שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קעה

ראיה לפירושו מירושלמי יומא (פרק ג' הלכה ט') וז"ל זכר צדיק לברכה על מי נאמר על בן קטן וחביריו וכו' ובשמך יקראוך ובשבחך מושיבין אותך ויעויין בירושלמי תענית פרק ד' הלכה ד' על ידי שנתנו את נפשם למצוה זכו לקנות שם טוב בעולם ועליהם הוא אומר זכר צדיק לברכה ויעויין בתענית דף כ"ח מוכח דפירוש זכר צדיק לברכה מלשון שבח דהיינו לתוארו ולפארו בכל כבוד השייך לו ועיין בס' הלכות קטנות (ח"א סי' י"ז)

ה) ונראה לפי עניות דעתי דמטעם הנזכר לעיל נמצא בש"ס כל חכם בתוארו הראוי לו כדאמרינן בכתובות (ד' מ"ג ע"ב) אמר רב זירא וכו' ואמרי לה רבי זירא וכתב רש הוא רבי זירא הוא רב זירא אלא בבבל מקמי דסליק לארעא דישראל לקמיה דר' יוחנן ואין סמיכה בבבל הוו קרו ליה רב זירא וכו' יעו"ש ובברכות (דף כ"ח ע"ב) נר ישראל עמוד הימני פטיש החזק ובחולין (ד' ק"ג ע"ב) מופת הדור וכו' יע"ש ובסוף הוריות דף י"ג היו קורין לרב יוסף סיני ולרבה עוקר הרים ובשבת דף נ"ג היו קורין לשמואל אריוך על שם הלכה כמותו בדיני ובגטין (ד' ס"ז) רבי עקיבא אוצר בלום רבי מאיר חכם וסופר ובשבת (ד' קמ"ז) ולמה נקרא שמו ר' נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה ובסוכה (ד' נ"ב ע"ב) אמר ר' שמעון חסידא ובכתובות (ד' מ' ע"א) קרי רב עליה דרבי אלעזר טוביינא דחכימי יע"ש ובעבודה זרה (ד' נו"ן ע"א) מאן ניהו בנן של קדושים וביבמות (ד' קכ"ב ע"א) זיל לקמיה דרב יוסף דחריף סכינא ובבבא מציעא (ד' פ"ד ע"ב) ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל ובשבת (ד' קי"א ע"ב) ארי שבחבורה ובתמיד (ד' ל"ב ע"א) אידין מתקרי חכים ובאבות (פרק שני משנה יו"ד) חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי הוא היה מונה שבחן כו' בור סיד שאינו מאבד טיפה וכהנה וכהנה נמצא בש"ס תוארים למאות שאי אפשר לפורטם וכל הטורח הזה למה והיה יכול לתאר את כולם בשוה בשם הרב אלא על כרחין דכן חובת התורה לתאר כל חכם וצדיק לפי כבודו כמאמר הקרא זכר צדיק לברכה דפירושו גם לשבח כנ"ל ויעויין בספרי בהעלותך לא במקום אחד ולא בשנים המקום חולק כבוד לזקנים יע"ש

ו') וזכר לדבר דאין ראוי לתאר לכולם בשוה דאמרינן בשבת (ד' קי"ט ע"ב) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטן כגדול שנאמר (ישעיה כ"ד) והיה כעם ככהן וכו' יע"ש ונראה דצריך לכבד לכל אחד כפי גדלו (חח"מ מה הוא אומר אם כן מצאה הקפידא מקום לנוח למה יתארו את כל התנאים בשם רבי פלוני וכן באמוראים רב פלוני וכו' הא ודאי לא היו כולם שוים במדרגתם ויש בזה מה שאין בזה)

ואין לדחות דמסתמא חכמים ימחלו על כבודם וכבודם מחול ושוב אין צריך לתאר כל אחד כפי גדלו זה אינו אדרבה מצינו דהקפידו על מי שלא חלק להם כבוד הראוי להם כמנחות (ד' ק"ט ע"ב) בתחלה כל האומר עלה לה אני כופתו ונותנו לפני הארי ועתה כל האומר לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין וכן אמרו בירושלמי פסחים (פרק ו) ובאבות דר' נתן (פרק י"א) ושנא את הרבנות מלמד שלא יניח אדם עטרה לעצמו בראשו אבל אחרים יניחו לו שנאמר יהללך זר ולא פיך ובקידושין (ד' ל"ג) ולא קם מקמיה ואיקפד וכו' ועיין בשאלתות פרשת קדושים ובשו"ת תשב"ץ (ח"א סי' קמ"ז) ויעיין בשו"ת הרשד"ם חלק אהע"ז סי' ס"ה שערער על מי שתאר למרן החכם המופלא ואמר שמתאר בתאר שאינו נהוג בזמנינו וכתב בשו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"ו אות ו' דמשמע מדברי מהרשד"ם דבכל זמן צריך לתאר החכם כפי התוארים הנהוגים בזמן וכיון שזהו המנהג אין לחוש יעוין שם (לכאורה יש להעיר מדברי החיים שאל לנדון דידן אולם להמעיין יראה דבנדון דידן מודה) היוצא לנו מכל זה דהחיוב לתאר כל חכם בתוארו הראוי לו ובכל דור כפי הרגיל ובזמן הזה מחוייבים לתאר את הגאונים בתואר גאון כל אחד כפי מדרגתו

ז) לכאורה יש להקשות דמצינו רק לחלוק כבוד לחכמים בפניהם כגון לקום מפניהם ולהדרם אבל לא מצינו שיהיה חייב לכבדם שלא בפניהם ואם כן מנין לנו שיהיה מחוייב לתאר אותם בספר כפי גדלם דבשעה שכותב הוי שלא בפניו אולם כבר הבאתי מכמה מקומות בש"ס שאמרו התוארים לחכמים אף שהיה שלא בפני החכמים וגם הבאתי ראיה מהרשד"ם ושו"ת חיים שאל דצריך לתת לכל חכם התוארים כפי זמנו אולם טעמא בעי למה מחויבין כן על זה אביא ראיה מן הש"ס ופוסקים דכשכותבין בספר ויבא אחר כך ליד החכמים מקרי לחכם בפניו

ח) דהנה ביבמות (ד' ל"א ע"ב) כתבו תוספות ד"ה דחזי כו' ואומר ר"י דשמע מרבינו תם שנוהגין עכשיו ששולחין העדים עדותן בכתב ידם לבית דין ולא קרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם יע"ש ומזה הוכיח בשו"ת חות יאיר סי' ט"ז להחמיר בשבועה בכתב דהוי שבועה ממש דכתיבה כדיבור דמי יע"ש ויעויין בא"ח סי' מ"ז דהכותב בדברי תורה צריך לברך ברכת התורה אם כן מוכח דכתיבה כדיבור דמי ואף דבשו"ת שב יעקב (חא"ח סי' מ"ח) השיג על הרב חות יאיר שהעלה דשבועה בכתב מהני והעלה דלא מהני אולם אישתמיטתיה מה שכתב בשו"ת מים רבים חיו"ד סי' ס"ח בשם הרשב"א בתשובה דשבועה בכתב מהני וכן כתב בשו"ת מהרשד"ם (חיו"ד סי' פ') בשם הר"י הלוי (הוא הרי"נ מגאש כמ"ש בתשובת הרי"ם חיו"ד סי' י"ד) הובא בבאר הגולה ביו"ד (סי' רל"ב ס"ב) וכן הוא בשו"ת הגר"ע איגר סי' ל' ובשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' נ"ט ובשו"ת הרדב"ז הביא ג"כ כמה פוסקים דמהני שבועה בכתב משום דדרך להוציא בשפתיו מה שכותב אולם דעת רוב פוסקים נראה דהכתיבה עצמה כדיבור דמי (אמר המחבר עיין במה שרשמתי לעיל במערכה זו אות מ"ז ובגוף הס' אור לי הרשום שם)

ט) ואף דבשו"ת הרי"ם (חיו"ד סי' י"ג) מאדמו"ר הגאון הקדוש רשכב"ה זצ"ל הביא איזה ראיות מש"ס דשבועה בכתב לא מהני יע"ש יש מקום עיון על פי דברי הנודע ביהודה (מהדורא קמא חלק ח"מ סי' ל') דתלי לה הא דשבועה בכתב בפלוגתת הרמב"ם ורבינו תם דלר"ת בפקח מהני משום דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בה ועיין בשו"ת ברית אברהם (חלק יו"ד סי' נ"ט) שהעלה לפי דברי הנודע ביהודה דשבועה בכתב מהני דוקא בפקח דראוי לבילה יע"ש ולפי זה נדחו הראיות של השו"ת הרי"מ דבאלם באמת לא מהני שבועה בכתב ומה שהקשה עוד מריש תמורה דאמר לאו שאין בו מעשה אין לוקין יעויין בשו"ת ברית אברהם שם שהרגיש גם כן בזה ותירצו בטוב טעם אולם להלכה מסכים גם כן בשו"ת הרי"מ שם (בסי' י"ד) דמהני שבועה בכתב יע"ש

יו"ד) ומה שהקשה בשו"ת יהודה יעלה (חלק יו"ד סי' ש"ך) דאם נימא שבועה בכתב מהני יהיה קשה מהא דכתב בשפתי כהן בחשן משפט (סי' רנ"ה) בטעם היתר חכם דאתי דבור ומבטל דבור ואם כן שבועה בכתב דמקרי מעשה לא מהני היתר ואם כן בשבועות (דף כ"ב) משני הא דלא תני נמי שבועה על ידי כולל משום דאיתא בשאלה לא קתני ואם איתא ליתני שבועה בכתב דליתא בשאלה דהוה מעשה כנ"ל יע"ש ונראה לפי עניות דעתי לתרץ קושיתו על פי מה שהעלה בשו"ת ברית אברהם שם על פי הנחת הנודע ביהודה דהא דמהני שבועה בכתב הוא מכח דראוי לבטא בשפתים לא חמיר מדאתי מחמתיה דמהני ביה הפרה אם כן הוא הדין בשבועה בכתב גם כן לא חמיר ומהני ביה הפרה יע"ש. אם כן מתורץ שפיר קושית הרב יהודה יעלה דלא חמיר מבטא בשפתיו דמהני הפרה היוצא לנו דהלכה דשבועה בכתב מהני והטעם דכתיבה כדיבור דמי והוי כבטא בשפתיו

ואף דקיימא לן בח"מ סי' כ"ח סי"א דהעדים ששלחו עדותן בכתב לבית דין אינו עדות מכל מקום הא כתב שם הסמ"ע דבתלמיד חכם נוהגין ששולח כתבו לבית דין ומעיד כדעת היש מכשירין שהביא הרמ"א שם (שהוא דעת ר"ת הנ"ל) יע"ש לפי זה מוכח דבשעת הכתיבה הוי כדיבור וחשיב כהגדת עדות אבל אם לאחר הכתיבה שוב לא הוי כדיבור אם כן הוי כמו שהגיד חוץ לבית דין וגם שלא בפני בעל דין ומאי מהני שמביאים הכתב לבית דין אלא על כרחין דגם אחר הכתיבה הוי כדיבור ממש כל זמן שהכתב קיים משום הכי כשקוראין אותו בפני בית דין ובפני בעל דין מחשב כהגדה בפני בית דין ויע"ש בנתיבות המשפט (בבאורים סק"ו) שכתב וז"ל ודע דאף לר"ת דכשר מפי כתבם מכל מקום לא הוי כהגדה בבית דין עד שבא הכתב לבית דין ויכול לחזור ולהגיד קודם שבא הכתב לבית דין כמו שכתב הרמ"א בתשובה (סי' י"ב)