שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ כב

חשש יוהרא דשאני התם דהוה מידי דאיסורא דעבר על ובחוקותיהם וכו' אבל במידי דיוהרא ואין בדבר שום איסור מאן לימא לן דהוו מחו בידיה

גם מה שכתב ואף לר' יוחנן דאמר מוחלפת השיטה קימא לן כרשב"ג במשנתינו הנה לפום מאי דכיילו לן זה כלל גדול הרא"ש והר"ן בפרק שני דגטין בסוגיא דדף י"ז ע"ב דכי קאמר בש"ס איפוך ההיא דמייתי מדוכתא אחריתי מחליף עי"ש לפי זה הוי ראיה לסתור שהרי בפסחים הביאו מתניתין דברכות דאמר רשב"ג לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ואמר ר' יוחנן עלה מוחלפת השיטה ואם כן רשב"ג סובר דלא חיישינן ליוהרא וכיון דקיימא לן לפי שיטת הרב כרשב"ג במשנתינו היכי יליף מינה הרב דמחינן משום יוהרא דקיימא לן כרשב"ג במשנתינו והא איפכא הוא ולזה יש ליישב על פי מה שכתבו בעלי הכללים דלא נאמר כלל זה אלא כשהסתמא דש"ס או המקשה עצמו אומר איפוך מה שאין כן היכא דהש"ס פריך ואמורא אחרינא אמר איפוך דהש"ס פריך ור' יוחנן הוא דאמר מוחלפת השיטה אפשר דקאי אמתניתין דפסחים דההיא הוא דמחליף ודברכות כדקיימא קיימא ואם כן רשב"ג הוא דחייש ליוהרא וכיון דקיימא לן כרשב"ג במשנתינו הכי נקיטינן כן אפשר לצדד בדעת הרב

אלא דאכתי לא איפרק מחולשא דכי נמי לית לן כללא בכי האי גוונא הא ודאי לאו למימרא דאז הוי היפך הכלל וההיא דאיירינן בה מחליף אלא הכונה דלא מסיימי ואיכא למימר דהא מחליף ואיכא למימר דאידך מחליף ואי הכי לא ברירא לן מילתיה ודעתיה דרשב"ג היכי הוי ואולי יש לומר שכונתו דכיון דמספקא לן בדעת רשב"ג אזלינן לחומרא ואמרינן דהא דפסחים מחליף ודעת רשב"ג היא דחיישינן ליוהרא ואי נמי יש לומר דמה שכתב הרב ומפרש בגמרא דאף רבנן לא פליגי עליה וכו' ואף לר' יוחנן וכו' אין כונתו על הסוגיא דפסחים אלא כונתו על הסוגיא דסוף פרק היה קורא דאיתא נמי התם כי האי גוונא עי"ש בדף י"ז ע"ב והזכירה הרב שם ולפום כללא דכיילו לן הר"ן והרא"ש ההיא דפסחים הוא דמחליף ולא שמיע ליה ולא סבירא ליה מה שכתבו בעלי הכללים לחלק בין כשאומר המקשה גופיה לכשאומר אמורא אחר מכל מקום מלבד הלחץ זה הדחק להעמיס כן בכונתו אעיקרא דמילתא קשיא במאי דפשיטא ליה דקיימא לן כרשב"ג במשנתינו שנראה שכונתו היא למאי דאמרינן בכמה דוכתי כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ואי לזאת קשה דאין זה כלל מוסכם כמו שמתבאר מדברי הרב תוספת יום טוב בעירובין פרק שמיני משנה ז' דהרי"ף והרמב"ם (והרא"ש מוכח גם כן שסובר כן) לית להו האי כללא וכבר האריכו הרבנים יד מלאכי ויעיר אזן. ואני הדל כתבתי בכלל זה באריכות בס"ד לקמן באות ק"ל ועוד מלבד זה קשה שהרי בדין זה עצמו עין רואה דהרי"ף והרמב"ם סברי דאין לחוש ליוהרא וכמו שכתב מרן בבית יוסף סי' ע' ואף דהתוספות והרא"ש פסקו דחיישינן ליוהרא וכן דעת רבני האחרונים בכמה מקומות דחיישי ליוהרא מכל מקום כיון דלדעת הרי"ף והרמב"ם הדין נותן דאין לחוש ליוהרא מי מחינן בידיה מאן דעביד כהרי"ף והרמב"ם אתמהה

והראיה שהביא שהיו מנדין משום יוהרא מההיא דפרק מרובה גבי יהודה בן קנוסא הנה לפי מה שכתב מרן חיד"א בברכי יוסף סי' ס"ג בשם הרב מוהר"ר מנחם לבית מאיר הובאו דבריו בשיטה מקובצת לבבא קמא שם נראה דאין משם ראיה לנדות לסתם אדם המחמיר בדבר שגם אחרים גדולים ממנו מחמירים שכתב וז"ל דבר שהיתרו פשוט אין ראוי להחמיר בפני גדול בחכמה בשעה שהגדול נוהג היתר ואם עשה כן היה יכול הגדול לנדותו ואם נודע המחמיר בחסידות הרי זה עושה עכ"ל הרי דמה שהיו מנדין הוא דוקא למי שמחמיר בשעה שהגדול מיקל הא לאו הכי לא היו מנדין אף אם הגדולים לא היו מחמירים בשום זמן בדבר ההוא כל שכן כשגדולים אחרים מחמירים בדבר וזה גם כן בא להחמיר על עצמו נראה דלא מצינן למילף מהתם דהיו מנדין אותו ועל כל פנים למדנו מדברי הרב דנקיט בפשיטות דחיישינן ליוהרא וזה שלא כמו שנראה מדברי הרב ספר החרדים הנ"ל וכבר כתבתי למעלה (בד"ה והנה עם כי) דלפי מה שפירושו הירושלמי הרבנים פני משה וקרבן העדה כולי עלמא אית להו להא דחזקיה דתני כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ולא תלי האי מילתא בפלוגתא דחיישינן ליוהרא או לא

הן אמת שהרב המרדכי בריש מסכת ברכות כתב דהמחמיר לקרות קריאת שמע בלילה מיחזי כיוהרא שכל העושה דבר שאינו צריך לעשות נקרא הדיוט אלא אם כן הורגל בפרישות בשאר דברים והוא תנא דמסייע לפירוש הרב ספר החרדים דהא דנקרא הדיוט היינו משום יוהרא אך כבר עמד בזה מרן חיד"א בברכי יוסף סי' ל"ב אות ב' על מה שכתב הרב יד מלאכי בכללי הדינים סי' שכ"ד דהא דכל הפטור מן הדבר וכו' היינו דוקא כשעושה אותו ליוהרא ולבטל דברי חברו אבל כשעושה לשם שמים אז יש לו שכר ומטי בה משם הגהות הרמב"ם שבספר מעיל שמואל וכתב בברכי יוסף שדבריו קרובים לדברי הרב שבות יעקב בח"ב סי' מ"ד שכתב דדוקא בפרהסיא דמחזי כיוהרא אבל בצנעא רשאי להחמיר והביא גם דברי המרדכי הנ"ל וכתב שבספרו שער יוסף ביאר דלא משמע הכי מלשון הפוסקים אלא אפילו אם עושה בצנעא והוא באחד מקרי הדיוט ולאו מטעם יוהרא נגעו בה וכן נראה דאפילו עושה לשם שמים זה שמו אשר יקראו הדיוט אלו תורף דב"ק. ולי הדל הדבר תמוה לומר דאם עושה לשם שמים רשאי להחמיר שאם כן מה הקשה ר' מיאשא לר' שמואל מדתני חזקיה כל הפטור מן הדבר וכו' וכי נחשד ר' שמואל בעיני ר' מיאשא שאינו עושה לשם שמים כי אם לבטל דברי חברו וגם לחלק בין פרהסיא לצנעא קשה בעיני דאין משמעות העובדא שבירושלמי שהיו רבים מסובים עמהם כי הם לבדם היו ולא מקרי זה בעלמא פרהסיא ועיינתי עתה שנית בדברי רבין חסידא בספר מנחה טהורה וראיתי שבדף ח"ן ע"ג הביא דברי הרב מעיל שמואל ותמה עליו מגופא דעובדא שבירושלמי ולכן כתב דאין תירוצו מחוור כלל

והביא שם (בברכי יוסף) מה שכתב הרב מגן אברהם בסי' ל"ב דצריך להתיישב בדין זה דמצינו הרבה חומרות שמחמירין על עצמינו ולא אמרינן דנקרא הדיוט וגם בס' באר שבע תמה על זה ובים של שלמה פרק שמיני דחולין בענין אכילת בשר אחר גבינה כתב בשם מוהר"ם שנראה כחולק על התלמוד אלא אם כן עושה משום גדר ופרישות וכתב על דבריו ואנן בעניותין הארכנו בענין זה בספרי שער יוסף סי' ד' ושם יישבתי הא דאמרינן המחמיר תבא עליו ברכה באיזה אופן מיירי והארכתי בדברי הרב שבות יעקב ח"ב סי' ל' וסי' מ"ד ומדברי המרדכי למדנו דאם הורגל בפרישות בשאר דברים אינו נקרא הדיוט ויכול להחמיר ובזה תנוח דעתינו בחקירת הרבנים באר שבע ומגן אברהם דזימנין אמרי נקרא הדיוט וזמנין מצינו כמה חומרי דיש לומר דלמאן דנקיט חומרי מתניתא והוא נוהג תדיר בפרישות שרי ליה להחמיר אבל מי שאינו נוהג בפרישות נקרא הדיוט וציין למה שכתב הרב יד מלאכי בכללי הדינים סי' של"ו בשם הרב יד אהרן א"ח סי' י"ז וכתב על דבריו וקצת קשה דהן הן דברי הריטב"א בקידושין כמו שכתבתי בספרי שם והוא רמז בסי' שכ"ד דברי הריטב"א ומאחר שכן אמאי באות של"ו מטי בה משם הרב יד אהרן ועוד ציין לעיין בפירוש המשנה להרמב"ם בפרק ג' דסוטה גבי חסיד שוטה אלו תורף דב"ק ושם בפירוש המשנה הזכיר הא דאמרו בירושלמי כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וגם בספרו מחזיק ברכה בא"ח סי' קכ"ח אות ו' (בסוף ד"ה זאת) כתב וכבר כתבנו במקום אחר דגדולי הפוסקים נשתמשו בהא דכל הפטור וכו' נקרא הדיוט עי"ש

המורם מכל האמור דהא דתני חזקיה כל הפטור וכו' נקרא הדיוט הוא כלל מוסכם שריר וקיים מפי כל הראשונים והאחרונים עליונים למעלה ולא משמע להו דפליגי בהא מילתא בירושלמי כדמשמע ליה לרבין חסידא בעל ספר החרדים כפירושו הנ"ל וראיתי בספר חדש דברי מלכיאל לידידי הגאון אבד"ק לאמזא יצ"ו בסי' כ"ב אות ו' שפירש הירושלמי דברכות על דרך שפירש הרב בעל תפר החרדים ושוב ראה דבריו והוקשה לו