שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קעג

ריבויי ומיעוטי עיין מזה חקרי לב ח"א ליו"ד סי' מ"א פרי חדש יו"ד סי' פ"ד סק"ז וחזון נחום פרק י"ד דנגעים מ"ב פני מבין ח"א דל"א ע"ד וערוך לנר דמ"א ע"ג ואין אצלי ספרים הנ"ל וכבר כתבתי תורף דברי הרב מטה אשר דבהרבה מקומות נמצא שהרמב"ם פוסק כמאן דדריש כללי ופרטי כנז"ל

כלל קנה) כל דבר שנאסר במנין שצריך מנין אחר להתירו אם יש לחלק בין כשלא בטל הטעם לכשנתבטל ועוד איזה כללים רשמתי במערכת הדל"ת (עי"ש במפתחות) וכתב בספר אברהם אזכור במערכה זו אות ט"ן שבספר פני מבין ח"ב מדף קמ"א והלאה האריך בכלל זה

כלל קנו) כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין הכי אמרינן בפרק לולב הגזול דף ל"ו ובפרק כל שעה דף כ"ז וראיתי בהגהות מצפה איתן בזבחים דף י"ב ע"ב שכתב כלל אחד בזה כדי לבאר דברי התוספות שם שהם סתומים והוא במאי דאמרינן שם דבן עזאי יליף דעולה פסול שלא לשמו מקל וחומר מחטאת וכתבו התוספות בד"ה בן עזאי לא דמי להא דאמר בפסחים כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וכו' ולא ביארו אמאי לא דמי וכתב הגאון הנ"ל שכונתם דהתם הוי סופו להקל באותה חומרא ממש שאנו דנין עליה דהיינו להצריך שרפה לחמץ ואם לא מצא עצים יהא יושב ובטל מביעורו לגמרי ונמצא שהקולא שלבסוף מנגדת להחומרא שאנו דנים עליה ולכך אינו דין משא"כ כאן שהקולא שנמשכת בסוף לענין פיגול מחומרא דפסול שלא לשמה אינה מנגדת להדין שאנו דנים עליה ולכך אינה מבטלת הדין עכ"ל ודבריו נכונים וראוים לגאון שכמותו אך תמיה לי שנראה שנעלם ממנו דברי הירושלמי בפרק כל שעה הלכה א' (ד' י"ב ע"א בדפוס זיטאמיר) דאמרינן התם כיוצא בו אמר ר' יודא אשה כי תזריע וילדה זכר מה תלמוד לומר לפי שנאמר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול בשר ערלתו שומע אני ביוצא חי שאמו טמאה לידה מנין ליוצא מת שמטמא את אמו טומאת לידה אמר ר' יהודה קל וחומר וכו' אמרו לו כל דין שתחלתו להחמיר וכו' אם טיהר החי את אמו יטהר המת את אמו אם לא זכיתי מן הדין לפיכך אמרה תורה זכר לרבות את המת הרי דאף דאין הקולא מנגדת להחומרא דטומאת לידה אמרו לו דהוי דין שתחלתו להחמיר וסופו להקל והרב יד מלאכי בסי' שכ"ג ציין בכלל זה לספרי ידי אליהו ומגילת ספר ואין מצויים אצלי ומצאתי בחפישה בס' לב שומע במערכה זו אות ט' שכתב בשם ספר לשם זבח שביאר דברי התוספות דגבי חמץ הקולא הנמשכת בסוף היא בגוף הדבר שדננו בקל וחומר להחמיר מה שאין כן בהא דזבחים שהקולא היא בדבר אחר דהיינו לענין פיגול ושכן כתב בכונתם הרב ידי אליהו ושהרב לימודי ה' השיגו ממאי דאמרו בתורת כהנים ריש פרשת תזריע גבי טומאת לידה בילד שיצא מת (היינו הך ברייתא דירושלמי ודאייתינא לעיל) והרב המחבר יצ"ו רצה לומר דלא מבטלינן הקל חומר בהאי טעמא דכל דין וכו' אלא כשיוצא קולא גמורה כההיא דלא מצא עצים לשרפו יהא יושב ובטל וכן לגבי סוכה בארבעה מינים וכן בדם טוהר אבל בהא דפיסול שלא לשמו דאף שמוציאו מידי פיגול מכל מקום הבשר אסור באכילה ואף שזה בלאו וזה בכרת ומה לי אסור לאו מה לי איסור כרת סוף סוף אסור הוא וכו' אלא דלא הונח לו בביאור זה דהרי משכחת התם נמי קולא גמורה באם אכל הבשר בשוגג דמשום שלא לשמו אינו חייב חטאת ומשום פיגול חייב חטאת (ולי הדל אין זה פיקפוק כיון שאין החילוק בגוף הדבר אלא בהעונש) לכן כתב שכונתם דדוקא כשהקולא שתמשך מחמת החומרא הוא מידי דשכיח כהעדר עצים לשריפה והעדר ארבעה מינים לסכך אבל הקולא שאם חשב לפיגול הוא מילתא דלא שכיח דאטו ברשיעי עסקינן דהא המחשב בקדשים לוקה לדעת ר' יהודה בזבחים דף כ"ט ואף לרבנן בלאו מיהא עובר ואף דהשתא קעבר במחשבה דשלא לשמה סברא הוא משום דשני בה לישני וליזיל וכדאמרינן בריש זבחים וכו' וכתב שהרב ידי אליהו כתב כהאי גוונא גבי רובע ושהרב חק נתן ביאר כונה אחרת בדברי התוספות

ולי הדל יש לפקפק קצת בחילוקו הנ"ל וגם מדברי הרב יד מלאכי שם משמע לי דלא שמיעא ליה לחלק בהכי והוא שהקשה בעיקר הכלל מהא דאמרינן במנחות דף פ"ו ע"א כל המנחות היה בדין שטענו שמן זית זך קל וחומר ממנורה תלמוד לומר זך כתית למאור ולא כתית למנחות דמוכח דאי לאו קרא הוה דרשינן קל וחומר אף שסופו להקל באם לא מצא זך כתית ורצה ליישב קושייתו ולומר דכי אמרינן קל וחומר למנחות היינו דוקא לכתחלה ולא לעיכובא ואם לא מצא לא יהא בטל מלהקריב המנחה ולא נתקררה דעתו בזה משום דהא ודאי כשהיינו למדין למנחות ממנורה היינו ודאי שיהיו שוים למנורה בכל צדדיה ובמנורה מתבאר מדברי הרמב"ם בפרק ז' מהלכות איסורי מזבח שהוא לעיכובא ואם כן הוא הדין כשהיינו דנין בקל וחומר למנחות היה לעכב ונמצא סופו להקל באם לא מצא ונראה לי הדל להוכיח כן מברייתא דירושלמי בפרק כל שעה הנ"ל והיא ברייתא השנויה בתורת כהנים ריש פרשת תזריע דאמרו לו לר' יהודה אם טיהר החי את אמו יטהר המת את אמו והוי סופו להקל ולמה לא השיב ר' יהודה אני לא באתי לדון הקל וחומר אלא לענין חומר שבו דהיינו טומאת לידה ולא לענין קולו לדון בו בדין דם טוהר אלא מוכח דכשבאנו לדון מחי למת בקל וחומר צריך ליתן לו כל הצדדים שבהמלמד וכל שכן שיש לומר כן בההיא דמנחות שהוא בעיקר הקל וחומר עצמו

וליישב הקושיא מההיא דמנחות כתב (הרב יד מלאכי) דשאני ההיא דעצים ודסכך שאם לא ימצא עצים לשרוף החמץ וארבעה מינים לסוכה תתבטל המצוה לגמרי כיון שאין שום צד אחר לקיים המצוה אבל גבי מנחות דאי נמי בעינן שמן זך לא שייך בה למימר אם לא מצא יהא בטל שהרי מאותם הזיתים עצמם שיש לו להוציא מהם השמן כשר למנחות ליטרח בהו טפי ויגרגרהו בראש הזית כדין המנורה ויהיה לו שמן זית זך גם למנחות ונמצא אם כן שאין מציאות כלל שתתבטל לגמרי מצות המנחות אף אי בעינן זך דכיון דצריך שיהיו לו זיתים לשמן השני בטירחא כל שהו הרי מצי שפיר לעשותו שמן זך והקשו לו חבריו דאכתי אפשר שלפעמים יתרמי שכלה לגמרי כל השמן זית זך שבידו ולא יהיה לו אלא שמן שני ובההוא זימנא יהא יושב ובטל מלהקריב המנחה ונמצא דהוי דין שסופו להקל לאותו הזמן ותירץ דבשלמא בבעור חמץ וסוכה המסורים לכל יחיד ויחיד שייך למימר לא מצא יתבטל מן המצוה אבל גבי כהנים דזריזים הם והיו עושים שמן בשפע מלתא דלא אפשר הוא שיחסר להם שמן זית זך כיון דשלשה פעמים בשנה היו מלקטים את הזיתים כדי לעשות את השמן כדתנן במנחות פ"ת ומאותם הזיתים עצמם היו יכולים לעשותו ראשון הרי שלא נתיישבה דעת הרב אלא על פי מה שהכריח שלא היה באפשרות כלל שתתבטל המצוה ומשמע שאם היה מודה לדברי חבריו שאפשר לבא לידי ביטול אף שודאי לא הוי מילתא דשכיח כולי האי הוה חשיב ליה ביטול הוא הדין לענין פיגול אף דלא שכיח כולי האי מכל מקום אינו בסוג דאי אפשר כלל כמו במנחות כמובן

ולקושית הרב יד מלאכי ממנחות הנ"ל ראיתי ישוב נכון בדברי הרב בנין ציון בתשובות החדשות סי' קט"ז וז"ל ולי לא קשיא מידי דכלל זה לא שייך אלא אם במה שיושב ובטל על ידי הקל וחומר מבעל המצוה כגון גבי חמץ שמיד כשאינו מבער עובר בלא תעשה דלא יראה ובעשה דתשביתו וכן בסוכות כשלא אכל בסוכה ביטל המצוה אבל במנחות לא שייך זה דמנחות נדבה אין לה זמן קבוע ואפילו במנחת חובה שהיא מנחת נסכים אמרינן במנחות (דף מ"ד) מנחתם ונסכיהם אפילו מחר והך מחר פירוש לעולם כמו שכתב רש"י בתמורה (ד' י"ד) דבלא נזדמנו לו מביא לעולם וכן פסק הרמב"ם ואם כן כשיושב ובטל לא מבטל מצוה שיכול להמתין ולקיימה כשימצא אפילו אחר זמן הרבה ועוד דהרי הקל וחומר לא הוי רק במנחות הנאכלות ומנחת נסחים כולה כליל וכן במנחת חביתין ליכא ק"ו דאינה