שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ כד

עי"ש על כל פנים הרי כתב בטעמו של ר' טרפון ולדעתו כאן גם טעמו של רבן גמליאל הוא מפני זה דבגדול ליכא משום נקרא הדיוט ונראה לפי זה דאזיל בשיטת רבינו הספר החרדים שהבאתי בס"ק יו"ד ועוד איזה רבני האחרונים שנראה שסוברים כן דהא דפטור ועושה נקרא הדיוט הוא משום דמיחזי כיוהרא ועל זה שייך שפיר לחלק בין שאר אינשי דעלמא לאדם גדול אבל לפי מה שכתב מרן חיד"א בברכי יוסף סי' ל"ב שהבאתי שם (בד"ה הן אמת שהרב המרדכי) דמשמע מדברי הפוסקים דהא דנקרא הדיוט לא נגע ולא פגע ביוהרא ואפילו בצנעא אם עושה מה שפטור נקרא הדיוט נראה דאין לחלק בין שאר אינשי לגדול ויתכן שגם הרב תפארת ישראל לא כתב כן לקושטא דמילתא רק כתב לצדד כן בכדי ליישב פירוש של הרב מוהרשד"ם דאישתבוחי אישתבח

ואף שכתבו התוספות בדף ט"ז (בד"ה מעשה) דהא דתנן מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא לאו מעשה לסתור הוא דקמשמע לן אם גדול הדור והוא בוטח בעצמו שיוכל לכוין והוא ראוי ליטול את השם הרשות בידו והרי רבותינו התוספות נקטי להא דכל הפטור ועושה נקרא הדיוט כדכתיבנא בראש אות זו ואם כן בהכרח לומר דסברי דלגבי גדול לא איתמר הא דפטור וכו' נראה דאין מזה הכרח משום דיש לומר דמה שכתבו התוספות כן הוא דוקא לדבר התלוי בכונה שמפני שאינו יכול לכוין הוא שפטור אבל לא בשאר דבר שאין הפיטור משום חסרון כהונה ואי נמי דדוקא שלא לבטל קבלת מלכות שמים הוא דגדול יכול להחמיר ואין ללמוד מזה לשאר דברים שאין בהם ביטול קבלת מלכות שמים וכן ממה שכתב הרב המרדכי בריש מסכת ברכות המחמיר לקרות קריאת שמע בלילה מיחזי כיוהרא וכו' נקרא הדיוט אלא אם כן הורגל בפרישות בשאר דברים אין להביא ראיה דלאדם גדול שרי בכל דבר הפטור דיש לומר דדוקא בקריאת שמע משום קבלת מלכות שמים הוא דשרי ליה ועיין לקמן בסמוך

וראיתי לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בס' עמודי אש בנימוקיו על הירושלמי בדף א' סוף ע"ד וז"ל ועיין בתפארת ישראל ברכות שכתב דאף דקיימא לן כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט בירושלמי פרק ב' דשבת מכל מקום אדם גדול שאני וכרבן גמליאל פרק ב' משנה ה' עכ"ל ולא ראה בירושלמי גופיה כאן ובפרק א' דשבת דמקשה מרבן גמליאל ומתרץ דקריאת שמע שאני דאית ביה מלכות שמים ושמעת מינה דגם אדם גדול כרבן גמליאל אין לו להחמיר בשאר דברים עכ"ל משמעות דבריו הוא דבירושלמי מקשינן אדתני חזקיה כל הפטור ועושה נקרא הדיוט מדרבן גמליאל דקרא קריאת שמע בלילה הראשון ומשנינן דשאני קריאת שמע דאית בה מלכות שמים וכפי אשר העתקתי דברי הירושלמי בזה לעיל בס"ק יו"ד (בד"ה והא לך לשון הירושלמי) מובן שלא נזכר בירושלמי מזה רק מה שאמרו שם הוא דר' שמואל (מאריה דעובדא דאיפסיק לתפלה) רצה להביא ראיה שיכול אדם להחמיר במה שפטור מן הדין מדתנן חתן פטור ותנן נמי חתן אם רצה לקרות קורא ולפי גירסת הרב קרבן העדה (שהזכיר בעמודי אש) דחה ר' מיאשא ראיה זו דמשנה דחתן אם רצה קורא אתיא כרבן גמליאל דאמר איני שומע לבטל מלכות שמים וסיים הרב קרבן העדה (בפירוש השני שעשאו עיקר) ודוקא בקריאת שמע דאיכא מלכות שמים כלומר דמאי דתני תנא חתן אם רצה קורא ודין זה הוא לכל אדם היינו דוקא בקריאת שמע זו היא סוגית הש"ס ירושלמי ואין מזה ראיה דגם אדם גדול אינו רשאי להחמיר בשאר דברים חוץ מקריאת שמע כדאמר רב עמודי אש יצ"ו משמא דגמרא ואנכי לא ידעתי איה מקום דברי הש"ס ירושלמי כזה

ודברי הרב מוהרשד"ם שרמז הרב תפארת ישראל הנה לא הראה מקומם כדרך כל המחברים (לציין החלק והסימן) והספר שבידי הוא דפוס חדש ואין בשום אחד מהחלקים הדף שציין (ד' ק"ל) ואשר היה ביד הרב הוא דפוס ישן וכפי הנראה כונתו לדבריו שבחלק יו"ד סי' קב"ץ (בד"ה אין ספק) ואם האמת הוא כן תימה בעיני שדוחה דבריו בשתי ידים כאילו מפי עצמו אמרם (הרב מוהרשד"ם) ועין רואה שמה שכתב בזה כן גם בשם הרמב"ם בפירוש המשנה ותורף דברי הרב מוהרשד"ם הם שהביא מה ששמע שחכמי צפת ברשות השררה היו מחרימין ומנדין לשומרי השמיטה וכתב (בסוף ד"ה ולענין שנת השמיטה) שיש להביא קצת ראיה שיש לרבים להכריח ליחיד אפילו להקל מפרק ערבי פסחים דף ק' ע"א רצונך נפסיק וכו' עד שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי עי"ש. ואחר שביאר הוכחתו סיים וז"ל ואם כן נראה קצת מכאן שאין לתמוה טובא מחכמי צפת תובב"א וגם הראיה מרבי טרפון שהטה לקרות כבית שמאי ורצה השואל לדחות ראיה זו דחייתו אינה דחיה אף על פי שבמה שפירש והסכנתי בעצמי מפני הלסטים הוא פירוש אמאי שכתב (שאמר) שסכנתי בעצמו ולא אמר נסתכנתי דהיה משמע ממילא אלא שהוא בעצמו הכנים עצמו בסכנה לעשות כדברי בית שמאי וכולי האי ודאי לא היה לו לעשות נראה שהשואל לא ראה פירוש המשנה להרמב"ם שרן פירש הוא בפירושו וז"ל שמתי נפשי בכפי לפי שהוא ירד מעל בהמתו וישב לארץ והטה ועל דעת בית הלל היה יכול לקרות קריאת שמע והוא הולך רוכב על בהמתו עכ"ל מכל מקום יש משם ראיה כפי מה שבא בגמרא מעשה ברבי ישמעאל ור' אלעזר שהיו מסובין במקום אחד והיה ר' ישמעאל מוטה ור' אלעזר זקוף וכיון שהגיע זמן הקריאה הטה ר' אלעזר וזקף ר' ישמעאל אמר ליה אמשול לך משל וכו' עד אני עשיתי כבית הלל ואתה כבית שמאי ולא עוד אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות וכי תימא בית הלל נמי אית להו מטין הני מילי דמוטה מעיקרא וכו' משמע בפירוש דאיכא קפידא ושאין להחמיר במקום דאיכא למיחש שמא יטעו לומר שכן הלכה ואינה הלכה ולא עוד דאמרינן התם אמר רב נחמן עשה כדברי בית שמאי חייב מיתה הרי בפירוש דאפילו מי שרוצה להחמיר בדבר שאינו מן הדין שאינו רשאי לעשות כן וכמדומה לי שהחכם השואל לא ראה הגמרא ולכן כתב שאפילו כדברי בית שמאי רשאי להחמיר אלא שאין לו להסתכן וכבר הוכחנו שאינו כדבריו אלא שאין אדם רשאי להחמיר במקום דאיכא למיחש שמא יטעו ויקבעו הלכה לדורות לפי שחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת וצריך לקיים האמת במה שהוא אמת אפילו לקולא אלא שמכל מקום אני אומר שודאי הפריזו על המדה יותר מדאי כמו שכתבתי שם (בפסק הראשון שהזכיר שם ולא ידעתי איה מקום כבודו). ועוד ראיה לדעתי שראוי לאדם להסתכן כדי לקיים מדת חסידות כדאמרינן בירושלמי (סוף פרק שמיני דמסכת תרומות) והביאו הר"ן בפרק יום הכיפורים האי בר נש תבעיה מלכותא וערק ללוד לגבי ר' יהושע בן לוי ואקיף מלכא מדינתא ויהב להו והוה אליהו רגיל ליה ותו לא איתגלי ליה וצם כמה צומין עד דאיתגלי ליה אמר ליה לדילטור אנא מיתגלי אמר ליה ולא משנה עשיתי אמר ליה וזו משנת חסידים היא הרי בפרוש שאף שהדין היה מה שעשה ר' יהושע עם כל זה נתכעס אליהו עמו מפני שלא עשה מדת חסידות ואם כן איך אפשר לילך אל קצה האחר לנדות ולהחרים למי שרוצה לנהוג מדת חסידות הא אמרינן בפרק במה טומנין אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה הטמין לי צונן וכו' שמע ר' אמי איקפד וכו' משום דאדם חשוב שאני עי"ש הרי שאדם חשוב יש לו להחמיר לפנים מן הדין אלו דברי רבינו הרשד"ם בזה (העתקתי ממנו אף מה שאינו צריך לדאתן עלה הואיל ואתא לידן ואין ספר היקר הזה מצוי ביד כל אדם ומזקנים אתבונן כן ארחות צדיקים רבותינו בעלי הש"ס שמביאים בריתא שלמה אף כשאין צריכין אלא למיעוטא דמיעוטא השנוי בה) ועל זכר לדבר שכתב שראוי להסתכן אף על מדת חסידות עיין במה שהבאתי לקמן (בד"ה ובמה שהבאתי) בשם הרב דברי יוסף

הנך רואה שמה שכתב רבינו הרשד"ם בפירוש דברי ר' טרפון במה שאמר וסכנתי בעצמי שכונתו היא לומר שהכניס את עצמו לסכנה כדי להטות כדברי בית שמאי הן הן דברי רינו הגדול בפירוש המשנה ואם הרב תפארת ישראל אין דעתו נוחה בפירוש זה היה לו לכתוב הדברים בשם אמרם הרמב"ם בפירוש המשנה ולדחותם ואין לו עסק עם הרב מוהרשד"ם כי הוא כתב כן על סמך דברי הרמב"ם ואולי מה שכתב הרב תפארת בשם הרב מוהרשד"ם דבריו הם במקום אחר ואנכי לא ידעתי

ודאתאן עלה אם אדם גדול יכול להחמיר על עצמו ואין חשש משום פטור מן הדבר וכו' נראה לכאורה דשפיר דמי