שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קסז

כלל קלז) כאב ומיחוש עיין מה שכתבתי במכתב לחזקיהו בחלק השיטה דף ל"ו ע"א אההיא דאמרי' חש בראשו יעסוק בתורה דר"ל מיחוש בעלמא ומשו"ה לא אמרו הכואב בראשו וכו' והן ל"ו הובא שם ש"ס דע"ז דף כ"ח אמתני' דהחושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ ואחר מופלג נדפס בשנת תרל"ט ספר העמק דבר להגאון מוואלאזין זצ"ל וראיתי שם בקונטרס הרחב דבר בר"פ ויגש שכ' כמ"ש במכת"ל וקצת יש לפקפק בדבריו כמו שיראה הרואה

כלל קלח) כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו הכי אמרי' בקידושין דף נ"א וכתב בספר המקנה דלא קי"ל כן אלא כשמואל בדף ן' דפליג בזה ובשו"ת נחלת יהושע סימן א' הרבה להשיב ע"ד ועי"ש כמה חילוקי דינים בזה ובמקנה אברהם מ"ב אות ר"ד

כלל קלט) כדת משה וישראל שנוהגין לכתוב בגט אי שייך לכתוב כן בגט חרש דרבנן וכן בכתובה שהיא דרבנן עיין להרב שבט בנימן סי' ער"ו ובמה שרשמתי במערכת הדל"ת אות פ"ג (בשדי חמד ח"א)

כלל קמ) כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון לא אמרינן כן אלא בדבר שעיקרו מן התורה כמ"ש בגטין דף ס"ה ע"א ועיין להרב ארעא דרבנן אות ש"א ובהקדמתו (בד"ה ודבר) והקשה הרב עושה שלום דף מ"ח ה"ד הרב מקנה אברהם במ"ב אות רי"ד מסוגיא זו עמ"ש התוס' בפסחים דף ק"ח ד"ה שאף הן היו באותו הנס (גבי ד' כוסות) דאי לאו ה"ט היו חייבות משום דהוי מ"ע שהזמן גרמא דאע"ג דד' כוסות דרבנן כעין דאורייתא תקון עכ"ל דש"מ דאף בדבר דלית ליה עיקר בדאורייתא כד' כוסות איתיה להא דכל דתקון רבנן וכו' והצ"ע והרב מקנ"א תירץ דכיון דד' כוסות הם כנגד ד' לשונות של גאולה (כמ"ש רשב"ם) כדאיתא בירושלמי וכל מצות הפסח מצה ומרור והגדה כלם על שם שגאלנו ממצרים יש להם עיקר מן התורה מיקרו ושייך לומר כל דתקון רבנן וכו' עי"ש ולא ידעתי למה לא הזכירו שגם הר"ן בהלכות שם כתב כמ"ש התוס' עי"ש ואין דעתי העניה נוחה בישובו דמפני הרמז הזה יהיה חשוב יש לו עיקר בתורה וגם יש לפקפק במ"ש דד' כוסות הם כנגד ד' לשונות של גאולה כדאיתא בירושלמי וכו' דאיברא דהכי איתא בירושלמי ר"פ ערבי פסחים אמנם זו דברי ר' יוחנן אבל ריב"ל אמר שם כנגד ד' כוסות של פרעה וכוס פרעה בידי וכו' עי"ש ועוד דלפי דבריהם משמע דדוקא במצות עשה דד' כוסות הוא דאי לאו טעמא דאף הן היו באותו הנס היו פטורות משום מ"ע שהזמן גרמא משום דארבע כוסות שייך לומר בהן כל דתקון וכו' וכי היכי דבמצות עשה דאורייתא שהז"ג נשים פטורות הכי נמי בד' כוסות לולא טעמא דאף הן אבל בשאר מצות דרבנן דאין לומר בהן שיש להן עיקר בתורה כלל אף אם הן מצות עשה שהז"ג נשים חייבות ובאמת לדעתי העניה אין כן דעת התוס' והר"ן אלא כי היכי דבמצות דאורייתא דרך כלל הוא דכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות הכי נמי במצות דרבנן כולן (זולת היכא דאיכא טעמא דאף הן היו באותו הנס) נשים פטורות כמו שנראה מדברי התוס' במס' ברכות דף כ' בד"ה בתפלה שהבינו מדברי רש"י שמחלק בזה בין מצות עשה דאורייתא למ"ע דרבנן והקשו עליו מהלל ולא תירצו כלל ומרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' רצ"א אות ח' כתב בשם הא"ח דנשים חייבות בהבדלה דבמ"ע דרבנן אנשים ונשים חייבים במ"ע שהזמ"ג וכתב שדבריו קשים דהא חנוכה וד' כוסות אי לאו טעמא שאף הן וכו' היו פטורות משום דמ"ע שהז"ג הן וכל דתקון דרבנן וכו' כמ"ש התוס' והר"ן בפ' ער"פ וכו עי"ש ובמה שרשמתי בזה במערכת המ"ם אות ק"ט הרי מבואר שהבין בדעת התוס' דבכל מ"ע דרבנן שהז"ג נשים פטורות כמו במ"ע של תורה והפירוש הפשוט בדברי התוס' הוא דכשתקנו חכמים לחייב במצות עשה של דבריהם לא רצו לחלק מעיקר חיוב שחייבה תורה במצותיה וכי היכי דבמצות התורה נשים פטורות הכי נמי במצות דידהו ולא משגחינן בגוף המצוה אם יש לה עיקר בתורה או לא דאף אם אין לה עיקר בתורה לא הטילו חובה בשלהם אלא כעין של תורה זהו הפירוש הפשוט ואין לנו צורך לדחוק שד' כוסות יש להן עיקר משום שהן נגד לשונות של גאולה כמ"ש הרב מקנ"א והרב חינא וחסדא בח"ב דף קמ"ב ע"ד תירץ קושית הרב עו"ש הנ"ל ותו"ד דכונת התוס' לומר דריב"ל דאמר טעמא דאף הן היו באותו הנס הוצרך לזה דלא נימא כדס"ל לרב חסדא בגטין שם דאפילו אין עיקרו מן התורה אמרינן כל דתקון רבנן וכו' דאמר שם אישתיק ורדאן הוה ליה למימר כל דתקון רבנן וכו' קא משמע לן דאפילו נימא הכי מ"מ נשים חייבות משום שאף הן היו באותו הנס וא"כ לפי דבריו למאי דנקיטינן דלא אמרינן כל דתקון רבנן אלא בדבר שיש לו עיקר בתורה חזר הדין דנשים חייבות במ"ע דרבנן שהז"ג אף כשאין שייך לומר שאף הן היו באותו הנס כן נראה לפי דבריו וכבר כתבתי למעלה שאין כן דעת התוס' והר"ן אלא מ"ע דרבנן שהז"ג נשים פטורות לולא טעמא שאף הן היו באותו הנס ועוד כתב שם הרב חוח"ס ומה גם דתקנה זו יש להם סמך בתורה כנגד ד' לשונות וכו' (על דרך שכתב הרב מקנ"א ובסגנון אחר) עי"ש ולפי מ"ש הרב מקנ"א דנראה מדברי הרשב"ש בתשו' סי' תנ"ב דף פ"ז ע"ג דנקיט דאף במידי דאין עיקרו מדאורייתא אמרינן כל דתקון רבנן וכו' היה אפשר ליישב קושית הרב עו"ש והיה בהניח דגם התוס' סוברים כן וכן היה אפשר ליישב קושיית הרב זקן שמואל (שהביא הרב חינא וחסדא שם) עמ"ש הריב"ש בסי' ש"ס כל דתקון רבנן וכו' גבי מינקת חבירו דאינו אלא מדרבנן מסוגיא דגטין דלא אמרינן כל דתקון אלא כדאית ליה עיקר בדאורייתא עי"ש ולהנ"ל ניחא וגם יש ליישב מה שקשה לכאורה עמ"ש מרן מוהרד"ף בשו"ת מכתם לדוד חיו"ד סי' ט"ו דלא אמרינן כל דתקון רבנן וכו' אלא במלתא דאילו הואי דאורייתא הוה אסור ודאי מבלי פלוגתא אבל במלתא דבדאורייתא גופיה לא הוי אסור רק משום חומרא מספקא או שהוא דבר השנוי במחלוקת דחשיב כספק או משום גזרה דרבנן דכוותא במידי דעיקרו מדרבנן לא גזרינן דהו"ל כגזלג"ז לא גזרינן ותדע דהא קי"ל ספקא דאורייתא לחומרא סד"ר לקולא ואמאי והא כל דתקון רבנן וכו' עכ"ל דמשמע דדבר שאם היה מדאורייתא אסור מתורת ודאי אמרינן בדרבנן אף בדבר שעיקרו מדרבנן כל דתקון וכו'. וזה היפך הש"ס דגטין דבעיקרו מדרבנן לא אמרינן כל דתקון וכו' ולהנ"ל ניחא אלא שתשו' הרשב"ש אין אצלי לעיין בדברי קדשו ומדברי כמה רבנים שראיתי שדברו בכללא דכל דתקון רבנן וכו' נראה דנקטי דלא אמרינן הכי אלא בדאית ליה עיקר בתורה ועיין להרב ארעא דרבנן באות ש"א ועיין בקונטרס פאת השדי בחלק הכללים במערכת האל"ף אות קכ"ד שרשמתי באיזה איסורין דרבנן אי חשיבי יש להם עיקר מן התורה וראיתי בס' מגדים חדשים שנדפס חדש ממש לידידי הרה"ג אבד"ק טעלעפין יצ"ו בכללים שבסוף הספר בדף ו' ע"ב אות ל"ח שכתב וז"ל יש מי שאומר דהא דאמרינן בכל מקום בש"ס כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקנו (גטין ס"ה יבמות י"א) זה דוקא במילתא דאית ליה עיקר מן התורה אבל במלתא דלית ליה עיקר מן התורה לא שייך גביה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקנו עיין בס' תפארת ירושלים על המשניות פרק יו"ד דעירובין משנה ז' אות ס"ו עכ"ל וספר הנ"ל אין אצלי ואיני מבין מה הלשון אומרת יש מי שאומר וכו' כאילו בש"ס דגטין לא נזכר דבר זה רק היש מי שאומר שכותב כן מדעתו ואין במשמעות לשון הנ"ל שכונתו לומר דנקיטינן לחלק בהכי ומי שנמצא בידו ספר התורה הזה ישכיל בכונתו:

כלל קמא) כל היכא דאיכא למילף לקולא ולחומרא לחומרא ילפינן לא אמרינן הכי אלא גבי היקשא אבל בקל וחומר ודאי איכא למימר יוכיח מדינא דלקולא ולא מצינן למילף לחומרא כן כתב הרב קרן אורה ליבמות על דברי התוס' ומוהרש"א בדף ע"ז ע"ב ד"ה מצרי שני עי"ש ונראה דאין כונתו לומר דרק בהיקש הוא דאמרינן הכי כדמשמע מראש דבריו אלא כונתו למעט ק"ו ודוקיא דסיפא דוקא שהרי גם בגזרה שוה קיימא