שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קסח

לן דלחומרא מקשינן כמו שכתב מרן מוהריט"א בפרק קמא דבכורות דף ג' ע"ג (מדפוס ווארשא בד"ה הן אמת דראיתי להרשב"א) עי"ש בשם הרב יבין שמועה דף מ"ד ע"ב שכתב כן בשם הכריתות ורבינו פרץ ותימה בעיני שלא זכר שר דברי התוס' בשבועות דף כ"ג ע"א ד"ה גמר שכר שכר דמתבאר מדבריהם כן גבי גזרת שוה כיעי"ש (על דברי התוס' הללו האריך הרב לשון לימודים א"ח ד' ל"ה עי"ש) ועיין חולין דף קל"ו ע"א מתנות אף על גב דכתב רחמנא ונתן וכו' אדרבא נילף מתרומה וכתב רש"י אדרבא נילף נתינה מתרומה ולא תבעי קרא דהא קולא וחומרא לחומרא מקשינן מבואר גם כן דגם בגז"ש אמרינן הכי ועי"ש בדף קל"ב בתוס' ד"ה כאילו אוכל טבלים ועיין לעיל במערכת הגימ"ל אות ס"ו (בשדי חמד ח"א) ובס' כלילת המנורה לידידי הגאון אבד"ק דובנא יצ"ו במערכה זו אות ב' כתב גם כן דבגזרה שוה איתיה האי כללא כמו שכתבו התוס' בפסחים דף כ"ד ד"ה אמרת וסיים ועשו"ת מקום שמואל סי' ע"ה ודבריו צ"ע ועיין בס' נחל איתן פי"ג מהלכות איסו"ב שהעיר עליו בזה ולא הביא מתוס' הנ"ל וכן הוא בראשונים בכמה דוכתי ובס' כריתות חלק בתי מדות בית ב' סי' כ' ובס' יבין שמועה כלל ק"י וקי"א ועשו"ת שמש צדקה חלק א"ח סי' צ' עכ"ל

וכתבו התוס' בשבועות דף כ' ד"ה כל שישנו דהיכא דאיכא סברא (דאורחיה דקרא הוא למדרש מסיפיה לרישיה) לא אמרינן האי כללא וכן כתב הרב אהל יעקב במערכת הלמ"ד אות א' בשם התוספות בקידושין דף ל"ד ד"ה ונילף מת"ת (ע"ד התוס' דשבועות עיין בשו"ת שואל ומשיב תניינא ח"ב סי' ה"ן) ועיין להרב שושנת העמקים כלל ז' (בד"ה וראיתי להתוס' מנחות) ובספר גינת ורדים סוף כלל י"ג כתב (בד"ה עוד אבאר) עוד ראוי שתדע דפעמים דרשינן לקולא כמו ההיא דריש יבמות דפריך טעמא דכתב רחמנא עליה ופי' התוס' (בד' ג' ע"ב ד"ה טעמא) דפריך נימא עליה להיתרא אף דלחומרא מקשינן מ"מ יש לדרוש להיתרא וליהוי קרא לגופיה ממה שנדרוש לאיסורא ולא איצטריך לגופיה עכ"ל שמעת מינה דהיכא דמסתבר טפי למידרש לקולא דרשינן וכן כתב הרב קרבן העדה בשיירי קרבן על דברי הירושלמי בריש פרק ב' דשקלים (בד"ה שמא תזיל מרגלית) דהיכא דאיכא סברא מקשינן לקולא ועיין בזה להגאון זכר יהוסף נר"ו בסוגיא דברכות דף כ' ע"ב (בד' י"א ע"ב מהספר)

עוד כלל אחר ראיתי להגאון כרתי ופליתי בסי' ס"א סק"ט דלא אמרינן האי כללא אלא באיסורא אבל בממונא אדרבא ילפינן לקולא כדקי"ל בעלמא המוציא מחברו וכו' ואזלינן לקולא לנתבע ובזה השיג על דברי רש"י בחולין דף קל"ו ע"א הנ"ל ובאמת הדבר תמוה לחלוק על רש"י מסברא בעלמא ואדרבה כיון שלא מצינו בש"ס דחילקו בין איסור לממון יש לנו לכוף ראש לקבל סברת רש"י דכלל זה שריר וקיים גם בממונא אף כי יקשה עלינו מה נשתנה מדה זו דניזיל בה לחומרא בממונא מי יעצור כח לחלוק על רש"י בסברא וקושיא ובאמת נעלם ממנו דברי התוס' בבבא קמא דף ג' ע"א ד"ה דומיא דרגל שכתבו מכח קושיא בשם ר"ת דמדה היא בתורה לא שנא באיסורא לא שנא בממונא וכבר ראיתי בהגהות מצפה איתן על דברי התוס' הנ"ל שציין לעיין בכו"פ סי' ס"א ובס' נחלת עזריאל (אין מצוי אצלי) לחולין דף פ"ה ובלי ספק כונתו להשיג על הכו"פ שנעלם ממנו דברי התוס' שוב ראיתי בהגהות הנ"ל על דף כ"ו על דברי התוס' ד"ה ולא תהא שהקשה מוהריב"ל כיון דאיכא ק"ו לקולא וק"ו לחומרא במידי דממונא הוה לן למיזל לקולא לפטור מתשלומין והצ"ע ולזה כתב בהגהות הנ"ל דנעלם ממנו דברי התוס' בדף ג' וסיים וכן אשתמיט להכו"פ ותלמידו נחלת עזריאל שכתבו בפשיטות דבממון לא שייך כלל זה עכ"ל וכן כתב בגינת ורדים סוף כלל י"ג דכי אמרינן לחומרא מקשינן לא שנא באיסורא ולא שנא בממונא אמרינן כן על פי דברי התוס' דב"ק הנ"ל עי"ש ותמיה לי על מה שראיתי להרב מקנה אברהם במהדורא ב' במערכת הה' סוף סי' קמ"א וז"ל ולענין מ"ש כל היכא דאיכא לאקושי וכו' ולגבי ממון הוי חומרא להוציא ממון כן נראה פשוט וכ"כ בתשו' הגהות דשייכי לס' משפטים סי' ל"ה ועיין בחידושי הרשב"א לבבא קמא דף ב' ד"ה אבל עכ"ל ולפי הנראה כונתו לומר דאף להוציא ממון אמרינן לחומרא מקשינן ומוציאין ולא זכר שר דברי התוס' שלפנינו דקרו בחיל דהאי כללא שריר וקיים לא שנא באיסורא ולא שנא בממונא ולא היה צריך להביא בשם תשו' הנ"ל ומה גם כי באמת עיינתי שם ולא מצאתי מזה דבר כמו שיראה הרואה שוב ראיתי דט"ס הוא במקנ"א וצ"ל סי' ל"ז עי"ש ועיין במה שכתבתי במערכת הבי"ת אות צ"ד ס"ק י"ז (בשדי חמד ח"א)

וכתב בשושנת העמקים כלל ז' ד"ה וראיתי להתוס' מנחות דף מ"ד ע"א וכו' (ט"ס הוא וצ"ל מ"ג ע"א עי"ש בד"ה ור"ש פוטר) דאולי סוברים התוס' שם דהא דלחומרא מקשינן מדה זו בה קש נמסר ולא בסמוכין (וכתב במוסגר ועיין בק"א דמשמע דמספק הוא ובמ"א כתבנו מזה ע"כ) וכל שאין דבר ברור לא דרשינן כלל סמוכים וכל חדא תיקום אדוכתיה

ובספר גנת ורדים סוף כלל י"ג נסתפק בהיכא דאם נאמר להיתר נפקא לן מזה חומרא בדבר אחד ואם נאמר לאיסור נפקא לן קולא בעלמא אי שייך בכי האי גוונא לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן והצ"ע ועיין במלא הרועים בח"ב במערכת היקש אות ד' דכל דעיקר ההיקש הוא לחומרא אף שיוצמח מזה קולא וכו' ועיין בתבואת שור בחידושיו לקידושין על דברי התוס' דף ל"ד ד"ה ונילף ובבאר יעקב בכללי הסוגיאות כלל קמ"ה

וכתב הרב באר יעקב בכלל מ"ה בשם הריטב"א דבענין קרבן לא מקשינן לחומרא משום דהוי חולין בעזרה והאריך לפלפל בכלל זה עי"ש ועיין במה שהבאתי במערכת הבי"ת אות צ"ד ס"ק ט"ו (בשדי חמד ח"א) ועיין הרדב"ז בחלק חמישי סי' שני אלפים צ"ד דעת רבינו (בפרק ג' מהלכות איסורי ביאה) שאין הקרבן אלא לכפרה וכו' וכל היכא דאיכא היקשא לחומרא מקשינן וכו' הילכך כי היכי דהיא חייבת מלקות אף הבא עליה חייב קרבן אע"ג דקטן הוא עכ"ל וק"ל ועיין בענין זה בקונטרס קובץ על יד על הרמב"ם ריש פרק כ"ט מהלכות שבת ולהרב באר יעקב בא"ח סי' קכ"ח דף ח' ע"ג ובמה שהבאתי בקונ' פאת השדי במערכה בי"ת אות ט"ז (בד"ה ובעיקר) ובס' כלילת המנורה במערכה זו אות ב'

וכתבו התוס' בשבת דף קל"ו ע"ב דתניא דאם באנו להחמיר ולפסול את הקרבן אם הוא קרבן נדבה אמרי' שפיר לחומרא מקשינן ופסלינן ליה ואם הוא קרבן חובה לא אמרינן לחומרא שאם לא מצא אחר יהא בטל מלהביא חובתו ועיין במצפה איתן לבבא קמא דף ע"ח ע"א שיישב בזה דברי התוס' שם וכתב דבבאר יעקב בכלליו כלל מ"ז דנראה מדבריו דגם בקרבנות של חובה כמו פסח אמרינן סברא זו דלחומרא מקשינן לפסול הקרבן נעלם ממנו דברי התוס' הנ"ל

וכתב הרב מקנה אברהם במהדורא ב' סוף סי' קמ"א דבמידי דרבנן לקולא מקשינן כדמוכח מתוס' תענית דף ז"ך וכן כתב הרב באר יעקב בא"ח סי' קכ"ח דף ח' ע"ג דבדרבנן לקולא ילפינן ועיין במה שהבאתי בזה במערכת הבי"ת אות צ"ד ס"ק ט"ו וכן כתב גאון בדורנו יצ"ו בס' דרכי הוראה בח"ב פרק ע"ד דבדרבנן אזלינן לקולא ובדאורייתא דאזלינן לחומרא הוא רק משום ספק ולמאן דאמר דחומר הספקות דרבנן אסור רק מדרבנן והזכיר ש"ס דתענית הנ"ל ושבת דף פ"ג טומאת אלילים דרבנן ולקולא מקשינן עי"ש שכתב שהוא דבר חדש שחדשה תורה דיליה וכן מתבאר מכלליה דהריטב"א שהבאתי לעיל (בד"ה וכתב הרב באר) דבמידי דקרבן לא אזלינן לחומרא והרב פרי מגדים בפתיחה הכוללת דחלק ראשון אות יו"ד וז"ל צריך לדעת כי כפי דעתי אם יש גזרה שוה לחומרא וגזרה שוה לקולא וכן בהיקש אין עונשין מהם דנהי דלחומרא ילפינן היינו מספק צריך להחמיר ומכל מקום מספק אי אפשר לענוש אף מלקות וכל שכן מיתת בית דין וכו' עי"ש עוד והרב קובץ על יד בריש פרק כ"ט מהלכות שבת כתב בשם ס' ז"י שתמה לשיטת הרמב"ם דכל ספק מן התורה לקולא ואי סובר כסברת הריטב"א שהביא הבאר יעקב בכלל מ"ה דלחומרא מקשינן לא מיחשב אלא ספק קשה איך כתב שנשים חייבות בקידוש היום דבר תורה ועוד הקשה על התוספות דאמאי מחויבות נשים בקרבן אם חיללו השבת ולי נראה בכונת התוספות דמצד הסברא כתבו דלחומרא מקשינן דאי דרשינן לחומרא יש סברא