שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ לח

צדיקים אם קדמוני. ואלו הן. א) במס' שבועות ד' י"ט ע"א ת"ר שני שבילין וכו' ור' שמעון בן יהודה פוטר בכולן משום רש"מ וקאי אתרי גווני דאיתנו בבריתא ותו ליכא. ב) גיטין ד' ל' כולהו כרב לא אמרי וכו' והיינו שמואל ועולא. ג) בהוריות ד' י"ג ע"א היה הוא ואביו ורבו בשביה הוא קודם לרבו ורבו לאביו ואמו קודמת לכולן ונחלקו הפוסקים אם אמו קודמת גם לדידיה ודעת הרב כנסת הגדולה ביו"ד סי' רב"ן אות ג' בהגהת ב"י דחייו קודמין לחיי אמו כמו שכתב בשמו הרב דרכי שלום בפרשת וישלח ד' כ"ח ע"ד והביא בשם הרב טל אורות שכן מפורש בירושלמי הוא קודם לאמו (והוא דחה הוכחתו עי"ש) ונמצא דלדעת הרבנים כנה"ג וטל אורות הא דתני אמו קודמת לכולן אינו אלא אביו ורבו וקתני כולן. ד) נדה ד' כ"א ע"ב כסומכוס וקילא מכולהו עי"ש בדברי רש"י מדסומכוס ומדר' אחא. ה) קידושין ד' ז"ך ע"א תא שמע דקתני כל הני ולא קתני אגב וכתב הרא"ה הביאו הר"ן בהלכות (שם בד"ה מה"מ) דלא קאי אלא אדרבן גמליאל וזקנים ואמימרא דרבה בר יצחק. וי"ו) בבבא קמא ד' ל"א ע"א ראשון חייב בנזקי כולם. זיי"ן) בכורות ד' כ"ג ע"ב אמר רב נחמן משמיה דרב הלכתא בכוליה פרקין בר מפלוגתא ואוקמינא דקאי ארשב"ג דמתני' רשב"ג אומר הלוקח בהמה מניקה מן העכומ"ז והן שתי בבות הא חדא ואידך נכנס לתוך עדרו וכו' וקאמר בכוליה פירקין. אך מרן מוהריט"א בהלכות יו"ט אהאי מתני' דקדק מהא דרב נחמן דלא ככלליה דרב מוהראנ"ח ודחה זה משום דאף דבמשנתינו לא אמר רשב"ג אלא שתי בבות בתוספתא יש בבא שלישית וכו' עיי"ש (הרב משנת ר' אליעזר בח"ב בזכרונותיו ד' טו"ב אות ח' ציין לדברי מרן מוהריט"א בדף נ"א וציונו הוא על הס' הלכות יו"ט הנדפס בפני עצמו ואשר בידי הוא הנספח להש"ס ואשר נמצא בידו יראה אולי דבר בקדשו גם במקום אחר שוב ראיתי בחינא וחסדא ח"א ד' קל"ז ע"ג עי"ש וק"ל). ח) בכתובות ד' מ"ח ע"ב תיובתא דכולהו תיובתא כתבו שם התוס' לאו דוקא דכולהו אלא להנהו דאמרי אף לתרומה (והם ר' יוחנן ור' חנינא) וכענין זה מצינו ביש נוחלין גבי מחלק נכסיו על פיו תיובתא דכולהו אף דלא הוי תיובתא אלא לחד עכ"ל. ט) קידושין ד' ע"ט סוף ע"ב אמר רבה בר רב הונא וכולן (דקתני מתני' אין צריך להביא ראיה על הבנים) בכרוכין אחריה ואין שם אלא שתי בבות כיעי"ש

ומרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכה זו אות וי"ו האריך לדחות כל הוכחות הרב יד מלאכי ומסקנתו דמשמעות תיבת כלם ותיבת כל הוא על שלשה וזימנין דמשכחת על שנים ולאו דוקא כל ואם הוא אגב חלוקות אחרות מצינו דנאמר כל על אחד נמי כמו שכתבו הריטב"א והרא"ש וכן כתב הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' ס"ז וכן כתב הרב מרכבת המשנה אלפאנדארי בפרק ו' מהלכות יסודי התורה. גם הרב מקנה אברהם במהדורא ב' במערכת הוי"ו אות קנ"ח ד' מ"ד עמד בכלל זה ודחה ראיית הרב יד מלאכי מקרא דעושה כלם ה' על פי מה שפירשו הראב"ע והרלב"ג ומה שרוצה לחלק בין כלם לכל עי"ש אין דעתי העניה נוחה בזה והרב משנת ר' אליעזר בזכרונותיו שבחלק ב' במערכת הכ"ף אות ח' אחר שציין דברי הרבנים יד מלאכי ויעיר אזן וקהלת יעקב בקונטריס לשון חכמים סי' רצ"ב ציין לעיין בס' הלכות יום טוב למרן מוהריט"א בפרק שלישי ד' נ"ח (או נ"א) ולא פניתי כעת לחפש דב"ק כי הוא מציין דפי הספר שנדפס בפני עצמו ואצלי נמצא הנספח להש"ס מסכת בכורות

והגרל"ם בס' התורה והמצוה בפרשת ויקרא סי' קצ"ו כתב בזה דברים נמרצים כדרכו בקודש וז"ל ויש כלל במלת כל שגם אם בא על שם בלשון יחיד אינו פחות משלשה כמ"ש התוס' בכתובות (ד' ז') והרא"ש (פ"ק דברכות) דלר"ת יש לגרוס בברכות (ד' י"א ע"ב) גבי בה"ת הלכך נימרינהו לתרווייהו ולא גרסינן נימרינהו לכולהו דאז הוה משתמע מלשנא דג' ברכות ק א כתב הרמב"ן בספר הזכות (ספ"ב דמכות) ומהא לא מחוור לי הא דאמרינן לקמן במיתת כולן הא חוזר דהא ליכא בזמן אחד אלא שנים מהן וכו' אלא כיון שיש זמן ששלשתן קיימין משום הכי אמר במיתת כולן הוא חוזר וכו' וכ"כ התוי"ט (סוף פרה) ועיין באילת השחר (כלל תקפ"ג) והגם שאחרי החיפוש ימצא בגמ' ומשנה לשון כל על שנים כמו שבקרו ע"ז האחרונים בכ"ז בלשון הכתוב כלל זה דוקא שעל שני נושאים ישמש בלשון שניהם כמו וילכו שניהם יחדיו ויכרתו שניהם ברית ולא יצדק לשון כולם כלל רק על מספר שלשה יוכל לתפוס מלת הכוללות כולם (או יוכל לומר צאו שלשתכם אם יש לו איזה כונה לספור הנושאים כמו ויפלו ארבעתן וכדומה) וברבה מצורע (פ' י"ט) מאן דאמר י"ג חופות עביד כל אבן יקרה מסוכתך תלת הרי מלת כל מורה שלשה ובב"ר (פ' צ') ויהי רעב בכל הארצות בשלש ארצות בפנקי ובערביא ובפלסתיני וברש"י יתרו (י"ח א') את כל אשר עשה ה' בירידת המן ובבאר ובעמלק (ט') על כל הטובה טובת המן והבאר והתורה כי מלת כל מציין עכ"פ שלשה דברים ובב"ר (פ' נ"ט) וה' ברך את אברהם בכל ר' לוי אמר תלת וכו' עכ"ל וחידוש הוא שלא נרגש ליישב מה שקשה על החלטתו (דבמקרא לא יבא מלת כולם על פחות משלשה) ממקרא מלא עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' ותרגם המתרגם תרויהון ואי משמע ליה כדכתב מרן חיד"א דכיון דאיכא בעשיר כמה מינים וכן בעני מינים ממינים שונים שייך שפיר לשון כולם על כל פנים היה לו לבאר וכפי הנראה לא היה בידו ספר יד מלאכי ויעיר אזן כמו שיראה הרואה במלתייהו דרבנן קדישי שיש הרבה דברים בבקיאותו שכבר קדמוהו רבנן הנ"ל

ותיבת כל יש לה שני פירושים לפעמים ר"ל הכל ולפעמים ר"ל שום דבר ומ"ש רמ"י (בלבוש סי' זר"ת) שלא לומר אין כל דבר נעלם ממך דמשמע דמקצת נעלם נראה דאין בכך כלום דהא כתיב לא תעשה כל מלאכה לא תעשה לך פסל ותמונת כל ורבים כאלה ותשב"י כתב דהיכא שכתוב שם באותו פסוק אין או לא משמעותו אין שום דבר והכא נמי כתיב אין כל דבר כן כתב בספר קנין פירות במערכת ראש השנה אות ס"ו בשם הרב של"ה ונראה ודאי דאין כונת התשב"י לומר דכשאין כתוב בסמוך אין או לאו מוכרח שרוצה לומר הכל דהא כתיב הממני יפלא כל דבר והיינו שום דבר אלא כונתו דכשכתוב אין או לא הוא ודאי שום דבר הא לאו הכי משמע הכי והכי הכל לפי הענין ומה שכתב דכל יש לו שני פירושים כן כתב הר"ן בחי' לסנהדרין ד' ל' ע"ב הביא דבריו הרב יד מלאכי באות ש"ג כל כולל שתי משמעיות יש שכולל כל הדבר כגון כל צפור טהורה תאכלו כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם ויש שמשמעות מקצת הדבר כגון לא תחיה כל נשמה החייתם כל נקבה לא תאכל כל תועבה ומשום הכי פליגי בכל נפש אדם אם הוא כוללות הנפש או מקצת הנפש בהשאלת לשון כל וזה נכון עכ"ל והרב חק"ל בזכרונותיו שבסוף ס' ישרי לב ד' ק"י אות ל"א כתב בשם הרשב"א בסי' תק"ץ כל לפעמים רוצה לומר שום או כלל לא דומה לא תעשה כל מלאכה דהיינו שום מלאכה או כלל לא דהא לא בעי שיעשה כל מלאכות עכ"ל (עיינתי שם בקשתיהו ולא מצאתיהו) וסיים הרב וכנ"ל ממ"ש כל חלב לרבות חצי שיעור והיינו אפילו כל שהוא עי"ש מ"ש עוד בזה והרב שלמי ציבור בדיני ערב יום הכיפורים ד' שי"ט ע"א כתב דנוסח הרמב"ם והרד"א אין כל דבר ומכל מקום יותר טוב שלא לאומרו כי לשון תפלה צריך שיהא מבורר יותר

ואם משמעות כל הוא כולו או אפילו מקצתו ידוע פלוגתא דתנאי בפרק כל הנשרפין ד' ע"ח גבי הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות ומה דאמר ר' יוחנן דפליגי בקרא דאיש כי יכה כל נפש אדם דרבנן סברי עד דאיכא כל נפש ור' יהודא בן בתירה סבר כל דהוא נפש והוה קשיא לי דר' יוחנן סובר חצי שיעור אסור מן התורה ומותיב לר"ל מדתניא כל לרבות חצי שיעור ודחי ר"ל מדרבנן וקרא סמכתא בפב"ת דיומא ד' ע"ד ומאי קושיא דילמא הא בריתא ריב"ב היא דדריש כל נפש כל דהו נפש הכי נמי דריש כל לרבות ח"ש דכל כל דהוא משמע אבל לרבנן דבעו כל נפש לא דרשינן כל לרבות ח"ש אלא לדרשה אחריתי. ועיינתי בדברי המפרשים וראיתי למרן מוהרמב"ח בתוספת יום הכיפורים שהקשה לריש לקיש דאמר מדרבנן וקרא אסמכתא אם כן תיבת כל מה בא לרבות וניחא ליה עפ"י סוגיא דפסחים ד' מ"ג ע"ב דר"א הוא דדריש כל ורבנן לא דרשי וכתבו שם התוס' דהיכא דמסתברא כולי עלמא דרשי והיכא דליכא סברא רבנן לא דרשי ור"א דריש וא"כ ר"י דס"ל דאיכא סברא דחזי לאיצטרופי ס"ל דהא בריתא דברי הכל היא וריש לקיש דלית ליה סברא דחזי לאיצטרופי הוה מצי למימר הא