שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ כט

מכל מקום לא הוי מדרבנן כמו שהוכיח הרא"ש בפסחים מדאמר אין לוקין שלא כדרך הנאתו משמע דאיסורא איכא ומשמע דאיסור דאורייתא קאמר וכן הרב לחם משנה בפרק י"ב (צ"ל בפרק יו"ד כיעי"ש) כתב בפשיטות שאסור מדאורייתא וכו' והדבר פשוט בעיני דאסור מדאורייתא כדקיימא לן טעם כעיקר דאורייתא וכו', ושוב כתב דיש לומר דאסור מדין חצי שיעור דאסור מדאורייתא ואין לוקין עליו ותמה על הגאון פני יהושע בתשו' סי' י"ג דסובר דשלא כדרך הנאתו אסור מדרבנן וכתב דאולי סבירא ליה כדברי הרב משנה למלך בריש ספרו ד' ג' ע"ב שהאריך דאינו אסור אלא מדרבנן אבל אין דבריו מוכרחים כל כך מהש"ס וגם לשון הרמב"ם בפרק י"ב (פ' יו"ד) מהלכות מאכלות אסורות גבי טבל וחדש לא משמע הכי (עי"ש בד' י"ט ע"א) ושם בע"ג הביא דהגאון פני יהושע (שיטה) בקונטריס אחרון פשיטא ליה דהוא מדרבנן ושהשיג על מה שכתב הרב לחם משנה דהוא מדאורייתא וכו' וגם על דבריו השיב כמו שכתב על דברי הרב פני יהושע הראשון עי"ש

ותמיה לי על שניהם שנעלם מהם דברי הרב המגיד שבפרק ח' מהלכות מאכלות אסורות הנ"ל שכתב שדין ההנאה הוא כדין חצי שיעור שאסור מדאורייתא ואין לוקין עליו כנז"ל ושם בד' כ' עמוד ד' הובא מה שהשיב רב אחד על דברי הרב המחבר ובדין זה (דשלא כדרך הנאתו) כתב בסוף ד' כ"א ומה שהלחם משנה מבאר דברי הרמב"ם דסובר דשלא כדרך הנאתו אסור מן התורה וכן כתב רום מעלתו כמה פעמים אני תמה דבש"ס פסחים ד' כ"ה מוכח בהדיא דליכא איסור תורה מדקאמר מידי דרך הנאה קעבידנא וכו' וכן מצאתי להרב פרי חדש סי' תמ"ג סק"א והלחם משנה עצמו בפרק ח' דין י"ו כתב דאינו אלא מדרבנן וסותר דברי עצמו ועוד ראיה שאין עליה תשובה שהרי הרמב"ם סובר דאין מלקות על ההנאה ואם כן על כרחין לומר דמה שכתב אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן דמשמע דכדרך הנאתן לוקה לאו דוקא אלא כלומר אינו אסור מן התורה אלא כדרך הנאתו וכו' אלו תורף דב"ק שם. וגם בד' כ"א ע"א מחזיק סברתו דאינו אסור אלא מדרבנן ושכן כתב הרב פני יהושע בשם התוס' והרב המחבר בד' כ"ו השיב על דברי הרב המשיגו ועל מה שכתב הרב המשיג דשלא כדרך הנאתו ליכא איסורא דאורייתא השיבו דדבריו נכונים וכן האריך הרב משנה למלך וכן הוא בדוכתי טובא בתוס' וכו' ואני כתבתי דברי לשיטת הרא"ש דסובר דאית ביה איסור תורה והיה נראה לי דגם הרמב"ם סובר כן והטעני דברי הרב לחם משנה וכו' אבל האמת אינו כן וכמו שכתב רום מע"ל ומכל מקום נראה לי דבמשקין היוצאין מהפירות אף דהוי שלא כדרך הנאתו אסור מדאוריתא לדעת הסוברים דטעם כעיקר דאורייתא וכו' אלו תורף דברי שלשת הרועים רבנן קדישי בענין זה

ותמיה לי על מה שמחליט הרב המחבר דדעת הרא"ש דאסור מן התורה וכן כתב הרב זרע אמת כמו שכתבתי לעיל בשמו ואנכי לא ידעתי מי הכריחם לזה דשפיר יש לומר דמה שכתב הרא"ש דאיסורא מיהא איכא היינו דאסור מדרבנן שהרי גם התוס' בע"א ד' י"ב כתבו דאיסורא מיהא איכא ופירש דבריהם הרב משנה למלך דרוצה לומר דאסור מדרבנן וכן מה שהכריח הרב זרע אמת מדכתב הרמב"ם אין לוקין עליו דרוצה לומר דאיסור מיהא איכא כבר חזר בו ומסיק כמו שנראה מדברי מרן כסף משנה שם דאינו אסור אלא מדרבנן עי"ש וכבר רשמתי במערכת האל"ף אות ל"ח (בשדי חמד ח"א) דנמצא בכמה מקומות לשון זה (אין לוקין עליו אינו לוקה) ואינו אסור אלא מדרבנן ומה שהקשה הרב המשיג דברי הרב לחם משנה אהדדי הנה לפי מה שכתב הרב חיים מדבר בד' י"ג ע"א בדעת הרב המגיד דמאי דסבירא ליה דשלא כדרך הנאתן הוא כחצי שיעור דאסור מן התורה ואין לוקין עליו היינו דוקא בכגון הנאה דמיירי הרמב"ם שמוכר או נותן או מאכיל לכלב דלא חשיב שלא כדרך הנאתן לגמרי. אבל כשהוא שלא כדרך הנאתו לגמרי כההיא דרבינא דסך בבוסר דזתים קטנים דלא הוי דרך הנאתן מאחר שלא נתבשלו ולא כתשם בבית הבד כמו שכתב רש"י בכי האי גוונא גם הרב המגיד מודה דאינו אסור אלא מדרבנן ולמד חילוק זה מדברי הרב לחם משנה בפרק א' מהלכות מאכלות אסורות דין י"ו עי"ש

לפי זה עלו כהוגן דברי הרב לחם משנה ואין נסתר מחמתו דמה שכתב בפרק יו"ד הלכה כ"ב דאסור מן התורה היינו במשקים היוצאין מן הפירות דאין זה שלא כדרך הנאה גמורה ומה שאמרו בש"ס כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם שלא כדרך הנאתן דמשמע דאיסורא איכא היינו איסור דרבנן וכשהוא שלא כדרך הנאתן לגמרי כן היא דעת הרב לחם משנה בזה ויתכן דגם מדברי הרשב"א בחידושיו לקידושין הנ"ל אין להכריח דסובר דמה שאמרו בש"ס דאין לוקין שלא כדרך הנאתן דמשמע דאיכא איסורא רוצה לומר איסור תורה דאפשר לפרש כונתו דבתחלה כתב ליישב דההיא דשייף לברתיה וכו' מיירי בשלא כדרך הנאתן כלל דמפרש כפירש"י שהיה בוסר ולא כתשם בבית הבד וכו' והדר קאמר אי נמי אפילו נימא דההיא לא הוה שלא כדרך הנאתן גמורה ואפילו הכי שרי היינו משום שהוא במקום חולי אבל שלא במקום חולי אסור מן התורה והיינו דוקא במונח דההיא דשייף לברתיה לא הוה שלא כדרך הנאתן לגמרי אבל אם הוא שלא כדרך הנאה כלל לא אסור מן התורה כלל

ומצאתי להרב כתב סופר א"ח סי' קי"א אות ב' שכתב וז"ל הנה בכל איסורי תורה שיטת הרא"ש בפרק כל שעה והרשב"א ור"ן והריטב"א בקידושין ד' נ"ז דשלא כדרך הנאתו מדרבנן מיהא אסור דלא אמר ר"י רק דפטור אבל אסור מדרבנן וכן שיטת הרמב"ם הלכות יסודי התורה דדוקא לחולה שאין בו סכנה מותר שלא כדרך הנאתן אבל לבריא אסור ועיין משנה למלך דמצדד דאסור מן התורה כחצי שיעור ולא נניח מפני ספקתו פשיטותן של ראשונים הנ"ל ותוס' בשבועות ובדוכתי טובא דכשלא כדרך הנאתן אסור מדרבנן עכ"ל. מדברי הרב הללו שתים זו שמענו דדעת הרא"ש וגם הרשב"א בקידושין הנ"ל היא דאינו אסור אלא מדרבנן דלא כמו שכתבו הרבנים באר יעקב וזרע אמת הנ"ל בדעת הרא"ש וגם דלא כדמשמע מריהוט לישניה דהרשב"א דלתירוץ שני שלא כדרך הנאתן אסור מן התורה כמו שהבין הרב קרבן אליצור הנ"ל וכן כתב הרב שאגת אריה בסוף סי' ע"ד דדעת הרשב"א בחידושיו לקידושין הוא דאסור מדרבנן ומה שהביא מהמשנה למלך שמצדד בזה הנה הרואה יראה דאף שצדד לומר דאסור מן התורה מכל מקום כבר גילה דעתו דאין רוח חכמתו נוחה לומר כן אלא אינו אסור כי אם מדרבנן והביא על זה דברי התוס' שכתבו בפירוש דהוא מדרבנן ופשוט דצד זה אצלו הוא העיקר ולפי זה לא נמצא מפורש מאן דסובר דמה שאמר כל איסורין אין לוקין עליהם שלא כדרך הנאתן דרוצה לומר דאיסורא דאורייתא איכא ומאחר דמפורש יוצא בדברי הר"ן והריטב"א והתוס' בקצת מקומות דסברי דהוא רק מדרבנן מסתברא ודאי דיש לנו לייחס כן גם בדעת שאר רבוואתא שלא נמצא מפורש דסוברים בהיפך ולא להוליד מחלוקת ביניהם ומה גם דיש איזה פוסקים דסוברים שלא כדרך הנאתן מותר אף מדרבנן כמו שאכתוב להלן בס"ד אם כן אין לרחק הדעות כל כך ואית לן למינקט מילתא מציעתא דאסור רק מדרבנן

הן אמת דראיתי להרב אגורה באהלך בד' מ' ע"ג שכתב דלדעת הרמב"ם והרב המגיד והרא"ש והטור יו"ד סי' קמ"ב אסור מן התורה ולדעת התוס' והר"ן רק מדרבנן עי"ש אבל אין דבריו מוכרחים לי הדל דמה שכתב בדעת הרמב"ם והרב המגיד הוא על פי מה שכתב הרב המגיד בפרק ח' מהלכות מאכלות אסורות הי"ו דדינו כדין חצי שיעור וכבר כתבתי למעלה דאינו מוכרח דסובר כן בעלמא רק במוכר או נותן או מאכיל לכלב הוא דסובר כן. וכן מה שכתב בדעת הרא"ש הוא ממה שכתב בפרק כל שעה סימן ב' דאיסורא מיהא איכא ומשמע ליה דרוצה לומר דאסור מן התורה ואינו מוכרח כמו שכתבתי למעלה. ומה שכתב לדעת רבינו הטור הוא מה שהביא שם בד' ט"ל ע"ב דברי הריב"א ביו"ד סי' קמ"ב וכתב הראב"ד דוקא אשרה וכו' אבל בית עבודת אלילים תוכו ונגד פתחו תוך ארבע אמות אסור אחוריו לצל מותר ומדלא חלק עליו משמע דסובר כוותיה דשלא כדרך הנאתן מותר אפילו מדרבנן ותמה עליו שהוא היפך דעת הרא"ש דסובר דשלא כדרך הנאתן אסור מן התורה. ותירץ דסובר הטור דדוקא היכא