שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קסד

יוסף בסי' קמ"א דפשוט הוא וכן פסק הרמב"ם בחיבורו פרק, ב' מהלכות גרושין הלכה י"ב וכיון דאין שום מחלוקת בזה ודאי אינו שייך כלל דרשב"ג (עיין לעיל במערכת הה' אות י"ב) ועיין בחולין דף ט"ל ע"ב לא אמרו היתר משום כבודו דרשב"ג וכו' ומוכח קצת דליכא מאן דפליג מדלא אמר לא אמרו איסור מפני כבוד רבנן ולא היתר מפני כבוד רשב"ג כמו שאמר רב חסדא עי"ש והרב תוספת יום טוב לפי שהיה פשוט מאוד בעיניו דאין שום חולק כמובן ממה שכתב רבינו עובדיה משמא דגמרא חסורי מחסרא וכו' לא הוצרך ליטפל בטעם מאי דפסקינן כרשב"ג כההיא דפרק ו' דכתובות משנה ד' דהכא שאני דמובן מעצמו דאין חולק וכמשמעות לשון המשנה אמר רשב"ג דעל הרוב אינו לחלוק כמו רבי פלוני אומר ואם כן פשוט דלא שייך בזה האי כללא ואין לומר דבלאו הכי נמי לא שייך הכא האי כללא כיון דרשב"ג לאו סברא דנפשיה אמר אלא אמרו חכמים וכו' דכבר כתבתי בס"ק י"ב דגם בענין זה שייך הכלל שכן מתבאר מדברי התוס' עי"ש ונראה דהדבר מוכרח מעצמו מדאמר ר"י כל מקום ששנה וכו' חוץ מערב וצידן וכו' והרי ההיא דצידן בגטין דף ע"ד ע"א אמר רשב"ג מעשה וכו' ואמרו חכמים תתן לו את דמיה ומדאיצטריך לאפוקי דצידן מכללא שמעת מינה דגם בכי האי גוונא דאמר משמא דרבנן איתיה להאי כללא בעלמא וק"ל ועיין במה שכתבתי במערכת המ"ם אות קכ"ג (בד"ה וכתב עוד)

מב) ובפרק ז' דגטין דף ע"ד אמר רשב"ג מעשה בצידן וכו' זו אחת מההלכות היוצאות מכללא דכל מקום וכו' כנודע ופסקו הפוסקים דלא כרשב"ג והרב תוספת יום טוב לא הוצרך לציין למה שאמרו בעירובין דאין מזה שום הוכחה כמובן

מג) ושם דף ע"ה ע"ב כלל אמר רשב"ג כל עכבה וכו' כתב הרי"ף דלית הלכתא כרשב"ג (מכאן מוכח קצת דאין הכרע בדברי הרי"ף כשמביא המשנה כצורתה דסובר דהל' כתנא קמא מדהוצרך לומר כאן דאין הלכה כרשב"ג עיין מה שכתבתי בסק"א אלא דלכל הדברות צריך להבין אם צריך הוא לגלות דעתו לענין פסק למה לא יעשה כן בכל מקום ואם אין צריך לגלות דעתו לא לימא בשום דוכתא ואולי במקומות שנראה לו שיש סברא לומר כרשב"ג מוכרח לגלות דעתו דאינו כן וצ"ע) והרא"ש אחר שהעתיק דברי הרי"ף כדרכו כתב דרבינו תם ור"י פוסקים בכמה מקומות כר"י דפסיק כרשב"ג במשנתינו והוא לא הכריע וכן בקיצור פסקי הביא הסברות דלהרי"ף לא הוי גט ולר"י הוי גט וכתב הגאון קרבן נתנאל דדעת הרא"ש לפסוק כר"י דאית ליה האי כללא כמו שכתב בפרק שני דייני גזירות סוף סי' י"ז ובהשולח סי' כ"א ובפרק אף על פי סי' ז"ך ואבוהון דכולהו בפרק היה קורא סי' ט"ו דהרי"ף פוסק כתנא קמא והרא"ש כרשב"ג והרמב"ן והרשב"א מטו לדברי הרי"ף ע"כ והרמב"ם בפירושו ובחיבורו פרק ח' הלכה כ' ורבינו עובדיה פסקו דלא כרשב"ג עי"ש ובבית יוסף סי' קמ"ג ומזה מוכח דלית להו להרי"ף והרמב"ם האי כללא כמו שרמז הרב תוספת יום טוב למה שכתב בפרק ח' דמסכת עירובין דאין לנו שום הכרח לפסוק דלא כרשב"ג לולא דלית להו האי כללא

והנה התוספות בד"ה כלל וכו' הקשה ר' אלחנן אמאי אמר רבא דנתינה בעל כרחה לא הוי גט והא אין העכבה והלכה כרשב"ג במשנתינו וכו' עי"ש למדנו דדעת ר' אלחנן למינקט האי כללא כדעת ר"י ורבינו תם אלא דלדעתי הקצרה תמוה מאד מאי קשיא ליה על רבא דהא ודאי לית ליה האי כללא כמו שכתבתי למעלה בס"ק ל"ז עי"ש וצ"ע ועיין עוד בגטין דף י"ט אמר רבא הלכה כרשב"ג מוכח דרבא לית ליה האי כללא מדהוצרך לפסוק כרשב"ג אלא דלמאן דאמר דלא נאמר הכלל בברייתא אין מזה ראיה כמובן

מד) ובפרק ג' דבבא קמא דף ל' ר' שמעון בן גמליאל אומר כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו חייבין לשלם והרי"ף והרמב"ם בפירושו והרא"ש לא איירו כלל לענין הלכה אי נקיטינן כר' שמעון בן גמליאל או כתנא קמא וגם לא הזכירו מילתיה דר' שמעון בן גמליאל כלל ולולא דמסתפינא אמינא דאינהו לא גרסי במתניתין מילתיה דר' שמעון בן גמליאל כלל אבל רש"י והתוספות ורבינו עובדיה גרסי במתניתין ר' שמעון בן גמליאל אומר וכו' כיעי"ש ואמרינן בש"ס דלרב הא דכל הקודם זכה הוא הלכה ואין מורין כן וכתב הרא"ש דהכי נקיטינן משום דמילתיה אתי כתנא קמא דר' שמעון בן גמליאל (אין להכריח מזה דהרא"ש לית ליה כללא דכל מקום ששנה ר' שמעון בן גמליאל דדילמא הכא דברייתא הוא לית ליה אבל במשנה אולי אית ליה) והרמב"ם בפרק י"ג מהלכות נזקי ממון הלכה י"ד השמיט הא דאין מורין כן ותמה מרן כסף משנה דהוה ליה לפסוק דאין מורין כן וכסברת התנא קמא דר' שמעון בן גמליאל וכתב דצריך לומר דההיא דחוייא בעלמא ועיי"ש להרב לחם משנה דהרמב"ם פסק כר' שמעון בן גמליאל במשנתינו ונראה שרצונו לומר שזו היא כונת מרן כסף משנה גם כן וכן כתב הרב תוספת יום טוב (ומתבאר למעיין בדברי קדשו דסבירא ליה דהאי כללא ליתא בברייתא עי"ש בדברי הרב לחם משנה וק"ל) ולפי דבריהם שמעת מינה דהרמב"ם אית ליה האי כללא אך הרב שושנים לדוד כתב דהרמב"ם ודאי לית ליה האי כללא וכמו שכתב הרב תוספת יום טוב בפרק ח' דערובין אלא דלענין קנסו גופן משום שבחן נקיטינן כרב לגבי זעירי דמילתיה דרב קאי כר' שמעון בן גמליאל כלומר דלאו משום כללא דר' שמעון בן גמליאל הוא דפסקינן אלא משום סברת רב הוא ומשמעות דברי הרב לחם משנה אינו כן אלא דהרמב"ם אית ליה האי כללא כיעי"ש וכן הוא פשט דברי הרב תוספת יום טוב ועיין לעיל ס"ק ט"ז דנראה דהרב שושנים לדוד נקיט דהרמב"ם אית ליה האי כללא היפך ממה שכתב כאן

והנה ראיתי דבירושלמי ליתא להא דר' שמעון בן גמליאל במתניתין וכתב שם הרב מראה הפנים דגם הרי"ף לא גריס לה במתניתין וכתב עוד דמה שכתב הלחם משנה בדעת הרמב"ם אי אפשר לאומרו דאם כן וכו' ועוד דבשעת הוצאת זבלים אמאי לא פסק כר' שמעון בן גמליאל דאם הזיק פטור כדשנינו בבבא מציעא (משמע דסובר דכללא דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' דחי לכללא דאין הלכה כשיטה ואין זה פשוט ע' מה שרשמתי לעיל ס"ק ט"ו) וכבר כתב הרי"ף בכמה מקומות וכן הרמב"ם דליתיה לכללא דר' שמעון בן גמליאל וגם בלאו הכי הרי"ף לא גריס לדר' שמעון בן גמליאל וכן הרמב"ם מסתמא תופס דרך הרי"ף וכו' עיין שם באורך

מה) ושם בפרק ה' דף מ"ט אמר ר' שמעון בן גמליאל אם כן משהאשה יולדת משבחת כתב הרא"ש דהרי"ף הביא המשנה ולא הביא מאי דאיתמר בש"ס לפרושי סברת ר' שמעון בן גמליאל משום דסובר דהלכה כתנא קמא דלית ליה כללא דכל מקום ששנה ר' שמעון בן גמליאל וכו' ע"כ ומדלא יהיב שום טעמא אחרינא מוכח דלית לן שום טעם והכרח לפסוק כתנא קמא זולת מאי דלית לן כללא דכל מקום וכו' דממילא אית לן למינקט כתנא קמא דהלכה כרבים ואם כן לפי זה מוכח דהרא"ש גם כן לא סבירא ליה האי כללא דהא איהו נמי פסיק כתנא קמא (עיין שם בפלפלא חריפתא) וכן מר בריה בטור חשן משפט סי' תכ"ג וכן הרמב"ם בפירושו ובחיבורו פרק ד' מהלכות חובל ומזיק הלכה ב' פסק כתנא קמא וזו אחת מההלכות שהוכיח הרב תוספת יום טוב בפרק ח' דעירובין דלית להו האי כללא עיין שם וכן הגאון בים של שלמה סי' י"ד שהביא מה שכתב הרא"ש בדעת הרי"ף ועוד הביא דברי הרי"ף בסוף פרק גט פשוט דהדין כללא לאו דוקא וכו' ושכן כתב הרא"ש בשמו בסוף כתובות ורבינו תם ור"י סוברים כהאי כללא וכן נוטה דעת הרא"ש וכו' וכן כתב הרא"ש בסוף פרק ב' דברכות והרמב"ם סובר כהרי"ף ולכן פסק הכא כרבנן וכן פסק הטור וכן נוטה דעת הר"ן והאריך להוכיח שכן עיקר דלא נקיטינן כהאי כללא וכן כתב באסיפת זקנים וכן נמצא בשו"ת ריב"א שהשיב לר' יונתן כהן אלו תורף דברי קדשו וקצת תימה שלא העיר דמדברי הרא"ש במאי דקמן מוכח דלא סבירא ליה האי כללא (כמו שכתב בפלפלא חריפתא מדלא הזכיר החילוק דבמבכרת כיעויין שם) הפך ממאי דמחליט בדעתו דאית ליה האי כללא

מו) וארשום פה כללים היוצאים מתוך מה שרשמתי עד פה ולהקל על הקורא אחלקם לאותיות קטנות ואלו הן

א) אף מאן דאית ליה האי כללא אפשר דאם הוא מחלוקת ואחר כך סתם לא קיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל עיין סעיף קטן ה' וס"ק ל"ד: