שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קע

כלל קמד) כבוד אביו ורבו אם יש לו דין עמהם אם רשאי לתבעם לבית דין הגאון כתב סופר בחלק יו"ד סי' ק"ז נשאל בתלמיד שיש לו תבעה מרבו מובהק אם רשאי לתובעו בבית דין וכתב לברר הדין בבן עם האב כי האי גוונא וממנו נקח לתלמיד עם רבו והביא שיטת הרי"ף והרמב"ם בהא דאמרו בקידושין דף ל"ב עד היכן כבוד אב ואנו עד שיטול ארנקי ויזרקנו לים והרי"ף והרמב"ם הוסיפו תיבת שלו (שיטול ארנקי שלו ויזרקנו) והקשה מרן בב"י סי' ר"מ שהרי הם פוסקים דכבוד משל אב ואיך כתבו דאפילו נוטל ארנקי שלו וזורקו וכו' ותירץ מרן דיש לחלק בין העדר כבוד לצער ובזיון ופסק בש"ע כשיטת הרי"ף והרמב"ם ועל זה שקיל וטרי בפלפול נחמד בדברי הפוסקי' ראשונים ואחרונים בדין זה כדרכו בקודש והביא מה שכתב רבינו הטור בסי' ר"מ בשם הרמ"ה דשרי לתבוע את אביו בדין ונשא ונתן בדברי הרב ב"ח שם והביא שמוהרמ"ל בסי' קל"ו כתב דהרמ"ה שסובר דשרי לתבעו בדין הוא משום דסובר דמקמי דשדייה לארנקי שרי להכלימו ולבתר דשדייה אסור להכלימו משום דמאי דהוה הוה מכל מקום לתובעו בדין שרי אך למאן דאית לי' דאף מקמי דשדייה אסור להכלימו גם לבתר דשדייה אינו יכול לתובעו בדין ואם כן להרמב"ם אסור לתבעו בדין והרב משנה למלך בפרק ששי מהלכות ממרים הביא דברי מוהרמ"ל וכתב שאין דבריו נראים ומתבאר שלדעתו גם להרמב"ם שרי לתבעו בדין ועם שלא גילה המשנה למלך למה לא נראה בעיניו דברי מוהרמ"ל נפק דק ואשכח שכן מוכח מדברי הרמב"ם בסוף פרק חמישי מהלכות ממרים מי שנתחייב לבנו שבועה אינו משביעו בשבועת האלה שהרי זה בא לקללת אביו וכו' דאלמא תובעו בדין ומתחייב שבועה וכתב לצדד במה שיש לדחות לזה ועוד צדד לומר דאפשר דהרמב"ם מיירי כשיש לו תביעה על אביו ויודע שמעכב את שלו שלא כדין וגזל הוא בידו הוי כאינו עושה מעשה עמך דאף דהרמב"ם סובר דגם כשאינו עושה מעשה עמך חייב לכבדו אפשר דוקא כשהוא רשע בעבירות אחרות אבל באותו דבר אין צריך לחוס על כבודו ולכן מותר לתבעו בדין אבל בשאר דין ודברים שסובר האב בדעתו שהדין עמו אפשר שאינו יכול לתבעו בדין וכו'

ומסיק לדינא דמהרמב"ם מוכח דמותר להעמידו בדין ולהשביעו וכן דעת הרב בית חדש וכן פשיטא ליה להרב משנה למלך ואף דמדברי הרמ"ה שהביא הטור נראה שסובר שגם להעמיד בדין איכא קלון מכל מקום הרי להרמ"ה מותר להכלימו בשביל הפסד ממון ולהרמב"ם דאסור להכלימו בשביל הפסד ממון היינו דוקא לבזותו ולצערו אבל להעמידו בבית דין ואפי' להשביעו מותר וכן עיקר לדינא ונסתפק שם אם גם להאם מותר להעמידה לפני בית דין דבאשה מצינו בדוכתי טובא בש"ס דאיכא בזיון שתבוא לפני בית דין ואין ללמוד אשה מאיש וכו' והצריך תלמוד וציין מוהרי"ק שרש נ"ח ועוד כתב דאם האב נתבע וזילא ליה למיזל לבי דינא עם בנו דיש לומר שישלחו בית דין לו סופרי דיינים ויטען בפניהם כמו בנשים יקרות ותלמיד חכם שתורתו אומנתו שבח"מ סי' קכ"ד וכו' וחזר להשיב למה שנשאל אם רשאי לתבוע רבו לדין בפני בית דין וכתב שהדין כמו בן לאביו דאף דכבוד רבו עדיף מכבוד אביו דאבידת רבו קודמת לאבידת אביו היינו בדלית ליה פסידא לתלמיד אבל להפסיד שלו משום כבוד רבו לא לישתמיט שום אחד מהפוסקים דלימא הכי ודבר שיש בו משום בזיון תלי בשיטת הפוסקים אם חייב לוותר נגד האב או לא והוא הדין נמי נגד רבו וכו' אבל במקום פסידא לא מצינו והא דקיימא לן דהחולק או עושה מריבה או מתרעם על רבו כאילו עושה כל אלה עם השכינה היינו כל זמן שאינו נוגע להפסד ממונו או גם בדבר שבממון לא יערער אחריו שעשה לו שלא כדין אבל כשיודע וברור לו לפי דמיונו כי יש עול בחיק רבו בודאי מותר להתרעם עליו בבית דין דמשום כבוד רבו אין צריך להפסיד ממונו

אך לדבר מזה ולספר לאחרים שאין לו בזה תועלת ממון עונו ישא האיש ההוא וגם בבית דין כשידבר דברי בזיונות נגד רבו או נגד כבוד הרב גדול עונו מנשוא כל זה לפי עיקר הדין אבל טוב לבית דין שלא להכניס עצמם בזה אם אפשר לדבר על לב התלמיד לכופו בדברים בתוכחת מוסר לשמור נפשו ולהתרחק מזה פן יכשל בדברים ויאשם ח"ו ואם בדברים לא יוסר טוב לשמוע ממנו תחלה אם יש ממש בטענותיו שלא יהיה הורדת כבוד התורה וכבוד הרב על מגן וישמע מטענותיו אחד שאינו מן הבית דין אשר ישפטו בדינו והתלמיד ישמור נפשו ויתרחק מכזה וכיוצא בו לפגוע בכבוד רבו שלמדו תורה ורוב חכמתו ממנו ויש חילול השם גדול אם ישמעו קרובים ורחוקים מה יאמרו ראו זה שלמד תורה מבזה כבוד רבו וכתיב ואהבת אה"א שיהיה שם שמים מתאהב על ידיך וכו' ויאמר לרבו טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף אלו תורף דב"ק וביאר שם דבדאית ליה לתלמיד פסידא דשרי לתבעו בדין לאו דוקא כשהוא רב בלבד או אב בלבד אלא אף אם הוא אביו ורבו ביחד מותר אלא שבענין זה יש לו לחוש יותר מלפגוע בכבודו דחמיר טפי דאיכא תרתי וענשו ביותר

כלל קמה) כלי שני ואינו מבשל אם הוא דבר גוש אי מבשל רשמתי בדין זה בקונטרס אסיפת דינים במערכת הה' אות ל"ד עי"ש

כלל קמו) כל באמת אמרו הלכה הכי אמרינן בש"ס דילן ובירושלמי ואם הכונה לומר שהיא הלכה למ"מ או ר"ל דנקיטינן הכי כתבתי קצת בקונטרס זה במערכת הבי"ת אות ס"ד עי"ש (בשדי חמד ח"א)

כלל קמז) כבוד אב ואם מה שכתב רבינו מוהריק"ו ופסקו הרמ"א ביו"ד סוס"י ר"מ דאם האב מוחה בבנו מלישא אשה שיחפוץ דאינו שומע אל אביו נראה פשוט דכל זה אינו אלא כשהבן רוצה ליקח אשה הגונה הישרה בעיניו והאב רוצה לעכב בידו אמנם אם הבן רוצה לקחת אשה שאינה הגונה לו כלל ודאי שחייב לשמוע לו וכ"כ בספר החסידים סימן תקס"ד כ"כ הרב תהלה לדוד ח"ב דף ה' ע"ב ולא ראה תנא דמסייע ליה שכ"כ בהגהות בנו של הרב בית הלל בסו"סי ר"מ ודייק כן מתשו' מוהרשד"ם וכמ"ש בשמו הרב דברי מרדכי גאלנטי הנד"מ בדרשותיו דף א' ע"ג וכן פשיטא למרן מוהרד"ף במכתם לדוד חיו"ד סי' נ"ג דף צ"ה ע"ד ד"ה ובר מן דין עי"ש והרב דברי מרדכי שם נסתפק באם הבן רוצה לישא אשה הגונה ואביו ואמו מונעים אותו באומרם שתצער אותם ומעציבה את רוחם עפ"י מדותיה היתחייב לשמוע בקולם או לא ודקדק מדברי מוהריק"ו ומדברי הר"ן שחייב לשמוע בקולם ושכ"כ בס' החסידים סי' תקס"א דאפילו לגרש אשתו דאיכא נידנוד איסור הטיל תנאי לשלא ישמע בקול אביו כשאינה מצערת את האב הא אם מצערת חייב לגרשה וכ"ש שלא ישאנה יעי"ש ד"ק באורך

כלל קמח) כרת דיומי אי איכא בזקן בן שמנים שנה שאכל חלב וכיוצא הוא מחלוקת דהג' ח"ץ בסי' מ"ט פשיטא ליה דבן שמנים שנה ליתיה לא בכרת דשני ולא בדיומי ומרן חיד"א ביעיר אזן מערכת הבי"ת אות כ"ג אף שכתב סמך לדבריו ממ"ש בשלהי מ"ק דבן שמנים שמת פתאום הוי מיתת נשיקה מ"מ כתב דמוכח מהירושלמי פ"ב דביכורים וברייתא דשמחות פ"ג דהוי כרת דיומי דאל"כ שאלת מי מודיע שייך בבן פ' וההיא דשלהי מ"ק היינו כשלא חלה אבל חלה ומת איכא כרת דיומי אף בהגיע לגבורות

כלל קמט) כתיבה לשמה דבעינן בספר תורה תפילין ומזוזות אם הוא מדאורייתא הנה הרב פרי מגדים בסי' ל"ב באשל אברהם אות ל"ב רצה לומר שהוא מדרבנן דהא מאי דבעינן כתיבה לשמה ילפינן מעיבוד כדאמרינן בגטין דף מ"ה ע"ב עיבוד לשמה בעי כתובה לשמה מי לא בעי ועיבוד כתבנו לעיל דהוא מדרבנן עיין רמב"ם פרק א' מהלכות תפילין בכסף משנה ומה שציין למה שכתב לעיל לפי הנראה כונתו