שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קסב

דמודה למה שכתב שם בשם רש"ל דהרי"ף והרמב"ם לית להו האי כללא אלא דעל מה שכתב רש"ל בדעת הרא"ש הוא דפליג עי"ש ועיין עוד בבית חדש סי' תקנ"ב ובחלק ח"מ סימן רל"א סעיף ח'

ודע דהרב נמוקי יוסף בפירושו על ההלכות לנדרים כתב דנראה לו דהלכה כרשב"ג דמסתבר טעמיה דכיון דאין זמן קבוע לירידתם וזימנין מתאחרי לא מחית אינש לזה ומסתמא עד זמן קאמר עי"ש ואיכא למידק מדבריו דאי לאו דמסתבר כרשב"ג לא הוה פסקינן כרשב"ג משום דלית ליה האי כללא ויש לדחות דהוה פסקינן כתנא קמא משום הא דר' זירא וק"ל ועיין ביד מלאכי סי' ש"ז (ד"ה שוב) מה שכתב בדעת הרב הנמוקי יוסף

לה) ובמסכת נזיר פרק ו' דף מ"ה ע"א רשב"ג אומר הביא שלש בהמות ולא פירש וכו' כתב הרמב"ם בפירושו ובחיבורו כרשב"ג ולפי הנראה אין הכרח מזה דאית ליה האי כללא משום דיש לומר דסובר דאין חולק בזה והיינו דמרן כסף משנה מראה מקום הוא ולא כתב שום טעם אמאי פסק כרשב"ג אי משום הכלל או מטעם אחר ואף דתני רשב"ג אומר וכו' אין קפידא כידוע ועל פי זה כתבתי לעיל במערכת הה' אות י"ב (בשדי חמד ח"א) דיש ראיה מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה זו דאף דאין חולק רגיל לכתוב הלכה כפלוני דלא כדכתב הגאון מוהרד"ף בס' שושנים לדוד וכו' עי"ש שהבאתי ראיות לזה ואף זו מן התוכחות ושוב בא לידי ספר בית דוד וראיתי מה שכתב הרב וז"ל רשב"ג אומר וכו' נראה דליכא מאן דפליג עליה ורמב"ם נמי כתב ומה שאמר רשב"ג הלכה כמותו ולא כתב שיהיה שום חולק עליו עכ"ל ותימה על הרב שושנים לדוד דהיה לו לעמוד במתניתין הלזו לסתור דברי הרב בית דוד על פי איזה טעם ואמתלא או לפחות לציין למה שכתב בפרק קמא דשביעית דשם האריך בזה ורבינו עובדיה והרב תוספת יום טוב לא איירו בפסק הלכה במשנה זו אולי משום דפשיטא להו דלא פליגי

לו) ובפרק קמא דגטין משנה א' רשב"ג אומר אפילו מהגמוניא להגמוניא הרי"ף והרא"ש העתיקו המשנה כצורתה והרמב"ם ורבינו עובדיה לא כתבו לענין הלכה ובחיבורו פרק ז' השמיט הא דרשב"ג והיה נראה לכאורה דלאו משום דלית להו האי כללא דהכא תנא קמא מודה לרשב"ג דכיון דמקפידות מהגמוניא לחברתה ואין עדים מצוים לקיימו צריך שיאמר בפני נכתב דאפי' לרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה הא מסקינן בדף ד' ע"ב דאית ליה טעמא דאין עדים מצוים לקיימו ולפום האי טעמא אית לן למימר דגם תנא קמא מודה לרשב"ג והרמב"ם בחבורו סמך על מה שכתב שם הטעם משום קיום דשמעת מינה דכל דליכא עדים לקיימו בעי למימר בפני נכתב וכו' ומשום דלא שכיח מהגמוניא להגמוניא שיקפידו זה על זה כל כך לא כתבו בפירוש וסמך על המובן מטעמו של דבר ואם כן אין לנו עסק בהאי מתניתין בכללא דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' דהא בהאי מתניתין לא פליגי אדרשב"ג אבל ראיתי כתוב בקונטריסי בשם הרב בית דוד שכתב (בסוף ד"ה אפילו מהגמוניא) וז"ל ודע דהרמב"ם בחיבורו ריש פרק ז' כתב וכו' ולא כתב בשום מקום ובמקום דמקפידין צריך לומר בפני נכתב וכו' נראה מזה דסובר דלית הלכתא כרשב"ג וכו' ע"כ ועתה אין מצוי אצלי ספר בית דוד הנ"ל ולפי דבריו על כרחין לומר דהרמב"ם לית ליה האי כללא דאין לנו שום טעם לפסוק דלא כרשב"ג בהא אי הוה סבירא ליה בעלמא האי כללא וצריך עיון

לז) ובפרק ד' דף ל"ז ע"ב רשב"ג אומר בין כך ובין כך ישתעבד כתב הרי"ף בשם גאון דהלכה כתנא קמא דיחיד ורבים הלכה כרבים ונחלקו בדעת הרי"ף אי סבירא ליה כהגאון דהראב"ד ס"ל דמדלא כתב ומסתבר כוותיה מוכח דלא ס"ל כוותיה והרשב"א והר"ן משמע להו בדעת הרי"ף שפוסק כהגאון כמו שמתבאר כל זה מדברי הרא"ש בסי' כ"א ומרן כסף משנה בפרק ח' מהלכות עבדים הלכה ט"ו ובטור יו"ד סי' רס"ז קרוב לסופו ובבית יוסף שם (בד"ה ולענין הלכה) ודעת רוב המפרשים דדעת הרי"ף לפסוק כסברת הגאון וכבר האריך הכהן הגדול ביד מלאכי בכללי הרי"ף אות י"ג להכריח שדעת הרי"ף בכל כי האי גוונא שמביא דברי הגאון בסתם היא לפסוק כמותו ושכן סוברים בדעת הרי"ף הרמב"ם והרמב"ן והר"ן ונמוקי יוסף והרשב"א והגהות אשירי וכו' עי"ש ואם כן דעת הרי"ף היא לפסוק בהאי מתניתין דלא כרשב"ג ולית ליה האי כללא ואף הראב"ד דפוסק כרשב"ג מוכח מדבריו דלית ליה האי כללא אלא דבזה סובר כר' שמעון בן גמליאל מכח הראיות שהביא אי משום דמדאמר חזקיה מפני מה אמרו בין כך ובין כך ישתעבד וכו' ולא אמר מפני מה אמר רשב"ג וכו' משמע דקים ליה לחזקיה דרבים נינהו דקיימי כרשב"ג (ע' בזה לעיל במערכת הא' אות ר"ז בשדי חמד ח"א שאינו פשוט דלשון אמרו מורה שהוא סברת רבים) ואי משום דרמינן דר"י אדר"י ולא משני אמוראי נינהו כבשאר דוכתי נראה דהכא לכולי עלמא הלכה כרשב"ג ולא זכיתי להבין דב"ק דאף דנימא דלשון מפני מה אמרו מורה דרבים סברי כרשב"ג מכל מקום טעמא בעי אמאי ניפסוק כרשב"ג ולא כתנא קמא דגם סברת תנא קמא היא סברת רבים כידוע ואי איכא סברא לפסוק כרשב"ג ולא כתנא קמא אם כן למה לי משום דאמרו משמע רבים הרי כיחיד פסקינן היכא דמסתבר טעמיה עיין ביצה דף י"א ע"א ובכמה דוכתי וכן אין לומר דסבירא ליה דיחזקיה דמפרש טעמיה סובר כרשב"ג ופסקינן נמי אנן כוותיה כדקיימא לן בעלמא כפסק האמוראים דאם כן למה ליה למימר דאמרו רוצה לומר רבים ואולי כונתו לומר דכיון דפסק חזקיה כוותיה אנן נמי אית לן למינקט הכי אלא דבא להכריח דחזקיה הכי סבירא ליה דאולי יש לומר דאף דלא סבירא ליה כוותיה מפרש טעמיה אהכי קאמר דמדאיכפל חזקיה (באומרו אמרו ולא אמר רשב"ג) להשמיענו דרבים קיימי בסברת רשב"ג מוכח דסובר דהלכה כרשב"ג וכי היכי דלא תיסק אדעתין לומר דאין הלכה כיחיד נגד רבים אשמעינן כי ברבים היו דקיימי בסברת רשב"ג וזה דוחק דאין זה במשמע דב"ק והיה נראה לומר דהראב"ד סובר דמסתבר טעמיה דרשב"ג והוה לן למיפסק כוותיה כדפסקינן בש"ס כיחיד היכא דמסתבר טעמיה אלא דסובר דאין אנו רשאין להכריע מסברתינו ולומר דמסתבר טעמיה דיחיד ולפסוק כמותו עיין להרא"ש סוף פרק קמא דבבא בתרא וביד מלאכי אות רצ"ו ומיהו היינו דוקא כשבאנו לפסוק כיחיד נגד רבים אבל לפסוק כרבים נגד רבים שפיר דמי ואהכי קאמר דכיון דחזקיה אשמועינן דרבים קיימי בסברת רשב"ג פסקינן כוותיה דמסתבר טעמיה ובאמת ראיתי למרן חיד"א במחזיק ברכה סי' ע' אות ג' שכן כתב דדוקא ביחיד במקום רבים הוא דאין בידינו להכריע כיחיד משום דמסתברא טעמיה אבל ברבים נגד רבים שפיר מצינן לאכרועי מסברא דנפשין עי"ש אלא דגם זה הוא דוחק בעיני ואין זה במשמעות דברי הראב"ד ויותר נראה לי לומר דסובר דבעלמא כי פליגי רשב"ג ורבנן נקיטינן כרבנן משום כללא דיחיד ורבים הלכה כרבים אך היכא דסברת רשב"ג לאו יחידאה היא אז נקיטינן כרשב"ג דכיון דאיכא מאן דאמר דאף כי פליג רשב"ג ארבנן נקיטינן כל מקום ששנה רשב"ג וכו' נהי דאנן לא סבירא לן הכי מיהו היכא דקאי תנא אחרינא בהדיה דהוו רובא ורובא נקיטינן כוותיה זהו דעת הראב"ד לפי סיגנון דבריו שבהרא"ש אמנם הר"ן הביא דברי הראב"ד בסגנון אחר עיין שם

גם הראיה השנית מדלא משני אמוראי נינהו וכו' לכאורה לא זכיתי להבין דב"ק דהא אעיקרא יש להבין מאי מקשי הש"ס לרבא קשיא דר"י אדר"י דאמר ר"י כל מקום ששנה וכו' הלא רבא לית ליה האי כללא כדמוכח מכתובות ד' ע"ז ע"א ובבא מציעא דף ל"ח דפסק שם דלא כרשב"ג וכן כתב רשב"ם בבבא בתרא דף קל"ג ע"ב ד"ה ת"ש וכו' דרבא בעבודה זרה דף ס"ט לית ליה האי כללא וכונתו מדאמר רבא הלכה כרשב"ג דאי סבירא ליה האי כללא לא הוה צריך לפסוק התם בפרטות וכי האי גוונא כתבו התוספות בעבודה זרה דף ל"ב ד"ה הילכך וכו' ועי' מלא הרועים בח"ב דף מ"ג אות ד' וז"ל עיין רשב"ם בבא בתרא דף קל"ג דרבא לית ליה האי כללא ויש הוכחה לזה מדאמר בעבודה זרה דף ס"ט הלכה כרשב"ג הואיל וסתם לן תנא כוותיה משמע דבלא זה אין הלכה כרשב"ג אפילו במשנה ע"כ ולכאורה