שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ כא

גמליאל דסובר חתן חייב ואין הכי נמי דמודה רבן גמליאל שבדבר שמן הדין פטור אינו רשאי להחמיר אף על קריאת שמע (ובפירוש זה יש בו מן הקושי הא דתני אם רצה לקרות מה אם רצה אם מן הדין חייב ויש ליישב בדוחק וכבר ריחקו הרב קרבן העדה) וכיון שלא נזכר בירושלמי שר' שמואל השיב על דברי ר' מיאשא האחרונים מסתמא ודאי יש לומר שהודה לו שכן הוא האמת וברייתא דתני חזקיא קמה וגם ניצבה וכולי עלמא מודו דפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט כמו שראינו דעת רבותינו הראשונים התוספות והרמב"ן ומוהר"ם והרא"ש וכו' (כמו שזכרתי בראש אות זו) דנקטי בפשיטות כי הא דחזקיה ופלא בעיני על מרן חק לישראל הרב בעל ספר החרדים שנעלם מעיני קדשו מילתייהו דרבנן קדישי הנז"ל דנקטי ואזלי בשפולי גלימא דהא דתני חזקיה ומר ניהו רבה נדחה קרי לה ואמר מר דלית הלכתא כי הא דחזקיה ואנא עבדא שמא קא גרים וסיועי מסייענא לתנא דבי חזקיה דכולהו רבוותא נקטי כוותיה כדאמרן

והנה הרב זכור לאברהם אלקלעי בח"א ד' ס"ד ודף ס"ה אף שבתחלה כתב שמכמה מקומות מתבאר דרשאי אדם להחמיר וליכא משום הא דפטור וכו' מכל מקום כתב אחר כך דההגהות מיימוניות כתבו הא דפטור מן הדבר וכו' ושמקור הדברים הוא מהירושלמי שאמרו כן גבי מפסיק סעודתו לתפלה וכתב שהקשו בירושלמי והתנן חתן אם רצה לקרות קורא ותירצו שאני קריאת שמע דהוא קבלת עול מלכות שמים וכתב שאין לומר דלא קימא לן כהירושלמי שהרי הפוסקים הביאוהו והזכיר קצת פוסקים שהביאוהו ושוב כתב ואגב אורחין ראיתי להרב באר מים חיים בקונטריס מעשה נסים ד' ו' ע"ג שאחר שהביא לשון הירושלמי כתב דבתלמוד דידן נחלקו תנא קמא ורשב"ג לענין חתן ומבין ריסי עיניו ומשטח לשונו נראה לכאורה דהא דירושלמי פליגי בפלוגתא דרשב"ג ורבנן ואם כיוון לזה ודאי קשה דהירושלמי עצמו הקשה מהא דחתן רשאי לקרות ותירץ דשאני קריאת שמע וכו' ואפשר דלא כיוון לזה וכו' והגאון עמודי אש יצ"ו בחידושיו על הירושלמי בדף ראשון סוף עמוד רביעי כתב על דבריו נראה דהזכור לאברהם לא עיין בגוף דברי הירושלמי דלפי המבואר בירושלמי יש לפרשו דמתרץ דהמשנה דסוברת דחתן אם רצה לקרות קורא היא סוברת כרבן גמליאל דחייב בקריאת שמע וכן כתב הקרבן העדה בפירוש ראשון ואם כן תלי זה במחלוקת עכ"ל ואיני מבין השגתו על הרב זכור לאברהם שהרי כונת הרב היא לומר דבירושלמי מוכח דגם תנא קמא דתני אם רצה לקרות קורא מצי סבר דכל הפטור ועושה נקרא הדיוט אך זה דוקא בשאר דברים אבל בקריאת שמע משום קבלת מלכות שמים שפיר דמי דלא כהרב באר המים שנראה שסובר שדבר זה הוא מחלוקת דתנא קמא דאמר אם רצה לקרות קורא לית ליה לדחזקיה דזה אינו דשאני קריאת שמע משום קבלת מלכות שמים ולפי זה מה יושיעינו פי' ראשון של הרב קרבן העדה (דכונת תירוץ הירושלמי היא דהא דתני חתן אם רצה קורא אתיא כרבן גמליאל דסבר דחתן חייב) הרי לפירוש ראשון כל שכן דמילתיה דחזקיה אתי ככולי עלמא דמאי דתנן דרשאי החתן לקרות הוא משום ששורת הדין מחייבתו אבל אם היה הדין נותן שפטור לא היה רשאי להחמיר אף משום קבלת מלכות שמים משום דהפטור מהדבר ועושהו נקרא הדיוט ונמצא דגם לפי פירוש זה כולי עלמא מודו לדחזקיה שלא כדברי הרב באר מים חיים ושפיר משיג עליו הרב זכור לאברהם ודברי הרב עמודי אש יצ"ו לא זכיתי להבינם:

עוד ראיתי שם בעמודי אש יצ"ו שכתב וקצת קשה על השני פירושים שפירש בקרבן העדה דהא איתא בירושלמי קם ר' שמואל בר יצחק לצלויי דהיינו תפלה ומאי שיאטה דעול מלכות שמים לכאן וצריך לומר דהוא שם מושאל לקריאת שמע עכ"ל ולא ידעתי מאי קשיא ליה על הפירושים של. הרב קרבן העדה ומה יש לנו לפרש בדברי הירושלמי דלפי הנראה כונת ר' שמואל היא להביא ראיה דאף מי שפטור מן הדבר אם רוצה רשאי לעשות ויליף מקריאת שמע לתפלה דכי היכי דבקריאת שמע אם רצה לקרות אף שאינו חייב שפיר דמי הכי נמי מי שאינו חייב להפסיק סעודתו לתפלה אם רוצה להפסיק ולהתפלל רשאי ור' מיאשא דחה ראיתו אי משום דמתניתין דתני אם רצה קורא אתיא כרבן גמליאל דחייב מן הדין כפירוש ראשון או משום שיש לחלק בין קריאת שמע להפסק לתפלה וכיוצא משום דשאני קריאת שמע דאיכא קבלת מלכות שמים אבל בעלמא אם רצה להחמיר אינו רשאי כדתני חזקיה כל הפטור ועושה נקרא הדיוט כן נראה לי הדל פשט דברי הירושלמי ופירושי הרב קרבן העדה ודברי ידידי הרב הנ"ל יצ"ו נפלאו ממני

נחזור לפירוש הרב ספר החרדים ויש להעיר עליו דאף לפי פירושו דהא דחזקיה דכל הפטור ועושה נקרא הדיוט תלי בפלוגתא דתנא קמא ורשב"ג אינו פשוט דנקיטינן כתנא קמא שהרי הרא"ש פוסק בזה כרשב"ג דאמר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול וכתב רבינו הטור בסי' ע' שכן פסק רבינו חננאל וכן דעתו לפסוק כאביו ואף שמרן הבית יוסף שם פירש בכונת רבינו הטור שפוסק כתנא קמא רבני האחרונים שם כתבו שאין דרך הטור לפסוק שלא כדעת הרא"ש בסתם אם אינו מפרש כן (עיין שם בהגהות מוהרל"ח) ואם כן דל מהכא סברת רבינו הטור דתליא בפלוגתא ומה שכתב עוד (בפירוש הרב ספר החרדים) בשם מהר"ם דפוסק כתנא קמא לא ידעתי היכא רמיזא דעת מוהר"ם וכבר רמזתי בראש אות זו דברי הרא"ש והמרדכי שכתבו בשם מוהר"ם שסובר להא דכל הפטור ועושה הדיוט נקרא ולפי דבריו דתלי הא בהא הני מילי דמוהר"ם סתראי נינהו ואם כן הוא ספק שקול במחלוקת הרי"ף והרמב"ם עם רבינו חננאל והרא"ש בעיקר הדין אלא דהאידנא דאין כל בני אדם מכוונים אין חילוק בין שאר אדם לחתן אבל מעיקר הדין אין לנו הכרע דקימא לן כתנא קמא ודליתא להא דחזקיה

ומה שכתב (בפירוש ספר החרדים) דקיימא לן דלא חיישינן ליוהרא נראה שאינו פשוט לומר כן ואנא חזיתיה לחד מרבוותא קמאי דפשיטא ליה לאידך גיסא מר ניהו הגאון מוהר"י מברונא בתשובה סי' צ"ו שנשאל על בחורים שלובשים הטלת קטן על בגדיהם בפרהסיא אי חיישינן ליוהרא והשיב דכיון שעכשיו הוא לבוש תלמידי חכמים שבו ניכר בין רב לבחור שאין רגילים ללבוש בפרהסיא כי אם הרבנים העושה כן הוא מן המתמיהים והוה מחינן בידיה (במקומות שיש רשות לזה מהשררה) והביא ראיה מבבא קמא בפרק הכונס דף ט"ן ריש ע"ב גבי אלעזר זעירא דסיים מסאניה אוכמיה וכו' אלמא מחינן בידי מאן דמשני משאר העם וכן בפרק מקום שנהגו דף ה"ן מדפריך למימרא דרבנן חיישי ליוהרא ורשב"ג לא חייש אלמא מאן דחייש מחינן ביה והוי איסורא ותנן סוף פרק קמא דברכות אמר רבן שמעון בן גמליאל לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ומפרש בגמרא דאף רבנן לא פליגי עליה אלא משום כיון דכולי עלמא קרו קריאת שמע לכן אם הוא קורא לא מיחזי כיוהרא הא לאו הכי כולי עלמא מודו דחיישינן ואף לר' יוחנן דאמר מוחלפת השיטה קיימא לן כרשב"ג במשנתינו אלו תורף דב"ק. ושוב כתב ואשכחן יוהרא שהיו חייבים עליה נידוי בזמן התלמוד כדאמרינן בסוף פרק מרובה ד' פ"א יהודה בן קנוסא הוה קמפסע ואזיל קמיה דרבי ורבי חייא וכו' עי"ש כל המעשה עד אי לאו יהודה בן קנוסא את גזרתינהו לשקך בגיזרא דפרזלא פירוש נידוי על דמיחזי כיוהרא עכ"ל ובסוף התשובה הביא דאמרו בירושלמי כל מאן דעביד מילתא דלא צריך נקרא הדיוט הנך רואה כמה דפליג הרב דיש לחוש ליוהרא והיו מכין ועונשין על זה בזמן חכמי התלמוד וכתב מפורש דאסור לעשות דבר שיש בו חשש יוהרא והרואה יראה דמה שכתב דהוה מחינן בידיה הן הן דברי רש"י בפסחים שם שכתב בד"ה ליטול בו את השם לא כל הרוצה ליטול יטלנו דמיחזי כיוהרא ומחינן בידיה והרב לא הזכיר דברי רש"י כי סמך על המעיין בסוגיא אשר ישר יחזו פנימו דברי רש"י שם ולכן כתב כן כמדבר על הידוע

אמנם מה שהוכיח מההיא דאלעזר זעירא שהדין נותן שהיו מכין בזמן התלמוד משום חשש יוהרא נראה לי הדל דאינו מוכרח והוא על פי מה שכתב הרב השואל בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' מ"ד בההיא דאלעזר זעירא שלא היה מנהגם לילך במנעלים שחורים ועל כן הקפידו עליו מבי ריש גלותא שהלך בחוקותיהם עד שחקרו וידעו שהוא תלמיד חכם וכונתו לשם שמים עי"ש. הנה לפי זה אין ראיה מההיא דאלעזר זעירא דהוה מחינן במידי דאיכא