שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ לב

בעלמא הוא מוכרח לאכלו לצורך רפואתו כמו שהוא אוכל כמה דברים בע"כ שלא ברצונו משום שהם צורך רפואתו ואם כן למאן דסובר דאיסורי הנאה דרבנן מותרים באכילה גם כן לחולה שאין בו סכנה אין לאסור באוכלים שאינם ראויים לאכילה מטעם דכיון דאכליה אחשביה וכו' עי"ש ואעיקרא מה שחדש הרא"ש לאסור מטעם זה דכיון דאכליה אחשביה (ואיסורו מדרבנן כמו שכתב הרב ט"ז בסי' תמ"ב סק"ח) נראה דאינו מוסכם כמו שמתבאר ממה שכתבתי במערכת הבי"ת אות כ"ה הנ"ל ואם כן מסתברא דלא לאפושי בפלוגתא ונאמר דבחולה גם הרא"ש מודה. ובעיקר מחלוקת הפוסקים אם איסורי הנאה מדרבנן מותרים באכילה לחולה שאין בו סכנה עיין במה שהבאתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת יין נסך אות ב'

ואם עושה מדבר האסור בהנאה איזה עישון וקיטור דרך סגולה להתרפאות בו אם הרפואה עצמה חשיבה הנאה עיין במה שכתבתי לעיל במערכת הה"א (בשדי חמד ח"א) אות ע"ח (בד"ה ודבר)

אחר זמן רב ראיתי בספר דרכי הוראה הנדפס מחדש לאחד מגאוני דורינו יצ"ו בח"ב פרק ס"ט שהביא תמיהת הרב שאגת אריה על השפתי כהן שהעתיק דברי ראבי"ה דשלא כדרך הנאתן מותר ולא שת לבו לדברי שאר פוסקים דסברי דאסור ועל זה השיב דלפי דעתו יש להפליא ביותר על הש"ך שהרי בסעיף קטן י"ג פסק כהרא"ש דאסור ונמצא דסותר דבריו תוך כדי דבור אבל אמיתות הדבר דלפי מה שכתב הש"ך לחלק בין איסורי הנאה לאיסורי אכילה דאיסורי אכילה מותר דשלא כדרך הנאתן לגמרי אבל איסורי הנאה פטור אבל אסור אף שלא כדרך הנאתן א"כ לא קשיא מידי משיטת הפוסקים דסברי לענין מקדש באיסורי הנאה דאינה מקודשת דאסור ליהנות אף שלא כדרך הנאתן דהתם באיסורי הנאה אבל באיסורי אכילה כולהו סברי כראבי"ה דמותר לכתחלה וכתב שיגע ומצא דבר ברור דכולי עלמא סברי דבאיסורי אכילה מותר שלא כדרכן לכתחלה והוא מדאמרינן בד' כ"ה כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן למעוטי אם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו שפטור וכ"ש אוכל חלב חי שפטור ואם כן כי היכי דחלוקה של הניח חלב על גבי מכתו פטור דקאמר היינו מותר דכיון דיש לו מכה הוי חולה ואף אם אין בו סכנה מותר לכתחלה להתרפאות באיסורי הנאה שלא כדרך הנאתן כדמוכח מההיא דשייף לברתיה בגוהרקי דערלה וכמו שכן פסקו הפוסקים הכי נמי בסיום המאמר דקאמר וכל שכן אוכל חלב חי שפטור אפילו בלא שום חולי בהכרח לפרש דפטור ומותר קאמר דומיא דרישא והיינו משום דכיון דאינו אלא איסור אכילה (דהא דאוכל חלב אי לא מיירי בחלב של שור הנסקל אלא בחלב דעלמא דאינו אסור אלא באכילה) מותר אפילו לכתחלה וכדברי ראבי"ה ודברי השפתי כהן בחילוקו הנ"ל ברורים כשמש ודלא כהרב שאגת אריה אלו תורף דב"ק יצ"ו

ומתוך מה שכתבתי למעלה בענין זה אתה תחזה דעם היות שדברי הרב הנ"ל יצ"ו נכונים ליישב דברי הרב ש"ך דלא תיקשי עליה מדברי הראשונים בההיא דמקדש באיסורי הנאה מכל מקום דברי הרב ש"ך תמוהים שכתב לחלק בין איסורי הנאה לאיסורי אכילה וכתב שכן כתבו הפוסקים ואנחנו לא נדע באיזה פוסקים נמצא לחלק בכך דמאחר דבשתי החלוקות נאמר בלשון פטור אין לנו לומר אלא או דבשתיהם פטור אבל אסור או דבשתיהם פטור ומותר וכבר כתבתי למעלה בשם הרב כנסת הגדולה דמדהשמיטו הפוסקים ההיא דאוכל חלב חי פטור מוכח דסברי דפטור אבל אסור וכתבו כמה מרבנן בתראי דממאי דדייק הרא"ש מלישנא דאין לוקין דאיסורא מיהא איכא מוכח דגם בשלא כדרך אכילתן דאמרינן ללישנא קמא דאין לוקין עליו איסורא מיהא איכא. ומה שהכריח הרב יצ"ו דכי היכי דחלוקה דהניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו פטור ומותר הכי נמי חלוקה דאוכל חלב חי פטור ומותר. בהורמנותיה דמר נראה לי הדל דאין מזה הכרע לסברת ראבי"ה דלכשתמצא לומר סיפא דומיא דרישא ותרווייהו להתירה הכי נמי אמינא לך אנא סיפא דומיא דרישא כי היכי דרישא דפטור ומותר הוא לחולה שאין בו סכנה הכי נמי סיפא דמותר היינו נמי בחולה שאין בו סכנה דמי הגיד לנו דסיפא דאוכל חלב חי איירי אף בלא שום חולי אדרבא דומיא דרישא מיבעי לן למימר ולא שרי אלא במקום חולי

ובאמת מה שכתב הרב כנסת הגדולה דמדהשמיטו הפוסקים הא דאוכל חלב חי פטור מוכח דסברי דפטור אבל אסור (כמו שכתב בשמו הרב ערך שלחן שהבאתי למעלה) לא ידעתי מי הכריחו לזה שהוא דוחק לפי עניות דעתי מתרי טעמי. א) דעל כל פנים היה להם לכתוב הדין בפירוש דאסור. ב) הכרח הרב הנ"ל יצ"ו סיפא דומיא דרישא וכי היכי דרישא פטור ומותר הכי נמי סיפא דאוכל חלב חי פטור ואם שיש לומר דלא שייך כל כך בכי האי גוונא לדיוקי סיפא דומיא דרישא. מכל מקום נראה דאין אנו מוכרחים לומר דסברי הפוסקים דפטור אבל אסור אלא דפטור ומותר קאמר דומיא דהניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו והיינו נמי דומיא דרישא דוקא במקום חולי הוא דשרי אבל לא לבריא וכיון שכתבו באיסורי הנאה דשלא כדרך הנאתן שרי במקום חולי שאין בו סכנה ושלא במקום חולי אסור לא איצטריך להו להא דאוכל חלב חי דהיינו שלא כדרך אכילתו דפשיטא לן ודאי דבמקום חולי מותר ושלא במקום חולי אסור ובכן מה שנראה מדברי הרב הנ"ל יצ"ו דדעתו להלכה ולמעשה כדעת ראבי"ה דאיסורי אכילה מותרים לבריא מעיקרא דדינא ורק זהירות הוא דאיכא אין דבריו נראין לעניות דעתי ופשוט דנקיטינן כדעת כל רבנן בתראי הנז"ל דסברי דאסור מז הדין. ואילו מני"ר הוה חזי אמבוהא דספרי דרשימנא לעילא דסברי מרנן דנקיטינן דאסור הוה הדר ביה שכן ראוי להיות חוזר ומבטל דעתו נגד רובא דאורייתא

ויש דברים שלוקין עליהם גם בכשלא כדרך הנאתן כמו שאמרו בש"ס דפסחים ד' כ"ד ע"ב לגבי כלאי הכרם ולגבי בשר בחלב כיון דלא כתיב בהו אכילה חייב אף שלא כדרך הנאתן ומזה למד הרב שאגת אריה בסי' ע"ו דאוכל ביום הכיפורים אוכלין שלא כדרך אכילתן חייב כיון דלא כתיב ביום הכיפורים אכילה דמלא תעונה הוא דילפינן ומר בריה דרב נודע ביהודה מהדורא תניינא סי' קט"ו דחה ראייתו ורב אחד בקונטריס אחרון שבשו"ת שאגת אריה האריך לקיים דברי הרב שאגת אריה עי"ש והאריך הרב כתב סופר א"ח סי' קי"א על דברי הרב שאגת אריה ומסיק דכל שאוכל ביום הכיפורים שלא כדרך הנאת בני אדם כגון אוכל בשר חי של בהמה או עירב בדבר מר שאין הגרון נהנה ממנו ליכא איסור תורה. אבל אם המאכל הוא טוב אלא שלא כדרך הנאת דבר זה כגון משקין היוצאין מן הפירות וכן אוכלין מרים והמתיקם עד שנהנה גרונו חייב ביום הכיפורים כיון שנהנה בגרונו ונפקא מינה לחולה שיש בו סכנה שאם אפשר לו באופן הראשון אסור לאכול מאופן השני שזה אסור מן התורה והראשון מותר מן התורה אלו תורף דברי קדשו

ועל עשה שאינו זבוחה כתב הרב שם אריה בחיו"ד סי' ב' דבספרו ערוגת הבושם כתב דלפי מה שכתב הרב פרי מגדים בפתיחה להלכות שחיטה דעל עשה שאינה זבוחה חייבים בכל שהוא משום דלא כתיב בהו אכילה הוא הדין דחייבים עליו שלא כדרך אכילתו מהאי טעמא. אך עתה ראה שאין קיום לדברי הרב פרי מגדים וכו' עי"ש

ולענין חמץ בפסח כתב הרב מקור חיים בסי' תמ"ב בביאורים סק"ב דאסור מן התורה שלא כדרך אכילה נמי ומאי דלא אמרינן בגמרא הכל מודים בחמץ בפסח שאסור היינו משום דאין בו מלקות דאינו לוקה משום לאו דאכילת חמץ כשהוא שלא כדרך אכילתו רק משום עשה דתשביתו הוא דעובר וכו' עי"ש ואישי כהן גדול הגאון המפורסם מוהרש"ך מווילנא יצ"ו בספרו הבהיר בנין שלמה בסוף סי' כ"ג תמה על דבריו דנעלם ממנו דברי הרמב"ם פרק ה' מהלכות יסודי התורה דין ה' דמותר לעשות מלוגמא מחמץ אפילו שלא במקום סכנה ובכלאי הכרם אסור וכן כתבו התוס' בעבודת אלילים ד' מ"ג ד"ה אמרו דחמץ כיון דכתיב לא יאכל אינו אסור אלא דרך הנאה עי"ש ולפום ריהטא נראה דיש ליישב דברי הרב מקור חיים על פי מה שצדד קרבן אליצור בד' ע"ז ע"ג דאפילו באיסורי תורה מתרפאין שלא במקום סכנה כל שאינו אלא איסור תורה לחוד בלי מלקות והכריח כן ממה שכתב הר"ן בהלכות סוף פרק שני דקידושין (אמתניתין דמקדש בערלה וכו') דשלא כדרך הנאתו נהי דמילקא לא לקי איסורא מיהא איכא ומשמע