שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קסג

יש להקשות על דבריו חדא דמשמע דראיה זו שלו היא ועין רואה דרשב"ם גופיה עלה סמיך ותו דנראה מדבריו דאילו הוה אמר רבא הלכה כרשב"ג ולא הוה מסיים מילתיה בהואיל וסתם לן וכו' לא הוה מוכיחינן דרבא לית ליה האי כללא ואין הדבר כן אלא ממה שאמר הלכה כרשב"ג מוכח שפיר דלית ליה האי כללא בעלמא וכדמוכח מהש"ס ותוספות הנ"ל וכן כתב איהו גופיה שם באות ג' ואולי כונתו לומר דרשב"ם משמע דמוכיח דרבא לית ליה האי כללא מדאמר הלכה כרשב"ג והוא בא להוסיף מסיום מילתיה דרבא הואיל וסתם לן וכו' ודוחק איך שיהיה למדנו דודאי רבא לית ליה האי כללא ואם כן קשה מאי מקשי הש"ס אלא לרבא קשה דר"י אדר"י וכו' הלא לרבא ליתיה להאי כללא כלל ובעל כרחין לומר דאין כוונת הש"ס להקשות לרבא גופיה אלא הכי קאמר בשלמא לאביי וכו' אלא לרבא קשה דר"י אדר"י למאן דאית ליה האי כללא דמילתיה דאביי אתי שפיר לדברי הכל אבל דרבא לא אתי למאן דאית ליה האי כללא ואם כן היכי הוה מצי הש"ס לשנויי אמוראי נינהו (ומדלא משני הכי מוכח דבהא הלכה כרשב"ג) הלא גם המקשה לא נעלם ממנו דאיכא מאן דלית ליה האי כללא והיינו רבא גופיה ורק קושייתו דלא אתי מילתיה כדברי הכל כאמור וכן יש לדקדק על הרמב"ן שתירץ לקושית הראב"ד דשינויא דאמוראי נינהו דחיקא היא ועדיפא מינה משני וכו' כדכתב בשמו הר"ן עי"ש ולפי האמור נראה דלא הוה מצי משני הכי כנז"ל ונראה דהראב"ד סובר דמאי דמוכח מהש"ס דרבא לית ליה האי כללא היינו לומר דאיהו גופיה לא נקיט האי כללא אבל אפשר דמודה הוא דר"י גופיה אמר להאי כללא ואם כן הוה מצי שפיר למימר אמוראי נינהו וכלומר דרבא סובר כמאן דאמר דלא אמר ר"י האי כללא ואהא דחי הרמב"ן דמאי דלא משני הכי הוא משום דשינוייא דחיקא הוא וכו' (ונחזור לדברי הראב"ד דמשום הני הוכחות הוא דסובר כרבי שמעון בן גמליאל בהא) ועוד דשלחו לשמואל אנן כרשב"ג סבירא לן וגם בירושלמי פסקו כרשב"ג כדכתב כל זה הרא"ש משמע דאי לאו הני טעמי תריצי לא הוה נקיט כרשב"ג שמעת מינה דלית ליה האי כללא

עלה בידינו דמדינא דקמן מוכח דהרי"ף (לדעת רוב המפרשים) והרמב"ם ודאי לית להו להאי כללא וכן מוכח דעת הראב"ד כנז"ל והרא"ש הביא הסברות בזה וסיים וכן דעת ר"י דהלכה כרשב"ג במשנתינו כפסקא דר"י ע"כ ועיין בקיצור פסקי שם ובטור יו"ד פי' רס"ז שדעת הרא"ש לפסוק בזה כרשב"ג אבל אינו מוכרח אם משום דנקיט האי כללא כדמשמע ממה שכתב בשם ר"י או משום דסובר כהראב"ד ובקרבן נתנאל שם נראה שהבין בדעת הרא"ש שפוסק כרשב"ג מכח הכלל

לח) ושם דף מ' ע"ב רשב"ג אומר אינו כותב אלא משחרר פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ורבינו עובדיה כרשב"ג ומוכח מדבריהם דלא נקטי האי כללא מדיהבו טעמא למינקט בהא כרשב"ג משום דקיימא לן כמאן דדאין דינא דגרמי וכו' עי"ש וכן כתב מרן כסף משנה בפרק ח' מהלכות עבדים דין ט"ו עי"ש (אבל הרב המגיד בפרק ז' מהלכות חובל ומזיק הלכה י"א כתב דהדרינן לכללין כל מקום ששנה רשב"ג וכו') והראב"ד שם כתב דהרב פוסק כרבנן ולא דמי לשורף שטר חוב וכו' והרב המגיד שם כתב דלא נמצא בהלכות וכו' והדרינן לכללא כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ונראה לי הדל דהראב"ד והרב המגיד פליגי במאי דפליגי הרבנים מוהראנ"ח וברכי יוסף שהבאתי לעיל סק"א והוא כי בנוסחת הראב"ד לא היה בהרי"ף סיום מלתיה דאיתיה קמן והלכה כרשב"ג וכו' רק המשנה כצורתה ומאי דאתמר עלה דפליגי במזיק שעבודו וסובר הראב"ד כסברת מוהראנ"ח דכל שלא פירש דעתו מסתמא פוסק כתנא קמא והרב המגיד סובר כמו שכתב בברכי יוסף דאיכא למימר דסמך על הכלל דכל מקום ששנה וכו' והרב לחם משנה בהלכות חמץ ומצה שם תמה על מה שכתב הרב המגיד דהדרינן לכללין וכו' דהא הרמב"ם לית ליה האי כללא וכו' עי"ש ועיין ביד מלאכי סי' ש"ז שהתפלא על הלחם משנה דסותר דברי עצמו שכתב בפרק ז' מהלכות עבודה זרה ובפרק ד' מהלכות קריאת שמע ובסוף פרק ט"ז מהלכות אישות וסוף פרק י"ב מהלכות נזקי ממון דקים ליה להרמב"ם האי כללא:

לט) ושם דף מ"ה ע"א רשב"ג אומר מפני תקנות השבויין הרי"ף והרא"ש הביאו המשנה כצורתה ונראה דדעתם לפסוק בזה כתנא קמא דאם הוו סברי כרשב"ג הוה להו לאתויי מה שאמרו בש"ס דאיכא בינייהו דליכא אלא חד שבוי דלרשב"ג מברחין אותו אלא ודאי מדלא חלקו מוכח דנקטי בזה כתנא קמא וכן בקיצור פסקי שם סתם ולא חילק וכן הבין מרן הבית יוסף ביו"ד סי' רב"ן בדעת הריב"ה וכן הרב בית חדש שם סעיף ד' עי"ש וכן דעת הרמב"ם בפירושו ובחיבורו פרק ח' מהלכות מתנות עניים הלכה י"ב כמו שכתב מרן בבית יוסף ובבדק הבית (דמה שכתב בבדק הבית בד"ה אין פודין וכו' הוא שגגת המדפיס ומקומו הוא בסו' ד"ה אין מכריחין כמו שכתב בחידושי הגהות מוהרל"ח) ורבינו עובדיה בפירוש המשנה פסק כרשב"ג וכתב הרב תוספת יום טוב דסמך על הכלל וכו' וכבר כתבתי בפרק ח' דעירובין דלאו כללא הוא ע"כ והנה שם הכריח מכמה דוכתי דהר"ב לית ליה האי כללא ואם כן לפי דבריו סתר הרב דידיה אדידיה אך לי הדל נראה דיתכן דטעם הרב משום דאמרינן בש"ס איכא בינייהו דליכא אלא חד דלרשב"ג מבריחין לכן מדהוצרכו בש"ס לאשמועינן דאיכא גוונא דלרשב"ג מבריחין משמע ליה דהלכה כרשב"ג (ומעין זה כותבים המפרשים בכמה מקומות כידוע) אלא דשאר פוסקים לא חשבי הא לשקיל וטרי אליביה ודברי הרב תוספת יום טוב שבפרק ח' דעירובין דבהדי הנהו דוכתי דלית להו להרמב"ם ורבינו עובדיה האי כללא כריך ותני הא דקמן צריך לומר דהא דקמן קאי רק אהרמב"ם ולא אהר"ב דהא פסק כרשב"ג איך שיהיה הנה לדעת כל הפוסקים הנז"ל דפסקו דלא כרשב"ג לא מצאתי בעניותי שום טעם אם לא דלית להו האי כללא וכבר כתבתי בס"ק כ"ט שהרב משאת משה הכריח מכמה מקומות דהרמב"ם לית ליה האי כללא וזה אחד מהם ואם כן כל הפוסקים הנ"ל דפסקו דלא כרשב"ג נמי לית להו האי כללא והרב תוספת יום טוב הבין בדעת הריב"ה דהלכה כרשב"ג מדלא כתב מפני תיקון העולם כמו שכתב בדין דאין פודין את השבויין וכו' עי"ש (שכך כתב בדרך אפשר) ולי הדל נראין דברי מרן הב"י דדעת הריב"ה לפסוק כתנא קמא דאם לא כן היה לו לפרש דבדליכא אלא חד שבוי מבריחין או לפחות לומר מפני תקנת השבוין והרי כתב כדי שלא יהיו הנכרים מכבידים עליהם ויוסיפו שמירה על שמירתם ע"כ וקרוב לזה הם דברי הרמב"ם רק שהשמיט תיבת מפני תיקון העולם ואין בזה קפידא ומה שדקדק על מרן הבית יוסף דהיה לו להביא דברי הרמב"ם בחיבורו לא ראה דבריו שבבדק הבית הנ"ל ולדברי הרב תוספת יום טוב יקשה עלינו דברי הריב"ה אהדדי ממה שכתב ברמזים למה שכתב בטור אך לדעת מרן הבית יוסף הכל שפה אחת ודברים אחדים

מ) ובריש פרק האומר התקבל (ד' ס"ב ע"ב) רשב"ג אומר אף האומרת טול לי גטי וכו' פסקו הרמב"ם ורבינו עובדיה והרא"ש כרשב"ג והרי"ף הביא המשנה כצורתה והביא גם כן מאי דתנו רבנן בדף ס"ג ע"ב דאתי כרשב"ג דטול לי הוא לשון קבלה מוכח דדעתו לפסוק כרשב"ג וכן פסק הרמב"ם בפרק ו' מהלכות גרושין הלכה ט' ובטור סי' קמ"א ואין להכריח מזה דאית להו האי כללא משום דמשמע מסתמיות דברי הפוסקים דסבירא להו דלא בא רשב"ג לחלוק על תנא קמא וגם תנא קמא מודה ועיין לעיל במערכת הה' אות י"ב (בשדי חמד ח"א) שכתבתי דמכאן מוכח דדרך הפוסקים והמפרשים לכתוב הלכה אף בדבר שאין מחלוקת דאין לומר דלעולם דפליגי ומאי דפסקינן כרשב"ג אף אי לית להו האי כללא היינו משום מאי דתנו רבנן דסתם לן תנא דברייתא כוותיה דאם איתא דפליגי טפי הוה להו לפסוק כהסתם דמתניתין מהסתם דברייתא וצריך להתיישב בזה ואיך שיהיה על כל פנים מהכא אין לנו הכרח דאית להו האי כללא כאמור

מא) ושם דף ס"ו ע"א רשב"ג אומר אם מעצמו נפל וכו' א אמרינן בגמרא דחסורי מחסרא וכו' ומשמע דאין שום חולק והרי"ף הביא המשנה ומה שאמרו בש"ס והרא"ש כתב דהכי הלכתא וכן כתבו הרמב"ם ורבינו עובדיה בפירוש המשנה וכתב הר"ן דרשב"ג לאו לאיפלוגי אתא וכתב על דבריו מרן הבית