שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ כז

נראה לי שלא אמרה אלא על שמיהר הדבר ולא המתין עד שיראה אם יחריבו את העיר ואם לאו ומכל מקום יש מפרשים שלא על מדת חסידות לבד היה מתרעם עליו אלא גם ממה שלא היה חייב מיתה בדיני ישראל עכ"ל ואפילו תימא דכונת אליהו היתה להוכיח לר' יהושע בן לוי על שלא הסכין עצמו לקיים מדת חסידות אין למדין משם לשאר מצות דאיבוד נפש אחת שאני דחמיר טפי ומצוה להשתדל להצילו בכל מאמצי כחו מיד עכומ"ז אפילו בהכניס עצמו בסכנה לא כן בשאר מצות דודאי אין ראוי להסתכן כדי לקיים מדת חסידות עכ"ל ועובדא דר' עקיבא בעירובין כ"א ע"ב שאני שלא היה ודאי סכנה כמו שפירש הרב תפארת ישראל הנז"ל בראש ס"ק זה דסמך עצמו שלא יניחו שומר בית האסורים למות בצמא

ובעיקר כללין (כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט) הנה הרב דברי יוסף בדף צ"א ע"ד אחר שהאריך להוכיח דרשאי אדם להחמיר על עצמו בדבר המותר וכתב ליישב המקומות שנראה מהם סתירה לזה סיים וז"ל והשתא תבין מה דאיתא בירושלמי פרק קמא דשבת כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט דלא אמרו כן אלא במי שבא להחמיר על עצמו במילתא דלית בה דררא דאיסורא ולא שום טעם כלל להחמיר וכההיא שהביאו שם בירושלמי דמי שהיה אוכל קודם זמן המנחה וכשהגיע זמנה הפסיק והתפלל דזה נקרא הדיוט דהא חומרא בלי טעם היא דלמה לו להפסיק כיון שהתחיל בהיתר ויש שהות להתפלל אחר גמר אכילתו דאין לומר דנכון להפסיק פן ישכח ויפשע דליתא דהא אמרינן בתלמודא דידן פרק קמא דשבת ד' יו"ד דמנחה כיון דקביעא לה זמנה מירתת ולא אתי למיפשע וכו' ואם כן כל המפסיק הוי מחמיר בחומרא בלי טעם ולפיכך נקרא הדיוט וכיוצא בזה הוא המשרטט ספר תורה ותפלין כשעושה השירטוט דרך חומרא ולא כדי לכתוב ביושר דכיון דאין טעם לחומרא זו נקרא הדיוט כמו שכתבו התוס' במנחות ד' ל"ב (בד"ה הא מורידין וכו') ויש לומר דלא הוו רגילין לשרטט ס"ת ותפילין כיון דלא בעו שירטוט וכדאמרינן בירושלמי כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט עכ"ל וכמו כן הוא הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם דכתבו הגהות מיימוניות פרק ו' דאינו מקבל שכר ונקרא הדיוט היינו נמי מהאי טעמא דהוי חומרא בלי טעם וכלל הדברים הוא דכל חומרא במידי דלית ביה שום צד סרך איסור ולא שום טעם להחמיר עליה הוא שאמרו רז"ל כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט

כלל י"ז) כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות הכי אמר ר' אלעזר בסוף גטין ונחלקו הפוסקים אם יש חילוק בין נשואה לארוסה עיין מה שרשמתי בס"ד במערכת הגימ"ל אות ס"ג (בשדי חמד ח"א) ושם באות ט"ז וי"ז רשמתי בענין מגרש אשתו בלא שום עילה וסבה ובמחלוקת בית שמאי ובית הלל במגרש בלא דבר ערוה או הקדיחה תבשילו אם הוא דוקא בעל כרחה עי"ש

שוב השגתי שו"ת שמחה לאיש לתנא ירושלמאה מר קשישא רלי"ן יצ"ו וראיתי בחלק אהע"ז סי' ז"ך שהאריך קצת ודעתו להוכיח דאסור לגרש בלי שום עילה אפילו בזיווג שני ולא אוכל כעת לעיין בדב"ק ואיה"ש אכתוב בל"ן שנית בקונטריס פאת השדי במערכת הגימ"ל אך בזאת אודיע דמה שתופס שם שדעת הרשב"א דאסור לגרש ומכריח כן מדברי הרשב"א לאלפים בסי' ח"י ותמה על הרב מוהר"י כולי שלא הכריח כן בדעת הרשב"א עי"ש דב"ק לדבר הזה עמו הסליחה שנעלם ממנו דהתשובה שבסי' ח"י אינה להרשב"א ואין הרשב"א סובר כאותה תשובה כמו שכתבתי בקונטריס כללי הפוסקים בסי' יו"ד אות י"ג גם בס' יאודה יעלה בחלק יו"ד סי' א' ד' ל"ג ע"א (רשמתי שם) שקיל וטרי קצת בדינא דקמן עי"ש וכן בס' עבודת השם לרב גדול משאלוניקי נשא ונתן קצת בזה עי"ש

כלל ח"י) כולי עלמא לא פליגי וכיוצא בלשון זה כתב מרן המשנה למלך בפרק ב' מהלכות קרבן פסח דין י"ג דאף על גב דאמרינן בש"ס דכולי עלמא לאו דוקא ויתכן דאיכא חולקים ולמד כן ממה דמצינו דאף בדבר שיש מחלוקת אומר בש"ס הכל מודים עי"ש ואני עני מצאתי להרשב"א בחידושיו לקידושין על ד' י"ג ע"ב (בד"ה ולענין פסק) שכתב כן על מה שאמרו בש"ס דכ"ע מלוה על פה אינה גובה מהיורשים וכתב דאיכא כיוצא בזה ביבמות פ' ר"ג דכ"ע יש תנאי בחליצה וכו' ויש אחרות בתלמוד עי"ש ואילו היה רואה דברי הרשב"א לא היה צריך להתלמד מהכל מודים ומרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכה זו הביא כן בשם הרשב"א במקום אחר ובשם התוס' והריטב"א ורב"ץ בא"ז למס' מציעא עיש"ב. ואם כן תגדל התימה על רבינו המשל"מ שנעלם ממנו כל זה ונזדמן לידי ס' מצות חליצה וראיתי בס"ק כ"ה שכתב כן בשם הריטב"א דמה שאמרו ביבמות ד' ק"ד ע"א דכולי עלמא לא מקישינן ריבים לנגעים לאו כולי עלמא ממש דהא ר' מאיר סובר דמקישינן גם הרב באר יעקב בד' קל"ב ע"ד כתב בשם ס' הכריתות דמה שאמרו בכריתות ד' כ"ב דכולי עלמא אין גזרה שוה למחצה כלומר הני תנאי אבל איכא תנאי בדוכתא אחרינא דסברי יש גזרה שוה למחצה וקצת יש לפקפק בכללין מדאמרינן בגטין ד' כ"ב ע"א ובדאשרוש לא פליגי עי"ש וברש"י וק"ל ועיין להרבנים ט"ז יו"ד סוף סי' פ"ז פרי מגדים באשל אברהם סי' תמ"ז ס"ק ל"ח (ד"ה אם) זכור לאברהם אביגדור ד' מ' ע"ד (בד"ה עוד) ויש לתמוה על מרן כסף משנה בפרק י"א מהלכות אבות הטומאה הלכה ב' דנראה דמשמע ליה דמה שאמרו בש"ס דכולי עלמא אין שני עושה שלישי בחולין הכונה לומר דליכא מאן דפליג והרב יד מלאכי במערכת השי"ן ריש אות תרנ"א כתב על דבריו ולי המך אי משום הא לא אריא דהא דקאמר לכ"ע קאי דוקא אר"א ורבנן דפליגי התם ולא אכולהו תנאי דעלמא שכן דרך הש"ס לומר כולי עלמא על התנאים דפליגי באותה משנה או בריתא כמ"ש הליכות עולם בשער ד' פרק ב' גבי כולי עלמא גזרה שוה עדיף עכ"ל ונעלם מנייהו מלכי דברי הראשונים הנז"ל מעידים בגדלם שכן דרך הש"ס במקומות הרבה ועיין במה שהבאתי בקונטריס פאת השדי בחלק הכללים במערכת הדל"ת אות י"ג ובספר אברהם אזכור במערכה זו אות ע"ד ציין לעיין בכללין בספר דינא דחי' לאוין דף קנ"ג ע"ג ובספר חמרא וחיי ד' קי"ב ע"ד ואין מצויים אצלי

ואי אמרינן הכי בדברי הפוסקים רשמתי בקונטריס כללי הפוסקים בסי' ט"ז אות כ"ב

כלל י"ט) כחא דהיתרא עדיף מתבאר מרשב"ם בבבא בתרא ד' צ"ז ע"א דאם יש חידוש בסברת המחמיר טפי מסברת המיקל עדיף כחא דאיסורא עי"ש ומה שהביא הרב מקנה אברהם במהדורא בתרא סוף סי' קצ"ז דברי רשב"ם פסחים ד' ק"ב ע"א ותוס' ע"ז מ"א עי"ש הן הן הדברים אשר דבר בקדשו מרן בכלליו כמו שכתב בשמו ה"ה מוהרש"א בספר יבין שמועה כלל תקפ"ה ואין כל חדש כן מצאתי כתוב בקונטריסי מזמן רב ועתה אין אצלי ספר יבי"ש ועיין מכתב לחזקיאו בחי' לשבת ד' י"ט ועיין נדרים י"ט ע"ב בפירוש הר"ן (ד"ה אלא להודיעך) ותוס' ברכות ד' ט"ו ע"א ועי"ש בס' ברכה המשולשת בתוספי ריה"ח ותוספי הרא"ש ובמכתב לחזקיאו ד' ג"ל ע"ג ובהשמטות לדף ז"ך ע"ג

ואי אמרינן כחא דהיתרא עדיף אליבא דמאן דלית הלכתא כוותיה כתבתי במכתב לחזקיהו בכמה מקומות לך נא ראה שם במפתחות הספר ועיין להרבנים מקנה אברהם מהדורא בתרא אות קצ"ז אות היא לעולם ח"א ד' צ"ח ע"ג וד' ק"ה ע"א וע"ב והעולה מכל האמור בס' הנ"ל דגם אליבא דמאן דלא קיים לן כותיה אמרינן כחא דהיתרא עדיף שכן היא שיטת הש"ס בכמה מקומות כיעי"ש וכן מתבאר לענ"ד מדברי האור זרוע בתשו' שבח"א סי' תש"ס דבפלוגתא דרבנן ורשב"ג בכתובות ד' ע"ז ע"א באיש שנולדו בו מומין גדולים אי כופין אותו להוציא ואמרי' בש"ס דמומין גדולים היינו נסמא עינו אחת וכו' וכתב דאין לומר דבשתי עיניו גם רבנן מודו דיש לומר דלהודיעך כחו דרשב"ג דאפילו בעין אחת כופין נקט עינו אחת דכחא דהיתירא עדיף עי"ש והרי בההיא