שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קסו

מ"א הלכה כ"ה דאם אמר לפועל נכרי אכול ושתה מחנוני נכרי ואני פורע אעפ"י שנשתעבד הואיל ולא נתייחד שעבודו ה"ז מותר הרי מבואר דכי משתעבד בחוב אינו קונה לו והוא ממש נדון שלנו ע"כ כבר כתבתי למעלה דמתחייב בדברים בעלמא לא אמר רה"ג דקונה אלא בכותב שטר והכא דאין שום שטר ודאי אינו קונה כ"ז אני כותב בנחיצה להעיר אזן מה שנר' לפום ריהטא כי פנאי לא היה לי להתיישב היטב בדב"ק כי ראיתי דבריו בהיותי עסוק בענין אחר ועיין מה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת בכור בהמה סי' ג' אות א' ס"ק כ"ב והלאה ועיין חת"ס א"ח סי' ק"ו ואי נמי היה הקונה נותן ח"כ בחתימת ידו אני חייב ליתן כו"ך אפשר ח"כ כזה מהני ככסף כמבואר באה"ע סי' כ"ט אבל הכא כתב שנתן ולא שיתן וכו' ע"כ ואין לשונו מדוקדק שלא היה לו לכתוב כמבואר בסי' כ"ט דמשמע דמפורש כן בדברי מרן בש"ע או בדברי הרמ"א ועין רואה שאינו כן ונהפוך הוא דהרמ"א שם בסעיף ו' כתב מפורש דלא מהני וכ"כ באור לי שם בדעת הרמ"א אלא שכוונתו לפי הנראה למ"ש בחמ"ח וב"ש עי"ש שמפקפקים ע"ד הרמ"א ומ"מ לא קי"ל לכתוב כמבואר שהרי לדעתם הוא ספק כיעי"ש ועיין בשערי חיים אריה דף קי"ז ע"א מ"ש ע"ד המח"א בזה ובס' שונה הלכות ח"ב דף י"ז ע"ד כ' דהראב"ד ור"י והריטב"א סבירא להו דשעבוד בקנין או בשטר על דבר הכסף נחשב כנתן את הדמים ולא ידענא למה לא הביא המח"א מזה וכו' שוב כ' דנ"ל דהרמב"ן ס"ל דלא מהני הקנין והשטר לקנין קרקע וכו' עי"ש

ואם חוב הוי ככסף עיין מה שרשמתי לעיל במערכת החי"ת אות קכ"ג ובקונטרס אסיפת דינים (בשדי חמד ח"א) מערכת בכור בהמה סי' ג' אות א' סק"ה ד"ה ודרך אגב וכו' ושם באות א' הנ"ל ס"ק כ"ב מד"ה וכל זה והלאה ועפ"י דעת הרי"ף והרמב"ם שס"ל לחלק בין מלוה לחוב הבא מחמת מכר חדשתי שם בד"ה ואם הנכרי וכו' להחמיר בישראל שקנה פרה מנכרי בחוב שמגיע לו ממנו עי"ש ועתה ראיתי בספר מנחת משה הנד"מ לאחד מרבני גאוני דורנו יצ"ו שבשו"ת חיו"ד סי' כ"ה דף כ"א ע"א ד"ה אחרי וכו' כתב שבשו"ת מ"ב סי' ל"ה בתוך דבריו חידש דכותי אף לדעת הרי"ף והרמב"ם לא יוכל להקנות במלוה דרק כי מטי זוזי לידיה אסתלק ולא במלוה ע"כ (הס' מ"ב שבידי חסר כמה דפים וכל סי' ל"ה בכלל) ולפי זה אזדא ליה מ"ש בעניותין באסיפת דינים הנ"ל אלא דבמנחת משה מסיים דצ"ע קצת אם להחליט ד"ז כדברי הרי"ף והרמב"ם ומ"מ כתב בנדונו אבל עכ"פ יש לנו עמוד גדול לסמוך עליו ע"כ

כלל קלב) כבוש כמבושל לא אמרינן אלא בדברים חיים שנכבשו ונשארו בכיבושם או בדבר מבושל אם נכבש במשקה אחר שלא נתבשל בו אבל מבושל שנשתהה בצונן עם המרק שנתבשל בו עצמו אין בו דין כבוש וצריך להתיישב בזה פרי צדיק סי' י"ט וכדברים האלה כתב בעיקרי הד"ט א"ח סימן ח"י אות כ' בשם יכין ובועז סי' קמ"ב ואינו יודע למה לא הזכיר בזה את שו"ת פרי צדיק אשר בסמוך באות י"ט הזכיר שו"ת פ"ץ הנ"ל כיעי"ש ויוכל להיות דמ"ש בעה"ד בסוף אות כ' עוד חידש לנו הרב וכו' נכתב שם בטעות ומקומם בסוף אות י"ט וס' יכין ובועז אין בידי לעיין בו

וכתבתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי' ג' אות ז' דנלע"ד דאין שייך דין כבוש כמבושל בתערובת לח בלח כי אם בדבר גוש שנפל בדבר לח והשבתי בזה ע"ד הרב פרי צדיק הנ"ל עי"ש

כלל קלג) כבוש כמבושל לענין חומץ אי בעינן מעל"ע כשאר משקין עיין ביו"ד סימן ק"ה ובבאה"ט דהוא מ"ח הפוס' ועיין זכור לאברהם ח"א ד' רי"ג ע"ב שהזכיר מחלוקת זו וכ' בשם ה"ה מוהרי"ך דהעיקר כמ"ד דגם בחומץ בעינן מעל"ע וקצת תימה שלא הזכיר דברי המג"א סימן תמ"ז ס"ק כ"ח וח"י שם ועי"ש במחצ"ה ופמ"ג ושאר המפרשים ובפמ"ג בא"א ס"ק י"ז ובמג"א סי' תקכ"ז ונשמת אדם הלכ' פסח סי' י"ד ובשו"ת פרי צדיק סימן י"ט כתב הרב מוהר"ם יאפי"ל בנדונו ועוד דהוי נ"ט בנ"ט וכו' וכ' ע"ד הרב המחבר דלא סיימו קמיה גופא דעובדא וכו' ולפי זה בחומץ ראשון ליכא אלא חד נ"ט וכו' ע"כ משמע דס"ל דחומץ לא הוי חריף דבד"ח לא מהני נ"ט בנ"ט כמ"ש ביו"ד סי' צ"ה ס"ב ובמג"א הנ"ל ושמא שאני החומץ ההוא שהוא אחר שהוציאו ממנו יי"ש כיעי"ש אהכי קליש תוקפיה והיה למים ובמסגרת השלחן יו"ד סי' ק"ה ד' ק"ה ע"ב אחר שהביא מ"ש רבנן בתראי בזה סיים ועל ענין הדין המתקתי סוד עם הרב השד"ר מירושת"ו מוהרח"ך והסכים עמי דבחומץ לעולם בעינן שישהה מעל"ע דוקא ושאין לדחוק בשינויי דחיקי בדעת מרן כיון דמרן יישב דבריו וגילה דעתו בתשו' אבקת רוכל סי' רט"ז ועי"ש ובספר יד יהודה הנ"מ להג' מוהרי"ל לאנדא בסי' ס"ט דף ס"ה האריך מאד בזה והביא גוף תשו' מרן באבק"ר סי' רט"ו ורט"ז ושקו"ט בהו ומסיק דשיעור כבישה לחומץ הוא או מעל"ע או כשראינו פעולתו בהבשר ודלא כהפוסק' דנאסר בשהה כדי שירתיח וכן הבית מאיר בא"ח סי' תמ"ז ע"ד המג"א שם ס"ק כ"ח והא"ר סי' תרמ"ח הו"ד במחצ"ה ע"ד המג"א שם סעיף קטן כ"ב דעתם שלא להחמיר בחומץ משאר משקים ועיין בשו"ת כתב סופר א"ח סי' קכ"ב ובספר דרכי הוראה בח"ב פרק מ"ג עד פרק מ"ח האריך מאד בעניינים אלו לך נא ראה נפלאות מתורתו בכמה חידושי דינים והביא שם מ"ש הג' נו"ב במ"ק סימן כ"ו דרבי יוחנן לא ס"ל הא דכבוש כמבושל (וכ"כ הג' מלא הרועים במערכת זו) וחשיב ליה ספקא דדינא ושקו"ט בזה ומסיק דאף ר"י סבירא ליה כבוש כמבושל עי"ש

וכתב בשו"ת רמ"ץ א"ח סי' כ"ט אות ד' דיש לומר דיי"ש דהוי חריף טובא כמ"ש מג"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ה כולי עלמא מודו דלא בעינן מעל"ע (עי"ש שנדונו היה שנשרה בהיי"ש שתי שעות) וכתב דהנסיון יוכיח על זה שהרי הוויינשיל שורין אותו איזה שעות ביי"ש אקווי"ט כדי שיקבל טעם ואין שורין אותו מעל"ע ש"מ דגם בפחות ממעל"ע מקבל טעם אלא שבזה יש להקל לומר דבשריה פחות ממעל"ע אינו מקבל טעם כל היי"ש ואין צריך לשער כנגד כולו עי"ש לענין י"ש חמץ ועיין מה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ז' אות זיי"ן לענין כלי אי בעינן שהיית מעל"ע גם בדבר חריף או דינו כאוכל דסגי בכשיעור שיתן ע"ג האור וירתיח ועיין בספר דרכי הוראה ח"ב פרק מ"ט מ"ש הגאון נר"ו לענין בכדי שיעמוד ע"ג האש וירתיח כמה שיעורו

כלל קלד) ספר קטן האמור בש"ס ופוסק' באה"ע סי' קי"ט ס"ז גבי כהן המגרש נסתפקו שם החמ"ח והג"פ עד אימת נקרא כפר קטן ואיזהו בינוני ובספר כרם שלמה (חאאס) ליו"ד סי' שמ"ג ס"ב כ' דנעלם מהם דברי הרמב"ם פ"ד מהל' ע"ז ה"ב שכל פחות ממאה נקרא כפר קטן ולענ"ד אחרי שהשמיטו הפוסקים מלבאר כן מסתברא מילתיה דרב ג"פ שכתב דתלוי באומדנא כל שנראה דבנקל יכול לבא אצלה כאילו היה במבוי אחד נידון כמבוי דבשלמא על הרמב"ם (שלא ביאר בפכ"א מהל' איסורי ביאה הכ"ז איזהו כפר קטן) נוכל לדחוק דסמך על מה שביאר בהלכות ע"ז לענין עיר הנדחת אבל ריב"ה ומרן שלא ביארו זה בשום מקום הא ודאי רחוק לומר דסמכו על מה שמבואר כן בדברי הרמב"ם לענין עיר הנדחת ולכן יותר נכון לומר דהרמב"ם לא כ' זה דרך כלל לכל מקום שהוזכר כפר קטן אלא דוקא לדין עיר הנדחת

כלל קלה) כל מידי דלטעמא עבוד לא בטיל עיין במה שרשמתי במערכת הטי"ת אות ל"ז

כלל קלו) כל הברכות אעפ"י שיצא מוציא רשמתי במערכת האל"ף אות קי"ט (בשדי חמד ח"א):