משנה ג' דלאו דוקא כל שהן דמלא היסט בעי וכתב הגאון מליבוויץ בשו"ת צמח צדק החדש בחלק יו"ד סי' רל"ב שזו