שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ לה

הכי פסקו דמטייל בחצר אהכי קשיא ליה דנהי דליכא באזיל לחינגא אלא איסור דרבנן כיון דליכא פסידא הוה לן לאסור אלא דבעיקר הדבר יש לפקפק מנא ליה הא אדרבא מדפסקינן להקל בזוג בחצר נילף מינה דכללא הוא דכל בדרבנן לא אסרו בחדרי חדרים אף דליכא פסידא ומצאתי שנחלקו בזה רבנן בתראי בשו"ת מים רבים מסי' י"ד ואילך דהרב המחבר סובר דלא התירו בחדרי חדרים בדרבנן אלא בדאיכא הפסד והרב מוהר"י ארגז סובר דשלא במקום פסידא נמי כל שאין החשש אלא בדרבנן לא גזרו בחדרי חדרים יעיש"ב. וכן נלע"ד מסתמיות דברי הפוסקים וכדמוכח מההיא דזוג בחצר ומה שכתב הרב מקנה אברהם סוסי' קמ"ו (ד"ה והר"ן) לדקדק מדברי הר"ן דדוקא במקום פסידא עי"ש לא זכיתי להבין דבריו עיין במים רבים ד' י"א סוף ע"ד וק"ל גם מה שכתב שם המקנ"א (בד"ה אמנם) דהמעיין בשה"ג יראה דלא קשיא מה שהקשה המג"א וכו' לא הבנתי מאי קאמר כיעי"ש

כלל ל') כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין וכו' הא דאמרינן דבדרבנן בחדרי חדרים שרי מסתברא דבאיסורי אכילה לא שייך לחלק דכבר הוא חתיכה דאיסורא ואף בדרבנן אסור בחדרי חדרים כן כתב הרב פרמ"ג ביו"ד סי' ס"ו בשפתי דעת ס"ק י"ו והעתיקו דב"ק הרבנים מחזיק ברכה ומסגרת השלחן ויד דוד שם והוא חידוש ולפי דבריו יש להציל את הארי מוהרש"ל מקושית הרב פת"ש יו"ד סי' פ"ז בנחלת צבי עי"ש ועיין עוד פת"ש סי' קכ"ז סק"ז ועיין שפתי דעת סי' פ"ז סק"ו ולפי מה שכתב בסי' ס"ו הנז"ל היה לו לאסור מדינא אפי' בחדרי חדרים ולאו דוקא בסעודות גדולות ומדרך חומרא כיעי"ש ויש ליישב וק"ל ועיין להרב לשון לימודים באורח חיים ד' ע"ג ע"ד

כלל ל"א) כבוד אביו ורבו דקיימא לן דכבודם מחול כתב הרב דרכי שלום בדף כ"ד ע"ב בשם הריב"ש בסי' ל"ג דדוקא כבודם מחול (שלא לעמוד מפניהם וכיוצא) אבל בזיונם אינו מחול גם הרב החסיד בס' קהלת יעקב במענה לשון ח"ב אות ח"ק ואות רצ"ה כתב כן בשם הריב"ש בסי' ל"ג ותמה על הרב כנסת הגדולה ביורה דעה סי' ר"מ שכתב חילוק זה בשם ס' צפחת המים ולא זכר שכן כתב הריב"ש בין ברב ובין באב ובאות רצ"ה הוסיף לתמוה שלא הביא שהן דברי הר"ן בסוף פרק קמא דראש השנה והריב"ש בסי' ל"ג ופסקים וכתבים בסי' קכ"ז ומרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכה זו אות י"א הביא גם הוא חילוק זה בשם הריב"ש אך כתב שאין זה בסי' ל"ג כי אם בסי' ר"ך. והרב דרכי שלום לפי הנראה לא ראה בגוף דברי הריב"ש רק נמשך אחר מה שכתב בקהלת יעקב ולכן כתב זה בשמו בסי' ל"ג עי"ש והרבנים הנ"ל לא זכרו שמרן כסף משנה בסוף הלכות תלמוד תורה כתב כן בשם הריב"ש שכתב בשם הראב"ד עי"ש והרב מראה הגדול בח"א ד' י"ב גם הוא תמה על הרב כנה"ג שלא הזכיר תשו' הריב"ש בסי' ר"ך והרב ישרי לב בדף י"ז סוף ע"ג הביא תמיהת הרב קהלת יעקב על הרב כנה"ג שלא הביא תשו' הריב"ש בסי' ל"ג וכתב על דבריו ואחרי המחי"ר לא ראיתי בדברי הריב"ש שום זכר מזה דעל בזיונו אינו מחול עכ"ל והאמת אתו שאין רמז מזה בסי' ל"ג (כמו שהעיד מרן חיד"א) אך לא ראה הרב שט"ס הוא בקהלת יעקב ודברי הריב"ש הם בסי' ר"ך ולא זכר שר דברי מרן הכ"מ בסוף הלכות תלמיד תורה הנ"ל וגם הרב אמר יוסף שהביא שם לא ראה דברי הריב"ש וכסף משנה הנ"ל עי"ש

ועל מה שכתב בקהלת יעקב בשם הר"ן כתב בישרי לב שם דליכא למישמע מידי דמה שכתב דכל היכא דלא מיפייס ליה בעי למינקט בלביה היינו בזלזול ובפרהסיא דאי מיפייס לא בעי למינקט וצריך למחול ומעביר על מדותיו בלי פיוס היינו שלא בזהו ומדברי הרב פו"כ יש קצת תימה עכ"ל ולא הבנתי דב"ק בזה ואנכי הרואה דהר"ן והריב"ש קיימי בחד שיטתא דעל בזיונו אינו יכול למחול וכתב הר"ן דאי מיפייסו ליה מצי מחיל ושו"ת הריב"ש אין מצוי אצלי אך ממה שהביא בשמו מרן בכסף משנה בסוף הלכות תלמוד תורה הנ"ל מתבאר שסובר דמהני פיוס לבזיונו שהרי אחר שכתב לחלק בין כבוד לבזיון סיים והיינו דאמרינן ביומא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח והרי איתא התם דאי מיפייסו ליה מיפייס אלא שבצד מה נראה שיש חילוק בין הר"ן להריב"ש שהר"ן כתב דהיכא דמבזו ליה בצנעא דליכא בזיון דתורה מצי מחיל אף דלא מפייסי ליה והריב"ש שאינו מחלק בזה משמע קצת שסובר דאף בצנעא אינו יכול למחול בלי פיוס וצריך לעיין בגוף דברי הריב"ש אולי יתברר זה מתוך דב"ק. אמנם מדברי הרב תה"ד בפסקים סי' קכ"ז נראה שסובר דלא מהני פיוס שכתב ולכן הוו נזהרים לנהוג כבוד למוהרי"ב שלא יסייע לשכנגדו המכוונים לזלזלו אעפ"י שמוהר"י מוחל על כבודו אפילו לרב יוסף דס"ל הכי (כונתו לפי הנראה למה שאמר רב יוסף בקידושין ד' ל"ב ע"א רב שמחל על כבודו כבודו מחול) לזלזולי ביה מודה דאינו יכול כדמוכח מההוא טבחא דאתפקר ברב טובא וכו' (כונתו לפי הנראה למ"ש במועד קטן ד' ט"ז עי"ש) עוד אמר אביי היכי ליעביד וכו' לישרו ליה וכו' לא ה"מ א"כ בהא אתפייס כדאיתא התם וכש"כ לאביי כן כתב רבינו שמחה עכ"ל נראה שכונתו לומר דאף דאיפייס מכל מקום לא מהני ליה עד שיקבל ענשו הראוי לפי חטאו

ומכל מקום דעת הר"ן והריב"ש דהיכא דמפייסו ליה מצי מחיל בזיוניה ומרן חיד"א ב"ס שיורי ברכה יו"ד סי' ר"מ אות ח' כתב ראיתי בס' מנחה בלולה פרשת משפטים שכתב וז"ל ומקלל תרגם הירושלמי ודי מבזה ואף על גב דהאב יכול למחול על בזיונו מכל מקום מאחר דהכתוב מדבר בעדים והתראה ודאי לא מחל דהעדים יאמרו אותו עכ"ל ובס' פענח רזא כתב וז"ל ומקלל אביו תימא איך יפסוק בזה מיתה ימחול האב ויפטר שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול וי"ל דמכה ומקלל אין חייבין בלא התראה ועדים ומשקבל התראה בעדים שוב אינו יכול למחול עכ"ל וליתנהו להני מילי דהריב"ש בתשובה סי' ר"ך כתב בשם הראב"ד דאין האב יכול למחול על בזיונו עכ"ד מרן חיד"א ולפי מה שכתבתי דלהריב"ש מהני פיוס יש ליישב רצת דהס' פענח רז"א כונתו להקשות דאיך ימסר זה למיתה יפייס את אביו וימחול לו דבכי האי גוונא גם בזיונו מחול דאף שהיה בפני עדים לא מיקרי זה פרהסיא כל שלא היה בפני עשרה מישראל ולזה חדש דאחר ההתראה לא מהני ליה מחילה והרב מנחה בלולה סובר דכל דפייסיה לאבוה ואיפייס מהני ליה מחילה אף אחר ההתראה אלא דקרא מיירי בדלא מחיל ליה ואהכי חייב מיתה

ואם כנים אנו בזה דלהר"ן והריב"ש מהני פיוס גם לבזיון יש ליישב חקירת מרן חיד"א ביעיר אזן בקונטריס מדבר קדמות במערכה זו אות ה' דלפי מה שכתבו המפרשים דטעם דתשובה מהני לישראל הוא משום שנקראו בנים ואב שמחל על כבודו מחול הא תינח בשאר עבירות אבל אותן העבירות שהחוטא הוא מזלזל ח"ו כהנהו דפרק חלק דנאמר עליהם כי דבר ה' בזה ובזהר הקדוש אמרו דעבדין קלנא לשכינתא איך מהני להו תשובה וניחא ליה דכי היכי דאמרינן דאף שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מכל מקום לגבי קודשא ב"ה דכולי עלמא דיליה כבודו מחול הכי נמי לגבי בזיון אף דקים לן דאין בזיון האב מחול מכל מקום לגבי קודשא ב"ה דכולי עלמא דיליה מהני מחילה. ולי הדל במח"כ קדושתו דבריו תמוהים דבשלמא לגבי מאי דקים לן דמלך שמחל על כבודו אינו מחול מהני טעמא דרכוליה עלמא דיליה לומר שכבודו מחול משום דמה שאין כבוד המלך מחול הוא משום שכבודו הוא כבוד בני מלכותו ואם הוא מוחל אין בני מלכותו מוחלים ואין בידו למחול כבודם אבל הקב"ה כביכול דכולי עלמא דיליה לכן יש בידו למחול כי הכל שלו וכמו שהאב יכול למחול על כבודו כן הוא יתברך יכול למחול על כבודו אף שהוא מלך הכבוד יתברך שמו וכל זה לגבי כבוד אבל לגבי בזיון דבאביו אף שכבוד שלו הוא ואין לזרים אתו בכל זאת אינו יכול למחול על בזיונו שמעת מינה דמחילת הבזיון אינו תלו באם הכבוד שלו לבדו או של אחרים אלא כך שורת הדין מחייבת דעל בזיון אינו, מועיל מחילה ואם כן אף דהקב"ה כביכול כולי עלמא דיליה והוא לבדו מלך הכבוד ולכן יכול למחול על כבודו אבל על בזיון חלילה הרי אינו תלוי בזה ואיך יכול למחול בעבירות שנאמר עליהן כי דבר ה' בזה: