שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ לז

לכן שלא יהא כמי שנתכוון לאכול בשר טלה וכו' וכתב על דבריו ואין זה דיחוי חדא דילמא באמת הודיעו ותו דבשביל זה אינו חייב נידוי כיון שלא עבר על לאו ממש אלא ודאי לא מהני ממילא ועוד ציין הרד"ל לס' החסידים סי' תק"ע ותקע"ג ותקע"ד ובאמת לא נצרכנו לראיות אלא על בזיון בעלמא דלא מהני מחילה אבל קללה והכאה פשיטא שהרי אפילו במקלל עצמו עובר בלא תעשה וקי"ל דאסור לחבול בעצמו הרי דלא מהני מחילה עכ"ד הגאון העמק שאלה יצ"ו ומרן חיד"א בשיורי ברכה שם (מד"ה וחזה הוית) הרבה לדקדק בדברי ס' החסידים בסימנים הנ"ל עי"ש

גם הרב נחמד למראה בח"א ד' קכ"ב ע"ד כתב בשם הרב אביו שהוכיח כדברי הריב"ש מעובדא דשפחתו של רבי במ"ק ד' י"ז ע"ב הנ"ל והוקשה לו מעובדא דר' טרפון בירושלמי בפרק ד' דשביעית שנכנס לגינתו לאכול פירות שביעית שלא בטובה כסברת בית שמאי ולא הכירוהו פועלין והיו מכים אותו וכשידעו שהוא ר' טרפון השתטחו לפניו ובקשו ממנו מחילה ואמר להם שקודם כל מכה שהיו מכים אותו היה מוחל להם דשמעת מיניה דמהני מחילה להכאה והני תרי עובדי סתראי נינהו. וכתב ליישב דיש לחלק בין שוגג למזיד דעובדא דר' טרפון חשיבי שוגגים שלא עלה על דעתם שהוא תלמיד חכם שאם כן לא היה עושה כבית שמאי ובעובדא דשפחת רבי אם היה הבן בועט באביו היה מזיד ולכן אינו מועיל לו מחילה ועוד חלק בין צנעא לפרהסיא דעובדא דר' טרפון היה בצינעא ומהני מחילה ועובדא דאמתיה דרבי פרהסיא הוה ולא מהני מחילה אלו תוד"ק ולפי דבריו אם רוצה אדם להכות את בנו הגדול בסתר ומוחל לו על מה שיבעוט בו מותר לו להכותו דבכי האי גוונא מהני מחילה והוא חידוש גדול ואין נראה כן מסתמיות דברי הפוסקים וצ"ע ולסתירת הני תרי עובדי דבש"ס דילן עם עובדא דר' טרפון שבש"ס ירושלמי יתכן ליישב על פי שיטת מרן חיד"א שכתב הרב זכור לאברהם דחסיד מפורסם מותר למחול על בזיונו ור' טרפון מפורסם בחסידות ומצי מחיל

ועל מה שכתב הרב צפחת המים דאם הכה אביו בעדים והתראה שוב אינו יכול למחול כתב הרב קהלת יעקב במענה לשון באות ח"ק וז"ל ועיין בס' משנה למלך בהלכות ממרים פרק ז' הלכה ח' בשם הירושלמי לענין בן סורר ומורה דאפילו אחר שאביו ואמו הביאוהו לבית דין יכולין למחול כל שלא נגמר דינו עכ"ל הנה כונתו מבוארת להקשות על הצפחת המים שכתב דלא מהני מחילה אחר התראה והלא בבן סו"מ מהני מחילה קודם שנגמר דינו ולא זכיתי להבין למה תלה קושיתו על פי מה שאמרו בירושלמי הלא מגוף הדין שנאמר גם בתלמוד דידן ד' פ"א בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול מוחלין לו אף אם נאמר דהפירוש הוא כמו שכתב רש"י דמוחלין לו היינו עד שלא הביאוהו לבית דין דמשמע דאחר שהביאו לב"ד אף שלא נגמר דינו אין יכולים למחול מכל מקום שמעינן מיהא דמהני מחילה אף אחר ההתראה שהרי אם לא הביאוהו עדין לבית דין יכולים למחול אף אחר שהתרו בו וקלקל ותקשי לסברת הרב צפחת המים אלא דלי הדל נראה דיש לחלק דבזיון דמכה או מקלל חמיר טובא ולא דמי לבזיון דבן סו"מ על שגנב משל אביו ואכל תרטימר בשר ולפי חומר הבזיון אפשר דלא מהני ביה מחילה אחר ההתראה

וראיתי בס' זכרנו לחיים ד' ע' ע"א אות א' שכתב שבס' עיר מקלט (המחובר לס' נחל קדומים) פר' ויקרא מצוה קל"ב כתב מרן חיד"א וז"ל אח"י ואף בחטא לאביו ומחל לו נשאר מה שחטא לה' בזה וכמ"ש הרב פ"ח עכ"ל ונראה דבחטא לאביו שהקל בכבודו הוא דקאמר דאף דכבודו מחול נשאר לו מה שחטא לה' וכמו שכתב בשיורי ברכה סי' ר"מ אות ח' ואות ט' בשם ס' החסידים דאף דכבודו מחול חייב בדיני שמים וסייעיה מדנענש יעקב אע"ה על שלא קיים כבוד אב ואם עי"ש (ואולי בס' זל"ח יש טעות ובמקום הרב פ"ח צריך להיות ס"ח והוא ר"ת ס' חסידים) ומה שקשה על זה מההיא דקידושין ד' ל"ב דרב הונא קרע שיראי באפי' רבה בריה וכו' דמחיל ליקריה ואם נשאר לו חלק גבוה אכתי קשה היכי עביד הכי ומה אהני דמחיל ליה כבר ראיתי למרן חיד"א בברכי יוסף סי' ר"מ אות י"ג אך חילק בין מחילה לאחר שחטא למחילה מקודם עי"ש

כלל ל"ב) כל או כלם אי שייך על שני דברים או דוקא על שלשה ויותר הרב יד מלאכי בסי' של"ו האריך להוכיח דגם על שנים נאמר לשון זה והביא מקרא מלא עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' וכתב הרב דרך המלך דף א' ע"ג דיש לדחות דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ולפי הנראה לא ראה דברי הרב מוהראנ"ח בפרשת חיי שרה (שעל דבריו הוא מה שנשא ונתן הרב יד מלאכי) כי משם באר"ה דגם בלישנא דקרא סבר הרב מוהראנ"ח דלא שייך לשון זה בפחות משלשה ובהכי דרשינהו להני קראי את כל המעשים האלה וכל שלחנות מלאו וכו' ומאמר רז"ל בת היתה לאברהם ובכל שמה עי"ש אלמא מאן דסבר הכי לא שאני ליה בין לשון חכמים ללשון תורה ואהכי מקשי עליה ומאן דמותיב שפיר קא מותיב ומה שכתב על ראית הרב יד מלאכי מדתנן על כלם אם אמר שהכל דיש לומר דקאי נמי על פת ויין ואף דאיכא מאן דאמר חוץ מפת ויין כבר נדחה סברא זו וכו' עי"ש. לדעתי יש להליץ בעד הרב דנהי דלית הלכתא הכי מיהו שמעינן דלא נפלאת לפרש כן ובהכי לא פליגי האמוראים ולא מפני לשון כולם נדחית סברתו ועיין למרן חיד"א בספר יעיר אזן מערכה זו אות ה' וק"ל ועל מה שהקשה הרב יד מלאכי שם על מרן בכלליו (שהוכיח מדברי התוס' בב"מ ד' ט"ל ע"א בד"ה וכולן שמין דעל שנים בלבד שייך לומר וכולן דאמאי לא יליף מגוף דברי הש"ס ושוב כתב דאין ראיה לא מן הש"ס ולא מהתוס' עי"ש) כתב הרב דרך המלך שם דהדין עם מרן דלרש"י וכלן שמין להם קאי אשבויין ונטושין ובורח ולהתוס' לא קאי אשבויין עי"ש באמת שכן נראה אמתות הדבר והתימה על מרן חיד"א ביעיר אזן שם שבקש להציל את מרן הקדוש ואמר דמשום הכי הביא מהתוס' דבש"ס אינו מפורש חלוקת שבויין והתוס' הוא שפירשו אשבויין נמי עי"ש והוא פלא דלהתוס' לא קאי אשבויים אלא אנטושים וכמו שהוכיח במישור הרב דרך המלך שם ומה שנרגש דא"כ הוי תלתא ודחה זה דאינו פירוש וכלן אלא מכח היתור וכו' אחרי המחי"ר אין נראה כן אלא האמת הוא דהשנים הם בורח ונטושים אבל שבוים אינו מן המנין. ודברי הרב קהלת יעקב שהביא שם דמוכיח מהש"ס דלשון זה נאמר על שנים והם נטושים ובורח הנה מה שכלל בורח אתי שפיר לפי האמור אך זוהי שקשה דמסתמא מפרשינן הסוגיא כפירש"י ואם כן הוו תלתא וכמו שהקשה ביעיר אזן שם על דבריו עי"ש

ועל מה שתמה הרב יד מלאכי על מרן בכלליו ממה שכתב בכסף משנה סוף פרק ו' מיסודי התורה דלא יוצדק לומר כל על שנים בלבד כתב הרב דרך המלך שם שהוא טעות דהתם ליכא אלא תרי וכי דליית חד תו ליכא אלא חד וזהו כונת הכ"מ וכו' עי"ש. האמת דהלשון דחוק קצת דמי סאני למרן למימר דלא יצדק כל על אחד אבל כיון שהאמת שאין שם אלא אחד על כרחין למשכוני אנפשין ודברי מרן צדקו יחדיו ואין נסתר מחמתו ועיין רשב"ם בבבא בתרא ד' מ"א סוף ע"ב ד"ה וכלן בשטר אשני לקוחות אחרונים קאי ובד' ק"ז ע"א הלכתא בכל הני שמעתתי מקמצין עי"ש ברשב"ם

והנה התוס' בכתובות ד' ח' (בד"ה שהכל) כתבו בשם ר"ת דבברכות ד' י"א גרסינן הילכך נימרינהו לתרווייהו ולא גרסינן לכולהו דאם כן הוה משמע דשלש ברכות הן והרב חינא וחסדא בח"א ד' קל"ז (ע"א וע"ב) כתב שנראה שסובר ר"ת דתיבת כל לא יוצדק על פחות משלשה אבל התוס' עצמם בכתובות ד' ד"ן בד"ה לית הלכתא אין סוברים כר"ת דהא התם ליכא אלא תרי שמעתי וקאמר ככל הני שמעתי וכו'. אך הקשה דהריטב"א כתב שם בשם ר"ת בדברי התוס' ואם כן דברי ר"ת סתרי ורצה לומר דטעמיה דר"ת דאמר דבברכות גרסינן לתרוייהו משום שהם דברי רב פפא ורב פפא בכמה מקומות מישתעי בהאי לישנא בברכות ד' ט"ן ע"א גבי ברכת הקשת ובמגילה ד' כ"א הילכך נימרינהו לתרווייהו אבל בלשון שאר אמוראים מודה דנקטי כולהו וקאי אתרי אלו תוד"ק. ולפי הנראה נעלם ממנו לפי שעה סוגיא דבבא בתרא ד' ק"ז ע"א דרב פפא קאמר והלכתא בכל הני שמעתתי מקמצין וקאי אתרי לחוד עי"ש

ואני ההדיוט רשמתי מאז בקונטריסי בענין זה איזהו מקומן דרך לימודי בש"ס ובמפרשים ולא פניתי לעיין בספרן של