שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ כח

נקיטינן כרבנן וכמו שכתב בא"ז שם דאית לן למינקט כרבא אמר ר"ן שמעת מינה דאמרינן להודיעך כחו דהיתרא אליבא דמאן דלא קי"ל כותיה אלא דתמיה לי בדברי הא"ז דלא היה צריך לומר בזה דלהודיעך כחו דרשב"ג וכו' דאם היה תנא אחר מפרש דמומין גדולים היינו עינו אחת או אי הוה תני תנא בהאי לישנא נולדו בו מומין גדולים שנקטעה ידו או נסמית עינו אחת אין כופין ורשב"ג אומר כופין אז כי הוה בעינן למימר דעד כאן לא פליגי רבנן אלא בעינו האחת אבל בשתי עיניו מודו הוה צריכינן לדיחויא דלהודיעך כחו דרשב"ג הוא דנקט פלוגתייהו בעינו אחת ולעולם לרבנן אפילו בשתי עיניו אין כופין אבל עינינו הרואות שם בש"ס דהכי אתמר ואלו הן מומין גדולים פירוש רשב"ג כגון נסמית עינו אחת וכו' ואם כן לא הוה שום סלקא דעתין להכריח דרבנן מודו בנסמא בשתי עיניו מדלא תני אלא נסמא עינו אחת דהא לא רבנן ולא תנא אחר תני להאי מילתא אלא רשב"ג גופיה הוא דפירש הכי והא ודאי רשב"ג גופיה לא הוה ליה למתני אלא כפום שיטתי' אף אי הוה חומרא ומה הלשון אומרת דמשום דכחא דהיתרא עדיף נקט להודיעך כחו דרשב"ג וכן תמיה לי על הרב מוהראנ"ח בח"ב סי' ל"א שכתב לקושטא דמילתא דלרבנן בשתי עיניו כופין דעד כאן לא פליגי אלא בעינו אחת וכו' עי"ש ובעניותי לא ידעתי הכרח מזה כנז"ל וצ"ע

כלל כ') כל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח כתב הרב ארעא דרבנן אות ש"ה דלהרמב"ם בפרק ה' מהלכות ערכין דין ז' הוא מדאוריתא ולהתוס' זבחים ד' ט"ן ע"ב הוא מדרבנן ועיין להגאונים משנה למלך ושער המלך שם דמה יענה הרמב"ם להכרח התוס' ועיין למוהר' בסה"ב מנחה טהורה ד' קי"ז ע"ב ולמרן מוהריט"א בס' הלכות יו"ט פ"ה דבכורות ד' ס"ז ע"ב (מדפוס ווארשא בד"ה וראיתי להרמב"ן) ובשו"ת בן יהודה סי' ק"י

כלל כ"א) כד ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתא הכי איתמר בש"ס יבמות ד' כ"ד ובשאר דוכתי כמצויין בגליון שם ולא נמצא לשון זה אלא ברב ששת שאמר כן על רב וכיון דר"ש תלמידיה דרב הייתי דורש אותו לשבח דהכונה לומר דכיון שהוא דבר תמוה לא נתלי ביה בוקי וכו' ותולים לומר דאילו היה בהקיץ לא היה אומר כך. אך ראיתי להרב מוהריט"ץ בסי' רח"ל שכתב דלשון שאינו הגון הוא ואוריתא הוא דמרתחא לומר דבר שאינו הגון ולדבר שלא כדת גם אשו"ר להרב ויקרא אברהם בד' קי"ח ע"ד בהדי דקא מייתי לישני טובא דאיכא בש"ס דמיחזו כקינטור וזילזול הוא היה מונה להא דכד ניים ושכיב וכו' בהדייהו עי"ש ועיין להרב פתחי תשובה יו"ד סי' רמ"ב ס"ק כ"ב בשם הרב חו"י סי' קצ"ב ולמרן חיד"א ביעיר אזן מערכת האל"ף אות מ"ד בשם הרב חו"י בסוף דבריו שהוא לשבח ועיין להרב ישרי לב ד' מ"ג אות י"ז והרב משנה למלך בפרק א' מהלכות מלוה דין ה' נראה דמשמע ליה דהוא לשון גנאי וכן נראה מדברי הרב שבות יעקב בח"ב סי' י"ג שעמ"ש בס' הלכה ברורה על דברי המג"א כד ניים ושכיב וכו' כתב ושארי ליה מאריה שכתב כן על המג"א כי דברי המג"א ברורים וכו' ולענ"ד נראה כדעת הרב חו"י דחס ליה לרב ששת דלימא לישנא דזילותא לרביה רב תנא הוא ואינו אלא לשבת כנז"ל. עתה השגתי ס' לב שומע לידידי הרה"ג מוהרח"ך אבד"ק טראבלוס יצ"ו וראיתי שכתב במערכה זו אות ל"א בשם הרב מתן בסתר (ספר זה לא ידעתיו) בחידושיו לנדה דף ס' ע"א דמדאמרו כד ניים ושכיב ולא אמרו כד שכיב וניים מורה שהוא לשון שבח כמ"ש התוספות בפ' ע"פ שיש שתי מיני תנומה אחת בתחלה השינה ואחת בסוף השינה ובאותה שבתחלת השינה אפשר שיטעה מה שאין כן באותה שבסוף השינה שמתעורר והולך מרגיש אחר כך מטעותו עכ"ל ומשמע מדבריו דרב ששת גופיה לא בא לסתור דברי רב כי השבח השביח שדבריו נאמרו בסוף השינה ואם היה בדבריו טעות היה מרגיש בעצמו וכפי המשוער בדעתי לא יתכן לפרש כן בכל המקומות שאמר רב ששת כן ואיה"ש אשובה אראה בל"ן

כלל כ"ב) כל איסורין שבתורה און לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן הכי אמרינן בפרק כל שעה ד' כ"ד ע"ב ודקדקו הראשונים מילקא הוא דלא לקי הא איסורא איכא ונחלקו אם האיסור הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן. הנה הר"ן שם בהלכות בד"ה מר בר רב אשי כתב דבכל האיסורין חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם אינו אסור שלא כדרך הנאתן אלא מדרבנן. וכן כתב בסוף פרק האיש המקדש אמתניתין דהמקדש בערלה וכו' (בד' נ"ו ע"ב) אלא ששם כתב כן כמסתפק (דמשמע דלא מתסרי אלא מדרבנן כיון שאין לוקין עליה) והריטב"א בחידושיו שם כתב דהני דלית בהו איסורא דאורייתא איסור דרבנן מיהא איכא. וכן דעת התוס' בשבועות ד' כ"ב ד"ה אהיתרא ועי"ש בד' כ"ג ד"ה דמוקי וכתב הרב משנה למלך בהלכות יסודי תורה פרק ה' דין ח' (בד"ה שם אבל שלא כדרך הנאתן) דגם מה שכתבו התוס' במסכת עבודת אלילים דף י"ב (ד"ה אלא) דהא דאמרינן אין לוקין עליהם שלא כדרך הנאתן איסורא מיהא איכא ר"ל איסור דרבנן וכדבריו כתב הרב פרי חדש בספר מים חיים בנימוקיו למסכת עבודת אלילים דמה שכתבו התוס' דאיסורא איכא רוצה לומר מדרבנן עי"ש בד' י"ג ע"ג

אך הרב המגיד בפרק ח' מהלכות מאכלות אסורות דין ט"ז כתב על מה שכתב הרמב"ם כל מאכל שאסור בהנאה אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או נתן לעכומ"ז כו' אינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות דנפקא ליה להרמב"ם מדאמרינן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן וכל דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה כתקונו וכו' ולפי זה איסור הנאה כדין חצי שיעור שאסור מן התורה ואין לוקין עליו עי"ש משמע דסובר דמה שאמר ר' יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן רוצה לומר דמלקות הוא דליכא אבל איסור תורה מיהא איכא אפילו שלא כדרך הנאתן. וכן הוכיח הרב קרבן אליצור ד' ע"ז ע"ג מדברי הרשב"א בחידושיו לקידושין ד' נ"ו ע"ב אמה שאמרו בש"ס מנין שלא יהנה ממנו ולא ידליק בו הנר. תלמוד לומר וערלתם ערלתו את פריו שכתב דמאי דמצרכינן קרא לאסור הדלקה היינו לשמנים שאין דרכם להדלקה דהוי שלא כדרך הנאתן ואף דשלא כדרך הנאה מישרא שרי כדאמרינן בפרק כל שעה דהוה שייף לברתי בגוהרקי דערלה ואמר מידי דרך הנאתן קעבידנא יש לומר דהתם שלא כדרך הנאה כלל אי נמי במקום חולי הוא אבל שלא במקום חולי אפילו שלא כדרך הנאתו אסור עכ"ל דמתירוץ השני מוכח דסובר הרשב"א דאסור מן התורה וסובר דגם אם אסור מן התורה מותר לחולה שאין בו סכנה כיון שאינו אלא איסור תורה בלבד בלא מלקות (והשיג על כמה רבנים שהביא שם דמשמע להו מסברא דאין להתיר איסור תורה אף שאין בו מלקות לחולה שאין בו סכנה עי"ש) וכדעת הרב המגיד

ומרן חיד"א במחזיק ברכה סי' עת"ה אות ה' (ד"ה שוב ראיתי) כתב בשם הרב אור חדש לפסחים דבאיסורין שלא כדרך הנאתן איסורא איכא ודייק דר"י דאמר לא לקי סבר הכי ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דסבר חצי שיעור אסור מן התורה עכ"ל וספר הנ"ל אין מצוי אצלי לראות אם הזכיר דברי הרב המגיד הנ"ל וכן נראה מדברי הרב לחם משנה בפרק יו"ד מהלכות מאכלות אסורות דין כ"ב דשלא כדרך הנאתן אסור מן התורה וכן הבין הרב זרע אמת בח"ב סי' מ"ב ד' ל"ו ע"ב (בד"ה והן אמת) ממה שכתב הרמב"ם דעל משקים היוצאים משאר פירות אין לוקין עליהם דרוצה לומר דאיסורא דאורייתא מיהא איכא וכתב שכן נראה מדברי הרא"ש בפרק כל שעה ד' כ"ד שכתב בסי' ב' וז"ל אבל שלא לצורך רפואה אפילו שלא כדרך הנאתו אסור מדאמר ר' יוחנן אין לוקין עליהם שלא כדרך הנאתו משמע מלקות הוא דליכא הא איסורא מיהא איכא עי"ש

ורב אחד הביא דבריו בספר באר יעקב באר"ח סי' תמ"ב כתב בנדונו דשלא כדרך הנאתן דמשמע דאיסורא איכא הוא מדין טעם כעיקר ובאנו למחלוקת דלמאן דאמר טעם כעיקר דאורייתא שלא כדרך הנאתו אסור מדאורייתא ולדעת רש"י אסור מדרבנן (עי"ש בד' י"ז ע"א) והרב המחבר שקיל וטרי במשקין היוצאין מהפירות על ידי בישול אי חשיב שלא כדרך הנאתן וכתב דאף אם נאמר דחשיב שלא כדרך הנאתן ונקיטינן דאין לוקין בשלא כדרך הנאתן