שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קסט

לומר דעד כאן לא פטרה תורה נשים ממצוה שהזמן גרמא כי אם בדליכא אלא עשה גרידא אבל באם יש לא תעשה גם כן גם העשה אלים וחייבות בה מה שאין כן אי דרשינן לקולא אין כאן סברא כלל דמהיכא תיתי לומר בהצטרף עשה ללא תעשה מגרע גרע אבל בעלמא יש לומר דלחומרא מקשינן אינו אלא מצד ספק

ואם בדיני נפשות דקיימא לן בעלמא ספק נפשות להקל אמרינן גם כן דהיכא דאיכא לאקושי לחומרא ולקולא מקשינן לחומרא עיין מה שהבאתי (בשדי חמד ח"א) במערכת הבי"ת אות צ"ד ס"ק ט"ו ובקונטרס פאת השדי במערכת הבי"ת אות ט"ז (בד"ה ואבא לדבר)

כלל קמב) כל העומד לישרף כשרוף דמי וכן כיוצא בזה דפליג ר"ש ורבנן כנודע נחלקו הפוסקים אי קיימא לן כרבנן או קי"ל כר"ש עיין באבן העזר ריש סימן קכ"ד בחמ"ח וב"ש ופר"ח ומה שכתב בשו"ת שיבת ציון סימן י"ז אות ג' בפשיטות דקיימא לן כר"ש דכל העומד ליזרק כזרוק דמי אינו פשוט לומר כן וכבר השיגו מופ"ד בס' פתח הדביר ח"א סי' ל"ד דף ז"ן ע"ד והביא מה שכתב בשער המלך פ"ד מהלכות גרושין הלכה ב' דאף דהכריח בדעת הרמב"ם דפוסק כרבנן כתב דלענין מעשה יש לחוש לסברת מור"ם דכשרוף דמי וכתב שכן העלה הרב מ"מ ושכן נראה דעת הרב פרי מגדים בחא"ח במ"ז סימן ל"ב סעיף קטן ז"ך (ד"ה ורי"ו) וכתב עוד דדוקא היכא דנפיק מזה חומרא אבל היכא דנפיק קולא מאן לימא לן דנקיטי' כר"ש ולא כרבנן עיין שם והרב שואל ומשיב מהדורא ה' סימן פ"ו האריך מאד בכלל זה וכתב בד"ה והנה השע"א דאנן לא קיימא לן כר"ש ולאו כשרוף דמי ושם בד"ה ודרך אגב וכו' כתב דהרב השואל האריך אי קיימא לן כר"ש דכשרוף דמי ושהביא ראיה ממסכת כלים פי"ט משנה ב' וחולין נ"ד דקיימא לן כל העומד ליקצץ כקצוץ דמי וגם במקואות פ"י מ"ה לענין ידות הכלים דמטבלינן עד מקום המדה וחידש על פי זה לענין לח"מ עיין שם והבאתיו לקמן במערכת הלמ"ד אות ז"ך והרב עטרת חכמים א"ח סי' ח' האריך גם כן בעיקר כלל זה וכתב (בד"ה כיוצא) דהר"ן סבירא ליה דאין הלכה כר"ש עיין שם והרב מים חיים ראפפורט א"ח סימן ו' (ד"ה שוב) כתב בשם הרב קצות החושן סימן שס"ג ס"א דהאחרונים השיגו על הרמ"א בסימן קכ"ד וקיימא לן דלא אמרינן כשרוף דמי עיין שם והרב חתם סופר יורה דעה סימן קצ"ה נראה דנקט להלכה כר"ש דכל העומד ליחתך וכו' וכתב שם בשם תוספת בבא קמא ע"ו ע"ב ד"ה כל העומד וכו' דהא דאמרינן בכל מקום כל העומד לכך כאילו נעשה המעשה היינו כשעומד להעשות מיד בלי הפסק דבר אחר ביניהם ורשום אצלי לעיין בכלל זה בספר שיירי טהרה להרב מוהרש"ק בדף ח"ן ע"ד ועתה אינו מצוי אצלי ועיין ערוך השלחן ארח חיים סימן רע"ד ובמה שציין בקונטרס מחזה אברהם (קובץ קטן) שבסוף ספר שער הציון במערכת העי"ן ובספר דלתי תשובה לידידי הגאון פיקעלין יצ"ו בקונטרס מסגרת השלחן ריש סי' ו' האריך בפלפול עמוק בדין זה ובפרטות על דברי הגאון חתם סופר הנ"ל עי"ש

וחדשות אנו מגיד אשר מקרוב (בשנת תר"ן) יצא לאור אור הגנוז אור זרוע הגדול על איזה מסכתות וראיתי אשר דבר בקדשו בכלל זה (כל העומד וכו') אי קיימא לן כרבי שמעון או הלכה כרבנן ולזכות את הרבים שאין בידה ספר התורה הזה הנני מעתיק דברי קדשו ככתבו וכלשונו במסכת עבודה זרה סי' עט"ר (דף ל"ז ע"ב מדפי הספר) וזה לשונו הטהור הילכך הלכה למעשה חתיכה של איסור שנפלה לתוך ששים של היתר ואחר כך נפלה אחרת בין ידע בראשונה שנפלה בין לא ידע בה אם הגביה אותה לחוץ קודם שנפלה שניה מותר ואם לאו אסור וליכא למימר דדוקא גבי תרומה אזלי רבנן בתר הגבהה מפני שצריך להרים התרומה אבל בשאר איסורין שאין צריך להרים ה"נ דמודו לר' שמעון ובידע בה סגי לא היא דאין חילוק בין תרומה לשאר איסורין שכשהם בטילים מה שמתבטלין דמותרין מיד באכילה ואף על פי שלא הרים אבל מה שצריך לתרום בתרומה היינו מפני גזל הכהנים כדאמרינן בירושלמי דערלה בפרק התרומות ותרומת מעשר הכא את אמרת צריך להרים ר' יעקב בר זבדא ר' אבהו בשם ר' יוחנן מפני גזל השבט הילכך אי הוה שרי כל כי האי גוונא בשאר איסורין בלא הגבהה הכי נמי הוה שרי באכילה ואפילו בלא הגבהה ואפילו לגזל השבט לא חיישינן אי יהיב ליה דמי ואין צריך להרים אפילו בתרומה דהא ליכא גזל שפרע לו הפאה של תרומה הילכך כך היא הלכה למעשה כאשר כתבתי לפי מה שקבלתי ממורי רבינו אבי העזרי ואני המחבר פליאה היא בעיני הואיל ורבותינו הורו בה להיתירא ועבדי בה עובדא היאך היה הקב"ה מביא תקלה על ידם ונראה בעיני אני יצחק בר משה נב"ה דודאי כך הוא הפירוש דר אלעזר בר שמעון אדאבוה ר' שמעון קאי ולרבנן ודאי אף על גב דידע בראשונה קודם שנפלה השניה ולר' שמעון מותר הואיל וידע בה ואף על גב דלא הגביה דכל העומד להרים כמורם דמי כדפרישית דהיינו טעמא דר שמעון לטעמיה דסבר כל העומד ליזרק כזרוק דמי כדאמרינן במרובה (בבא קמא ד' ע"ו) דר שמעון סבר כל העומד ליזרק כזרוק דמי וכל העומד ליפדות כפדוי דמי ובפרק המנחות והנסכים (ק"ב) אמר ליה רב אשי לרב כהנא לר' שמעון דאמר כל העומד ליזרק כזרוק דמי כל העומד לישרף כשר ף דמי ובפרק הכונס (ד' נ"ט) נמי סבר ר' שמעון כל העומד לתלוש כתלוש דמי ובכולהו קיימא לן כר' שמעון דסתם לן תנא דהיכא דנתקבל הדם בכוס כאילו נזרק דמי דתנן בפרק כל הזבחים שקבל דמן (זבחים כ"ה) נשפך על הרצפה ואספו פסול ובפרק כל הפסולין (שם ל"ב) תנן נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר דהיינו שכבר נתקבל בכלי והיה ראוי לזריקה כזרוק דמי אבל כשנשפך מן הצואר על הרצפה לא היה עומד לזריקה לא כזרוק דמי ופסול מכל מקום שמעינן ממתניתין דהיכא דעומד ליזרק כזרוק דמי ובהכונס (ד' נ"ט) קיימא לן כר' שמעון דאמר דכל העומד ליתלש כתלוש דמי דאמר התם דן רב כר' מאיר ופסק הלכה כר' שמעון דן רב כר' מאיר כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו אבדה כתובתה ופסק כר' שמעון דתנן ר' שמעון אומר אכלה פירות גמורים משלם פירות גמורים אם סאה סאה אם סאתים סאתים ופירשו רבותינו דהיינו דפרכיה אביי לרב יוסף בפרק נערה (כתובות ד' נ) דההיא דאתאי לקמיה דרב יוסף אמר להו זילו הבו לה מתמרי דאבודיא אמר ליה אביי אילו הוה בעל חוב כי האי גוונא מי קא עביד מר אמר ליה אנא דחזיא לבודיא קאמינא סוף סוף כל העומד ליגדר כגדור דמי אמר ליה אנא דצריכי לבודיא קאמינא והשתא מאי פרכיה אביי והא תנאי פליגי בה בפרק השולח (גיטין ל"ט) ופרק קמא דסנהדרין (דף ט"ו) ופירשו רבותינו דפרכיה מכח פסקיה דרב דפסיק כר' שמעון בהכונס (ד' כ"ט) ותנן (כריתות כ"ג) המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא אם משנשחט נודע לו ישפך והבשר יצא לבית השרפה נזרק הדם הבשר יאכל רבי יוסי אומר אפילו דם בכוס יזרק והבשר יאכל ופרכינן לרבי יוסי אמאי יזרק הא הויא ליה ידיעה בשעת סליחה אמר רבא ר' יוסי סבר כר' שמעון דאמר כל העומד ליזרק כזרוק דמי וקיימא לן ר' יוסי נימוקו עמו ורבא דהוא בתרא מוקים להו כר' שמעון הילכך נתברר לנו דהלכה כר' שמעון דכל העומד ליזרק כזרוק דמי וכל העומד ליתלש כתלוש דמי והוא הדין יש לנו לומר דהלכה כמותו דכל העומד לפדות כפדוי דמי וכל העומד לישרף כשרוף דמי וכל העומד להרים כמורם דמי דהכא נמי עומד להרים מפני גזל השבט הילכך לשיטת רבותינו דילפינן מינה שאר איסורין ועבדי בה עובדא כל שכן הוא שאם נפל כזית איסור לתוך ששים זתים של היתר וידם בו ולא סילקו עד שנפל עוד זית אחר שהכל מותר כר' שמעון דהא אפילו הגבהה אינו צריך דהגבהה דתרומה לא מפני האיסור אלא מפני גזל השבט כדפרישית לעיל ועיין במה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חנוכה אות י"ד (בד"ה ובאות דל"ת כתב להסביר)

כלל קמג) כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד לא מהני מה שיהיה כתוב כאן נעתק לעיל באות ע"ג (בד"ה ובאות קמ"ג):