שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ לא

בריא יזהר אינו רוצה לומר זהירות בעלמא אלא מן הדין הוא דקאמר וכן נראה שהבין הרב משאת משה בחלק יו"ד סי' ה' דף ל"ה ע"א וכו' עי"ש וכן נראה שהבין הרב באר הטב שכתב בסעיף קטן ח' וכתב המרדכי דמותר לאכול חלב חי אפילו חולה שאין בו סכנה ומיהו אדם בריא יזהר עכ"ל הרי שכתב מפורש דמה שהתיר המרדכי הוא לחולה שאין בו סכנה וחלב חי היינו שלא כדרך הנאתו ומתיישב בזה מה שהרב ש"ך עצמו בס"ק י"ג כתב דשלא כדרך הנאתן אסור שלא במקום רפואה כמו שכתב הרא"ש בפרק כל שעה וכן העתיק דבריו הרב באר הטב סק"ז ונראין הדברים כסותרים תוך כדי דיבור אבל לפי מה שהבין בדעתו הרב בש"ץ הנ"ל ניחא. מ"מ הרב בשמש צדקה שם סיים דמדברי המרדכי מוכח דסובר דשלא כדרך הנאתן מותר לגמרי אפילו שלא במקום חולי שהרי הוכיח כן מדאמר ר' יוחנן שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו פטור וכל שכן אוכל חלב חי שפטור והאי פטור פטור ומותר הוא דלאו מפטירי שבת וכו' ואם כן ודאי שדעתו דמותר לבריא לכתחלה וכו' אלו תורף דב"ק שם. ונמצא דקושטא קאי דדעת ראבי"ה דשלא כדרך הנאתן מותר לכתחלה ובלאו הכי איני מבין איך נוכל לפרש כן בדעת הרב ש"ך (דסובר דמה שכתב המרדכי להתיר לאכול חלב חי הוא דוקא לחולה שאין בו סכנה ומה שכתב דבריא יזהר רוצה לומר דמן הדין אסור) שמלבד שלשון יזהר אינו במשמע שאסור מן הדין וכיון דראבי"ה דסובר דפטור הנאמר בשאר מילי חוץ מדיני שבת רוצה לומר פטור ומותר אם כן קאמר ר"י בלישנא קמא אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן למעוטי שאם אכל חלב חי פטור היינו ודאי פטור ומותר לכולי עלמא

ועוד הרי הרש"ך בס"ק י"ג אחר שכתב בשם הרא"ש דשלא לצורך רפואה אפילו שלא כדרך הנאתן אסור סיים ואמר מר והיינו באיסורי הנאה אבל באיסורי אכילה שרי כדאיכא בפוסקים עכ"ל ובודאי שכונתו לומר דאיסורין שאינם אסורין אלא באכילה מותר לאוכלם שלא כדרך אכילתן (דאי אפשר לפרש כונתו דמותר ליהנות מהם שלא כדרך הנאתן דכיון דאיסורי אכילה לבד הם אפילו כדרך הנאתן מותר) ואם כן ודאי מה שכתב בס"ק י"ד בשם המרדכי מותר לאכול חלב חי דהיינו איסורי אכילה שלא כדרך אכילתן היינו דמותר לבריא גם כן לאכול מעיקר הדין כמו שכתב בס"ק י"ג דבאיסורי אכילה לא אסרינן לבריא שלא כדרכן ורק זהירות בעלמא הוא דאיכא לבריא ובכן דברי הרב בן השמש צדקה במה שהבין בדעת הש"ך בזה נפלאו ממני דודאי אין לפרש בכונת הש"ך דרוצה לומר דהמרדכי מודה דאסור לבריא ונהפוך הוא דכונתו לומר דבחלב חי דהוא איסור אכילה שלא כדרך אכילתן מותר לבריא אלא שדברי הרב ש"ך תמוהים דמנא ליה לחלק בכך דלשיטת הפוסקים מה שאמרו בש"ס בענין זה פטור רוצה לומר אבל אסור איסורי אכילה ואיסורי הנאה נראה דשוו אהדדי דכי היכי דאיסורי הנאה שלא כדרך הנאתן אסור הכי נמי איסורי אכילה שלא כדרך אכילתן נראה דלדידהו אסור וכבר עמד על זה הרב חכמת אדם כמו שאכתוב להלן בס"ד

גם הרב קרבן אליצור בד' ע"ו ע"ב לא נתקררה דעתו במה שכתב הרב ש"ך דבאיסורי אכילה שלא כדרך אכילתן מותר לבריא לכולי עלמא דלפי דיוקו של הרא"ש מדקאמר אין לוקין וכו' מוכח דגם באיסורי אכילה הדין כן ושמח שמצא שכדבריו כתב הרב זרע אברהם חיו"ד סי' ה' והרב ערך השלחן בחיו"ד סי' קנ"ה אות ו' (בד"ה ומ"מ) כתב בשם הרב כנסת הגדולה יו"ד ריש סי' ס"ד דמדהשמיטו הרי"ף והרא"ש ושאר פוסקים הא דאמרינן בפרק כל שעה האוכל חלב חי פטור מוכח דסברי דפטור אבל אסור וכתב הרב ערוך השלחן דלפי זה יש להוכיח גם כן דסברי דכל איסורי אכילה אפילו שלא כדרך אכילתן אסור לחולה שאין בו סכנה וכדעת הרא"ה בבדק הבית ד' פ"ט והריטב"א בחידושיו לע"א סוף פרק אין מעמידין דאי סברי דמותר לחולה שאין בו סכנה היה להם להביא דין אוכל חלב חי שפטור דנפקא מינה דמותר לחולה שאין בו סכנה עי"ש שצדד בזה על כל פנים נראה ברור דלבריא מיהא אסור אפילו איסורי אכילה שלא כדרך אכילתן (ואין מצוי אצלי ספר כנסת הגדולה הנ"ל לראות אם הביא דברי המרדכי בריש פרק כל שעה הנ"ל)

גם דברי הרב באר הטב שכתב בשם המרדכי דמותר לאכול חלב חי אפילו חולה שאין בו סכנה דמשמע דלבריא אסור מדינא קשים לי הדל דמלבד שאין כן האמת אלא להמרדכי מותר אף לבריא ועוד איך יפול הלשון של הרב באר היטב לומר אחר כך ומיהו אדם בריא יזהר והוא סותר הקודם ואף אם נפרש דיזהר דנקיט דינא קאמר מכל מקום אי אפשר לומר כן בדעת המרדכי כאמור ועל כל פנים למדנו מדברי הרב בן שמש צדקה דסובר בבירור דדעת ראבי"ה שבמרדכי דשלא כדרך הנאתן מותר גמור הוא אפילו לבריא ורק זהירות הוא דאיכא לבריא וכן הבין בדעת ראבי"ה הרב חכמת אדם בבינת אדם בשער איסור והיתר סי' ב"ן דבין באיסורי אכילה בין באיסורי הנאה מותר לכתחלה שלא כדרך הנאתן רק זהירות הוא דאיכא לבריא והביא שם מה שכתב הרב ש"ך בסוף ס"ק י"ג דדוקא באיסורי הנאה הוא דאסור שלא כדה"ן אבל באיסורי אכילה שרי (פירוש שלא כדרך אכילתו דאילו להנאה אפילו כדרך הנאתו שרי כיון דאינו אלא איסור אכילה)

ותמה עליו דכיון שהרא"ש דקדק מלשון אין לוקין (אלא כדרך הנאתן) דאיסורא איכא אם כן הכי נמי ללישנא קמא דאמר ר"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך אכילתן יש לדקדק דשלא כדרך אכילתן איסורא מיהא איכא ואף דאיכא מאן דסבירא ליה דשלא כדרך הנאתן מותר כמו שכתב המשנה למלך וכו' מכל מקום אין לחלק בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה אלא בין בזה ובין בזה מותר או בתרווייהו אסור אלו תורף דב"ק והצ"ע דברי הש"ך עי"ש. הנה מפורש בדבריו דלדעת ראבי"ה מותר מעיקר הדין אף שלא במקום חולי גם הרב קרבן אליצור בד' ע"ז ע"ב פשיטא ליה הכי בדעת ראבי"ה גם הרב אגורה באהלך בד' מ' סוף ע"ב הבין כן בדעת ראבי"ה וכתב שכן דעת הרמב"ן במלחמות פרק כיצד צולין גבי ההיא דריחא לאו מילתא דיין נסך שלא כדרך הנאתו מותר עי"ש

אך ראיתי להרב כתב סופר שם שכתב שסברת ראבי"ה יחידאה היא רק שהרמב"ן בפרק כצד צולין נראה לכאורה דסבירא ליה כראבי"ה ושוב האריך לסתור זה ואדרבא הוכיח דהרמב"ן שם סובר דשלא כדרך הנאתן אסור מדרבנן וכו' וגם מדברי התוספות בקידושין שהבין הרב משנה למלך דסובר דשלא כדרך הנאתן מותר תמה עליו וכתב דממקום שבא המשנה למלך להוכיח דסברי דמותר לכתחלה נהפוך הוא ויש להוכיח בהיפך עי"ש (בד"ה איידי דאיידי ובד"ה והנה המרדכי ומחמת שהאריך לא אוכל להעתיק דב"ק) שלפי דבריו לא נמצא חבר לסברת ראבי"ה בזה גם בקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ סי' ב' אות ד' הבאתי תורף דב"ק גדול בדורנו בספר תורת חסד יצ"ו שתמה על הרב כריתי ופליתי דנראה דסובר דשלא כדרך הנאתו מותר דזו אינה משנה ופשוט דאסור מדרבנן ושדחה מה שהבין הרב משנה למלך בכונת התוס' בקידושין עי"ש ועיין לקמן במערכת העי"ן אות ס"ט שהעירותי כן על דברי רב אחד מידידי נפשי בספר ימי שלמה ד' י"ח דודאי אית לן למינקט כדעת כל הפוסקים דאסור שלא כדרך הנאתן מדרבנן דלא כסברת ראבי"ה וכן כתב הרב בית שמואל בסי' כ"ח ס"ק נ"ה דשלא כדרך הנאתן רק לחולה הוא דשרי אף שאין בו סכנה ומה שכתב הרב הלק"ט הביאו הרב באר היטב יו"ד בסוף סי' פ"ד דהשואף דבר איסור דרך נחיריו פטור אפילו נהנה בכזית כיון שאין דרך אכילתו בכך ודאי דאין כונתו דמותר אלא רוצה לומר פטור אבל אסור

ואוכלין שאינם ראויים לאכילה אם שוים לאוכלים שלא כדרך אכילתן והנאתן עיין במה שרשמתי במערכת הבי"ת אות כ"ה (בשדי חמד ח"א)

ואם לחולה שאין בו סכנה מותר אוכלין שאינם ראויים לאכילה או אסור לדעת הרא"ש דסובר בפרק כל שעה גבי חמץ שחרכו דאף על גב דעפרא בעלמא נינהו כיון דאכליה אחשביה הוא מחלוקת בין הרב שאגת אריה סי' ע"ה הנ"ל דסובר דאסור דאף על גב דעפרא בעלמא הוא הרי אחשביה על ידי אכילתו ובין הרב ערך השלחן בא"ח סי' תרי"ב אות ד' שדחה דברי הרב שאגת אריה דאין מדברי הרא"ש ראיה לחולה דבחולה יש לומר דלאו משום דאחשביה אכליה דאף אי לא אחשביה אלא כעפרא