שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ כה

ונלמד כן מדברי מרן הב"י בסי' תר"מ (בד"ה וחתן כתב הרמב"ם) שהביא מה שאמר ר' אבא בר זבדא בפרק הישן ד' כ"ה דחתן פטור מסוכה וכן פסק הרמב"ם וכן נראה מדברי הרי"ף וסיים על זה ואף דבתר הכי אמרינן אמר ר' זירא אנא אכלי בסוכה וחדאי בחופה וכל שכן דחדאי לבאי דעבידנא תרתי מצות סוכה ומצות נישואין איכא למימר דמדת חסידות היתה עכ"ל דמתבאר שסובר שר' זירא מודה לר' אבא בר זבידא דמן הדין פטור אלא שממדת חסידות היה מחמיר על עצמו וקשה הלא כל הפטור ועושה נקרא הדיוט ובפרט לפי מה שהבאתי למעלה בסק"ז (בד"ה ומרן חיד"א) שבספר פתח עינים מפרש בעובדא דר' ירמיה ור' זירא דנגה להו לצלויי דר' ירמיה סובר לחלק בהא דכל הפטור וכו' ור' זירא סובר דבכל גוונא אתמר כל הפטור וכו' נקרא הדיוט עי"ש ואי הכי תיקשי לן טפי היכי עביד ר' זירא הכי ואם שאפשר לומר דר' זירא דלא נחה דעתו במאי דעביד ר' ירמיה הוא דוקא לגבי להפסיק הלימוד כמו שרמז באומרו מסיר אזנו משמוע תורה וכו' אך מדברי מרן חיד"א לא משמע הכי אלא דבכל מילי סבר ר' זירא דהמחמיר במה שפטור נקרא הדיוט

והיה נראה ליישב על פי דברי הריטב"א והרמב"ן שהבאתי בסק"ב דדוקא אם בא לעשות דבר שאין מי שחייב בדבר ההוא הוא דנקרא הדיוט אבל אם הוא ושאר בני אדם חייבים כיון שהוא עושה מצוה אשר ציוה ה' לאחרים אף שהוא פטור יכול לעשותה ומקבל עליה שכר כמי שאינו מצווה ועושה והיינו טעמא דנשים במצות עשה שהזמן גרמא וכמו כן בחתן נוכל לומר אף שהוא פטור מכל מקום כיון דכולי עלמא מיחייבי מצי שפיר להחמיר על עצמו ואין בזה משום פטור ובדין הוא שיטול שכרו

אלא דאין זה מן הישוב שכבר הבאתי שם מה שביאר מרן חיד"א בברכי יוסף יו"ד סי' של"ג ובמחזיק ברכה יו"ד סי' ס"א שהקשה על דברי הריטב"א והרמב"ן הנ"ל מדברי הירושלמי עצמן דמוכח דאף במצוה שאחרים חייבים מכל מקום זה שפטור מאיזו סבה אם מחמיר נקרא הדיוט והוצרך לפרש בכונתם דנשים וסומים הם פטורים לעולם ואחרים חייבים לכן אם יקיימו גם הם שפיר דמי ומקבלים עליה שכר אבל אונן וכיוצא שפיטורו הוא מפני סיבה ומקרה שאירע לו ואם יארע מקרה כזה לאחרים גם הם היו פטורים אזי אם מי שהוא פטור עתה ורוצה לקיימה מיקרי הדיוט אם כן בחתן נמי אף שהאחרים חייבים מכל מקום אם יארע להאחרים מקרה כזה הרי גם הם יהיו פטורים ולכן אם רוצה. החתן להחמיר נראה דהדרינן לדינא דפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ולכן אין לנו ליישב דברי מרן הב"י לדעת הפוסקים דחתן פטור אלא לומר דאדם גדול רשאי להחמיר ור' זירא עשה ממדת חסידות ומיסתייעא מילתיה דרב תפארת ישראל הנ"ל אלא שהדבר תמוה דלפי זה צריך לומר דעיקרא דהאי דינא (פטור מהדבר ועושה וכו') הוא משום יוהרא דבזה הוא ששייך לחלק בין כולי עלמא לאדם גדול ואילו מרן חיד"א כתב דמשמעות הפוסקים הוא דלאו משום יוהרא הוא ולכן אף אם עושה בצינעא נקרא הדיוט כמו שכתבתי בשמו ש בסמוך (בד"ה הרי שכתב) וצריך עיון

וראיתי להרב דברי מנחם בסי' תר"מ בהגהות הטור אות ב' שכתב וז"ל חתן פטור וכו' עמ"ש הגהות מיימוניות בשם רבינו שמחה דכל שפטור מסוכה ואינו יוצא אינו מקבל שכר וכו' הקשה הרב כסא אליהו דבסוכה ד' כ"ה ע"ב אמר ר' זירא אנא אכלי בסוכה וחדאי בחופה ע"כ עיין בבית יוסף (בד"ה חתן) שכתב ואף על גב דאמרינן אמר ר' זירא וכו' איכא למימר דמדת חסידות היתה ע"כ ודייקא נמי דאמר אנא אכלי בסוכה כלומר דוקא כגון אנא ולא לאחרים ועיין בשלמי צבור בענין יוהרא ובס' זכור לאברהם ד' ס"ד ע"ב עכ"ל הרב דברי מנחם. ואין אצלי ספר כסא אליהו להבין מאי קשיא ליה על רבינו שמחה שהרי מדברי מרן הבית יוסף מתבאר יפה דזו מחלוקת בין הפוסקים אם מה שעשה ר' זירא הוא מן הדין או ממדת חסידות דמה שכתב מרן שעשה ממדת חסידות לא כתב כן אלא לדעת הפוסקים דחתן פטור אבל דעת הרא"ש ודעמיה דחתן חייב בסוכה ולדידהו ודאי ר' זירא דעבד לאו לגרמיה הוא דעבד וממדת חסידות אלא לדידיה דינא הכי הוי לכל אדם ומה שכתב הרא"ש (בפרק הישן סי' ח') יש פוסקים כר' זירא ומביאים ראיה משני מעשים שבירושלמי שהורו לשני שואלים לישב בסוכה וכו' וסיים ונראה שיש לעשות כעובדין דבירושלמי וכן כתב בעל העיטור נראה דמה שהוצרכו לעובדי דבירושלמי ולא סגי לן במעשה רב דעבד ר' זירא דאין לומר דלא אמרינן מעשה רב כשבעל השמועה עביד כשמעתיה דמלבד דאינו פשוט לומר כן ושלמים וכן רבים סוברים דגם במעשה שעושה בעל השמועה כשמעתיה אמרינן מעשה רב כמו שרשמתי במערכת המ"ם אות מ"ו ועוד דר' זירא נראה שלא בא לחלוק על מה שאמר ר' אבא בר זבדא (חתן פטור וכו') מדלא אמרו בש"ס ור' זירא אמר חתן חיוב ואמר ר' זירא אנא אכלי בסוכה וכו' אלא סתמא דתלמודא מייתי מאי דאמר ר' זירא אנא אכלי וכו' ואם שבזה יש לפקפק על כל פנים הרי אינו פשוט דבבעל השמועה לא אמרינן מעשה רב ואם כן לדעת הסוברים דגם בכי האי גוונא אמרינן מעשה רב היה לנו להביא ראיה ממעשה דר' זירא עצמו אך יש לומר דמשום דיש לדחות דר' זירא מדת חסידות הוא דעבד כדכתב מרן הב"י לדעת הרמב"ם והרי"ף לכן הוצרכו לעובדי דבירושלמי שהורו כן לשואליהם

ועל כל פנים לדעת הרא"ש ודעמיה דחתן חייב בסוכה מה שעשה ר' זירא הוא מן הדין ואם כן אינו מובן מאי מקשי הרב כסא אליהו על רבינו שמחה דאמר דהפטור מן הסוכה ואינו יוצא נקרא הדיוט מהא דר' זירא דאימור רבינו שמחה סובר כדעת הפוסקים דחתן חייב בסוכה ולדידהו ר' זירא עשה כן מחמת הדין ואין כאן פטור מן הדבר ועושה וצריך לומר שהרב כסא אליהו הביא קודם לזה שסברת רבינו שמחה כדעת הרמב"ם דחתן פטור ואם כי לא ראיתי כעת מי שכתב כן בשם רבינו שמחה אין לא ראינו ראיה ונזדמן לידי בשאלה ספר העיטור עם ביאור פתח הדביר לגאון בדורנו יצ"ו וראיתי בעשרת הדברות בהלכות סוכה שער חמישי שכתב בפתח הדביר אות כ"ד שבאור זרוע סי' רצ"ט פסק כר' אבא בר זבדא ושכן כתב בס' הפרדס סי' קפ"ז ואם כן יתכן שגם רבינו שמחה פוסק כן. אמנם עיינתי באור זרוע שם (בחלק שני) וראיתי שהביא דברי ר' אבא בר זבדא ודרבי זירא ולא ראיתי שום הוכחה שפוסק כר' אבא גם בספר הפרדס שבידי הוא דפוס קושטאנדינא שנת תקס"ב לא מצאתי שדבר מזה ובשבולי הלקט שנדפס מקרוב בווילנא דפוס רא"ם ראיתי בערוגה שתים עשרה בסי' שמ"ב וז"ל כתב בעל הדברות מסתברא דליתא לדרבי אבא ורבינו יצחק פאסי ורבינו ישעיה לא הזכירו דברי ר' זירא ונראה דסברי כר' אבא ומסתברא כר' זירא דגרסינן בירושלמי וכו' עכ"ל הנך רואה דשלמים וכן רבים סוברים כר' אבא דחתן פטור ואפשר שכן דעת רבינו שמחה

ואם כן צריך לומר לדידיה דר' זירא לא עשה כן מחמת הדין דמן הדין היה פטור רק שהחמיר על עצמו ועל זה מקשה שפיר הרב כסא אליהו על מה שאמר רבינו שמחה דהפטור מן הסוכה ואינו יוצא נקרא הדיוט מהא דר' זירא שהחמיר על עצמו אף שמן הדין פטור כן נראה לי כעת וכבר כתבתי שאין אצלי ספר כסא אליהו ואני כותב לפי מה שכתב בשמו הרב דברי מנחם ומה שהביא על זה דברי מרן הבית יוסף שכתב דר' זירא ממדת חסידות הוא שעשה וכנראה שכונתו ליישב בזה קושיית הרב כסא אליהו לא ירדתי לסוף דעתו דאדרבא נהפוך הוא ואם נאמר שגם רבינו שמחה סובר כן דר' זירא ממדת חסידות קאמר תגדל תמיהת הרב כסא אליהו על רבינו שמחה דאמר דהמחמיר ואינו יוצא מן הסוכה נקרא הדיוט כמובן

ומצאתי בספר הנכבד שערי רחמים לידידי הרה"ג החריף מארעא דישראל יצ"ו אשר דבר בקדשו בדין זה (כל הפטור מן הדבר וכו') וארשום בזה תורף דב"ק שאינו מצוי במדינות אלו וגם אני הדל מקרוב השגתיו והוא שנשאל בחלק א"ח סי' ט' מחכם אחד ששמע באומרים בשם הרב יצ"ו במי שהיה בסוכה וירדו גשמים שאינו רשאי להחמיר על עצמו לעמוד שם משום דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ולזה הקשה לו מהא דאיתא בסוכה ד' כ"ח חתן וכו' פטורים מן הסוכה משום דבעו