שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קעד

נאכלת והמנחות הנאכלות שקבוע להם זמן דהיינו לחם הפנים ושתי לחם אינן טעונין שמן כדאמרינן שם (ד' נ"ט) ואף דאיכא מנחת העומר שקבוע לה זמן וטעונה שמן אולי לענין מנחת העומר באמת לא הוי אמרינן ק"ו אבל אכתי צריך קרא למעט משום כל שאר מנחות הטעונות שמן דשייך בהו ק"ו ושם בסו' ק"ל הביא ראיה לסברתו דבדבר שאין לו זמן קבוע לא שייך לומר שיהא יושב ובטל ממה שכתבו התוספות בשבת דף, קל"ו (בד"ה דתניא) בשם ר"י דמיעוט אנדרוגינוס מהכשר קרבן היא קולא שאם לא מצא אלא אנדרוגינוס יהא יושב ובטל וכמו דאמרינן גבי סוכה לענין קל וחומר דארבעה מינים וכתבו על זה וז"ל ומיהו לא דמיא שפיר לההיא דהתם ודאי סופו להקל שאם לא ימצא ארבעה מינים כל ימי סוכה נמצא המצוה עוברת ואי אפשר לעשות עוד אפילו ימצא אחרי כן אבל גבי קרבן אם אינו מוצא עכשיו אלא אנדרוגינוס אחר זמן ימצא ואם כן תחלתו וסופו להחמיר עכ"ל והוא ממש כסברתי על קושית יד מלאכי עכ"ל והוא ישוב נכון וכלל גדול בדין זה

גם מה שהביא שם בסי' ק"ל בשם הרב יוסף חיים קרא אב"ד פארדאן ליישב קושיית הרב יד מלאכי נראה נכון ותורף דבריו הוא שחקר שם דצריך להבין מה נשתנה מדה זו דקל וחומר משאר מדות שהתורה נדרשת בהם ואם הדין נותן שצריך (חמץ) שריפה וכן ארבעה מינים לסוכה מה בכך שיהא יושב ובטל והלא אם לא ימצא לסכך אלא בדבר המקבל טומאה מי לא יהיה יושב ובטל על פי חק התורה הקדושה והכי נמי אם לא מצא עצים לשרוף החמץ יהא יושב ובטל ולא מקיים עשה דתשביתו כי אם במה שציותה התורה דלענין תיקון שלא יעבור על בל יראה יכול לפררו ולזרותו לרוח (וכדדייק לישנא דגמרא ורחמנא אמר תשביתו ולא קאמר ורחמנא אמר ולא יראה) וכן לענין סוכה וכו' אלא ודאי עיקר הפשט כדכתב רש"י בד"ה כל דין משום דכל עיקר הלימוד הוא רק מכח חומרו של חמץ יותר על הנותר ולכך מרבינן עוד חומרא דאיתא בנותר לכן אין אתה יכול ללמוד אלא חומרא ולא קולא ואי ילפת דצריך שריפה דוקא ילפת מינה קולא אם לא מצא אם כן תו לא קשיא מידי מהאי קל וחומר דמתניתין במנחות דשם לא ילפינן קל וחומר מצד שהמנחות חמורות ממנורה אלא מצד הסברא דדבר שהוא לאכילת בני אדם ראוי יותר שיהא שמן זית זך מדבר הנשרף אם כן מאי שייך לומר דהוי סופו להקל אם לא מצא וכו' אדרבה בדין הוא שנלמוד מקל וחומר זו גם שניהם הן לענין החומרא באם מצא יביא שמן זית זך והן לענין אם לא מצא דישב בטל כמו גבי מנורה עצמו ודבר זה לפי עניות דעתי נראה ברור כשמש עכ"ל והרב המחבר כתב לו תירוץ מר נ"י לא ידעתי לכוין אמה דקשיא לי עוד אכלל דכל דין שסופו להחמיר ממה דאמרינן בבכורות (ד' נ"ג) שהיה בדין ומה אם החדש והישן שאינו כלאים זה בזה אינם מתעשרים זה על זה כבשים ועזים שהם כלאים זה בזה אינו דין שלא יהיה מתעשרים מזה על זה עיין שם דקשה גם כן שהרי סופו להקל אם לא מצא עשרה מכל מין ולא שייך בזה סברת מר נ"י אבל לתרוצי אתי שפיר דיכול להמתין עד שימצא

וכתב הגאון פרי מגדים בספר גנת ורדים כלל מ"ח דדוקא בקל וחומר הוא דאמור רבנן כל דין שתחלתו וכו' אבל במה מצינו מודו דלא שייך לומר כל דין וכו' שהרי ר' יהודה הדר יליף בפסחים במה מצינו ואף שרש"י כתב שם שהוא גזרה שוה ובגזרה שוה לא אמרינן כל דין וכו' לאו דוקא הוא אלא מה מצינו וכן כתב בחידושי הרש"ש שם דמה שכתב רש"י גזרה שוה לאו דוקא אלא כלומר מה מצינו וציין לזה רש"י ביצה דף י"ב ע"ב במשנה ובפירוש רש"י והוא דתנן התה גזרה שוה חלה ומתנות כו' וכתב רש"י לאו דוקא גזרה שוה הוא דמדרבנן בעלמא הוא וכו' וכוונתו דכי היכי דגזרה שוה דתנן במתניתין לאו דוקא הוא הכי נמי גזרה שוה דנקט רש"י לאו דוקא הוא כן נראה בכונתו אלא שרחוק בעיני לפרש בלשון רש"י דגזרה שוה דקאמר לאו דוקא הוא והרב לב שומע יצ"ו באות יו"ד כתב בשם הרב ידי אליהו דף צ' ע"א דגזרה שוה דנקט רש"י לאו דוקא אלא במה מצינו הוא ושקיל וטרי אי אמרינן כל דין וכו' היכא דילפינן במה הצד השוה שבהן והאריך קצת עי"ש ויותר נכון בעיני מה שכתב בספר יד יהודה להרב אבד"ק ראדחוב בסוגיא דפסחים על דברי רש"י הנ"ל שמה שכתב גזרה שוה רוצה לומר שדינו כמו גזרה שוה לענין מלקות עי"ש דב"ק

כלל קנז) כבוד חכמים אם נכון לגדור גדר שלא להפריז בתוארים הנהוגים בזמנינו משום חשש חנופה כתבתי במערכת החי"ת באות ק"מ בס"ד ונשמט משם (אצל מה שכתב שם שרב אחד כתב לי שממה שלא תארתיו בתואר הגאון הבין שלא ישרו דבריו בעיני) אשר נודע לי ממגיד אמת מעשה שהיה בין שני רבנים מגדולי דורנו יצ"ו שהאחד והוא צדיק מפורסם הוכיח את השני על אשר צמצם בהתוארים אליו וכתב לו שאף שמעודו לא קרא עוד את התוארים אליו אבל תלמידיו ראו את מכתבו והגידו לו כי התוארים אינם לפי כבודו ומאז והלאה נזהר בזה שלא לפגום חס ושלום בכבוד שום חכם. כן שמעתי

ובעיקר מה שנסתפקתי אם לגדור שלא להרבות בתוארים הנני להודיע אשר בו בפרק שאלתי את דידי הרה"ג המפורסם מוהר"ר שלמה אברהם רעזכטא מאזראקאוו המחבר ספר היקר ביכורי שלמה יצ"ו והשיב לי בזמן הנ"ל וכששלחתי מערכת החי"ת להדפיסה שכחתי ממכתבו אלי ולכן נכון בעיני להביא דברי קדשו בזה ואלה הדברים

א) מה דבדק לן מר הי"ו וז"ל בימים אלו נודע לי כי נכשלתי לכתוב תואר הגאון למי שאינו ראוי וכתב לי רב גדול אחד מידי"נ יצ"ו כי היה לו מכתבי כקרדום להתגדר להרבות מחלוקת ולהסיג גבול רב וכו' ומזה נולד לי רעיון שלא לכתוב בקונטריסי (בהביאי דברי הרבנים בהערותיהם) תואר גאון לשום אחד אף להגדולים המפורסמים רק לכתוב הרב פלוני אבד"ק פלוני יודיעני דעתו אם נכון הדבר או יש לחוש משום העדר כבוד חלילה עכ"ל הזהב

ב) הנה וכו' ומה אדע וכו' ובודאי לא התכוין מר רק להשתעשע אתי בד"ת ופשוט גם למר כי אין ראוי לעשות כן שיהיו כל אפין שווין שלא לכתוב תו זר גאון אף להגאונים המפורסים כצד השני שכתב מר דיש לחוש משום העדר כבוד חלילה ואטו כולהו בחדא מחתא מחתינהו שלא יהיה ניכר שוע לפני דל איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא כאשר אבאר בעזהי"ת

ג) כתיב בתורה בפרשת קדושים מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וכתב בספר המצות להרמב"ם (מצוה ר"ט) היא שציונו לכבד החכמים ולקום מפניהם ולגדל אותם וכו' ובחינוך (מצוה רנ"ז) כתב וז"ל לכבד חכמים ולקום מפניהם וכו' משרשי המצוה לפי שעיקר היות אדם נברא בעולם הוא מפני החכמה כדי שיכיר בוראו על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה ומתוך כך יתעוררו האחרים עליו עכ"ל הזהב. היוצא לנו מדבריהם שראוי לכבד חכמים בכל ענייני הכבוד והחיוב לקום מפניהם הוא רק פרט מפרטי הכבוד ולפי זה בעת שנביא דבריהם בספר ראוי לתאר אותם בכל מיני התוארים הראוי להם שזה להם לכבוד ולתפארת תדע דהא כתב בספר המצות להרמב"ם ז"ל (מצוה ל'ב) הוא שצונו לכבד זרע אהרן לפארם ולנשאם וכו' עכ"ל והא אמרינן שלהי הוריות כהן גדול וכו' ואמר בברייתא חכם קודם למלך מלך קודם לכהן גדול כו' יעו"ש ובבבא בתרא (דף ק"ך) ובבאר שבע וביו"ד סי' רמ"ד ובשו"ת כנסת יחזקאל חלק א"ח סי' ז' אם כן מוכח דכל שכן דראוי לפאר את החכמים ולשבחם בעת שמזכירין אותם דהיינו בין כשמזכירין אותם בפה או בספר דמאי שנא

ד) עוד נראה לי להביא ראיה דכשמזכירין חכם צריכים לתארו בתואר הראוי לפי כבודו דאמרינן בעירובין דף ח"י ע"ב אומרים מקצת שבתו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו וכן אמרו בספרי בהעלותך סי' ק"ב וברש"י פרשת נח אלה תולדות נח וכו' הואיל והזכירו ספר בשבחו שנאמר זכר צדיק לברכה יע"ש נראה שרש"י ז"ל פירש הקרא דברכה מלשון שבח ויש להביא